טיעון דיוויד יום המפוכח ואובאמה

אתה שולל את הטיעון המקורי של דיוויד יום שעלינו לבחור תמיד באופציה הסבירה יותר. אם תמיד נבחר באופציה הסבירה יותר, הידע שלנו לעולם לא יכול להתקדם.

אתה משליך את זה על טיעון העד – הסבירות של חוקי הפיזיקה להישבר בניסים מדהימים נמוכה יותר מהסבירות שטיעון הכוזרי טועה, אבל בגלל הציפייה להתגלות אתה מקבל את המסורת.

אבל אתה מתעלם מזה שאין פה רק שני מצבים: או שמקבלים את יום ודוחים את כל מה שפחות סביר, או שמאמינים לעדויות אם הן הגיוניות. יש גם אפשרות נוספת – כשאנחנו שומעים עדות מוזרה, אנחנו לא מאמינים בה עד שהיא מקבלת תימוכין נוספים. אם חבר מספר לי משהו מאוד מוזר, גם אם הוא נוטה לומר אמת, כנראה שלא אאמין או אחשוב שהוא לא הבין משהו נכון. אבל אם עוד מישהו יספר לי ממקור אחר, ואז אשמע על זה בחדשות ואמצא על זה מידע, אני כן אקבל את זה גם אם זה לא סביר שקרה.

אתה בעצם אומר שאם הולכים לפי דיוויד יום, אף פעם אסור להאמין לעדות, לחושים או לתצפיות. אבל בפועל זה לא עובד כך. אנחנו כן משתכנעים בדברים מופרכים אם מגיעים מספיק מקורות.

אני אדגים את זה גם על טיעון אובמה.

הטענה שלך היא שאם היו אומרים לך בעבר שיש נשיא שחור בארה"ב והוא העביר את רפורמת הבריאות, לא היית מאמין. אבל אם אתה כבר יודע בוודאות שיש נשיא שחור ואז אומרים לך שהוא גם העביר רפורמה, אתה תקבל את העדות. אנחנו מכירים נשיאים ויודעים שאחת הדרכים שלהם לדאוג לציבור היא באמצעות רפורמות.

אתה משליך את זה על ההתגלות – אם אני אתאיסט ואומרים לי שהבורא התגלה והעביר מסורת על מה הוא רוצה מאיתנו, ברור שאני דוחה את זה. אבל אם אני כבר משוכנע שהבורא קיים ושהוא רוצה מאיתנו משהו, אז כבר הגיוני לקבל את העדות.

אבל אני טוען שזה לא אותו דבר. מה שאנחנו יודעים על הבורא שהוא יצר את חוקי הפיזיקה ואת כל מה שקיים פה, ונטע בנו מוסר. הוא כנראה טוב ורוצה שנהיה טובים.

עכשיו אתה אומר שהמסורת שהגיעה אלינו היא כמו הרפורמה. כמו שנשיאים מעבירים לפעמים רפורמות, כך טבעי שבוראי יקומים מבקשים לפעמים להניח תפילין ולרצוח עמלקים.

האנלוגיה מתחילה להתרחק. איך קפצנו מבורא טוב ומוסרי שברא את כל בני האדם, לזה שסביר שהוא יתגלה לעם ספציפי, יספר רק להם מה הוא רוצה, וייתן חוקים שחלקם סותרים באופן ישיר את המוסר שהוא עצמו נתן?

זה כמו שתגיד לי שיש בארה"ב נשיא שחור שהעביר את רפורמת הבריאות רק לרחוב אחד בכל ארה"ב, ורק למי שקופץ כל בוקר על רגל אחת. גם אם השתכנעתי שיש נשיא שחור, אני לא אקבל את העדות הזאת. אני יודע שהוא נשיא של כל התושבים, ולתת משהו רק לרחוב אחד נשמע לי לא הגיוני.

אבל כאן אני חוזר לדיוויד יום המפוכח – אם אשמע מעוד כמה אנשים על הרפורמה המוזרה הזו, ואז אשמע על זה בחדשות ואראה כתבות ברשת, בסדר. אני אחשוב שיש נשיא קצת משוגע שאני לא מבין את הראש שלו. אבל זה רק אחרי שקיבלתי כמה עדויות, לא עדות אחת מוזרה.

העדות של ההתגלות בסיני היא מוזרה. הבורא הפילוסופי המוסרי, הגאון והאוניברסלי, לא תואם את דמות האל שמצטיירת בתורה.

זה כמו במדע. אם ניסוי אחד מפריך תאוריה מקובלת, זה לא מספיק כדי להפיל אותה. אבל אם מצטברות שלל עדויות שהתאוריה לא תואמת את המציאות, אין ברירה אלא להחליף פרדיגמה.

אני לא טוען עם יום שאירוע חריג לעולם לא יכול להיות מוכח בעדות. להפך. אירועים חריגים יכולים וצריכים להתקבל כשהראיות להם חזקות מספיק. אלא שככל שהטענה מפתיעה יותר ביחס לידע הקודם שלנו, כך הרף הראייתי גבוה יותר.

אם כבר השתכנעתי פילוסופית בקיומו של בורא תבוני ומוסרי, זה אמנם מעלה את ההסתברות להתגלות כלשהי לעומת אתאיזם. אבל זה עדיין רחוק מאוד מלהפוך את ההתגלות הספציפית של התורה לצפויה. הפער בין "יש בורא מוסרי" לבין "אותו בורא בחר בעם מסוים ונתן את מערכת המצוות המתוארת בתורה" הוא עצמו טענה כבדה שדורשת ראיות.

לכן השאלה אינה האם מסורת יכולה עקרונית לגבור על הסתברות קודמת נמוכה. היא יכולה. השאלה היא האם המסורת שיש בידינו חזקה מספיק כדי לגבור גם על החריגות של האירוע וגם על המתח בין דמות האל שאליה הגענו באופן פילוסופי לבין דמות האל והתביעות המיוחסות לו במסורת. ולדעתי כאן טיעון העד עדיין לא מספק את הסחורה.