פסיקות הרמב"ם – ע"פ הירושלמי או הבבלי?

נדמה לי שהכללים האלה הומצאו טרום הגילויים של המאה העשרים (ואפילו קצת קודם, בפירושי הנצי"ב לשאילתות), ששופכים אור חדש על האופן בו למד הרמב"ם את הבבלי – למשל, ריבוי תורת הגאונים שהתגלה, ועבודותיהם של הרבנים בנדיקט, קפאח ורבינוביץ.
להתרשמותי, כמעט בכל המקרים הרמב"ם מסתדר מצויין לפי הבבלי – אם רק מתעדכנים במה שקרה מאז הנצי"ב ואילך, ולא תקועים בזמן בעלי הכללים.
ומה גם שהרמב"ם עצמו בהקדמה למשנה תורה מעדיף את הבבלי.

שלום עוזיה. לא חקרתי את הנושא עצמו. טענתי היתה שגם בעלי הכללים התכוונו לכלל שאני כתבתי כאן ולא לכך שהרמב"ם פוסק בד"כ כירושלמי.

אני הבנתי שכונת השואל היא גם כן לזה. אם באמת הטענה היא שהרמב"ם פוסק בדרך כלל כירושלמי, ברור שאין לזה שחר.
אבל גם בעלי הכללים שטענו שכך הוא במיעוט המקומות כדי ליישב הלכות מוקשות – מסתבר שטעו. זה מה שחשבו לפני 400 שנה, לא מה שאנחנו יודעים היום.
(בסוגריים: נדמה לי שהבנת פסקי הרמב"ם היא אחד התחומים התורניים היחידים, אם לא היחיד, שיש בהם תופעה של התיישנות תיאוריות, כמו במדעי הטבע).

נושא ענק ומעניין.
הגר"א כתב בכמה מקומות (בהגהות השו"ע) שדרכו של הרמב"ם לנטות אחר הירושלמי.
המקרה שאני מכיר זו הפסיקה שגר מביא ביכורים וקורא, כפסק הירושלמי בביכורים, נגד פשט המשנה והבבלי בעקבותיה.
הג"ר שאול ליברמן חקר המון את הנושא (בספר "הלכות ירושלמי להרמב"ם") והעלה שהרמב"ם אכן הרבה לפסוק כירושלמי.
הנה הספר, אשר התגלה בגניזה הקהירית ולטענת ליברמן חובר ע"י הרמב"ם:
https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?198458&