מנסה להבין מה השאלה
שלום וברכה.
ראשית אני רוצה להודות לרב על מפעל החיים שלו- על רצינות הדברים והיושרה שזועקת מכל פינה.
דבריך הם לא פחות מאוויר לנשימה עבורי אע"פ שאנו מבתי מדרש שונים. אז תודה.
כבר שנים שמקננת בי שאלה שעל אף אין ספור ניסיונות ומאמצים להניח עלייה את האצבע בבהירות אני מתקשה להציג אותה ברגעים אלה כפי שהייתי רוצה וא"כ אני מתנצל אם יהיו הדברים לא מוגדרים לרב.
ואולי מלבד מענה ענייני לשאלה שאנסה לשאול גם אבקש מהרב לנסות לשקף את דברי לפי הבנתו במונחים ובשפה המקצועיים כדי שאוכל פעם אחת ולתמיד להבין את שאלת נפשי מה היא.
אומר את זה בצורה ישירה וקצרה.
אני באמת חושב שא"א לדעת מה נכון ומה לא בעולם. כל מה שאני אי-פעם אומר הוא בעצם בהשפעת הביוגרפיה האישית שלי כך שבעצם תחושת הוודאות הזו שאני חש כלפי דרכי היא סתם אשליה (או משהו כזה. מה בדיוק?).
וכן אני יודע שאתה סבור שאכן אין שום הצדקה לוודאות מוחלטת בכלום ואני מסכים אתך בנק' הזו
אבל אם הכל הוא תלוי תרבות אז גם זה שאני מזהה את דרכי כסבירה יותר מדרך אחרת זה בהשפעת ההיסטוריה האישית שלי ושוב אין שום ערך אמתי לזיהוי הזה.
עכשיו אני מבין שחשיבה על הדברים כלומר ניתוח שכלי לחשיפת האמת, בהיותו כמובן ישר וכן, אמור להקטין את רמת ההטיה שיש לנו לתפיסת העולם אליה גדלנו.
אבל תמיד כשאני מפעיל את השכל בניסיון להגיע אל האמת ומוצא התאמה בעניין מסוים כלומר שמשהו נראה לי נכון ומתיישב בנפש, אני מרגיש שוב את אותה תחושה שהזכרתי לעיל- את תחושת הוודאות/תחושת זיהוי הדבר כסביר/תחושת ההזדהות עם התוכן המסוים הזה, ושוב ניעורה בי המחשבה על העובדה שהבר פלוגתא שלי גם הוא חשב על הדברים (בהנחה שזה באמת כך) ונפשו מצאה יושר באשר אני מצאתי עיוות, ושוב אני חוזר להתייחס לחוויה שאני חווה בייחס לתפיסה שלי כאל אשליה חסרת כל ערך אמתי.
כל זה מוביל אותי למסכנה שלעולם לא אוכל לדעת מה נכון יותר ומה פחות קרוב לאמת. כי בסופו של דבר "הכל זה לפי דעתך" כפי שגורסים הפוסטמודרניים.
אגב- אשמח לדעת מה אנחנו צריכים להסיק מהסתירה הפנימית שטומנת בחובה התפיסה הפוסט-מודרנית?
כלומר אם בזה שאנחנו אומרים שא"א לדעת מה האמת בעולם בכך אמרנו שזו היא האמת ולא זו האומרת שאפשר לדעת מה נכון ומה לא, והרי שסתרנו את עצמינו- האם זה אמור לגרום לנו להסיק שהאמירה הפוסט מודרנית היא בהכרח לא נכונה?
כי מצד אחד זה באמת סתירה שלא מאפשרת נכונות ומצד שני אני כן מזהה את התפיסה הזו כישרה יותר למרות הסתירה. אז מה עושים?
סליחה על חוסר הבהירות. אשמח שוב אם הרב יוכל בנוסף לתשובה גם לשקף את מה שניסיתי לשאול להבנתו כדי שאבין את עצמי סוף-סוף.
תודה
אם הבנתי נכון את שאלתך, אתה מעלה תהייה ספקנית רגילה: כיצד אני יכול לדעת שמה שאני חושב לנכון הוא אכן נכון, הרי גם המחשבה שמה שאני חושב הוא נכון היא מחשבה שלי (שלגביה אני חושב שהיא נכונה).
ראש לכל, עליי רק לתקן נקודה לא מדויקת בדבריך. אין ודאות לגבי שום דבר בשום תחום. ועדיין יש סבירות לפה ולשם. לדידי די בסבירות כדי לקבל טענה כלשהי. לכן העובדה שאין וודאות לא משנה מאומה לשאלתך ואין צורך להיזקק אליה. יתר על כן, אם אתה מקבל את היכולת שלנו להגיע לאמת במצב של וודאות, ותוהה רק למצב שבו אין לנו וודאות, איני רואה סיבה לשלול את היכולת לאמץ את עמדותינו גם במצב של סבירות. הרי גם אם אתה במצב של וודאות ניתן לטעון כנגדך שמא הוודאות הזאת בעצמה היא תולדה של הביוגרפיה ומבנה הנפש שלך.
לשאלתך, נראה שיש לחלק את השאלה לשניים: 1. נניח שכל העולם חושב אותו דבר (כאמור, לא בוודאות) בשאלה זו. עדיין יש מקום לדון האם זה נכון או לא. ייתכן שכך כולנו מתוכנתים לחשוב ואין לזה קשר לאמת. 2. כשיש מחלוקת – מי אמר שדווקא אני צודק. השני לא פחות חכם ממני, וכנראה שכל אחד גיבש עמדה לפי הביוגרפיה ומבנה הנפש שלו.
על שאלה 1 לא תיתכן תשובה משכנעת, כי כל תשובה שתינתן לה חשופה למתקפה זו עצמה. כשאעלה טיעון למה מה שכולנו חושבים לנכון הוא אכן נכון תעלה נגדי את הטענה שגם זו מחשבה שלנו. לכן כאן אני רק אומר שזה נראה לי נכון וזהו. כמו שכשאני רואה מולי קיר ומישהו יעלה תהיה ספקנית אולי אין שם קיר וזו אשלייה, לא אענה לו. אני רואה וברור לי שיש קיר. אין כאן תשובה אפשרית, שהרי כל נימוק שאעלה ניתן לדחות אותו באותה צורה (אתה חושב כך כי כך אתה מתוכנת). די לי בכך שאני פשוט רואה וזהו.
שאלה 2 עולה רק אם אתה עונה בחיוב על שאלה 1, כלומר רק אם אתה מבין שמה שכולם חושבים הוא כנראה נכון (אם כי לא בהכרח), ואין פער הכרחי בין המחשבה הסובייקטיבית לבין האמת האובייקטיבית. רק כעת אתה יכול לשאול מה הדין לגבי מחלוקת (איך אדע שדווקא אני צודק). על שאלה זו עניתי בטורים 247-8.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer