פוסטמודרניזם

שלום,

קראתי את ספריך (המוקדמים), ועדיין יש שאלה שמפריעה לי. לא בטוח אם אתה האדם הנכון לשאול, כי זו אולי שאלה עם היבטים פסיכולוגיים, אבל לטעמי יש בה גם מן המימד הלוגי. אנסה כן להיות מובן.
אנשים חולקים בנושאים רבים מאוד, דעתי שמסירת שטחים תביא לטרור ודעתו שדווקא תביא שלום וכו'
כמו כן, אנו רואים שמחליפים דעות. מה שחשבתי בגיל 20 איננו מה שאני חושב היום וכנראה לא מה שאחשוב בגיל מאוחר יותר.
הנתונים האלה, ובפרט הנתון האחרון מאוד מחלישות את הערך של 'דעתי' בעיני עצמי. אני עצמי שיניתי את דעתי וכנראה בעתיד אשתנה, למה לחשוב שדעתי *היום* היא הנכונה?

אני לפעמים חשוב על זה כהליך, כלומר האדם כל החיים 'לומד' ויחד עם הסיסמא של "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", הוא משתדל יותר ויותר ללמוד על העולם ולכוון לאמת. בתקווה שבסוף ימיו יימצא בדעות הנכונות ביותר. אבל זה נשמע לי תיאור פסימי מדי, והוא בטח לא מרפא את הקושי.
מקווה שהייתי ברור,
 
תודה!