אמונה דתית

הטיעון הספציפי הוא כי עשיו הרשע לא היה עם הארץ טיעוניו היו פילוסופיים כלומר מחשבתיים . טענתו לאביו על לסוג חינוכו שהוא לא רציונלי למשל דין בכור לפי דעת עשיו בכור יכול להיות רק אחד הנולד. ראשון לאימו אם תאומים נולדו אין בכור. הגדול לגדולה והקטן לקטנה הנוהג שהיה קיים הוא שאלה מציאותית מי נחשב לגדול גם יצחק רואה את עשיו כבנו הגדול לא כבן בכור.
השאלה של דור הפלגה היתה שאלה פילוסופית אם יש מציאות בעולם של שמים, למה הם לא יוכלו להיות שם, הם לא היו טפשים והם התחילו בנסיונות להבין מה האפשרויות והאם יש שם למעלה משהוא. גם קורח לא היה טיפש ובור הוא רק לא הבין פילוסופית מדוע ציציות תכלת בודדות פוטרות וטלית שכולה תכלת לא יכולה לא תפטור את עצמה וכן הלאה כלומר לא האמינו ביש עליון אלא בכוח הרציונליות, גם מאבק חוה והנחש היא חלק מהנושא ועל כך כתבתי לך.

אז מה השאלה? נניח לצורך הדיון שעשיו טען את הטענה הזאת לטובת בכורתו. הרי הוא היה בכור, ובעצמו מכר את הבכורה ליעקב. וגם אם נניח שלא, מה אתה לומד מכאן?
ניתן אולי לקשור זאת לדברי הראי"ה קוק בפרי עץ הדר, שם הוא טוען שהגוים הולכים אחרי המציאות בפועל וישראל הולכים אחרי הדין. לכן מפרכסת נחשבת חיה אצל בני נוח ומתה אצלנו. גם לגבי הבכורה, ניתן לדון האם הולכים אחרי העובדה או אחרי הדין.
גם בדוגמאות בהמשך איני רואה הכרח לראות ויכוח בין פילוסופיה לאמונה. אפשר לומר ששניהם מאמינים והשאלה מה הקב"ה ציווה. קורח לא התכוון לטעון שאין לשמוע בקול הקב"ה, אלא שלדעתו הקב"ה ציווה משהו שונה.
ככלל, איני עוסק בפרשנות המקרא כי הוא ניתן לאינספור פרשנויות ואין אפשרות לחלץ מזה מסקנה כלשהי. אלו דוגמאות טובות לכך.

עשיו לא ראה עצמו כבכור אלא מקסימום כגדול בלי הפריבלגיות של בכור
מטרתי בהדגמות להוכיח שמושג בכור הוא לא מובן מאליו להיות בכור הוא מצב תורני בלבד והוא אינו קיים בפילוסופיה ולא מובן מאיליו אלא אם כן הא נולד ראשון ואולי דוקא ראשון לשני ההורים. מטרתי להבין האם טענה זו היא לא של העולם החרדי שאינו מתייחס לפילוספיה הנגזרת מחשיבה אנושית שלא פעם הוא בהנגדה ממושגי התורה כמו גרושה לכהן האסורה עליו בכל זאת הם זקוקים לגט אם הם רוצים להיפרד הלכתית השכל לא מבין למה כהן לא יכול לשאת גרושה ואם לא יכול למה צריך להתגרש.
בקשר לדברי הראי"ה לא ברור לי האם המציאות יוצרת דין אלא כמו שאני מבין שאין קשר בין הדין למציאות נכון שהדין יכול להיות מציאותי האם התורה מתייחסת למציאות