תפילה כעיסוק בנביאים
מחשבות שעלו לי בעקבות שיעורי הרב על ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ:
התפילה נתקנה ע"י אנשי הכנסת הגדולה.
מהם היו נביאים.
למילות התפילה יש ערך כנבואות הכתובות (הנוסח מקודש מכח הנבואה. כעין מה שכתב בנפש החיים)
הערך באמירת התפילה הוא ערך סגולי (כשאנו לא נביאים) כמו עצם קריאת הנבואות בתנ"ך (מכוח לשון הקדש?).
וזה נראה מתאים לשיטת המקובלים שהתפילה היא לא פניה לקב"ה אלא תיקון בעולמות ופעולה שהאדם פועל דרך המילים שקבעו הנביאים.
ואפשר שכוונות המקובלים הם אותו ערך של התורה לפני שהצתמצם למילים (הרב קרא לזה בשיעור מוקלט "צמצום שני").
בעצם לתפילה כבקשה אין משמעות לפי זה, אך לתפילה כפועלת כמו כל מצווה יש משמעות.
האם הרב מקבל שיכולה להיות לתפילה משמעות כעיסוק בתנ"ך?
בהחלט. למה לא? כמו כל מצווה אחרת.
לתפילה יכולה להיות משמעות גם כעיסוק בחכמה יוונית !
יש להביא את הדעה האחרת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:
זה קשור גם לציווי רגש דתי. אבל זה לא להלכה.
המקובלים כרגיל מקשקשים. אם כבר תחפש תיקונים, אז התיקון היחידי שיש כאן זה שהאדם מתרגל לעשות מה שנאמר לו, ולא מה שהוא חושב שנכון לעשות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer