קברים

הרמבם בהלכות אבל פרק ד הלכה ד כותב (בערך כך) "צדיקים אין עושין להם נפשות(מבנה על הקבר- ציון) דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות" אם כי לפי הרדב"ז שם ההסבר ברמבם הוא שהוא שולל רק את פתיחת הקבר וכו' אך מהריב"ש בתשו' תכא ועוד משמע שאכן לדעת הרמבם אין לבקר כלל בקברות.
בכל מקרה גם למתירים ללכת, יש משנה ברורה בסימן תקנט ס"ק מא שאומר לא להתקרב לד' אמות של הקבר מחשש שידבקו בו וכו' ויעויין עוד בבבא קמא טז: לגבי חזקיהו שהושיבו ישיבה על קברו שכתבו שם תוספות (ד"ה שהושיבו) דהיינו בריחוק ארבע אמות דאז ליכא לועג לרש.

לרב ולכל הגולשים המעוניינים להלן המלצתי על אחד הספרים המקיפים ביותר בנושא:
https://www.kibutz-poalim.co.il/product?c0=41875

איני מכיר שום איסור לבקר בקבר. הרמב"ם לא יכול לחדש איסורים מדעתו.

לועג לרש

פסוק מפורש.

כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל: כִּי מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו, טָמֵא יִהְיֶה–עוֹד, טֻמְאָתוֹ בוֹ. יד זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל: כָּל-הַבָּא אֶל-הָאֹהֶל וְכָל-אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. טו וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ, אֲשֶׁר אֵין-צָמִיד פָּתִיל עָלָיו–טָמֵא, הוּא. טז וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בַּחֲלַל-חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אוֹ-בְעֶצֶם אָדָם, אוֹ בְקָבֶר–יִטְמָא, שִׁבְעַת יָמִים.