שתי שאלות

איך אפשר לומר או לטעון משהו על מבנה החשיבה שלנו (להגדיר ולאפיין אותו ועוד) אם זה עצמו נאמר ומנותח באמצעות מבנה החשיבה עצמה? לכאורה אין בזה שום ערך אמתי ומוחלט?
ועוד דבר- הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מתוסכל ממפגש עם אדם שלא מסוגל להכיל מורכבויות מחשבתיות ולהחזיק חשבון מקיף ועמוק. טיפוס כזה ש״אא לדבר איתו״. ולא משום שהוא לא מבין (להרגשתי) מה אני מבקש לומר אני מתוסכל, אלא מפני שצורת החשיבה שלי- זו שמביאה אותי לעצור את שטף המסכנות הראשוניות שעולות בנפש ולחשוב שוב על הנושא מעוד זויות ולשקול בכנות צדדים שלא עולים יפה עם הנחות היסוד של השקפת העולם שלי, זאת מחמת הפנמת העקרון שאומר שזה שאני חושב משהו לא אומר שהוא נכון, צורת החשיבה זו עצמה מחייבת אותי גם כאן לעצור ולתהות כל פעם מחדש שמא דווקא הברנש הזה שנתפס אצלי כשטחי ולא מבין כלום הוא הצודק אחרי הכל וכל מה שאני חושב עליו שהוא לא מכיל מורכבויות זה אינו אלא לפי שיפוטי החלקי… זו בעצם ספקנות כזו שאני לא מצליח לצאת ממנה כי מצד אחד אני מזהה בה יושרה- שכן אולי באמת אני הטועה ותופס את הסוגיה לא נכון ודווקא הוא הצודק. אך מצד שני יש משהו בנפש שסולד מבורות וקיבעון מהסוג שתיארתי ו״בטוח״ שהאמת לא שם… מה אפשר לעשות? איך אתה מתמודד עם זה?