סמכות חכמים לדעת הרמבן

הרמב"ן עצמו בהשגות לשורש השני מסביר שזו אסמכתא. אבל לגבי עצם המקור לשיטתו זו באמת שאלה קשה מאד. רא"ו כבר דוחה את האפשרות שזו סברא שהרי סברא דאורייתא. אבל אם אין סברא ואין פסוק אז מה בכלל יכול להיות המקור? הוא עצמו עונה שזה מפני שהסכימה דעת המקום לדעתם, אבל זה מחזיר אותנן שוב לסברא. הוא הדין קבלת האומה. בספרי רוח המשפט (שער ראשון) ובמאמר לשורש הראשון הצעתי הסברים. ההסבר שנראה לי הוא הסבר מהותי למושג האסמכתא שמזכיר הרמב"ן עצמו. זה יוצא מהפסוק אבל לא מהווה מימוש שלו (ובלשוני שם: זו הסתעפות מהפסוק ולא התפרטות שלו, ע"ש באורך).