ברא כרעיה דאבוה

דבר אחד די ברור לי, שגם אם הלימוד לזכרו מועיל, זה רק אם הוספת לימוד מיוחד מעבר ללימוד הרגיל שלך. להקדיש שיעור שנלמד בין כה וכה לעילוי נשמתו של מישהו נראה לי סתם שטות.

יש נקודה שאני ממש לא מבין במשנתך, ר' מיכי.
מדוע שלא נאמר שאפשר להיטיב עם אדם בעוה"ב (ע'י לימוד) כמו שאפשר להיטיב איתו בעולם הזה (ע"י האכלה).
אלא מה, (לפי הבנתי) לדעתך זה 'לא הוגן' שהוא יקבל שכר על מה שהוא עשה. ולכן גם אם אדם יכול לקבל הטבות בעוה"ז, בעוה"ב הכל יקוזז ככה שכולם יקבלו שווה בשווה (כנקודת פתיחה) ומשם הכל אך ורק לפי בחירתו הטובה/רעה של האדם. אחרת אין צדק. ככה אני מבין אותך.
יש בזה הגיון, אבל לפי זה אינני מבין כלל- הכיצד לעתים אתה מפקפק בקיומו של העוה"ב? כלומר, אם אתה מניח שה' פועל באופן צודק (כפי שצדק מתפרש בעינינו) אזי וודאי שיש עוה"ב כדי לקזז את ההנאות/סבל העודפים שאנשים קיבלו שלא כפרי מעשיהם. ואם אין (בהכרח) עוה"ב (מבחינתי הס מלהזכיר, אני טוען לשיטתך) אזי ה' פועל שלא בצדק (כפי שאנו מבינים אותו) שהרי אנשים התחילו בנקודות פתיחה שונות ולא קוזזו, ואז מדוע קשה לך להסכים שאם יש עוה"ב יהיה אפשר להיטיב עם מישהו למרות שזה לא כפי מעשיו?

לא קשה לי בכלל. להיפך, כתבתי כבר כמה פעמים שהסברא נותנת שיש. אבל זו סברא ולא בהכרח מידע מסיני. וכמובן שהפראים מה ואיך קורה שם, גם הם מאד מפוקפקים.

הפרטים

נאמר במסכת זבחים (ט ע"ב): "אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה על-מנת שיתכפר בה נחשון [בן עמינדב, נשיא שבט יהודה בעת שהיו ישראל במדבר] – [השחיטה] כשרה [כי] אין כפרה למתים [ואף שנפקע קרבן החטאת מהבעלים, אינה נחשבת כ"שינוי בעלים"]". ופסק הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין (טו, י), וכֹה דבריו: "שחטהּ לשם מת – כשרה ולא עלת לבעלים, שאין כפרה למתים".

הרמב"ם בפירושו למסכת אבות (ד, כב):

"כבר ביארנו בעשירי דסנהדרין שאין אחר המוות שלֵמות ולא תוספת. ולא יקנה האדם שלֵמות ויוסיף מעלה אלא בעולם הזה, ועל זה רמז שלמה באמרוֹ: 'כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה' [קה' ט, י], אלא באותו מצב שאדם הולך, בו הוא נשאר לעולם".