ברכת אבות
שלום וברכה
להלכה נפסק שמי שלא כיוון בברכת אבות צריך לחזור ולהתפלל (שו"ע קא). הרמ"א במקום מביא את דברי הטור שהיום לא חוזרים מכיון שחוששים שלא יכוון גם כשיחזור.
שאלתי היא כיצד אדם שעומד באמצע תפילת שמו"ע יכול להמשיך ולהתפלל הרי המשך תפילתו אינה תפילה ולא יוצא בה יד"ח ואולי אפילו הם ברכות לבטלה?
הרמ"א הזה הוא דוגמה נהדרת לשיקול מטא הלכתי נועז מאד אבל מתחייב פרקטית. אם אין אפשרות להתפלל בכוונה אז הוא מתיר להתפלל בלי כוונה ואפילו ברכות לבטלה. זה עדיף בעיניו על ביטול התפילה בכלל.
כעת חשבתי שזהו בעצם שיקול פאסט נישט. ראה טור 448.
עם קצת מאמץ אדם יכול לכוון בפשט המילים. הרמ"א מודע למציאות שאנשים פשוט לא מכוונים, אבל הדרישה הזו לא בשמיים ולכן מאוד קשה להשוות את זה לשיקולי הספסט נישט של ערכאות וכדו'
לא מסכים. אם זו דרישה סבירה לא היה מקום ךפסק כה חזיתי נגד התלמוד. מעבר לזה, ךדיטתך יש כאן קל וחומר. אם הרמ"א עושה שיקול פאסטנישט במצב כזה, קו"ח במצבים קיצוניים יותר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer