מהי אורתודוקסיה מודרנית? בין סמכות למהות (טור477)

בס"ד ערב ראש חודש סיון תשפ"ב

התיאטראות והקירקסיות שחז"ל הכירו היו מקומות של שעשוע זול המלאים בלעג ציני או באלימות אכזרית – שחז"ל סלדו מהם עד עמקי נשמתם, והזהירו את שומעי לקחם להתרחק מהם כמו מאש. יש להניח שדעתם של הקלסיקונים היווניים – לא היתה חיובית בהרבה על חקייניהם ה'לוואנטינים' הזולים.

האגדה צמחה מקריאת התורה שבבתי הכנסת, שתקנות אנשי כנסת הגדולה מימי עזרא העצימו אותן בשאיפה ליצור שכבה רחבה של 'עמל', אנשים פשוטים, אכרים ובעלי מלאכה, המלאים בידיעת התורה.

בשבתות התאספו היהודים העמלים בבתי הכנסת וקראו בתורה, הן בבוקר והן במנחה. ומטבע הדברים, חזרה על טקסט שגור – עלולה לשעמם, ולכן מצאו בכל מקום דרכים להטעים את דברי התורה כדי שימשכו את לב שומעיהם, לבל יסתובבו בטלים ברחובות כ'יושבי קרנות'.

בית הכנסת היה יצירה יהודית מרשימה וייחודית, שלא היה לה אח ורע בתרבות הגויים, אצל הגויים היתה השכלה נחלתם של עשירים ואריסטוקרטים, בעוד שאצל היהודים היתה שאיפה שיתקיים 'וכל בניך למודי ה".

היו יוונים והלניסטים רבים שלעגו ליהודים, הן למקדשם ה'אתאיסטי' נטול הפסלים, והן לבטלנותם המביאתם 'להוציא יותר משביעית חייהם בבטלה'. אך היו רבים שהביטו בהערצה אל היהודים כ'אומה של פילוסופים', חלקם באו לבתי הכנסת לשמוע את הקריאה והדרשות, וחלקם, ובהם לא מעטים מה'חברה הגבוהה' – כמלכי בית חדיב, הלני ובנה מונבז, בלוריא, אונקלוס ורבים כמותם שהתגיירו. סופר רומי בתקופה שאחרי החורבן מתלונן ש'אין ברומא בית שאין בו יהודי'

נראה שגם בני האריסטוקרטיה ההלניסטית שגדלו על ברכי הפילוסופיה והאמנות היוונית הגבוהה – מצאו ביהדות עולם אמוני וערכי עמוק לאין ערוך מתרבות יוון 'שאין לה פרי כי אם פרחים' (כלשון ריה"ל).

ה'סחף' לכיוון היהדות נעצר בשל הגזירה על המילה בימי הדרייאנוס קיסר, שכלל בתחילה את כל תושבי האימפריה והביאה למרד בר-כוכבא. אך יורשיו של הדרייאנוס הבינו שדי שיאסרו בחומרה את המילה על הגויים כדי למנוע התגיירות. גם היהודים למדו את הלקח והגביהו את מחיצות ההפרדה מהחברה הגויית.

ה'חידק היהודי' המשיך לנקר במומם של היוונים והרומים בדמותה של הנצרות, שהציעה 'יהדות אינסטנט', ללא מילה ודקדוקי מצוות, מונותאיזם משולב בפגאניות 'אחד שהוא שלושה' וכיו"ב, הסינקרטיזם הפגאנו-מונותאיזם, וב'סופו של יום' קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות ואלילי יוון ורומא נמוגו.

הן ה'כנסיה' אליה הולכים הנוצרים ביום ראשון, והן ה'מסגד' שאליו הולכים המוסלמים ביום ששי – הם חיקוי מובהק של בית הכנסת שאליו הולכים היהודים בשבת.

הווי אומרת: אומה דלה אך נחושה – יכולה להשפיע בטווח של מאות שנים השפעה מטלטלת על התרבות העולמית.

בברכה, אדמון כקביה ליכטמן-לדרר המאירי

התכוונתי לדבר הרבה יותר פשוט, לתבנית הדיאלוגית של