חדש באתר: מיכי-בוט. עוזר חכם המאומן על כתבי הרב מיכאל אברהם.

מצוות עשה

הראל שאל לפני 3 שנים

בדבריך בכמה מקומות הגדרת שההבדל בין מצ"ע ללאו זה שמצ"ע מורה על מצב חיובי, ולאו זוקק הימנעות ממצב שלילי. 
לא מזמן למדתי מעט הל' מילה וראיתי שדנים שם שאולי גדר המצוה הוא בתוצאה, והתוצאה היא תוצאה שלילית של הסרת הערלה, שהערלה מאוסה לפני ה'. 
לפי ההבחנה שלך (שעד כה אני לגמרי מסכים איתה) באיזה מובן זה מצ"ע ולא לאו? 
תודה


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים
גם מצוות עשה יכולות לעסוק בהימנעות מדבר מאוס. מה שחשוב הוא מה התורה מטילה עליי. ברגע שדנים את המילה כמצוות עשה, פירוש הדבר הוא שמה שמוטל עלינו הוא הסרת העורלה, כלומר הסרת הדבר המאוס. זו לא הימנעות ממצב שבו יש לי ערלה אלא ציווי לפעול להסרתה. ההסרה היא פעולה חיובית. אם זה היה לאו אזי היה מוטל עליו להגיע למצב שלא תהיה לנו עורלה ואין צורך דווקא להסיר אותה. מי שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, ולזה אין הסבר אם היה מדובר בלאו. אם הוא נולד מהול אז הוא נמנע מהלאו. מדוע נדרשת הטפת דם? מפני שזוהי הפעולה החיובית שמוטלת עלינו במצב כזה. זה לא בדיוק אותה הבחנה כמו בין מצוות פעולה ותוצאה. יש מצוות תוצאה להגיע לתוצאה חיובית או להימנע מתוצאה שלילית. עוד הבחנתי בכמה מקומות בין טעם המצווה לגדרה. למשל, פרייה ורבייה היא לכאורה מצוות תוצאה, שהרי מקיימים אותה רק כשיש לנו בן ובת. ההשתדלות כשלעצמה אינה בגדר מצווה. אבל ייתכן שההגעה לבן ובת היא טעם המצווה, שהתורה רוצה שיהיה לנו זרע. אבל גדר החיוב שמוטל עליו הוא לעשות את הפעולה. אלא שאין להפסיק את העשייה עד שמגיעים לבן ובת. אם כן, מטרת המצווה היא תוצאה אבל גדרה הוא חובת פעולה.

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

כך למשל בבריסק נוהגים להסביר (בעקבות בית הלוי והגרי"ז) שיש מחלוקת רמב"ם וטור האם מילה היא מצוות פעולה (למול) או תוצאה (להיות מהול). ונפ"מ האם חוזרים על ציצין שאינם מעכבים אחרי סיום המילה ביום חול. אבל שניהם מסכימים שזה עשה ולא לאו.

הראל הגיב לפני 3 שנים

עדיין לא מספיק הבנתי אשמח לחידוד. אני משער שלא התכוונת למה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל כך זה היה נשמע לי, אז אני אסביר מה הבנתי ואשמח שתתקן אותי.
אנחנו מדברים על האפש' שהתוצאה המבוקשת היא ההיות ללא ערלה, כי הימצאות הערלה זה עניין שלילי. אם הבנתי נכון אתה טוען שמה שמגדיר את העניין כעשה זה שיש כאן לא רק דרישה של להגיע למצב שלא תהיה ערלה, אלא דרישה לפעול להסרתה. זה לא חוזר להגדרת המצוה כמצוה בפעולה? התקשיתי דוקא בגלל האפש' שהעניין זה התוצאה..
אם הבנתי נכון לזה הייתה מכוונת ההערה האחרונה, לגבי פו"ר, שגם מצוות שעניינן בתוצאה גדרן הוא חובת פעולה. חשבתי על האפש' הזו (בעקבות המאמרים שלך על פו"ר לפ' בראשית), אבל חשבתי שזה לא ממש עוזר כי אם הבנתי נכון את החילוק בין עשה ללאו העניין אינו נוגע לאופן שבו הקב"ה השית את הציווי, אלא להגדרות המציאות מצד עצמה, כחיובית או שלילית.
את ההערה לגבי הטד"ב לא כ"כ הבנתי, אה"נ אני רואה שיש עניין חיובי של כניסה בברית, אבל שאלתי על הפרט של הסרת הערלה משום מיאוסה.
וכן לא כ"כ הבנתי את התוספת מבריסק, כי יצאתי בדיוק מהקושי הזה, שברור לי שזה עשה ואע"פ כן יש שאומרים שזה מצוה בתוצאה, וניסיתי להבין איך זה מסתדר (דרך אגב לא דקדקתי בפנים, אבל יכול להיות שהתוצאה לפי ביה"ל אינה הסרת הערלה המאוסה, אלא ההיות חתום באות ברית, שזה ודאי עניין חיובי, וא"ש שנחשב מצ"ע).
תודה על התשובה.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

זה בדיוק מה שהסברתי. מצב עם ערלה הוא שלילי, אבל לעשות פעולה להסרת הערלה המאוסה היא כשלעצמה מצב חיובי.
עוד הסברתי שזה לא קשור בהכרח להגדרת המצווה כפעולה או תוצאה.

השאר תגובה

Back to top button