כתובות כה-מא‎‎

לכבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט 
 
כמה הערות ודיוקים בגמרא ורש״י כתובות דף כה-מא 
 
א) כתובות כה:
 
רש״י ד״ה או בחזקת שהוא גדול – כדאמרינן בעלמא (גיטין דף נט:) רב קרי בכהני ואע"ג דלאו כהן הוה:
 
שקרא אחריו לוי – ואי לאו כהן הוא אין לוי קורא אחריו דאמרינן במסכת גיטין כו׳ 
 
הנה בתחילה כתב רש״י ״כדאמרינן בעלמא״ ובהשקפה ראשונה נראה שכוונתו לגיטין נט: (וכ״כ המציין בסוגריים) אולם המעיין שם רואה שלא הזכיר הגמרא רב ורק רב הונא נזכר שם. ולכאורה כוונת רש״י ״בעלמא״ היינו להגמרא במגילה כב. ע״ש. 
 
וק״ק מדוע לא ציין לגיטין וכמו שכתב בדיבור הסמוך.
 
 
ב)כתובות לז. 
 
רש״י ד״ה אלא יוצאה בשן ועין – שפחה שסימא אדוניה את עינה ויצאה לחירות מנא הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה
 
הנה רש״י נקט ״עין״ אע״ג דשן נזכר קודם בגמרא. ובאמת על הגמרא קשה מדוע נקט ״שן ועין״ הרי בפרשת משפטים נזכר עין קודם וצ״ע.
 
 
ג)כתובות מ:
 
פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת:
היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו שפחה בעולה לשמשו מאי נפקא ליה מינה אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו ולעבדו מאי נפקא ליה מינה בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו
 
פתח בבתולה וסיים באינה בעולה, ולכאורה יש חילוק גדול ביניהם שהרי בתולה היינו אשה שיש לה בתולים, משא״כ אינה בעולה היינו שלא נבעלה אבל מוכת עץ שפיר נקרא אינה בעולה. 
 
והנה רש״י כתב ״להטעימו טעם בתולה״ ומשמע שיש לה בתולים, אולם יש לומר ״חן של בתולה״ דהיינו אשה שלא נבעלה – עיין רשב״א לעיל יא. שמוכת עץ אע״פ שאין לה בתולים לא בטל חינא שהרי לא נעשה בא מעשה ע״י איש.
 
 
ד) כתובות מא. 
 
דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אמר ליה רב פפא לאביי ניחא לה לדידה מאי דלמא לא ניחא ליה לאביה ניחא ליה לאביה מאי דלמא לא ניחא להו לבני משפחה ניחא להו לבני משפחה מאי אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה
 
לא הבנתי, חדא מדוע איכפת לן שיש קרוב רחוק במדינת הים דלא ניחא ליה בכך, ועוד ק״ק מהיכא תיתי שיש אחד כזה. מלשון הגמרא ״אי אפשר דליכא חד״ כו׳ משמע שזה ודאי.
 
החותם בכבוד גדול,