ציווי על רגש אפלטוני
במאמרך שמנסה לבאר באופן אפלטוני את הציווי על רגשות בהלכה טענת שהציווים הנוגעים ברגשות לא קשורות להתפרצות של רגש ספונטני אלא להכרה שכלית של אידאה שהיא מושא האהבה- כמו הישראליות הגרות וכדומה. טענת שם כי זה פותר את הקושייה כיצד ניתן לצוות על רגשות שכן מדובר פה בתהליך שכלי אך לפי שיטת הרב שלא ניתן לצוות על מחשבה מדוע זה שמדובר בהכרה שכלית פותר את העניין- אם למשל אני סובר שגרות היא לא מושא ראוי לאהבה כיצד ציווי כזה או אחר יכול לעזור לשנות את זה?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.