טב למיתב טן דו מלימתב ארמלו
<span;>הרב בשיעורים על הלכה ומוסר דיבר על כך שטענת טב למיצב טן דו צריכה בירור מחודש באמצעות סקרים ולא הליכה אחר התלמודת
<span;>מאיפה מתחיל הטענה הזאת?
<span;>במוכר ביתו על דעת לעלות לארץ ישראל אומרת הגמרא שהמקח בטל. והתוספות שואלים כיון שלא נאמר תנאי מדוע לא נאמר שהמעשה קיים והתנאי בטל? וענו כי תנאי זה בליבו ובלב כל אדם.
<span;>טענתי היא שזה לא מספיק שגלוי לנו שהוא היה מסכים לתנאי עתידי זה. אלא צריך ידיעה חיובית בלב כל אדם בסיבת מעשה המקח. ואז רואים ידיעה זו כתנאי. שאם סיבה. זו אינה מתקיימת אינו מוכר. כך יש כאן תנאי שמתחיל בהגדרה הסיבה החיובית למעשה המקח. וממשיכה בהגדרה שלילית שאם סיבה זו לא תעשה גם המעשה לא מתקיים.
<span;>אך אם נמציא אפשרות עתידית בה הוא לא יסכים, כיון שאפשרות זו לא עולה בליבו של כל אדם שהיא הגורם החיובי למקח. אלא שהוא מכר מסיבתו הנעלמת בלי שנדע מהו. לא נאמר שהיה כאן תנאי על בסיס ידיעה זו. שאם אינו מתקיים לא יתרצה. כי תנאי שלילי בלבד לא מספיק לביטול המעשה. כי המעשה כולו לא נתלה בסיבה זו.
<span;>אפילו שאם נציג את העדר הסיבה ונסכים שלא היה רוצה את המעשה אם לא נוכל להצביע על הסיבה כהסבר חיובי הגורם למעשה והוא רק סיבה שלילית לביטולה. אין כאן תנאי שלם בלב כל אדם.
<span;>לכן באישה לגבי מקרה עתידי שתיפול לאדם שאחיו מצורע ותצטרך להתייבם לו. או שיהיה נכה או שיתגלה כגבר מכה. אין לראות במצב זה כתנאי אלא רק מכשה קיים שעל בסיסו היתה רוצה לבטל המעשה בנקרה זה שהתנאי בטל.
<span;>ולכן הטעם האומר טוב לישב בשניים מלהיות בודדה הוא לא אמירה האומר שהאשה תתרצה בכל מקרה להתחתן. אלא שלא ניתן להעמיד בסתם שהסיבה החיובית של האשה להינשא הוא לא תלוי במצב המשפחתי של האיש. אלא אדרבה הגורם לנישואים הוא לגבי עצמה שלא רוצה להיית בודדה. כי זה לא הדבר הראשון שנכנס למערכת השיקולים החיובית של האשה. ורק אם היא מגלים על מצבו של האיש אז יתכן שלא היתה רוצה אבל זו סיבה שלילית ולא חיובית. וממילא אין לנו כאן תנאי חיובי בלב כל אדם ובליבה. והתנאי שבלב כל אדם בטל כי הוא מתחיל בשלילה על העתיד ותנאי כזה אין לו כוח לבטל את קיום המעשה.
לא הבנתי את טענתך. הניסוח ארכני ומסורבל.
רק אומר שאיני רואה שום קשר לסוגיית דברים שבלב. החזקות הללו מבוססות על הערכת מציאות, וכיום זו הערכת מציאות לא נכונה. מה זה קשור למכירה אדעתא למיסק לא"י?
מצטער על הניסוח הלא ברור. אהיה יותר ברור .
מי שמוכר על דעת לעלות לארץ ישראל לא התנה תנאי מפורש. ועל פי ההלכה אם לא התנו תנאי כמו שצריך, התנאי לא משפיע על המקח.
ואף על פי כן, לא רק שהעולה לא התנה את הסיבה החיובית בו מתקיימת המכירה לפני הסיבה לביטול המכר. (אם אעלה לארץ ישראל המכירה תתקים ואם לא המכירה בטלה) אלא יותר מזה הוא לא אמר את התנאי כלל!!
והגמרא אומרת שאם אינו עולה המכר בטל!!
תוספות מציינים שהסיבה שבמקרה זה אומרים כאילו התנאי נאמר במפורש הוא כי בלבו ובלב כל אדם גלוי שעל תנאי זה מוכר!
אני טוען שלא מספיק שאנו יודעים שאדם זה לא היה מסכים במקרה כזה או אחר. כי זה מספיק להחשיבו רק כאילו התנאי נאמר במפורש.
צריך עוד קריטריון על מנת שנוכל לומר שהתנאי יהיה תקף. וזה אם יחשיבו שהתנאי נאמר גם באופן הנכון!! התנאי החיובי לפני השלילי.
ובמקרה של העולה לארץ ישראל אומרים כך. מדוע?
מכיון שהסיבה המניעה את האדם למכור היא העלייה לארץ. זוהי סיבה היוזמת את המכירה.
ולכן היא כאילו נאמרה בתחילה.
וברור שבלעדיה גם לא היה מוכר.
לעומת זאת, באשה הנשאת לאדם שאחיו מצורע. היוזמה של האשה להתחתן אינה שאחיו לא יהיה מצורע. יתכן שאם אחיו יהיה מצורע זו תהיה סיבה המונעת מרצונה להתחתן. וזו סיבה שלילית בלבד. וכאילו אומרת אתקדש אבל אם אחיך מצורע ואפול לפניו בעתיד ארצה שהקדושין לא יחשבו למפרע. במקרה זה אין תנאי ! כי אם האח אינו מצורע זה לא הסיבה הגורמת לה לרצות להתחתן עמו! ממילא כיון שמעשה הקידושין לא נגרם משלילת מצבו של האח. הרי הסיבה לרצות במעשה קניין הקידושין נשאר ונעשה קידושין!
וזהו שאומרת הגמרא כי הסיבה הגורמת לה לרצות להתחתן הוא לצאת מהבדידות! טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו!
וממילא התנאי נראה כך: אני רוצה להתקדש (מסיבת הבדידות) אבל אם יתגלה סיבה שלילית שאחיו מצורע ואפול אליו ליבום אני רוצה לבטל שם קניין קידושין למעשה זה למפרע.
תנאי כזה, אינו יכל לבטל מעשה קניין שנעשה. כי סיבה שלילית היא סיבה שבאה לבטל שם קניין קידושין ולא סיבה לתת לו שם של קניין קידושין. מעשה זה נקרא קניין קידושין בגלל סיבה אחרת וממילא מקרה עתידי לא יכול לבטל שם קניין קידושין על מעשה שכבר פעל פעולתו.
תנאי מועיל רק למעשה שמלכתחילה לא יפעל הקניין כך שמעשה זה מלכתחילה נחשב לתלוי במקרה עתידי זה. כי הסיבה לקרא למעשה זה מעשה קניין הוא רק מה שיהיה לעתיד! ובמקרה הקידושין הוא תלוי בכך שהיא תצא מהבדידות!! וזה אכן מתקיים. וזה שאחיו מצורע אינו סיבה הגורמת את המעשה אלא רצונה לצאת מבדידות.
לפי זה אין כוונת האימרה טב למיטב טן דו שאשה רוצה להינשא בכל מצב! זה לא נכון אף פעם!! ולכן גם לימינו זה כלל שנשאר!
כעת הבנתי. אבל איני מסכים. מהגמרא ב"ק קי רואים לא כך, שהרי מבחינתה לולא חזקת טב למיתב היינו מבטלים את הקידושין בגלל הייבום. וכך רואים גם בתוס' כתובות מו. הארכתי בזה בפס"ד שעוסק בזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer