יצר הרע
שלום הרב
ראיתי באחת התשובות שלך בנושא משכב זכור שאתה מפריד בין לעשות את המעשה משום יצר הרע או משום נטייה טיבעית. והרי ידוע שהכוונה ביצר הרע זה עניין התאווה גם שהוא עניין טיבעי כמו בן אדם שתוקף אותו יצרו ומחפש להיות עם משהי. או תוקף אותו יצרו וגונב משהו ברור הכוונה שמדובר על היצר הטיבעי אפילו. אז היכן אתה רואה מקום בכלל להפריד? (עצם ההפרדה סותר את העיקרון של משכב זכור שאין קשר לנטייה טיבעית כמו שלא נתיר לחולה דם לרצוח אולי נשלח אותו לטיפול ולר נתייחס אליו כמו אל רוצח מרוע אבל עדין האיסור תקף)
איני מפריד. כתבתי שאני מציע הצעה שהיא אולי אפשרית אבל אני ממש לא בטוח לגביה, שהאיסור הוא רק על מי שעושה כן מחמת יצרו ולא כשזה טבעו.
את קושיותיך על זה לא הבנתי. נסה לנסח אותן ביתר בהירות.
בתשובה עכשיו אתה בעצם מפריד- כלומר שהאיסור הוא רק על יצרו ולא על טיבעו, אתה מפריד בין המעשה משום יצר הרע לבין נטייה מינית שזה הטבע כביכול. הכוונה שאי אפשר להפריד מהטבע ליצרו.זה אותו מנגנון. כלומר שגם על סטרייט שנופל עם בחורה אומרים שהוא נכנע ליצר הרע (יצרו) אף על פי שהוא עושה את זה משום טיבעו. זה בהחלט סיבה לדון אותו לכף זכות מסוימת שכן זה טיבעו. אבל העניין שעצם ההצעה של ההפרדה הזאת נראית לי לא הגיונית .
אין חולק על כך שהאיסור הוא על המעשה ולא על היצר לעשותו. זה לא חידוש שלי. טענתי היא שיש מקום להפריד בין אדם שזה טבעו (הוא הומו) לבין אדם שעושה זאת מחמת יצר חד פעמי.
אתה טוען שגם היצר הוא חלק מהטבע, אבל לא הבנת את טענתי. זו לא הבחנה בין יצר לטבע אלא בין טבע קבוע לטבע חד פעמי מתפרץ. אני לא דטרמיניסט, ואני כן דן עבריינים ולא מניח שאם הם עשו זאת אז זה היה כפוי עליהם. על ההומו זה כן כפוי, כי אין לו אופציה אחרת.
הראשון בונה תא זוגי לפי טבעו, והלחימה נגד טבעו הוא בלתי אפשרית כי זו מלחמה לכפות את היצר כל החיים בכל רגע בלי אלטרנטיבה ליחסי אישות מותרים (הבאתי בהקשר זה את הגמרא בכתובות לד "אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי לצלמא" – רואים שסבל מתמשך וקבוע בכל רגע, גם אם הוא קטן, לא נתן לעמוד בו). השני נואף מחמת יצרו בעוד שטבעו מאפשר לו גם לפעול נכון (יחסי אישות הטרוסקסואליים). את זה התורה אסרה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer