על החטופים
אני יודע שדיברת על הנושא רבות באתר, אבל אני רוצה לגעת בנקודות העיקריות ששמעתי מתומכי העסקאות החטופים שאיתם דיברתי
1) אין עוד טעם להלחם בעזה. הם טוענים שאי אפשר באמת למוטט את חמאס. תמיד יבואו מחליפים חדשים.
2) עצם הידיעה של האזרחים שהמדינה לא תעשה כמעט הכל בשביל להציל אותם תערער עוד את המורל המדיני ואת המוטיבציה של החיילים והמתגייסים החדשים לצה"ל ותיצור שבר שלא נוכל לצאת ממנו.
אני אשמח לדעת איך אתה מגיב לטיעונים האלה.
אבל כפי שכתבת טיפלתי בזה כבר. בקצרה, בוודאי שיש ערך להמשך הלחימה. להערכתי בהחלט אפשר לחסל את חמאס שלטונית וצבאית. צריך אורך נשימה. תמיד יהיו כאלה ואחרים שינסו לפגע, אבל זה לא כמו האיום של חמאס, ואכן צריך לוודא שלא נוצרת תשתית חדשה במקום זו שתושמד.
הפגיעה במוראל קיימת, ואחראים לה המוחים לא פחות מהממשלה. אבל יש שתי טענות נגד: 1. יש כאן פגיעה במוראל מול איום ביטחוני. למה להניח שדווקא שיקול המוראל הוא המכריע? בעיניי ההיפך הוא הנכון. 2. איזו פגיעה במוראל תהיה כשנפסיד במלחמה וניכנע לחמאס? ואיזה ניצחון מוראלי הם יקבלו? ומה תהיינה המסקנות שלהם לגבי כדאיות פיגועים וטרור?
ועוד שתי הערות.
הפגיעה במוראל נוצרה כבר ב-7 באוקטובר.
רק לחימה מחזירה לנו חטופים. בינתיים הצלחנו להחזיר כ-200, כמעט כולם חיים. נשארו עוד 20. זה לא הישג מרשים? זה חוסר אכפתיות? הקריבו כאן כמעט אלף חיילים. הפגיעה במוראל היא הזיה שיש כאלה שדואגים לטפח אותה. במקום להעריך את המאמץ וההקרבה שעשינו שהביאו להישגים (לא רק הצבאיים. שחרור חטופים) בוחרים להתמקד בתעמולה על כך שלא אכפת לנו. הזוי.
ומה עם הפגיעה המוראלית במשפחות השכולות של נפגעי הטרור שרואות את הרוצחים יוצאים לחופשי באצבעות ניצחון והם מורטים שערות? ומה עם מוראל משפחות שכולות של חיילים שנפלו לשווא שרואות שאנחנו נכנעים?
שלא תהיינה אי הבנות. לא ישוחררו כל החטופים אלא אם ניכנע ןחמאס יישאר. גם זה חלק מהתעמולה של המוחים. רק אם נמשיך את המלחמה וחמאס ייאלץ להיכנע או להיכחד אולי תשיג את החטופים בלי להיכנע (ואולי לא).
עד כמה שזה נשמע אכזרי, מדינה לא מגבשת אסטרטגיה ביטחונית בגלל גורלם של 20 אנשים. זה פשוט טמטום אמוציונלי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer