לימוד מחזקות
טענת לא פעם, בצדק, שאין אדם פורע בתוך זמנו זה תלוי הקשר. בזמנים שזה כן מקובל לפרוע בתוך הזמן, לא מוציאים על סמך זה ממון. כל מה שלומדים מהגמרא זה שחזקה מוציאה ממון.
ברור שלא כל חזקה מוציאה ממון. מה שאפשר ללמוד מהגמרא הזו זה רק גבול תחתון לעוצמת חזקה שמוציאה ממון. אבל כדי להבין מהו אותו גבול תחתון של עוצמת חזקה, צריך לחקור פסיכולוגית חברתית מה היה מקובל באותה תקופת זמן שנכתבה הגמרא (אם זה אפשרי בכלל).
1. האם יש ערך דתי/הלכתי במחקר מסוג כזה? אם כן, למה לא עושים את זה?
2. במידה שאין אפשרות באמת לקבל אומדן על עוצמת החזקה דאז, איזה ערך הלכתי יש בכלל לעיסוק בסוגיה הזו ושכמותה (כל חזקה אחרת)? הרי אי אפשר להסיק שום הלכה ריאלית מלבד זה שיש חזקות שמוציאות ממון?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
זה משאיר אותנו עם מסקנה כל-כך טריוויאלית שיש חזקות (ראיות, זה שבדרך כלל אנשים לא פורעים בתוך הזמן זה ראיה) מספיק חזקות שמוציאות ממון. נו שויין
אם יש משהו ממש לא טריוויאלי בסוגיה שם זה החידוש הזה. למרות שכתוב על פי שניים עדים יקום דבר ולמרות יתרונו של המוחזק, חזקה יכולה גם היא להוציא ממון. חידוש גדול מאד. החידוש העובדתי שאנשים לא פורעים בתוך הזמן הוא הטריוויאלי.
אחד מהעקרונות החשובים בהלכות ממון הזקוק לרויזיה מחדש הוא הקביעה "כולי האי, לא חציף איניש". נראה לי, שבימינו, חז"ל לא היו קובעים את הכלל הזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
