נשמה של גוים

בכבוד רב,
אני לומד את הכתובים בהקשר לנושא המוות והחיים ואני מוצא בתנ"ך סיפור שונה לחלוטין ממה שעולה מדברכם. האם אני טועה בהבנת הנקרא? אנא קראו את מה שמצאתי כתוב בתורה ובכתובים ואשמח לשמוע את דעתכם בנושא זה. אני מתנצל אם הקטע ארוך מדיי:-) ניסיתי לקצר כמה שיכולתי כי יש עוד חומר רב בנושא שתומך במה שמצאתי. תודה מראש.
" וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֙ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה. בראשית ב':ז') על פי הנאמר בפסוק זה, לאדם אין נפש. האדם הוא נפש חיה שמורכבת מעפר ונשמת חיים. זהו. אלוהים יצר את האדם מוכן עם כל מה שיש בו ונפח בו נשמת חיים. אותה נשמת חיים שהוא נפח בכל בעלי החיים בעולם. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃21 וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֙וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְבראשית א':כ'-כ"א. ההבדל הוא בכך שהאדם הוא היצור היחיד שנברא בצלם אלוהים. החומרה שלו שונה בתכלית. אבל לאדם יש את אותה רוח חיים כמו לכל בעלי החיים בעולם. בין הגויים והיהודים אין שום הבדל בין נשמת החיים שבהם. כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים והפכו לנפש חיה ברגע שאלוהים נפח נשמת חיים באפם. רגע מותם הוא הרגע בו הנפש חדלה מלהתקיים. העפר חוזר לאדמה ורוח החיים חוזרת לאלוהים שנתן אותה. מה שחוזר לאלוהים זו רוח החיים ולא אישיות בצורה של נשמה או רוח חסרת גוף. אין ולו איזכור אחד בתנ"ך לנשמה שעולה לשמיים הנפרדת מהגוף. "לא המתים יהללו יה" אם המתים לא מהללים את ה' בשמיים אז מה הם עושים שם. "אהללה את ה' בעודי". בתחיית המתים ה' יעיר את המתים והם יצאו מקרבם ברואים מחדש. אין שום יטעם בתחיית המתים אם הם ממשיכים לחיות לאחר מותם. זהו השקר שנאמר לאדם וחווה עיי הנחש בגן העדן. "לא מות תמותון" זהו השקר שנמשך גם על לימנו. אנשים מאמינים שלאחר מותם הם עולים לשמיים. אבל באף מקום בכתוביים לא מוזכרים אנשים כרוחות שעולות לשמיים. אליהו הנביא עלה בגופו השמיימה. 19 כִּי֩ מִקְרֶ֙ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֙ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃ קהלת ג':י"ח. וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃ קהלת י"ב:ז'. כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֜שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃תהילים ו':ו'. כֹּ֠ל אֲשֶׁ֙ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֙ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃ קהלת ט':י'. 5 כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃6 גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֙לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ קהלת ט':ה-ו'. הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֜הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי־אָדָֽם׃17 לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָ֑הּ וְ֜לֹ֗א כָּל־יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה׃ תהילים קט"ו:ט"ז-י"ז.
בברכה ובהערכה

יש מינוח פשוט יותר שהוא הרמה הנמוכה ביותר של המשמעות של המינוחים הללו ( המינוח של המקובלים הוא מדרגה גבוהה יותר) והוא מגדיר אותם היטב :

נפש – מה שמבדיל בין חי לדומם ( צריך לדון אם ךליצורים ד תאיים יש אותם) ויש להבדיל בין נפש שלחי לנפש של דומם. באנגלית mind

רוח -מה שמבדיל בין בע"ח לאדם. יש רק לאדם. קשורה ליכולת המחשבה הדיבור והבחירה החופשית (שאין אף אחד מהן לבע"ח). באנגלית spirit

נשמה – עצם האישיות האנושית. המפגש עם האישיות הפשוטה. ללא תכונות. מה שאנחנו נותנים לו שם פרטי. אמנם לפי זה זה היה אמור גם להיות לבע"ח אבל לפי המדרג (נשמה מעל רוח) זה אמור להיות רק לאדם. באנגלית soul

אבל הריה"ל אמר שבני ישראל שונים במהות ( ולפחות בפוטנציאל שלהם. יש להם פוטנציאל לנבואה – "חול העניין האלוהי") מהגויים כמו שבני אדם שונים מבע"ח לכן אולי היה ניתן לומר שלישראל יש נשמה ולגויים רק רוח. מצד שני בכמה מקומות נראה שרוח היא לא דבר כשלעצמו לא דבר אמצעי בין הנשמה לנפש ושנוצר מכניסה של נשמה לתוך נפש (כלומר כשפה קווית שמבדילה בין שני תחומים במישור ( הנשמה והנפש) ושהשטח שלה הוא ממידה אפס ביחס לשטח של שני התחומים). לפי זה לכל בני האדם יש נשמה ולכן יש להם גם רוח .

אולי ניתן להסביר את הכפילות הזאת בדרשה במסכת ע"ז שישראל נקראים "אדם" ואין הגויים נקראים אדםאבל שמצד שני איפה שכתוב בתנ"ך "האדם " זה כולל גם גויים. כלומר שגויים הם בני אדם רק פחות בני אדם מישראל.

אגב לפי התאוריה הזו ( וגם משתמע מריה"ל כך) משה רבנו הוא בעצמו נפרד ונבדל משאר בני ישראל כמו שהם נבדלים משאר הגויים וכמו שבני האדם נבדלים מהחיות. יש לו גם "חיה" ( נבואתו היא "אספקלריא המאירה"). ואדם הראשון לפני החטא וגם המשיח שהוא בחינת זיהרא עילאה דאדם הראשון נבדלים גם ממשה רבנו באותה צורה : יש להם "יחידה". מדרגת ההשגה שלהם את הקב"ה נעלית ממדרגת כל נבואה שהיא ( היא מה שנקרא "זיהרא עילאה" נדמה לי).

כמו שרואים לא שייכת פה בכלל גזענות אם גם משה ואדם הראשון נבדלים כך. זו פשוט מציאות

תיקון קל : "נפש – מה שמבדיל בין חי לדומם ( צריך לדון אם ליצורים חד תאיים וכד' יש אותה) ויש להבדיל בין נפש של חי לנפש של צומח. באנגלית mind