הבדל של בי"ד של מעלה ומטה לגבי תשובה

הודעת פתיחה של הרב

הבדל של בי"ד של מעלה ומטה לגבי תשובה

נשלח ב-13/9/2013

| |

הבדל בין בי"ד של מעלה ומטה לגבי תשובה

פלפול ליוה"כ

כמה אחרונים דנים בשאלה מדוע תשובה מועילה להתכפר בבי"ד של מעלה, אבל לא להיפטר מעונש בבי"ד של מטה (כדמוכח ברפ"ג דמכות). נאמרו כאן כמה תשובות (ומעניין שבשו"ת בית שערים כתב שאכן מתכפר גם בבי"ד של מטה, אבל לזה בעינן תשובת המשקל – שלג ודבורים ותעניות, ולא רק תשובה נפשית). כמה אחרונים כותבים שבי"ד של מטה לא יכולים לדעת אם אכן נעשתה תשובה (יש לפלפל בזה שהרי בהל' עדות כן קובעים אם מישהו עשה תשובה. ויש לדחות). והנוב"י מוסיף שגם אם זה ספק אם לא נענוש לא תהיה הרתעה, ולכן עונשים. ומהר"ל כתב בתי' שני שהתשובה היא לפנים משוה"ד (כי מן הדין: חטאים תרדוף רעה), ובי"ד של מטה עוסקים רק בשורת הדין.

אבל חשבתי על כיוון שלפיו השאלה מעיקרא ליתא. הרי קי"ל שבי"ד מכין ועונשים שלא מן הדין. זאת על אף שהדבר מהווה עקירת דבר מן התורה בקו"ע (הם הורגים חף מפשע, או חובלים בחף מפשע). אז למה שלא יוכלו לא לענוש את מי שכן חייב, שהוא ביטול רק בשוא"ת? ואם כן, אז יוצא שהיחס של בי"ד של מטה ושל מעלה לתשובה הוא בדיוק זהה: מן הדין יש חיוב עונש על כל מי שעשה עבירה, גם אם עשה תשובה (שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? חטאים תרדוף רעה). ולפנים משורת הדין ניתן למחול לו. זה מה שעושים בבי"ד של מעלה, וזה גם מה שעושים בבי"ד של מטה. ולפי זה כל מה שאיתא בגמרא רפ"ג דמכות הוא שיש חיוב עונש גם אם האדם עשה תשובה. ואכן זו ההלכה שהוא חייב בעונש. אבל לא עוסקים שם בשאלה האם ניתן לוותר עליו. כמו שבהל' עונשים קובעים שבעד אחד אדם פטור מעונש, אבל אין שם דיון בשאלה האם בי"ד בכל זאת מכניסים לכיפה. שו"ע קובע אם יש או אין חיוב עונש, ולכן זוהי הקביעה ההלכתית הנכונה.

נכון שכדי לענוש שלא מן הדין דרושה סיבה (לתיקון העולם ולהעמיד גדרי הדת), ולכן גם לויתור על עונש צריך סיבה מוצדקת. אבל בהחלט יש לכך סיבה, כמו תמרוץ אנשים לעשות תשובה (גזר במקום מקל). לכן כשהשעה צריכה, וכשלהערכת הדיינים לא נפגעת ההרתעה, בי"ד של מטה יכול למחול על העונש. בבי"ד של מעלה ניתן לעשות זאת תמיד, כי אין בעיה של הרתעה.

ובזה אולי יבואר מה שהקשה כאן פעם מישהו (אני לא זוכר מי והיכן): מדוע בכלל לתת עונשים בבי"ד של מעלה? הרי זה לא מרתיע כי אף אחד לא יודע שזה ניתן. כדי להרתיע די להכריז שיינתן עונש בלי לתת אותו בפועל. ורק כדי שלא ייצא שקר לא סביר שזה מצדיק ענישה שאינה נצרכת. אך לפי דרכנו אולי באמת בבי"ד של מעלה בכלל לא עונשים. הם מוותרים על העונש (אפילו בלי תשובה), שהרי אין בעייה של הרתעה. כל מה שכתוב הוא שיש חיוב עונש, ולא שמענישים בפועל. אלא שאם השיקול הזה עצמו מתברר לנו, וכעת אנחנו יודעים אותו, אז שוב יש בעיית הרתעה. ולכן לכאורה נראה שכן עונשים. אבל כעת משנודע לנו שכן עונשים אז שוב אפשר לא לענוש. ושמא תאמר שנמשיך את הגלגל החוזר הזה הלאה והלאה, זה אינו: המשך אינסופי של הגלגל הזה בעצמו מראה שאין כאן תשובה ברורה האם עונשים או לא, ולכן ההתרעה תושג מיניה וביה, לפחות מן הספק שמא ניענש (ממש כמו שפרדוקס הצבא השוודי לא מפריע לתרגיל להיות תרגיל פתע). לכן בי"ד של מעלה יכולים לא לענוש בפועל, ואין חשש שלא תהיה הרתעה. כעת כמובן אפשר לחזור על הגלגל שוב, ואכ"מ.

מה דעתכם?

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3022860&forum_id=1364