התייחסות לסרטוני הערוץ המיסיונרי iGod – תושב”ע ו”מזימות הרבנים”: הטיעונים – המשך שני

בס”ד

טיעון ד: מעשה תנורו של עכנאי[1]

הדוברים מביאים את מעשה תנורו של עכנאי (ב”מ נט ע”א-ע”ב), כהדגמה לזה שהרבנים הוציאו את הקב”ה מהתמונה ולקחו את המושכות לידם באומרם “לא בשמים היא”. התלמוד שם מספר על חכמים שנחלקו בדינו של תנור שחתכו אותו לחוליות והרכיבוהו מחדש,[2] האם הוא טמא או כשר (בבורות משעשעת, משום מה “כשר” מחליף אצלם את הביטוי “טהור”, שגם בעצמו לא מדויק. הדיון הוא האם התנור מקבל טומאה ולא האם הוא טמא). רבי אליעזר טען שהתנור לא מקבל טומאה, והביא ראיות מיסטיות שונות לטובת טענתו (אמת המים משנה את מהלכה, קירות בית המדרש נוטים ליפול ועוד). בסופו של דבר יוצאת אפילו בת קול מהמשמים ואומרת בשם הקב”ה שהלכה כמו רבי אליעזר בכל מקום.[3] ועל אף הכל, רבי יהושע וסיעת החכמים שאיתו (שרובם ככולם תלמידי רבי אליעזר) הרשו לעצמם לא לקבל את דברי הבת קול, ועמדו על דעתם שהתנור טמא. המיסיונרים מסבירים שהרבנים העמידו עצמם מעל הקב”ה. לא זו אף זו, ברוב “חוצפתו” התלמוד מביא בסוף המעשה שהקב”ה אומר “נצחוני בניי”, כלומר הוא עצמו מסכים להעברת המושכות ממנו עצמו לרבנים. איזו קונספירציה כוחנית ומכוערת.

הטעויות בטיעון ד

ראשית, חשוב להבין שגם המסורת הרבנית מפרשת את הסיפור הזה בדיוק כך: הרבנים אכן לקחו את המושכות לידיהם והעמידו את דבריהם מעל הקב”ה. הרי זה מה שכתוב שם בפירוש, גם בלי החידושים של הדוברים בסרטון. הסיבה לכך מוסברת במאמרי (וקצת כאן בהמשך). מה שמוזר הוא שהרבנים בעצמם מגלים לעין כל את הקונספירציה הנוראית הזאת במקום להסתיר אותה. יש לזכור שהתזה עליה הסרטון מגן היא שהחכמים מציגים את התורה שבעל-פה שהם עצמם “המציאו” כמשהו שניתן למשה בסיני מהקב”ה. אז למה כאן הם מציגים את עצמם כיוצאים נגד הקב”ה? הפוך, הם היו צריכים לבנות את הסיפור שהקב”ה מודיע מהשמיים שהתורה שבעל-פה שהוא נתן מסיני אומרת בדיוק כמותם שהתנור מקבל טומאה. למרבה הפלא, הרבנים הללו אומרים כאן בפירוש, ואף כותבים זאת לדורות כדי שאף אחד לא יפספס את זה, שהם הולכים נגד הקב”ה. מעודי לא ראיתי קונספירציה כה רשלנית. הרי הם עצמם בנו את הסיפור, מה הפריע להם לבנות אותו נכון ומתאים לאינטרסים?

שנית, הבה נבחן מה היתה עמדתו של רבי אליעזר. כזכור, רבי אליעזר הוא החכם שהקב”ה בכבודו ובעצמו תמך בשיטתו. ה”משיחיים” שלנו רואים בו נציג היהדות האותנטית, זו שמתנגדת להשתלטות הרבנים על התורה ולהמצאת תורה שבעל-פה. טוב, אז בואו נבדוק קצת מה רבי אליעזר באמת אומר. לדוגמה, בגמרא חגיגה ג ע”ב מופיע סיפור כפול על רבי יהושע ועל רבי אלעזר שתלמידיהם באו לבקרם (הסיפור התרחש קצת אחרי הסיפור של התנור. ראו על כך במאמרי הנ”ל). רבי אליעזר שומע שבבית המדרש דנו בשאלה האם גידולים שצומחים בארץ עמון ומואב חייבים במעשר בשביעית. וכך הוא אומר לתלמידו ר’ יוסי בן דורמסקית שחוזר מהסנהדרין הגדולה ביבנה ומספר לו על הדיון הזה:

מעשה בר’ יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר’ אליעזר בלוד. אמר לו: מה חידוש היה בבהמ”ד היום. א”ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. אמר לו: יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך. פשט ידיו וקיבל עיניו [התעוור]. בכה ר”א ואמר ‘סוד ה’ ליראיו ובריתו להודיעם’. אמר לו לך ואמור להם אל תחושו למניינכם כך  מקובלנו מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית…

הופ, כאן כנראה הפסקתי לעקוב. רבי אליעזר, האיש שהגן בחירוף נפש על התורה המקורית נגד המהפכה של “המצאת” התורה שבעל-פה, האיש שהקב”ה בכבודו ובעצמו אומר שהלכה כמותו בכל מקום והרבנים “הרשעים והכוחניים” מתעלמים מזה, זה שכופר ב”המצאה המופרכת” של תורה שבעל-פה, מודיע חגיגית שההלכה בה עסקו חבריו (אלו שהדיחו אותו ואת גיסו רבן גמליאל) היא הלכה שניתנה למשה בסיני (!). האם הוא מצא את ההלכה הזאת בתורה במקום כלשהו? לא. הוא מודיע שזו מסורת שעברה אליו בעל פה ממשה רבנו ומרב לתלמיד עד אליו. אז האם לדעת רבי אליעזר יש תורה שבעל-פה או לא? אגב, אותו רבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו (סוכה כז ע”ב ומקבילות). בשביל מה הוא היה צריך את רבו אם יש את התורה ופסוקיה? וכי יש עוד דברים שעברו במסורת חוץ מהפסוקים שבשבילם צריך רבנים? הרי מי שמתבונן בתורה שבכתב יודע את כל מה שהקב”ה אמר. אם אכן זו גישת ושל רבי אליעזר, לא ברור מה תרמו לו רבותיו.

יותר מזה, בגמרא סנהדרין סח מתואר יום מותו של רבי אליעזר, ושם רבי אליעזר מעיד על עצמו את הדברים הבאים:

נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן מנעל שעל גבי האמוס מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן

הוא מתאר כמה תורה למד מרבותיו. בין היתר 300 הלכות בבהרת העזה (הלכות צרעת) ועוד 300 או 3000 בלקיטת קישואים (הלכות כישוף). איזו תורה הוא למד מרבותיו? היכן הוא מצא את מאות ואלפי ההלכות ופרטי ההלכה הללו? האם כל אלו הופיעו בפסוקי התורה שבכתב? היכן יש שם 3000 הלכות בלקיטת קישואים?

שוב נוכחנו לדעת שהמגן הגדול של התורה שבכתב, המתנגד הגדול ל”המצאת” התורה שבעל-פה, האיש עומד בפרץ נגד כל הקונספירטורים ביבנה, הוא הוא אבי תורה שבעל-פה. בור סוד שאינו מאבד טיפה (כך הוא מתואר בפרקי אבות), עם מאות ואלפי הלכות, וביניהן הלכות למשה מסיני שעוברות מרב לתלמיד והגיעו עד אליו. האיש שהמשנה והתלמוד מלאים בתורה שבעל-פה עם המוני פרטי הלכות מפיו (כאן הבאתי רק קמצוץ מהים הזה), וזהו לשיטת המיסיונרים האיש שמוכיח שאין דבר כזה תורה שבעל-פה. טוב, כנראה באמת איבדתי אותם. אתם הצלחתם להבין את הטיעון?

שלוש כתות ביחס  לפירוש אגדות חז”ל

המיסיונרים מהסרטון פשוט לא מבינים (גם) את דרכה של האגדה. הז’אנר הספרותי הזה בא להעביר רעיונות בצורה מורכבת ולא ליטרלית, ובוודאי שלא סתם לתאר אירועים. מניין בכלל ידעו חכמי התלמוד מה אמר הקב”ה (נצחוני בני)? האם הם ניחנו בנבואה? בוודאי שלא. הם שמים דברים בפיו של הקב”ה, שכן זוהי דרכה של האגדה להעביר את מסריה. אלא שמסרים כאלה פונים לאנשים שאין להם בעיות בהבנת הנקרא ושמבינים את דרכי האגדה ויודעים להבחין בין תיאורים היסטוריים לבין אגדות.

הרמב”ם בהקדמתו לפרק חלק מסביר שיש שלוש כתות ביחס לפרשנות האגדות: הכת הראשונה הם אלו שמפרשים הכל, כולל הדברים התמוהים, כפשוטו (כאילו הסיפור מתאר אירוע אמיתי כהווייתו), וזאת בגלל אמונתם בגדלות חכמים. עליהם הוא כותב:

והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם… וחי ה’ כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה… והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים…

הכת השניה מפרשת גם היא את הדברים כפשוטם, אבל עושה זאת כדי ללעוג להם ולהראות את ריקנותם. עליהם כותב הרמב”ם:

וחשבו שאין כונת חכמים בכך אלא משמעות פשטי הדברים, ולכן זלזלו בו וגנוהו וחשבו למוזר מה שאינו מוזר, וילעיגו על דברי חכמים לעתים קרובות, וחושבים שהם יותר נבונים מהם ויותר זכי רעיון, ושהם עליהם השלום פתיים חסרי דעת סכלים בכל המציאות, ואינם משיגים שום דבר כלל… והם יותר סכלים מן הכת הראשונה ויותר פתים, והם כת ארורה שהתפרצו כלפי אנשים רמי המעלה שכבר נודעה חכמתם אצל החכמים. ואילו הכשירו את עצמם במדעים עד שידעו איך כותבים את הדברים בענינים האלהיים וכיוצא בהם מן המדעים להמון ולחכמים, ויסגלו לעצמם את החלק המעשי של הפילוסופיא, כי אז היו מבינים אם החכמים חכמים או לאו, והיו מובנים להם עניני דבריהם.

והכת השלישית היא אלו שמבינים את דרכי האגדות:

והכת השלישית והם חי ה’ מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת כמו שאפשר לומר על השמש מין, והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על ענינים אמתיים מאד, ואף על פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחבוריהם הרי הם מראים על שלמותם והשגתם את האמת… וידעו שהם עליהם השלום לא דברו דברי הבאי, ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו מדברים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל, וכך הוא דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, וכבר ידוע אצל חכמי הלשון כי חידה הם הדברים שענינים בסודם ולא בפשטם וכמו שאמר אחודה נא לכם חידה וכו’, לפי שדברי כל בעלי החכמה בדברים הנשגבים שהם התכלית אינם אלא בדרך חידה ומשל, ומדוע נתפלא על שחברו את החכמה בדרך משל ודמו אותם בדברים שפלים המוניים…

הרמב”ם מסיים בבקשה לאלו המשתייכים לשתי הכתות הראשונות:

ואם אתה הקורא מאחת משתי הכתות הראשונות אל תעיין בדברי בשום דבר מן הענין הזה, כי לא יתאים לך ממנו מאומה, ולא עוד אלא שיזיק לך ותשנאהו, כי איך יתאימו מיני המזון קלי הכמות ממוצעי האיכות לאדם שכבר הורגל למיני המזון הרעים והכבדים, הלא רק יזיקוהו וישנאם, הנך רואה דבר אותם שהורגלו באכילת הבצלים והשומים והדגים על המן מה הוא ונפשנו קצה בלחם הקלקל…

המיסיונרים בסרטון משתייכים כמובן לכת השנייה, כלומר כת של רשעים וטיפשים שלא מבינים את דרכי האגדה ומתוך כך מלעיגים עליה ומסיקים ממנה מסקנות מופרכות כפי שראינו, שנוצרות משילוב של בורות, טיפשות ורשעות.

המסר של הסיפור: מהי המסורת?

המסר העיקרי של סיפור התנור חשוב לנו מאד להמשך, שכן מדובר בנקודה העיקרית שמפספסים הדוברים בסרטון הזה. הסיפור מלמד אותנו שמסורת אינה משהו קפוא, אלא משהו דינמי שנתון לפרשנות של חכמי הדורות. ראינו שהן רבי אליעזר והן רבי יהושע מקבלים באופן ברור ומוחלט את תורה שבעל-פה. אף אחד לא חולק על ה”המצאה” הזאת. אלא שכפי שהסברתי במאמרי הסיפור הזה מעמת זו כנגד זו שתי תפיסות שונות של התורה שבעל-פה (זהו עימות פנימי בתוך קבוצת ה”קונספירטורים”): רבי אליעזר דוגל בתפיסה מסורתנית, שלפיה התורה שבעל-פה ניתנה בסיני על כל פרטיה ומאז היא עוברת בצינור חלול דרך חכמי כל הדורות שלא נגעו בה. במסורת כזאת אין מקום לחידושים של בני אדם. זהו המודל הרבני שמניחים המיסיונרים מהסרטון ומנסים לתקוף אותו. אלא שהם תוקפים איש קש, שכן המודל הרבני אינו זה. דעת רבי אלעזר נדחתה, והתקבלה דעת רבי יהושע של מסורת דינמית שמאפשרת חידושים לאורך כל הדורות. זהו התיאור שהבאתי בחלק הראשון, שלפיו מה שניתן בסיני הוא רק עקרונות והלכות שעברו בעל-פה, אבל רוב ההלכות התחדשו על ידי חכמם שונים לאורך ההיסטוריה תוך שהם עושים שימוש בכלים שהתקבלו בסיני. זוהי המסורת הרבנית, ולא התפיסה המסורתנית של רבי אליעזר. אבל גם אם הם רוצים להסתמך על רבי אליעזר, ראינו שהמסקנה היא שיש ויש תורה שבעל-פה. ולהיפך, לשיטתו היא הרבה יותר עשירה ומפורטת מהתמונה הרזה שנתתי כאן. לכן בוודאי שאי אפשר להיתלות ברבי אליעזר כדי להוכיח שלא ניתנה בסיני תורה שבעל-פה. זו סתם בורות או סילוף.

מהו המסר של הסיפור הזה? לא מאד מסובך למי שמבין את דרכי האגדה. חכמים רצו להבהיר את המשמעות שת המושג מסורת דינמית. כוונתם היתה לומר לנו שמסורת אינה  משהו קפוא אלא נתונה לפרשנות והרחבה של חכמים. לשם כך הם משתמשים באמצעים ספרותיים שונים, וביניהם הוצאת בת קול מהשמים.הרי אף אחד שם לא היה נביא ולא שמע את קול ה’. אז מה עושה שם הבת קול? היא מייצגת את התפיסה שתורה היא מה שהקב”ה נתן בסיני. וכנגדה עומדת התפיסה שניצחה שם, שגורסת שתורה היא הפרשנות שנותנים חכמים לתורה שניתנה בסיני. למסורת (שאותה מייצג רבי אליעזר) אין מעמד בלעדי, וגם היא נתונה לביקורת שכלית והגיונית. כביכול הקב”ה עצמו מודה שעלינו לקחת את המושכות לידינו. בהיעדר נבואה וקשר ישיר עם הקב”ה, כשמתעוררת שאלה הלכתית החכמים צריכים להכריע בה לפי כלי הפרשנות והדרש שקיבלו ולפי שכלם הישר. לא קל לקבל תפיסה כזאת של מסורת, ולכן יצרו סיפור אגדי שמעביר את המסר בצורה ברורה. לא מדובר בלקיחת המושכות מהקב”ה,שכן כל הפרשנויות של חכמים מסבירות למה מתכוונים פסוקי התורה ומה רוצה הקב”ה. הקב”ה כאן לא מייצג את דעתו שלו אלא את התפיסה שלבני אדם אין מה לעשות בתורה שלו, אותה תפיסה שאוחזים בה המיסיונרים בסרטון.

משמעותה של מסורת דינמית

שאלות שעלו בטוקבקים לחלקים הקודמים, מעידות עד כמה התפיסה הזאת אכן לא טריביאלית, ומסבירות מדוע האגדה  הזאת היתה נחוצה. התמונה הזאת של המסורת מניחה הנחות לא טריביאליות על רצון ה’. הטענה היא שהלכות יכולות להתחדש ולהתווסף לאורך הדורות. כך למשל החובה לשמור שבת בתורה לא מוגדרת. מה שכתוב שם הוא לא לעשות מלאכה. עוד מופיע בתורה איסור לצאת ממקומנו בשבת, איסור להבעיר אש, לחרוש ולקצור. התורה שבעל-פה מחדשת שיש לט אבות מלאכה ותולדותיהן. עולה כאן שאלה למה התכוין הקב”ה בעת מתן התורה בסיני? וכי הוא משנה את דעתו בכל דור שחולף? כיצד תיתכן מסורת דינמית של רצון ה’? התשובה היא שהקב”ה התכוין שננוח בשבת, אבל מה משמעותה של המנוחה, את זה יקבעו חכמים בכל דור לפי הכלים שקיבלו בסיני. אז עקרונית ייתכן מצב שבדור אחד ישבתו מעשר מלאכות, ובדור שאחריו מעשרים ואחר כך משלושים, וכולם מקיימים את רצון ה’. רצונו לא השתנה שכן הוא לא רצה דווקא מלאכות כאלה או אחרות, אלא שביתה ממלאכה. התוכן של השביתה מסור להבנת החכמים.

יתר על כן, ייתכן שהקב”ה באמת התכוין למשהו מסוים, אבל לנו אין דרך לדעת זאת. התורה לא מפרטת לנו מספיק. לכן מתעוררות שאלות וספיקות בהלכה אצל חכמים, ואין מנוס (ראה במאמרי הנ”ל, שזה הרקע לכל סיפור התנור) אלא להכריע בעצמם. כך נוצר התוכן של תורה שבעל-פה. הוא אכן לא ניתן מסיני אלא נוצר לאורך הדורות. הכלים והמסגרת המושגית הם ורק הם ניתנו בסיני. התוצאה ההלכתית יכולה להיות שגויה. הקב”ה אולי לא התכוין אליה. אבל עדיין זה מה שהוא רוצה שנעשה, שהרי בהיעדר נבואה וקשר ישיר איתו אין לנו דרך לדעת מה הוא באמת רצה. לכן גם אם נניח שרצונו אכן לא משתנה לעולם, אין כל קושי להבין שההלכה כן משתנה ומשתכללת, מתפרטת מסתעפת.

ומכאן ניתן להסיק עוד תוצאה שתהיה חשובה לנו להמשך. בזמנו של משה רבנו מספר ההלכות ופרטי ההלכה שנכללו בתורה בעל-פה היה קטן מאד (רק מה שמכונה “הלכה למשה מסיני”). התורה אז היתה בעיקר מה שבכתב, ובמקביל היתה תורה שבעל-פה רזה מאד, פירושי מילים ועקרונות פרשנות ודרש בסיסיים, וכמה הלכות למשה מסיני. עם הדורות ההלכה מסתעפת, מתפרטת ומתרחבת. חכמים משתמשים בעקרונות ובפרשנות שניתנו מסיני ובשכל הישר שלהם כדי להבהיר ולשכלל את ההלכה. בזמן הנ”ך נוספות כמה הלכות, ולאחר מכן בתקופת התורה שבעל-פה (בית שני) נוספות עוד ועוד הלכות שלא נמסרו למשה ולא היו קיימות בזמנו, ואולי גם הקב”ה עצמו לא התכוין אליהן מלכתחילה. זהו בדיוק המסר של סיפור התנור בו עסקנו הוא שהתורה נמסרה לבני אדם ולפרשנותם, “לא בשמים היא”.[4]

הערה מתודולוגית: נושא הדיון כאן

התמונה הזאת יכולה להיות נכונה או לא נכונה. כאן לא הסברתי מדוע אני חושב שהיא נכונה, שכן לא זה נושא הדיון שלנו. בטורים אלו אני עוסק אך ורק באיכות ותקפות הטיעונים שעולים בסרטון. הא ותו לא. מטרתי עד כאן לא היתה לטעון מהי התמונה הנכונה אלא לתאר מהי התמונה הרבנית, בין אם תקבלו אותה ובין אם לאו.

כעת אם מישהו רוצה לתקוף את התמונה הרבנית עליו להתייחס לתמונה הזאת ולא להמציא תמונה משלו ולתקוף איש קש. כפי שנראה בהמשך, זה בדיוק מה שעושים המיסיונרים בסרטון. הם מאמצים את התמונה המסורתנית (תמונה דומה לזו של רבי אליעזר, אם כי קפואה יותר), ותוקפים אותה. כשמבינים את התמונה הרבנית כפי שהיא ולא כפי שהם היו רוצים שתהיה, הדבר מושך את השטיח מתחת לטיעוניהם שמוצגים ככלי ריק. אנו נראה זאת בהמשך (אל חשש, אנחנו מתקרבים לסוף).

המשיכו לקרוא את החלק הבא.

[1] להסבר המעשה החשוב והמכונן הזה והרקע ההיסטורי שלו, ראה מאמרי כאן.

[2] משום מה הם מסבירים שם שהמטרה היתה להגדיל את התנור. איני יודע מניין להם התורה שבעל-פה הזאת. ככל שאני יודע אין לה שום מקור. כנראה זו קונספירציה של ה”יהודים” המשיחיים כדי להשתלט עלינו.

[3] מעניין לשים לב שהבת קול לא אמרה שהלכה כר”א, אלא שהוא גדול בתורה. היא לא הביעה עמדה ישירה לגבי הבעיה של התנור. הדבר מצטרף לכל שאר הראיות המיסטיות שהביא ר”א (כתלי בית המדרש נטו, אמת המיפ סטתה ממהלכה וכו’) שכולן מוכיחות את גדלותו של ר”א בתורה, אבל אף אחת מהן אינה ראיה רלוונטית לגופו של נושא הדיון. ראה על כך במאמרי הנ”ל.

[4] לא מדובר על הלכות דרבנן, שהן ודאי תוצר של חכמים מדורות מאוחרים למשה. גם ההלכות דאורייתא רובן תוצרים של חכמים מאוחרים, כפי שהסברתי בחלק הראשון. ההבחנה בין דאורייתא לדרבנן לא קשורה לכרונולוגיה.