מבט נוסף על תופעת הלהט"ב (טור 744)

בס"ד

מוקדש לבני היקר, יוסף,

חבר מסור בקהילתו של הרב אלאלוף

לפני כמה ימים שלחו לי הקלטת שיעור של הרב גיא אלאלוף (מעניין שטרם נכתב עליו ערך בוויקיפדיה. לכל המעוניין, בהחלט הגיעה העת לכך) שעסק בתופעת הלהט"ב. בכמה חודשים האחרונים התוודעתי לאדם המרתק הזה (יש לו שיעורים והרצאות רבים ביוטיוב), ולכן השיעור סקרן אותי. מדובר ברב צעיר (כבן ארבעים), מקורי ומשכיל מאד, מרצה למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב, בעל יושרה וכנות מרשימים, ובפרט חביבה עליי העובדה שהוא לא נכנס למסגרות הסוציולוגיות המקובלות, ואולי גם בגלל זה אני בהחלט חש קירבה אליו ולרעיונותיו. אחרי ההאזנה לשיעור הבנתי שגם בתחום הלהט"ב זהו המצב. אני מזדהה גם עם הביקורת שלו על התופעה וגם עם הביקורת (המרומזת) שלו על מבקריה השמרניים. ובכל זאת, חשתי שבשיעור הזה היו הרבה מאד נקודות שהוצגו בצורה לא מדויקת, ודווקא בגלל שאני מעריך את האדם ומזדהה עם הכיוון של השיעור, חשבתי שיש בנותן טעם לכתוב כאן ביקורת מפורטת עליו כדי לדייק את הדברים.

בעבר התייחסתי לתופעת הלהט"ב לא פעם, ואני ממליץ למי שיש כוח לחזור ולקרוא את דבריי בטורים 497, 504 ו-701 – 702 (השני עוסק רק ביישומים הלכתיים). כאן לא יהיו חידושים בנושא הזה. מטרתי כאן היא בעיקר לערוך תרגיל בחשיבה ביקורתית, קצת על התופעה אבל בעיקר על השיעור הנ"ל. הטור עוסק בשיעור לפי הסדר שהוא ניתן. כמו תמיד, אני מציע להקשיב לשיעור לפני שקוראים את הביקורת שלי.

על עובדות ופרשנותן

בשש הדקות הראשונות של דבריו מציג הרב אלאלוף שתי הנחות שעליהן הוא עומד לבנות את דבריו:

1. העולם קיים. יש מציאות. כוונתו כנראה לצאת נגד פוסטמודרניות קיצונית ולומר שלא הכל הזיות ופרשנויות שלנו. יש גם עובדות אובייקטיביות.

בתוך דבריו הוא מוסיף אגב אורחא שדבריו נסובים על העולם החומרי, אבל כאן איני מקבל וגם לא מבין מדוע הוא נזקק להסתייגות הזאת. משתמע ממנה שבמה שאינו חומרי אין עובדות אובייקטיביות. מה לגבי קיומם של רצון, רגשות, נשמה? או של אלוהים? אפשר גם לתהות מה לגבי מוסר וערכים, אבל כאן מדובר בדיון עדין יותר.

1. יש עובדות, והן דבר מוצק ואובייקטיבי שמחייב את כולנו, ויש פרשנויות אליהן שתלויות בהשקפותיו של כל אחד מאיתנו. לדוגמה, כאשר עוזבים עט באוויר הוא נופל אל הקרקע. זוהי עובדה אובייקטיביות שאין להכחישה. יש פרשנות לעובדה הזאת, והיא שקיים כוח משיכה שגורם לנפילה הזאת. במקרה זה מדובר בפרשנות מדעית. הרב גיא טוען שחוק המשיכה אינו עובדה בשום פנים ואופן. הוא מוסיף שהפרשנות גם לא בהכרח קיימת (?). ובו בזמן הוא מוסיף ואומר שאין פירוש הדבר בהכרח שכל הפרשנויות נכונות. למשל, אני פוגש אדם ברחוב ואומר לו שלום והוא לא עונה לי. אני יכול לפרש שהוא כועס עליי או שהוא אילם. זו יכולה להיות פרשנות שגויה או נכונה. על העובדה (שהוא לא ענה לי) אין אפשרות להתווכח, על הפרשנות כן.

כבר על ההקדמה הזאת אעיר כמה הערות. מה שהוא מכנה "פרשנות" אינו אלא עובדות. אם אותו אדם שלא ענה לי אכן כועס עליי ולכן לא ענה, אזי הפרשנות הזאת היא עובדה. המצב בעולם הוא שאותו אדם אכן כועס עליי ולכן לא ענה לי. בקיצור, פרשנות נכונה היא עובדה.

הוא הדין לגבי הפרשנות המדעית לנפילת העט. אם חוק הגרביטציה הוא פרשנות נכונה, אזי מדובר בעובדה. יש בעולם חוק גרביטציה. אפשר כמובן לטעון שחוק הגרביטציה הוא רק תיאור של המציאות ולא יישות. אין בעולם אובייקט שקרוי "חוק הגרביטציה", בדיוק כמו שאין בעולם אובייקט שהוא מהירותה של המכונית שלפניי. זו תכונה של המכונית ולא אובייקט. אבל חוק הגרביטציה כמו מהירותה של המכונית הם עובדות לכל דבר ועניין. עוד אפשר לחלק בין חוק הגרביטציה שהוא רק תיאור לבין כוח הגרביטציה שהוא סוג של אובייקט (לפחות אם מדברים על כוח הגרביטציה שפועל בין שני עצמים קונקרטיים ברגע מסוים). כך, למשל, ניתן לנתח את כוח הגרביטציה ולנבא את קיומם של גרביטונים (החלקיקים שנושאים את הכוח הזה, כמו שהפוטונים נושאים את הכוח האלקטרומגנטי). החלקיקים הללו הם כבר אובייקטים לכל דבר, והם תולדה של קיומו של כוח גרביטציה אבל לא של חוק גרביטציה. התיאור של תופעת המשיכה לא אמור להינשא על ידי חלקיקים. זהו תיאור ולא עובדה. אבל הכוח הוא עובדה והוא נישא על ידי חלקיקים שקרויים גרביטונים (שטרם נצפו במעבדה, כי עדיין אין לנו מכשור מספיק עדין ומדויק).

ההסתכלות על המדע כתיאורים סובייקטיביים ולא כעובדות מאפיינת גישה בפילוסופיה של המדע שכיניתי בעבר (בעקבות זאב בכלר. ראו למשל במאמר הזה ועוד הרבה) 'אקטואליזם' (להבדיל מ'אינפורמטיביזם'). אבל זוהי גישה מופרכת, והראיתי שם מדוע היא לא יכולה להיות נכונה. למרבה האירוניה, גישה זו היא עצמה חלק מאותו ניהיליזם אינטלקטואלי שהרב גיא יוצא נגדו בהקדמות הללו, מה שמכונה 'פוסטמודרניות', או 'הביקורת החדשה'. הוא בעצם מבטא כאן עמדה פוזיטיביסטית, עמדה שמוכנה להכיר רק בקיומם של עצמים חומריים שנצפים בחושים או נגזרים בדרך לוגית תקפה מהתצפיות החושיות ומוגדרות בצורה חד משמעית לחלוטין. כתבתי לא פעם, שלמרות מראית העין המדעניסטית של התפיסה הזאת, במהותה דווקא היא זו שעומדת ביסוד 'הביקורת החדשה' שמערערת על המדע כתיאור 'אמיתי' של המציאות ומבשרת את הפוסטמודרניות (כמו שהאמפריציזם של יום בישר את הספקנות הזאת בתקופה מוקדמת יותר. ראו בטורים 494 – 496).

אני מניח שכוונתו של הרב גיא כאן הייתה לומר שיש עובדות שנוכחות באופן ישיר מול עינינו ועליהן לא קיים ויכוח, ויש עובדות שנתונות לפרשנות ועליהן יש ויכוחים (אבל רק אחד מהצדדים צודק. זה מה שהוא מכנה 'פרשנות נכונה'). זה כבר יותר קרוב לאמת, אבל אפילו האמירה הזאת לא לגמרי מדויקת. אפשר להתווכח על מראה העיניים ועל החושים. יש תעתועי ראייה (כמו פטה מורגנה), שמיעה, מישוש, טעם וריח. יתר על כן, ישנה גישה שמכונה 'אידאליזם פילוסופי' (או סוליפסיזם), שכופרת בכלל בקיומו של עולם חיצוני ורואה את החושים שלנו כסוג של דמיון סובייקטיבי (או: בין סובייקטיבי). לכן גם האמון שאנחנו נותנים בחושים הוא תוצאה של פרשנות ולא עובדה טהורה. נכון שביחס לפרשנות הזאת שוררת הסכמה רחבה הרבה יותר מאשר ביחס לרוב הפרשנויות האחרות, אבל דומני שביחס לחוק הגרביטציה וחוקי הפיזיקה יש הסכמה רחבה כמעט באותה מידה (לפחות בין אלו שלמדו ומבינים אותם).

הרב גיא מסיים את ההקדמה שלו בדוגמה נוספת לעובדה שאין לחלוק עליה, מה שמתחיל לרמז על כיוון המהלך שלו בהמשך: החלוקה הביולוגית של בני אדם לזכר ונקבה היא עובדה. הוא מבהיר שלא מדובר רק באברי הרבייה (יכול אדם להיוולד עם איברים אחרים או חסרים. זוהי נכות, כמו כל איבר אחר שיכול להיות חסר לאדם). בעיקר מדובר כאן על ההיבט הגנטי, כלומר על גנים שנמצאים בכל תא מתאי הגוף, XX או XY (שיש להם גם ביטויים הורמונליים טיפוסיים: מבנה גוף שונה, יכולת ללדת, שעירות, כוח גופני, גובה וכדומה). זוהי עובדה שאין להתכחש לה.

נטייה מינית, דיספוריה מגדרית וזהות מינית

כעת הוא עובר להבחנה בין נטייה מינית לבין זהות מינית. הנטייה המינית (למי אתה נמשך) היא עובדה. כבר כאן עליי להעיר שזה לא נכנס להגדרתו למעלה. אין כאן שום דבר חומרי או משיש שניתן לבחון אותו אמפירית. אתה ניזון מהדיווח של אותו אדם ומהאמון שלך בדיווח הזה. לפי הגדרותיו למעלה זו פרשנות ולא עובדה. כך למשל יש לא מעט רבנים שמכחישים את העובדה הזאת. לטענתם הנטייה הזאת היא יצר הרע ולא עובדה ביולוגית, וניתן להתגבר עליה ולנטרל אותה. אני לא מסכים לזה, אבל עצם קיומן של אמירות כאלה מורה על כך שלא מדובר בעובדה לפי הגדרותיו של הרב גיא עצמו. לעומתו, אני דווקא כן חושב שזוהי עובדה, שכן מדובר במה שהוא מכנה 'פרשנות נכונה'. זה שיש לאדם נטייה מינית מסוימת זו עובדה (נפשית, ולא חומרית), גם אם לאף אחד מאיתנו אין גישה ישירה לאותה עובדה, אלא רק דרך הדיווח שלו. זוהי עובדה כמו כוח הגרביטציה או הכעס של אותו אדם שלא ענה לי.

עובדה נוספת שהוא מציג שם היא דיספוריה מגדרית, כלומר אי התאמה בין מינו של האדם לבין תחושותיו המגדריות. מדובר באדם שנולד זכר וחש נקבה, או להיפך. לטענת הרב גיא גם זו עובדה (מתאים לשיטתי, אבל ממש לא לשיטתו).

כבר כאן אני חייב להעיר על נקודה חשובה שעולה מהתיאור הזה. דיספוריה מניחה שיש תחושות נקביות וזכריות, שאם לא כן, לא היה מקום לתופעת הדיספוריה. אחרי שיש תחושות נקביות, אם יש אדם שבגנום שלו יש XY והוא חש תחושות נקביות, אנחנו יכולים להגדיר זאת כדיספוריה מגדרית. כלומר אם אתה חושב שדיספוריה היא עובדה, אזי גם מגדר הוא עובדה. התחושות והחוויות האופייניות לזכר הן מגדר זכרי, והתחושות והחוויות האופייניות לנקבה הן מגדר נקבי. בהמשך הדברים הוא כופר בכך שמגדר הוא עובדה, אבל למיטב שיפוטי זה לא מתיישב עם טענתו שהדיספוריה המגדרית היא עובדה.

טענתי היא שהכרתו בכך שאי ההתאמה המגדרית היא עובדה בעצם אומרת שיש שני סוגי עובדות, המין (הגנטי) והמגדר (התחושות), ושהן בלתי תלויות לוגית (למרות שכמובן יש קורלציה גבוהה מאד ביניהן). בטוריי הנ"ל עמדתי על ההבחנה הזאת ותיארתי אותה בצורה של שמונה קבוצות שנפרסות על ידי שלושה צירים: מין, מגדר ונטייה מינית. בתיאור הזה, כל אדם מתואר על ידי וקטור באורך 3 שכל רכיב שלו יכול להיות עם אחד משני ערכים. כך, למשל, {1,1,1} יכול לתאר נקבה שחשה מגדרית כנקבה ונמשכת לזכר (נקבה סטרייטית רגילה). לעומת זאת, {2,2,2} הוא סטרייט זכר (מי שמינו ומגדרו זכריים ונמשך לנקבות). שתי אלו הן קבוצות של סיס-ג'נדר הטרוסקסואלי. כמובן יש שמונה קבוצות שונות כאלה (הסברתי שם שהתיאור כאן הוא בינארי, אבל אין לי בעיה עם טענה שיש עוד קבוצות פרט לקבוצות שתיארתי כאן. לצורך נוחיות ובהירות הדיון אני משתמש בשמונה הקבוצות הללו). כל קבוצה שבה יש אי התאמה בין שני המרכיבים הראשונים של הווקטור מתארת דיספוריה מגדרית.

שימו לב שמבחינת הרב גיא (ואני לגמרי מסכים לו בזה) כל אלו הן עובדות שאין לחלוק עליהן. יש כאן ביקורת מרומזת על מתנגדי הלהט"ב שמכחישים חלק מהעובדות הללו. אבל הרב גיא מקדיש את שיעורו לביקורת (לא מרומזת) על תופעת הלהט"ב, כאשר הוא מקבל את כל העובדות הללו כעובדות מוסכמות, וגם בזה אני לגמרי איתו. אמנם הוא עומד רק על שתיים מתוכן כעובדות (הנטייה המינית והמין), אבל דבריו על הדיספוריה מניחים במובלע שגם המגדר הוא עובדה (למרות שהוא עצמו בהמשך כופר בזה), לכן בעצם יש בדבריו שלוש עובדות: מין, מגדר ונטייה מינית. ההבחנות הללו חשובות להמשך הדיון.

כעת ממשיך ואומר הרב גיא, שאמנם שתי (בעצם: שלוש) אלו הן עובדות, אבל הן לא נוגעות בשום צורה למה שמכונה 'זהות מינית'. בעצם הוא מתמקד בזהות או קהילה להט"בית. טענתו היא כפולה:

1. שיש שם חיבור בין דברים שונים לגמרי, ולכן לא סביר לראות במכלול הזה זהות אחת. מה הקשר בין הומוסקסואל לבין טרנסג'נדר? מה משותף לשניהם שיכול לכונן זהות משותפת?

דומני שהתשובה היא פשוטה מאד. שניהם יוצאים נגד הקטלוגים המקובלים בחברה במישורים הללו, כלומר הם טוענים שיש שמונה קבוצות ולא רק שתיים ופועלים לשוויון זכויות עבור (שש) הקבוצות הנוספות. למה זה לא יכול להוות בסיס זהותי משותף? מדוע קומוניזם שפועל לשוויון עבור שכבות חלשות באוכלוסייה יכול להוות זהות, ולהט"ב שפועל לשוויון עבור הקבוצות הללו, לא? מטבע הדברים מי שפועל לשוויון הם בעיקר אלו שניחנו במאפיינים הללו, אבל בהחלט הם קוראים לחברים נוספים לאמץ את הזהות הקווירית. הזהות הקווירית מנסה לטשטש את חשיבותן של ההבחנות המקובלות ולצאת נגד הזהות הזכרית או הנקבית (גם על אלו כמובן ניתן לטעון שלא מדובר בזהויות).

1. מעבר לזה הרב גיא גם טוען שנטייה מינית, גם אם היא משותפת לאנשים שונים אינה פרמטר שיכול לכונן זהות קבוצתית שלהם. כלומר לא רק שאין משותף בין הזהויות הקוויריות אלא שכל אחת מהן לחוד גם אינה פרמטר רלוונטי ליצירת זהות. לא סביר ליצור זהות של בעלי גובה 1.70, לובשי מכנסיים צהובים, או אנשים עצבניים. טענתו היא שהומוסקסואליות גם היא מטפיין סתמי מהסוג הזה.

גם כאן איני מסכים, מכמה טעמים. ראשית, הוא לא מציע הגדרה מה כן יכול לכונן זהות? למה לאום, או דת כמו יהדות, מכוננים זהות? כנראה מפני שהם נוטלים חלק משמעותי בחשיבה ובפעילות של חברי הקבוצה. זה נכון גם לגבי הלהט"ב, לפחות בעולם שבו זכויותיהם עדיין אינן שוות לאנשים רגילים. בעולם שוויוני גם הקומוניזם לא יהיה זהות רלוונטית, אבל כל עוד אין שוויון והקבוצה פועלת להשיג אותו, זהו פרמטר זהותי. כך גם לגבי הקווירים. במצב הקיים הם יוצרים ספרות קווירית, סרטים קוויריים, אמנות קווירית, קבוצות ומועדונים וארגונים קוויריים שונים, אז למה לא נכון לומר שיש להם זהות משלהם?! הוא עצמו אומר שלהיות חסיד גור זה מצדיק הגדרה זהותית (למה? כי אני לובש ספודיק ונוהג בצורה פרימיטיבית ואווילית?) אבל חובבי מוצרט לא. אבל מיד אחר כך הוא מעיר שאם יש קהילה שבעיניה מוצרט הוא מהות קיומם ומעסיק אותם בנתח משמעותי מזמנם ומהאנרגיה שלהם יהיה מקום להגדירם כקהילה זהותית. אז למה הלהט"ב לא?

עוד הוא טוען שמיניות היא בדרך כלל עניין אינטימי ולכן אי אפשר להשתמש בה כבסיס שמכונן זהות ציבורית פומבית. אבל זו גופא טענתם של הקווירים. הם בונים זהות שמחצינה את המיניות (ועל כך נסובה חלק מהביקורת נגדם). אז למה זה שבזהויות הקיימות המיניות היא אינטימית פוסל את הטענה שניתן לכונן זהות אחרת על בסיס של מיניות. זה בערך כמו לטעון שדת היא ענין אינטימי ולכן אין לבנות זהות על בסיס דתי. יש דתות שהן אישיות ואינטימיות, וזו זכותן כמובן, אבל אי אפשר לפסול דתות אחרות שרוצות לכונן זהות דתית ציבורית וקולקטיבית. אפילו במישור הלוגי הייתי תוהה האם לדעתו ניתן לכונן זהות של קבוצה שפועלת להצנעת המיניות ברשות היחיד וסילוקה מרשות הרבים? אולי ניתן לכנות אותה 'הזהות הנזירית'. אני מניח שזה אפשרי, שהרי זה פועל למען האינטימיות. אבל גם זו תהיה זהות על בסיס היחס למיניות. האם סביר שהצנעת המיניות היא זהות לגיטימית והחצנתה לא? זה נשמע לי כמעט אוקסימורון.

בקיצור, לא שמעתי בדברי הרב גיא שום הצעה להגדרה מהותית למאפיינים שיכולים ולא יכולים לכונן זהות. כל מה שתמצאו שם הוא הטענה שלא כל מאפיין מכונן זהות. זה כמובן נכון. אבל אין אצלו הגדרה וקריטריון למאפיינים שכן זכאים לכונן זהות? לכן לא ברור מכוח מה הוא טוען כנגד הזהות הקווירית. בעיניי הדיון הזה במקרה הטוב אינו מוגדר היטב, ובעצם נדמה לי שהוא ממש ריק. אני חושב שאין טעם לנהל אותו.

בהמשך הוא מבחין בין דרישות של הקהילה לזכויות קהילתיות לבין דרישות לזכויות אישיות. הוא יוצא בעיקר נגד הדרישות הקולקטיביות-קהילתיות של הלהט"ב. לטענתו הם דורשים הכרה בהם כקהילה ולא רק זכויות אישיות. אבל כאן הוא טועה בתרתי: ראשית, כפי שהסברתי איני רואה מדוע הם לא יכולים להגדיר עצמם כקהילה ולדרוש זכויות קולקטיביות. אם הם קהילה אז מגיעות להם זכויות קהילתיות. אפשר כמובן להתנגד לזה מסיבות שונות, אבל אי אפשר לומר שברמה ההגיונית הדרישה שלהם מופרכת. שנית, בפועל הם באמת לא דורשים זכויות קהילתיות. הם פועלים למען שוויון זכויות אישי ולא קהילתי. הם רוצים שיכירו בהם כזוג נשוי, שיתנו להם לאמץ ולהשתמש בפונדקאות, שיכירו בניתוחים לשינוי מין בסל הבריאות וכדומה. כל אלו הן זכויות אישיות. ברור שכדי להשיג את הזכויות האישיות הללו הם יוצרים תנועה, מועדונים ופעילויות, וכל אלו דורשים הכרה ותקציבים משלהם, אבל אלו מכשירים ולא מטרות. לא מדובר בזכויות קולקטיביות של קהילה. בשורה התחתונה, המטרה שלהם היא להשיג זכויות אישיות, וכל ההתארגנויות הקהילתיות הן האמצעים להשגת המטרה הזאת.

לסיום הקטע הזה, שימו לב שהטענה של הרב גיא כאן מניחה שהדיון הוא על עובדות. כלומר הוא בעצם מניח במובלע שזהות היא עובדה, שאם לא כן איך ניתן לטעון שלא נכון לכונן זהות על בסיס קוויריות?! הרי הקווירים מפרשים אחרת את המושג זהות, ואם הוא לא עובדה אז מה הבעיה בכך?! הרב גיא יכול כמובן לטעון שהטענה שדת היא בסיס שמכונן זהות ולהט"ב לא, אינה עובדה אלא פרשנות נכונה לעובדות, אבל למעלה כבר הסברתי שההבחנה הזאת ריקה, ומהותית אלו בעצם מילים נרדפות. בשורה התחתונה הוא טוען שיש כאן נכון ולא נכון, וזה מה שחשוב. הוא בעצם אומר להם שהם ממציאים יש מאין משהו שאינו עובדתי, אבל הטענה שלו שזוהי אינה עובדה היא עצמה כן עובדתית. מאד מוזר. אבל גם אם אאמץ את המינוח שלו, ואניח שלטענתו מדובר בפרשנות לא נכונה, לא ראיתי בדבריו קריטריון או טיעון טוב שמסביר מדוע הפרשנות הקווירית למושג הזהות אינה נכונה. להיפך, נראה שהיא עומדת בכל המבחנים שאני יכול לחשוב עליהם.

מבט היסטורי על הזהות הלהט"בית

כעת (דקה 19:00) עובר הרב גיא לתיאור היסטורי של היווצרות קהילת הלהט"ב (לא של ההומוסקסואליות). לטענתו היא נוצרה משילוב (קטלני) של שתי אידאות שרווחו מאד במאה העשרים: 1. פוסטמודרניות – גישה שדוגלת בכך שאין אמת אחת. אנחנו חיים כל אחד בתוך נרטיב שלו. לכן לכל אחד יש זכות להגדיר את עצמו כראות עיניו, ואין כאן צודק ולא צודק. 2. מרקסיזם – עמדה שמחפשת תמיד חתרנות ואינטרסים חבויים מאחורי מהלכים ואמירות של אנשים ובעצם לא מוכנה לקבל את הסברים והעמדות שמוצגים בגלוי. מאחוריהם תמיד ניצבים יחסי כוח ורצון לתפוס עמדות שליטה שמניעים אותם. המרקסיזם הורחב לתפיסת עולם שרואה בכל דבר ביטוי ליחסים בין מדכא למדוכא. המדכא ממשטר את המדוכא. על המרקסיזם והשלכותיו ראו בטורים 178 – 183.

גו'דית באטלר יישמה את הגישות הללו לעולם המגדר. לטענתה מגדר הוא הבנייה חברתית ואין לו בסיס במציאות עצמה. הוא כלי של החזקים והשולטים למשטר את המדוכאים. גם מערכת המושגים המקובלת היא כלי שמשמש אותם לצורך זה. זהו ביטוי לאותם שני זרמים במחשבת המאה העשרים, שמוליכים באופן טבעי לעולם הקווירי. לטענתו של הרב גיא זו צורת החשיבה ששולטת כיום בעולם האקדמי של המחלקות למגדר ושאר מדעי החרטא. בעצם זה הפך לדוגמה דתית שאין לערער עליה ולא להרהר אחריה.

בחינה ביקורתית אפריורית

לפני שאעבור לטענותיו של הרב גיא, עליי להזכיר הבחנה שעמדתי עליה בטוריי הנ"ל (בעיקר בטור 504), בין קוויריות מפוכחת לקוויריות קיצונית. הקוויריות המפוכחת אומרת שיש שמונה קבוצות (או יותר) מבחינת מין, מגדר ונטייה מינית. התפיסה שיש רק שתי קבוצות אינה נכונה עובדתית. הקוויריות הקיצונית אומרת שאין קבוצות, אלא כל אדם מגדיר את עצמו כרצונו. אין לנו רשות ואין בסיס לביקורת על הגדרה עצמית של אדם. שימו לב שרק התפיסה השנייה היא פרי של אותם שני זרמים מחשבתיים. חשוב לחדד את הנקודה כאן.

המחשבה הפוסטמודרנית מתחילה בפירוק ביקורתי של המחשבה ועולם המושגים המקובלים. היא חושפת את הנחות היסוד שלהם ומציבה מולן אלטרנטיבות אחרות. עד כאן אין שום דבר חדש, שכן אנליזה של מושגים ועקרונות חשיבה היא כלי של החשיבה הרציונלית מאז ומעולם. רעיונות לא החלו להתפתח במאה העשרים, וניתוח מושגי ופילוסופי אינו בהכרח פוסטמודרני. מה שמייחד את הפוסטמודרניות אינו השאלה (מי אמר שאתה צודק, הרי יש אלטרנטיבה אחרת?), אלא התשובה: אתה אכן לא צודק, כי כל האלטרנטיבות שקולות בהכרח זו לזו. זהו חידושה של הפוסטמודרנה. לכן פירוק מושגי והמשגה מחדש של מושגים כמו מגדר ונטייה מינית אין בהם שום דבר פוסטמודרני. הם גם לא מבוססים על ההנחה שיש משחקי כוח וכו'. זוהי פשוט אנליזה מושגית והגיונית קבילה לגמרי, ובעיניי גם נכונה לגמרי. היא חשפה בפנינו משהו שלא היינו מודעים לו עד כה. זוהי הקוויריות המפוכחת שמבוססת על השאלה של הפוסטמודרניות (שכאמור, בעצמה אין בה שום דבר פוסטמודרני), שאליה אני מצטרף בכל לב. הקוויריות הקיצונית הולכת על התשובה הפוסטמודרנית. לשיטתה אין שמונה קבוצות אלא אינסוף. יתר על כן, כל קבוצה כזאת לא מאופיינת בשום מאפיין אובייקטיבי או סובייקטיבי כלשהו, אלא די בהצהרה של האדם על עצמו כדי לקבוע מיהו ומהו. לגבי מין ונטייה מינית אני חושב שזה פחות בוטה, שכן שם כולם מסכימים שישנה אמת אובייקטיבית (שלא תמיד קלה לאבחון). זה עולה בעיקר ביחס למגדר שנתפס כמשהו שאין לאף אדם מבחוץ גישה אליו והוא עניין של תחושה פנימית של האדם לגבי עצמו. אלא שכפי שהסברתי למעלה, התחושות הללו אכן קיימות, ולכן גם כאן מדובר בעובדה. גם אם אף אחד מאיתנו לא יכול לאבחן את פנים תודעתו של חברו, עדיין יש שם תודעה כלשהי. לכן זוהי גם עובדה, אלא שהיא אינה נגישה לנו (כםי שהסברתי למעלה). לגבי מתחולל הוויכוח בין קוויריות מפוכחת וקיצונית. חשוב להבין שקווירים רבים טוענים לכאורה את הטענה הקיצונית אבל בעצם מתכוונים לטענה המפוכחת. הן דורשים ממני לכבד את הגדרתו העצמית של האחר, אבל לא בגלל שהיא שרירותית אלא בגלל שעליי לתת אמון בדיווח שלו לגבי עצמו. זה עניין של כבוד לאדם האחר. דרישה לגמרי לגיטימית בעיניי. בגלל שהם לא חדים במחשבתם הם נוטים לא לדייק ולנסח זאת בשפה של קוויריות קיצונית: מי שמך לקבוע? כל אדם קובע לעצמו. משטור של בעלי כוח, וכו'. אבל במקרים רבים כוונתם בעצם לקוויריות מפוכחת.

בטור 504 הסברתי את האיוולת הלוגית בתפיסה השנייה, שכן היא בעצם מרוקנת מתוכן את המושגים שבהם היא עצמה משתמשת. לפי התפיסה הזאת, כשאדם מגדיר את עצמו כאישה הוא יכול לעשות זאת בלי שום תלות במה שקורה בתוכו פנימה. זה עניין לגמרי שרירותית ומסור לגמרי לו ורק לו. אלא שלפי זה לא ברור מה פירוש המונח 'אישה'? למה אותו אדם מתכוון כשהוא אומר שמגדרו הוא 'אישה'? מה אמור להיות במחשבתו? מאומה. זו רק מילה ריקה מתוכן. לכן הדרישה להכיר בהגדרה עצמית של אדם לא יכולה להיות מוצגת בתוך תמונה של קוויריות קיצונית. זהו מלל ריק שמשתמש במושגים נטולי תוכן. דרישה כזאת יכולה להיות מוצגת רק במסגרת תמונה קווירית מפוכחת. ראינו שם שזו בעצם נקודת התמצית של הסרט הנפלא "מהי אישה?", שפשוט מנסה לברר את משמעות הביטוי 'אישה' בעולם הקווירי. הוא מראה שם כל מיני קווירים מבולבלים (אנשי אקדמיה שעוסקים בחקר המגדר. לא יאומן!) שלא ידעו לענות על השאלה הזאת ובעצם בכלל לא הבינו אותה.

ביקורתו של הרב גיא

הרב גיא עובר כעת לבחינה ביקורתית של הזהות הקווירית. המין הוא עניין עובדתי (XX או XY). מעבר לעובדה הזאת, עד לפני זמן לא רב האנושות כולה הסכימה לעוד טענה שנוגעת למגדר: הזכרים הם גברים והנקבות הן נשים. כבר זמן רב מבינים ששני אלו אמנם אינם אותו דבר (זה עניין גנטי וזה עניין של מאפיינים פנוטיפיים), אבל התפיסה הייתה שהם הולכים יחד. על התפיסה הזאת מערערת קהילת הלהט"ב. היא טוענת שגבר ואישה זו פיקציה, הבניה חברתית, אבל אין שום מניעה שאדם זכר יתפוס עצמו כאישה ושנקבה תתפוס עצמה כגבר.

כבר כאן חשוב להעיר שלא ברור האם כוונתו לקוויריות מפוכחת שרק טוענת טענה עובדתית, או שמא כוונתו לקוויריות קיצונית שלא טוענת מאומה במישור העובדתי (פרט לכך שאין כאן עובדות). מהניסוח שלו נראה שכוונתו לקוויריות הקיצונית, שכבר הסברתי מדוע היא מופרכת מתוכה, אבל הוא מתעלם מהאפשרות של הקוויריות המפוכחת שכפי שראינו יכולה לטעון דברים דומים מאד.

הוא מביא כמה השלכות מופרכות של הקוויריות, כמו כניסה של זכר נקבי לשירותי נשים, תחרויות ספורט לנשים שבהן משתתפים זכרים וכדומה. כל אלו הן השלכות של קוויריות קיצונית (וגם שם מדובר על קיצוניות מוטרפת לגמרי שמיישמת את הניהיליזם המושגי שלה לא רק לגבי המגדר אלא אפילו לגבי המין והנטייה המינית). קוויריות מפוכחת לא תדרוש שזכרים נקביים יתחרו בתחרות ספורט של נשים או ייכנסו לשירותי נשים. או לפחות ניתן לומר שהדרישה הזאת אינה הכרחית שם. אפילו קוויריות קיצונית לא אמורה לדרוש זאת אלא אם היא מתעלמת מהמין והנטייה המינית כעובדות ורואה גם בהן הבניה חברתית ומשחקי כוח (כלומר שמשחקי הכוח וההבניות שינו את הגנום של האדם ואת הפנוטיפ שלו). אתם מבינים שזה מיעוט מגוחך מתוך העולם הקווירי, שאליו נספחים כמה קווירים מפוכחים מבולבלים שלא מצליחים להבין שהם עצמם לא באמת חושבים כך ונסחפים לניסוחים של הקוויריות הקיצונית כפי שהסברתי.

הוא מסכם ואומר שהטרנסג'נדרים (כוונתו כנראה לאנשי האידאולוגיה הקווירית. לא כל הטרנסים הם כאלה) טוענים שאין קשר בין מין למגדר. אבל זהו סיכום לא נכון. רק הקוויריות הקיצונית מאד טוענת טענה כזאת. הקוויריות המתונה אומרת שיש קשר אבל אלו לא דברים זהים ולכן ייתכנו אנשים שאצלם תיווצר דיספוריה. הם אכן דורשים לקבל את התופעה הזאת כמשהו נורמלי (לא במובן הסטטיסטי אלא במובן הנורמטיבי), אבל זו דרישה נורמטיבית שלא מערערת על העובדות. אין בעיה עקרונית עם הדרישה הזאת, גם אם מישהו חולק עליה.

כעת הרב גיא מגיע לטענה של הסרט "מהי אישה". אבל עליי לחדד שהטענה הזאת נכונה רק כלפי הקוויריות הקיצונית ולא זו המפוכחת. הוא בעצם טוען שיש דבר כזה מגדר, אישה או גבר, בעוד שהקוויריות מכחישה זאת. אלא שזה נכון רק לקוויריות הקיצונית, מיעוט אזוטרי, גם אם צעקני, מבין הקווירים. שימו לב שכאן המגדר נתפס אצל הרב גיא כעובדה, בעוד שלמעלה הוא התייחס אליו כפרשנות. אמנם נראה שכוונתו כאן לתכונות נראות של נשים או גברים, שהן בעיניו עובדה. בעוד שבאומרי מגדר אני מתכוון בעיקר לחוויה פנימית שלהם (מה שבעיניי גם הוא עובדה, אבל לא נגישה לאחרים, ובעיניו כנראה שלא).

למשל בדקה 38:30 הוא מצהיר שהמין הוא עובדה והמגדר לא, ולכן ברגע שהקווירים רוצים לנתק את הקשר בין המין למגדר הם בעצם הופכים את המגדר לעניין ריק לגמרי. טענתו היא שאינך יכול לדבר על מגדר אם אתה לא מבסס אותו על המין, כי רק המין הוא עובדה. אבל זה כמובן לא נכון. המגדר גם הוא עובדה, אלא שמדובר בעובדה לא נגישה (מכלול החוויות שמי שחווה אותן הוא גבר או אישה). ומכאן שגם אם מנתקים בינה לבין המין, כמו שאני למשל חושב, זה לא מרוקן אותה מתוכן בשום אופן. התוכן הוא מהכלול החווייתי הזה, בין אם הוא קשור למין ובין אם לאו. ובכלל, מדוע אם זה קשור למין אז כן אפשר לדבר על זה? לכאורה זה סתם שם אחר לאותה תופעה, לא? אם אתה מקבל שהמונח 'מגדר' אומר משהו, אז מה שהוא אומר קיים גם אם הוא מנותק לגמרי מהמין. בקיצור, אין שום מניעה לחשוב שאדם בעל גנום XX יחווה חוויות של גבר ונפשו תדמה לנפשות של גברים. זוהי פשוט טעות לוגית של הרב גיא שנובעת מאי ההבנות שתיארתי בתחילת הטור. מה שמראה שהדיון שם אינו סמנטי בעלמא. יש לו השלכות, לפחות לגבי הטיעונים שעולים בדיון. אגב, הוא מזהה שם שוב ושוב את הטיעון (השגוי) הזה עם הטיעון המושגי (הנכון לגמרי) של "מהי אישה?", ולא היא. אלו שני טיעונים שונים בתכלית, הראשון שגוי והשני נכון. הטעות הזאת נובעת מכך שהוא מתעלם מאפשרותה של קוויריות מפוכחת.

הערה על פסיכולוגיה

אגב, עצם קיומה של דיספוריה מגדרית אומרת שאדם מוטרד מדיסוננס בין מינו למגדרו. זה אומר שהוא עצמו מבין שצריכה להיות התאמה בין מין למגדר, וחוסר ההתאמה מפריע לו. הגדרת הדיספוריה כהפרעה בעצמה תומכת לכאורה בעמדתו של הרב גיא. אבל מבחינתי זו באמת אינה הפרעה, אלא אם משום מה אותו אדם מוטרד מכך. זו לא שאלה של תפיסה פילוסופית אלא שאלה פסיכולוגית. יש אנשים שמפריעים להם כפתורים, או כובעים, ויש אנשים שמפריע להם מין זכר עם מגדר נקבי או להיפך. זה לא בהכרח מעיד על תפיסה פילוסופית ומושגית שלהם.

הדבר דומה בעיניי להפרעת OCD (אובססיביות). אדם שמקפיד על קלה כבחמורה ומדקדק בכל פרט הלכתי נחשב ירא שמים וראוי להערכה. אבל זה יכול גם לנבוע מהפרעה של אובססיביות, שגורמת לו לחשוש שמא לא יצא ידי חובה ולכן הוא רודף אחרי כל פרט. שאלתי פעם ידיד שלי שמתמחה בטיפול ב-OCD (ואף שלח אלי לא פעם פציינטים שלו עם שאלות אובססיביות באמונה ובהלכה), כיצד הוא מבחין בין יראת שמים ל-OCD? מניין לנו שהרב מבריסק היה ירא שמים, ייתכן שהיה לו OCD? הוא ענה לי שאין אפשרות להבחין, והקריטריון הקליני הוא האם זה מפריע לו בתפקוד. ודוקו היטב. גם כאן זהו מתח בין התפיסה הערכית-פילוסופית לבין הפסיכולוגיה.

ביקורת על השמרנות הדתית

בתוך דבריו כעת (דקה 33:00 והלאה) הוא מכניס שתי הערות ביקורת על השמרנות הדתית, שאני לגמרי מסכים להן: 1. גם אם המגדר הוא עובדה, זה לא אומר שעלינו לכפות משהו על בני מגדר כלשהו. יש חריגים, כמו נשים שהן יותר גבריות. אין סיבה לכפות עליהן התנהגות נשית (לא ללמוד תורה, או לנעול נעלי עקב) בשם העובדתיות של המגדר. 2. אם יש מישהו עם נטייה מינית הפוכה (לבני מינו) זו בעיה, אבל היא קיימת וחובה עלינו לכבד אותו ולסייע לו. זו בעיה דתית שאינה שונה מחילול שבת או אכילת מאכלים לא כשרים.

הוא אמנם מסייג ואומר שמדובר רק בסיוע לפרט ולא בתמיכה בזהות להט"בית וכדומה. לזה כמובן איני מסכים, ולו רק מפני ששני אלו היינו הך הם, אבל על כך כבר הערתי למעלה.

עוד הוא מוסיף (39:00) שאדם יכול להתייחס לעצמו איך שהוא רוצה. זה חלק מחופש הביטוי. אבל הוא לא יכול לדרוש מאחרים להתייחס אליו כך. אם הם רואים אותו אחרת, זו זכותם כמו זכותו לדבר ולחשוב כהבנתם. כפי שכתבתי לא פעם בעבר, גם לכך אני לגמרי מסכים. הוא גם מדמה זאת לאדם מישראל כיום שידרוש מאנשים להתייחס אליו כנסיך גרמני בימי הביניים. זה הזוי והדרישה אינה קבילה. אבל ההשוואה הזאת בעייתית. כאן מדובר בטעות עובדתית וקביעה שרירותית, בעוד שלגבי המגדר מדובר בטענה אמיתית (אותו זכר באמת חווה חוויות של אישה). לכן גם אם אני מקבל את הטענה שמותר לאדם אחר לא לקבל את עדותו ולא לכבד את טענתו לגבי זהות קווירית, זה שונה לגמרי מהטענה שעליי לכבד מישהו שאומר שהוא נפוליאון. כאן יש טעות עובדתית ברורה, מה שלא נכון לגבי המקרה הראשון (שם לדעתי זו בכלל לא טעות. אכן יש מגדר מנותק ממין). הרב גיא בהשוואתו בין שני המקרים שוב נופל לאותו כשל שמתעלם מהאפשרות של קוויריות מפוכחת.

ניתוח לטרנסים

החל מהדקה 43:00 הרב גיא טוען שאם אדם לא רוצה את היד שלו (יש תופעה פסיכיאטרית שאנשים לא רואים באיבר כלשהו חלק מהם ולא רוצים בו) אף מנתח לא יסכים לכרות לו את היד. ומכאן הוא תוהה מדוע לגבי אברי המין זה כן בסדר. למה למי שסובל מדיספוריה מגדרית אנחנו מנתחים ומשנים לו את אברי המין?

ההשוואה הזאת בעייתית מכמה סיבות. ראשית, להיות בלי יד זה מום במובן הכי אובייקטיבי. לעומת זאת, להיות נקבה או זכר זה לא מום (אפילו נטרול אפשרות ההולדה אינה מום למי שלא רוצה להוליד או ללדת). שנית, למה באמת לא לכרות לו את היד? אם יהיה ברור לנו שזה ישפר את מצבו הנפשי אז אני לגמרי בעד לכרות לו את היד, ובלבד שווידאנו שזה אכן המצב. זה נכון גם לגבי המין וגם לגבי איברים אחרים. זה לא שונה מניתוחים אסתטיים אחרים ואף נחוץ יותר (כי שם זה סתם רצון להיראות יפה, וכאן זה ממש שינוי קיצוני של מצב נפשי).

בדקה 44:00 הוא ממשיך ומביא דוגמה של אדם שרוצה למות והחוק לא מאפשר לנו לסייע לו בכך. טענתו היא שאנחנו לפעמים יודעים יותר טוב ממך מה טוב לך, וזאת כאשר מדובר בעובדות. זה ששתי ידיים זה יותר טוב מיד אחת זו עובדה, ולכן איננו מקבלים את בקשתך לכרות יד. טענה מאד מוזרה. שתי ידיים יותר מועיל מיד אחת לכל מיני פונקציות. אבל "טוב יותר" זה עניין של האדם. מצבו הנפשי חשוב לא פחות לאיכות חייו מאשר התפקוד של ידיו. מה טוב לי בשום אופן אינו עובדה במובן של הרב גיא, אלא הערכה סובייקטיבית של האדם לגבי עצמו (ולשיטתי זוהי עובדה לא נגישה). אפילו ה"עובדה" שלחיות יותר טוב מאשר למות אינה באמת עובדה. אפילו בית הלל ובית שמאי נמנו וגמרי שמוטב לאדם שלא נברא. ובוודאי יש אנשים שמאד סובלים והיו מעדיפים למות (יש בזה בעיה פילוסופית שנדונה למשל בטור 270 ועוד. אבל כאן לא אכנס לזה).

בסוף הוא מגיע לטענה שמדובר בפעולה לא הפיכה וקשה לקבוע את התועלת שבה (אולי אותו אדם יתחרט בהמשך ואז לא נוכל לסייע לו. בוודאי אם הוא ילד). אפילו מדעית מה שמקובל כיום יכול להשתנות מחר (ראו שם את הדוגמה שהביא על תורת האאוגניקה). אני מסכים עקרונית, ובכל זאת שתי הערות: 1. עדיין זכותו של אדם בגיר לקחת את הסיכון. 2. זו טענה טכנית. בהנחה שאני כן יכול לקבוע את התועלת שבפעולה הזאת, יש הצדקה לבצע אותה. הדיון שלנו כאן עוסק רק במישור העקרוני. ובכלל, הסתמכות על מדע היא כלל מאד הגיוני למרות שייתכנו שינויים בידע המדעי שלנו. אין לנו כלי טוב יותר. ובכלל, ההחלטה לתת לאדם להמשיך לסבול שמא הוא יתחרט או שלא תהיה תועלת במעשה היא בעייתית, שהרי גם למצב הנוכחי יש מחיר. להיפך, המיר הזזה הוא ודאי והחשש שמא התועלת תתפוגג הוא שמא, ואין ספק מוציא מידי ודאי (ראו על שיקולי מחיר מינימלי בטור הקודם).

תחזית לעתיד

בדקה 51:00 הרב גיא הביע אמונה נחרצת שתופעת הלהט"ב תיפול, שכן לעובדות יש תכונה מעצבנת שהן לא מוכנות להיכנע לתכתיבים שלנו. הוא טוען שהעובדות תמיד ינצחו ואין להו אפשרות לגזור את המגדר שלא על בסיס העובדות הביולוגיות (של המין). הוא כמובן מניח שיש כאן בעיה עובדתית, וכפי שהוא אומר מדובר בעובדות ביולוגיות. אבל הוא שוב נופל כאן לאותו כשל. המין הוא עובדה ביולוגית, אבל הנטייה המינית והמגדר הם עובדות לא ביולוגיות (ולפי הגדרתו הן אולי פרשנויות), והן גם ממש לא נגזרות מהמין. העובדה שבעבר גזרו את המגדר מהמין היא טעות מדעית שלמדנו עליה בדורות האחרונים. לכן טענתו אולי נכונה לגבי הקוויריות הקיצונית שכופרת בעובדות (וגם היא בדרך כלל לא כופרת בעובדות הביולוגיות), אבל בוודאי לא לקוויריות המפוכחת. להיפך, דווקא בגלל השיקול שלו די ברור לי שהקוויריות המפוכחת תישאר עמנו, שכן היא לגמרי מבוססת על עובדות (אמנם לא נגישות, לפחת בינתיים). הקוויריות הזאת אינה אלא תוספת ידע עובדתי שנעלם מאיתנו עד לפני כמה עשרות שנים.

על עובדות וצעקות

מדקה 58:00 הוא מסביר מדוע נוצרות ספרות ואמנות להט"בית. טענתו היא שאם אתה מנותק מהעובדות אתה צריך לצעוק חזק, וככל שהנתק מהעובדות חזק יותר כך אתה נזקק לסערות ולמהומה גדולה יותר. זה כבר ממש דרוש ירוד. כפי שהסברתי למעלה, הקוויריות ממש לא מנותקת מהעובדות. להיפך, היא מבוססת על עובדות. ההיזקקות לספרות ואמנות מוסדות וזהות להט"בית נעוצה בכך שהם לא מקבלים את ההכרה בעובדות הללו. לשם כך מקימים תנועה וקהילה וזהות להט"בית, שכפי שהסברתי באו לשרת את המטרה של השגת שוויון לפרטים. במשפטי הסיום הוא מתעלם מכך שהשוויון עדיין ממש לא כאן, ולכן אינו מוכן לקבל שהזהות הקולקטיבית נוצרה כדי להשיג אותו.

בסיום הוא אומר שהעובדות הן שגבר וגבר לא יכולים להתרבות. עובדה לא ניתנת לשינוי ושום צעקה לא תשנה אותה. אלו כמובן עובדות ביולוגיות שאף אחד אינו כופר בהן, והוא שוב ושוב חוזר אליהן במקום להתמקד בעובדות לגבי מגדר שהן במוקד המחלוקת. אבל מעבר לזה, הנחרצות הזאת נראית לי פזיזה להפליא. מי לידו יתקע שהרפואה לא תמצא דרך לרבות גבר וגבר? כבר כיום אפשר ליצור וולדות של שני אבות ואם וכדומה. כבר כיום יש ניסיונות שבהחלט יכולים להביא בסוף לכך שתהיה לגברים יכולת ללדת ולנשים יכולת הולדה. בתקופה הסוערת שלנו מוזר בעיניי להתעקש בנחרצות על עובדות שנמצאות בעיצומו של שינוי גדול. איני רואה שום הכרח לזה שהמדע יצליח להגיע למצב שבו ניטול גבר ונהפוך אותו לאישה לכל דבר ועניין. אבל כאמור זו רק הערה שולית. הוויכוח אינו כאן, שכן לדעתי גם אם העובדות הביולוגיות אכן לא ניתנות לשינוי זה לא אומר מאומה על העובדתיות של המגדר ושל הקוויריות (המפוכחת).