ספק אונטי ואפיסטמי ב: היבטים הלכתיים (טור 323)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [714.10 KB]

19 מחשבות על “ספק אונטי ואפיסטמי ב: היבטים הלכתיים (טור 323)”

  1. נאה להפליא.

    א. כשהאיסור לא קשור לקידושין. לפי”ז אולי יש לדון באמר לה פלוני קני חצר זו מעכשיו על מנת שלא תשתי יין לעולם, והניח בעלה הגט בחצר זו. אם נחשב כריתות או לא. אולי לתוספות הוי כריתות ולרש”י לא. ויש לדחות שהגט גרוע כיון שחלותו תלויה ולא רק השלכות.

    ב. לשאלה מדוע לרש”י לאביי אין תופסין בחייבי כריתות. למה אי אפשר על אותה דרך של התירוץ לרבא, ולומר שהקידושין מוגדרים בתוך המסגרת של תורת המשפטים וערווה זה מחוץ לתחום החברתי ולכן לא תופס, ולא מצד שלא נמסרו לביאה.

    ג. מש”כ בהערה 3 שאפילו במשקלים לא שווים. לכאורה ההוכחה לקמן מתרומה שלא בטלה בחולין היא הוכחה מפורשת? ונראה לי שבמונחים האלה אפשר להציג את התהייה בהערה 6 כאומרת שאם יש משקל מעשי 0 אז אפשר למחוק את האיבר מהמשוואה, ואז צריך לומר שאפילו במשקל 0 לא מוחקים.

    [הלינק ט”ס. מהשש צ”ל משש].

    1. הקשר בין יש ברירה בדרבנן לספק דרבנן שנוי בעצמו במחלוקת ראשונים. כך למשל יש שהסבירו שהמחלוקת אם יש או אין ברירה לא הוכרעה, ובזה אזלינן לקולא בדרבנן.

  2. ישר כוח עצום לרב 🙂
    מעניין אותי לשאול..לכאורה ‘חציו עבד וחציו בן חורין’.. גם הכא מיירי בספק ‘אונטי’?
    נדמה לי שכן כי הרי לכאורה יש בו את ב’ הבחינות יחדיו. גם עבד גמור וגם בן חורין גמור.
    או שמא זה ספק אפיסטמי? שבאמת כלפי שמיא גלייא, רק אנחנו מסופקים וכו’..

    1. זה ודאי לא ספק אפיסטמי, שהרי אין לנו שום ספק לגביו. הוא חצי כזה וחצי כזה. זה לא שונה מכל שותפות בחפץ ששייך לשני בעלים. פשוט רק חציו קנוי לי. אין בזה שום בעיה לא אפיסטמית ולא אונטית. אין כאן שום עמימות. הוא גם זה וגם זה. כאן למשל לא שייכת בכלל קריסה. אף אחד לא יכול להפוך חציו עבד לעבד שלם או בן חורין שלם (אלא אם משחררים אותו).

  3. אבל מניין בכלל לגמרא שיש דבר כזה דין ספק. למה לא אומרים שזאת לא צורת קידושין שנחקקה ואין כאן כלום. שאלתי גם כאן https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%AA. אגב בשני בכורים שיצאו כאחד אין קריסה ומה יענה הריטב”א מהטור הבא.

    1. לא הבנתי את השאלה. אדם עושה קידושין אבל ממען אותם לאחת משתי נשים. התוצאה הטבעית היא שהקידושין חלים על שתיהן באופן קוונטי. לא צריך לזה שו םמקור. להיפך, טענת רבא שזה לא חל מבוססת על סברא שאלו קידושין שלא מסורים לביאה ולא על כך שאין נמען ברור לקידושין. לכן אם הוא יחיל קידושין על אישה אחת מתוך שציים שאינן אחיות, גם לדעת רבא יש כאן קידושין למרות שאין נמענת ברורה לקידושין.
      לגבי שני בכורים זה כמו תרומה. ברור שאין קריסה כי הוא לא התנה מראש ואז הקריסה היא רק מכאן ולהבא. אבל בבכור מה שחשוב הוא מה הסטטוס שלו כשהוא נולד. לכן שם לא שייכת קריסה. בדוק כמו בתרומה שאינך יכול לשתות את היין או בקידושין שבעת שקידשן אלו קידושין שלא מסורים לביאה..

      1. בחוק של היום זה הרי לא ככה (אני משער). כלומר יש כאן שימוש מפורש בתפיסה מטאפיזית של חלויות כפי שגם מופיע במאמר ההוא על חלות. אבל גם אם יש חלות, לכאורה דרכי ההחלה שלה יכולים בהחלט להיות זהים למצב שאין חלויות. אולי החלות היא קלאסית?

        1. אגב, איני בטוח שבחוק היום זה באמת כך. אם אני ניגש לאדם וקונה ממנו קרקע אחת מקרקעותיו (כמו הנדון בתשובת הרשב”א שהזכרתי בהערה), האם לא נכון שאחת מהן קנויה לו. וגם אם ביהמ”ש יאמר לו לבחור אחת כעת (פתרון של שכל ישר), עדיין ניתן לשאול משפטית מיהיה הבעלים מרגע הקנייה עד רגע הבחירה. למשל, מי משלם את המס על כל אחת מהקרקעות עד אותו רגע. בקיצור, אני בכלל לא בטוח שאתה צודק משפטית. לדעתי יהיו מצבים שגם החוק יאמר אותו דבר (אם כי כמובן כשיש פתרון מתבקש, כמו הקריסה של הריטב”א, ברור שהחוק יאמץ אותו כי אין שם מטפיזיקה).

        2. אבל אם אנחנו מחוקקים מה שנרצה, הייתי אומר שעד שלא הגענו למצב תקני נשארים במצב התקני הקודם. למה שנסתבך? (וע”ז אמר הכתוב תירום רישא דדין ורישא דדין וכו’). לא רואה שום מטרה שזה משרת.

  4. מזכיר את תפיסת הרב סולובייצ’יק בדין בין השמשות שאינו בגדר ספק רגיל בין יום ולילה, אלא מצב נפרד כסופרפוזיציה של יום ולילה, הוא קרא לזה ‘ספק בעצם’..

  5. בנוגע להערה מספר 3.
    לכאורה הטענה של רש”ש היא שכיוון שיש כאן עצמים זהים, לא שייך לדבר על רוב. אבל ייתכן שברגע שהמקדמים הסטטיסטיים שונים זה גופא יגדיר אותם כעצמים שונים ואופציית הביטול ברוב תעלה מחדש, לא?

    1. לא סביר. המקדמים רק מייצגים את הסיכוי לקבל כל אחת מהאפשרויות. הם לא חלק מהגדרת האפשרות עצמה.
      מעבר לזה, היסוד שבגללו אין כאן ביטול הוא שאין כאן תערובת. כפי שהסברתי, זו לא תערובת של נשים אלא חיבור של מצבים (שכל אחד מהם הוא מצב של כלל הנשים). להגדיר ביטול בין מצבים ולא בין אובייקטים נשמע לי ספקולטיבי מדיי (אם כי לא בלתי אפשרי).

      1. ברור שהמקדמים מייצגים את הסיכויים בלבד. אבל בדרך כלל (לפחות בעולם משפטי) זה ישקף שבעצם יהיה גם שוני בין העצמים או בין החלויות שחלות עליהם (אחרת למה שיהיה הבדל סטטיסטי). אבל בגלל שזה גם ככה זו אופציה די תיאורטית ולא מובחנת, אולי הדיון לא כל כך רלוונטי.

השאר תגובה