לזכרו של יורם טהרלב ז"ל (טור 442)
בס"ד
לפני ארבעה ימים הלך מאיתנו יורם טהרלב ז"ל, בן 83 במותו. משורר ופזמונאי, מחזאי, סופר ומתרגם, איש אשכולות. כמעט עד יומו האחרון עוד היה על במות. הוא אחראי על כמה מנכסי צאן הברזל של הפזמונאות העברית, ומי שמכיר יודע עד כמה היה מגוון.
פגשתי אותו פעם אחת, לפני ראיון שהיה לנו בערוץ 20 (בתחילתו) ושוחחנו על הא ודא. אדם מאד חביב, אופטימיסט נצחי, בעל חוש הומור נהדר, אדם כן וישר, טוב לב ומפרגן, מהיר מחשבה וכמובן בעל שליטה וירטואוזית במילים. התעניין מאד ביהדות ואף כתב עליה בעיקר במישור התרבותי-פולקלוריסטי (אם כי אני חייב לומר not my cup of tea). קיבלתי הצעה ובהחלט הסכמתי שמן הראוי להקדיש טור לזכרו. איני רואה טעם לכתוב כאן דברי הספד, ובמקום זה אסתפק בכמה ממילותיו שלו. הוא עושה זאת טוב בהרבה ממני.
אתחיל במקאמה ששלחו לי הבוקר, שאותה הוא כתב לקראת האירוע האחרון ולא זכה לקרוא אותה. ניתן כמובן לקרוא אותה כבלדה לאספרגר הליטאי (ראו בטורים 142 ו-218, שם צירפתי אותה כעת בתגובות). קוראיי הנאמנים יוכלו להבין בקלות מדוע אני פותח דווקא בה. אני בטח לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר:
| היום, במדינתנו המטורפת, המחליפה כל שנה אליטה באליטה
לך תסביר לאזרח הפשוט מה פירושה של יהדות ליטא. אותה יהדות משובחת, שהיתה באמת האליטה של האליטה האוטוריטה של האוטוריטה היהדות שהציתה והרטיטה שבשום דבר חומרי אותה לא קנית – לא בווילה ולא בסוויטה לא בלוליטה ולא באפרודיטה אלא במילה אחת קטנה: והגית! יהדות מעולה שמאז ועד עתה כמותה לא ראית, יהדות השכל, יהדות ליטא.
ואם תנסה להסביר זאת לישראלים אוי לך, כי כמו שנהגו הליטאים לומר: אלע יוונים די זעלבע פונים כל היוונים אותם פנים יאמר לך היום הישראלי החצוף: כל הפולנים אותו פרצוף! ואם תנסה להסביר לו במה נבדלים הליטאים מהפולנים, הגליצאים מהרומנים ההונגרים מהגרמנים הוא יסתכל עליך, בני, כאילו נפלת מאופרה של גולדפאדן לפסטיבל הזמר הים תיכוני.
כי מה יודע הישראלי על שורשיו? אם למשל, תשאל מישהו ברחוב מה הוא יודע על הגר"א הוא יגיד שזה רחוב בתחנה המרכזית הישנה רחוב של חנויות פיצוחים, קסטות, משקאות קרים וכמה מכוני עיסוי לפועלים זרים.
ואם אתה מתכוון ברצינות להסביר לו מי זה הגר"א ייטב לך, למען שלום בית, אם תואיל נא לא להשתמש בביטוי האליטיסטי "הגאון מווילנה". כי גאון בישראל היום, אפשר לומר זאת בביטחון, הוא או גאון בכדורגל, או גאון פיננסי, או יהורם גאון.
ולכן, כשאנו באים הערב להלל ולשבח את שורשינו עלינו לדעת מראש שאנו מדברים רק אל עצמנו!
אנו, בני הליטאים, חייבים לגלות את הסוד לילדינו ולנכדינו מי היו אבות אבותיהם ואבות אבותינו לא כדי לטפח בהם את חטא הגאווה אלא דווקא את "עיין ערך אהבה" כדי שלא ירגישו רגשי אשמה על היותם כל כך מאופקים, שקולים ולפעמים קרים בשעה שחבריהם, עמך ישראל, שמחים וצוהלים ורוקדים ושרים ומבלים ומהמרים. כדי שיבינו בנינו שהאיפוק הזה לא קשור באופיים האישי, אלא זה עניין גנטי אנתרופולוגי הם שייכים לגזע של אנשים ריאליסטי ולוגי אנשים שכולם הוגי דעות בפוטנציה העשירון העליון של האינטליגנציה.
בואו נניח את הדברים על השולחן: עם ישראל מאז ומעולם, מתחלק לשניים, וזה כמעט מדעי: ליורשי הראש החסידי וליורשי הראש הליטאי. בשעה שיורשי החסידים, והם תמיד היו הרוב המכריע רוקדים וצוהלים כאילו החיים הם חגיגה צאצאי הליטאים מנתבים את דרכם מדאגה לדאגה כשיורשי החסידים אומרים "אכול ושתה" כי המשיח מגיע אוטוטו מסתגרים הליטאים בחדרי חדרים ובודקים את עצמם לפי "חובות הלבבות" ו"מסילת ישרים".
אך גם זאת חייבים צאצאינו לדעת כי גם אם קיבלו בירושה את האופי הליטאי הקשה והמיוסר אל להם לשכוח כי הוא שהקים לנו את תנועת המוסר הוא שהקים את בתי הספר "תרבות" ותיאטרונים ותנועות נוער ויצר עם חרוץ ופעיל, שלומד לא בשביל כבוד ולא בשביל תואר הוא הגזע שיצר ספרות תורנית וחילונית ענפה וגדולה הגזע שהמציא את ההומור היהודי החכם והמופלא וכמובן הקים את שרשרת הישיבות המפוארת, שליחה לא נס, ישיבות שבישראל היום לומדים בהן אפילו האברכים של ש"ס – אלה הליטאים, אנשים חכמים, למדנים, שאותם, למשל, לא תצליח לשכנע שמה שיציל אותך בחיים זה ברכה של צדיק על איזו קמע גזע של אנשים רציניים, שאינם נדבקים לקבלה, למשיחיות ולמיסטיקה אלא בודקים את הפשט, את ההיגיון ואפילו את הסטטיסטיקה אלה אנחנו, צאצאי יהדות ליטא אותנו לא תביא לצקת מים על ידיו של איזה זקן מקובלים שליט"א לא להיות חמורו של משיח ולא אתונו של בלעם לא ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים מורמים מעם אנחנו לא סומכים על הנס, לא על הלוטו, לא על ההורוסקופ אנחנו המלח שחסר לעם ישראל היום ראש בריא – א גאזונטן קאפ. |
אקנח במקאמה נוספת, בעיקר לבני הגיל השלישי, שנקראת 60 שניות על 61 שנים:
| ארבעים ושבע, דיונים באו"ם
משה שרת מרביץ נאום שותים קפה בהפסקה. רוסיה תומכת בחלוקה. ארבעים ושמונה השעה הגיעה בן גוריון מכריז, הקהל מריע אוטובוס בוער, יריות בחוץ ואנחנו מתחילים לרוץ. ארבעים ותשע הכל סגור גמרנו את מלחמת השחרור קולטים גלים של עליה פחון מיטה ופתיליה לא נשכח את אלטלנה דב יוסף מכריז על צנע ברמת רחל פיצוץ ואנחנו ממשיכים לרוץ.
לא הספקנו עוד לנשום הו הסלע האדום נפט זורם בחוליקאת בראבו למאה ואחת! הופ ייבשנו את החולה יש סוכר בעיר עפולה שילומים מיליארד מארק ביפו קם הלונה פארק!
חמישים וחמש חמישים ושש פעולות תגמול, מבצע קדש בלכיש תעשיה סטלמך – איזה ראסיה! טיל שביט עף לרקיע אייכמן בא מארגנטינה ולבי ירון ירונה יש סודות בעיר דימונה.
|
שנות השישים תתנו אימון
זה לא משבר, זה רק מיתון בקונסוליות יש כבר תור האחרון מכבה את האור. ופתאום מלחמת ששת כל הארץ מתאוששת העולם רוחש סימפטיה התנחלות בתל סבסטיה המלכה – בתוך אמבטיה. זה כוחה של דמוקרטיה. לכותל כבר עושים שיפוץ ואנחנו ממשיכים לרוץ
יום כיפור חלף עבר לא למדנו שום דבר מהפך של הימין מי את החיים יבין? ופתאום בחיאת השם סאדאת מבקר ביד ושם יש אור בקצה המנהרה גם הוא יחלוף, ובמהרה הוי ארצנו הוי ארצנו לבנון אחר כתלנו.
שמונים ושמונה אינתיפאדה אוטוסטרדה אל הנאדה באוסלו דף חדש נפתח ראש הממשלה נרצח. ערפאת שב לרמאללה במקומו עלה חיזבאללה החמאס כובש את עזה שוב אתה ראשון יא קאזה.
כך חולפים להם ימינו בין אוי וויי לבין אויבינו בין פלאפל לבין סושי בין הג'יפ למיצי-בושי הוי ארצי, אל תקנאי בי אולמרט או ברק או ביבי החיים פה יא חביבי הישרדות על אי קאריבי.
|
חבל על דאבדין. יהי זכרו ברוך!
ישר כח לרב ד"ר על הדברים המרגשים לב ליטאי חם
"לב ליטאי חם" – שני אוקסימורונים לפחות
אחד בלבד. אלא אם לדעתך לב אינו בהכרח חם, ואז הטענה שליטאי אין לו לב וליטאי אינו חם הן שתי טענות בלתי תלויות.
אפרופו טמפרטורת לבבות, פעם חשבתי שהשימוש ב"חמימות" (ובפרט לב חם) בהוראת ידידות וסימפטיה הוא מאוחר אבל אינני יודע בוודאות. אולי מלשון חז"ל? אולי תרגום כצורתו משפות אחרות? שצ"ל אייכה.
כי בתנ"ך נראה שאמנם אש בפה ובאף מסמלת רתחנות וכעס, אבל לב חם הוא תשוקה גדולה להוציא משהו אל הפועל. בתהלים אמרתי אשמרה לפי מחסום נאלמתי דומיה וכו' [אך לבסוף: ] חם ליבי בקרבי בהגיגי תבער אש דיברתי בלשוני. בירמיהו ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי. בהושע כולם מנאפים כמו תנור וכו' קרבו כתנור ליבם כל הלילה בוקר הוא בוער כאש להבה (ודלא כראב"ע עיי"ש).
[ובזה יש ליישב קושיה קלושה, שהנה לאבא שאול הכונס את יבמתו שלא לשם מצווה אלא לשם נוי וכו' הוא כפוגע בערווה. וקשה שבגואל הדם כתוב 'פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש' כלומר ליבו של גואל הדם רותח וחמתו בערה בו ובכעסו הרב הורג את הרוצח, ומשמע שזה מותר לגואל הדם. ומדוע לא אומר אבא שאול שהגואל דם לשם נקמה הוא כשופך דמים ודלא כמפורש בפסוק. אמנם אפשר לתרץ בקל בלאו הכי, אבל להאמור מבואר ג"כ כי לב חם אין פירושו חמה בוערת אלא רק להט לעשות דבר מסוים, ולעולם אימא לך הלהט לשם מצווה].
לב יהודי מוכרח להיות חם, כדאיתא במסכת שבת פרק רבי עקיבא גבי זרע יהודי במעי נוכרית מהו? האם נאמר שלא נאמר כי גוף הגויים לא חם כמו של יהודים שהרי יהודים דייגי במצוות וכפירשי שם דדייגי במצות – לקיים מצות וחרדים בדבר ומתוך דאגה מתחממין כדכתיב (תהלים לט) חם לבי בקרבי:
גדול
איפה היא התפרסמה?
לא יודע. קיבלתי בוואטסאפ.
איש יקר ומוכשר, וכמובן גם אחד הפזמונאים הכי לא אספרגריים שיש.
גם אני פגשתיו פעם באיזה כנס, הוא, שהקדים, נאלץ להקשיב לשיעור באגדה שנתתי אני. ואני נשארתי להקשיב להופעה המחורזת והמקסימה שלו, שבה הוא דקלם, בין השאר, את המקאמה שהבאת כאן. אחריה שוחחנו מעט. האיש היה מבוניה ומעצביה של תרבות יהודית ציונית חילונית, יצר אותה ובתוכה, ויצק לתוכה ישנים גם חדשים. מעניין שבניגוד לחנוך לוין (שלא לומר – ביאליק), הוא אינו דתל"ש, אין לו גרסה דינקותא, ויש לשער שאת מה שלמד מתוך המקורות היהודיים, למד מתוך מאמץ ובחירה. באמת, חבל על דאבדין.
[הוא מבקר את אלו שאינם יודעים מי היה הגאון מוילנא ומה גאונותו. אינני מכיר את האיש ואת שיחו זולתי כמה שירים שהתפרסמו, אך אסתכן בניחוש שגם הוא לא ממש הבין בגאונות הזאת. האם הוא נהג ללמוד סוגיות ולעיין בדברי הגר"א שם? ההבדל בין לא לדעת מי היה איינשטיין לבין לדעת שהוא היה "פיסיקאי יהודי גאון שהמציא את תורת היחסות" בלי לדעת מאומה על התכנים שבהם עסק ואותם יצר, הוא לא גדול בכלל. אכן הוד קסום שורה על ליטא ועל חכמיה, אבל כדי לחזות בו צריך את המשקפיים של התחום שבו עסקו כלומר עיון הגמרא (אני לפחות טעמתי קצת). ]
אמת.
ועוד יש להוסיף, על פי מה שלמדנו מהרב מיכי, שאם זה עניין גנטי, כמו שכתוב במקאמה, מה יש כאן הראוי להערכה?
זה עיקרון לעצמו "להכיר את שורשיך" (אולי רק כאמצעי להבנת העצמי היחיד, לא לגמרי התברר לי מהטקסט). אבל גנטי לאו דווקא ואולי זה יותר תרבותי-חברתי. הכישרון השכלי גנטי אבל עיצובו וליטושו מושפעים מאד מהחברה.
אופי בכלל אינו עניין להערכה. אבל כאן זו תרבות ולא בהכרח אופי.
ניתן לראות את המקאמה הנזכרת על אודת יהדות ליטא באתרו
http://taharlev.com/makama_id_5.html
"אתחיל במקאמה ששלחו לי הבוקר, שאותה הוא כתב לקראת האירוע האחרון ולא זכה לקרוא אותה". לא הבנתי, איזה אירוע?
כנראה היה מתוכנן לו אירוע
הלוואי והליטאיות (החרדית) הנזכרת הייתה קיימת; הליטאיות כיום אימצה את הרגלי המיסטיקה (׳אותנו לא תביא לצקת מים על ידיו של איזה זקן מקובלים׳, משעשע), דפוסי המחשבה הבריאים טושטשו, וכל זאת עדיין תחת ה׳ליטאיות׳ הנאצלת. חבל על דאבדין ולא משתכחין.