בדין כל ישראל יוצאים במשלוח מנות אחד (טור 460)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [355.99 KB]

10 תגובות

  1. תשואות חן למוהר”ר מרא דמרמורוש שהפליא לדרוש בדרשות של דופי לחייב ישראל במנה אחת ולא חס על ממונם של ישראל, שהרי קיימא לן שומע כעונה ומקל וחומר מה שומע קול שאין בו ממש יוצא יד”ח מקבל משלוח מנות שיש בו ממש מסוכרים וכולסטרולים וכו’ אינו דין שיצא יד”ח, ומה מי שמברך לעצמו אך מכוון גם להוציא זולתו מוציא כל מי שמתכוון לצאת השולח מנה יפה לעצמו ומכוון להוציא כל ישראל המתכוונים לצאת לא כ”ש? ולא דרש הדורש אלא לכבודו והוא רחום יכפר עוון וכו’.

    ואחרי שלגמתי פאלינקה כמנהג יהודי אונגארן לשכך חמתם (שכן דרך מלכים כטוב ליבם ביין כמבואר במג”א עי”ש) אמרתי ללמד סנגוריה על האי דברא דבע הממוטט מדפין בקונטרסיו עבי הכרס, שמקיים דינא דגמרא כרבי יהודה שהיה שותה ד’ כוסות בפסח וכאב ראשו עד עצרת (נדרים מ”ט ע”ב) ונחלקו הפוסקים איזו עצרת, ואיכא למ”ד שבועות ואיכא למ”ד שמיני עצרת וכתבו הפוסקים שיש לחוש לשיטתו שהרי ספיקא דאורייתא לחומרא ולכן נהגו בקהילות ליטא יע”א ובפרט בריסקאעי דמחמירין כב”ש וכב”ה כחומריהון ולא כקוליהון, להשתכר כל השנה שמא טעו במניינא דיומא דאתמול מחמת שיכרות וכו’ ואינן פיכחין אלא בתענית אסתר כדי לכוון במצוות חייב איניש לביסומי בפוריא כנודע ואכמ”ל. ואם כן, חזקה על בעל אתרא קדישא הדין שכבריסקאי כשר מחמיר על עצמו להשתכר בכל יום מכל מידי דמשכר מיין ועד דבילה קעילית. ומכל הנ”ל יוצא לדינא שמותר ומצווה לקרא בספריו ובטוריו שנכתבו כל השנה שתורת אמת הן שנכתבו בחדווא דשמעתא וחמרא למריה וטיבותא לשקיה. אבל בטור זה שניכר זיופו מתוכו שאולי נכתב מתוך פיכחון ערב תענית אסתר אסור לקרא וק”ו שאין לפסוק על פיו לכלות את ממונם של ישראל כמ”ש ולשומע ינעם וכו’ כה דברי מרדכי היהודי היושב על כיסא המלך פעיה”ק תובב”א.

  2. בהא דכתב מעכ”ת לצאת בג’ מנות ששמט אחת מביניהן קשיא לי בעניותי שהרי מפורש בדניאל מנה מנה תקל ופרסין ומבואר שם בפסוקים תקיל תקילת במאזנייא והשתכחת חסר (ופרסין דקרא אפורים קאי אתרא דפרס). וכיון שיש לו ב’ מנות א”כ אמאי חסר אלא ודאי הכא במאי עסקינן ששמט אחת מבינתיים (ולהכי הוציא לה בלשון מנה מנה ולא מנות כמ”ש כת”ר) והא קמ”ל קרא השתכחת חסר וצע”ג. וי”ל שבתנ”ך של כת”ר שומט הפסוקים הללו ואין התנ”ך חסר כלום מדין לבוד ופשוט.

  3. בס”ד י”ב באד”ש פ”ב

    לרמד”א – שלום רב,

    נראה שיש בעיה שכל ישראל ייצאו ב’משלוח מנות’ אחד, לפי שני הטעמים שנאמרו למצוות משלוח מנות. לפי הטעם שעיקר העניין לעזור בדרך כבוד למי ‘שאין נכון לו’ – ודאי שעדיף שירבו המקבלים כדי שיגדל הסיכוי שגם העניים יקבלו.

    וגם לטעם שמשלוח המנות נועד להרבות אהבה וריעות בין איש לרעהו – הרי הזכרת לא אחת בשם אביך, שיש מצב שאדם ‘אוהב את כלל ישראל, אך באמת לא אוהב אפילו יהודי אחד’. במשלוח מנות כללי הרי לא ניכרת האיכפתיות כלפי איש פרטי.

    ולכן צריך לשלוח דווקא לריע פרטי, השמח בכך שחבירו נותן את דעתו עליו ומכבדו במתנה יפה ומהנה, וכך גדילה האהבה בין הנותן למקבל. המקבל וכה לתשומת לב ועידוד, והנותן זוכה לצאת מעט מהאגוצנטריות שלו בחושבו איך לגרום קורת רוח לחבירו.

    מהמן למדנו את האיכפתיות גם כלפי פרט אחד מתוך כלל עצום. אף שמיליוני גויים ויהודים כרעו והשתחוו לו – הפריע לו שיהודי אחד ויחיד אינו ‘שותף לחגיגה’. וב’מידה טובה מרובה’, אף אנו מצווים ליתן דעתנו שלא ייוותר אפילו יהודי אחד ‘מחוץ לחגיגה’.

    בברכת ‘איבתסומי מרעננא’, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

    1. מלבד הדגשת הסולידריות ברמת הפרט ‘איש לרעהו’ – מודגשת בימי הפורים גם ה’זהות הלוקאלית,’ כאשר לכל עיר כרך וכפר יש יום פורים ייחודי שלו הכולל את ‘כל הנמצאים’ במקום, ואפילו תושב זמני ‘בן יומו’ – הרי הוא כבן המקום מימים ימימה, ‘כגר כאזרח’.

      זה היה חידושם הגדול של ‘אנשי כנסת הגדולה’: העמדת הקהילה המקומית, כשומרת האחדות הציבורית גם במצב של ‘עם מפוזר ומפורד’.

      בברכה, ח”ב דק”ק

      1. בס”ד פורים דפרזים תשפ”ב

        ואולי יש לקיים את דברי המחבר על משלוח מנות אחד לכלל ישראל, על דרך דרוש, על פי דברי רש”י שהכלל ‘דעלך סני – לחברך לא תעבד’ כולל גם את המצוות שבין אדם למקום’, שהרי ‘רעך ורע אביך אל תעזב’ נדרש ע”י חז”ל על הקב”ה.

        והכי נמי נימא, שראוי שיתאחדו כל ישראל ‘כאיש אחד בלב אחד’ למשלוח מנות משותף שיביא נחת רוח ל’חברך של מעלה’.

        בברכת ‘איהתסומי מרעננא’, ח”ב דק”ק

  4. תיתי למר דחיבר פורים וסוכות בסוד ‘צילתה מרובה מחמתה’ ‘וחמת המלך שככה’ ובסוד ‘המן נופל על המיטה’ ‘הישן תחת המיטה’ וכו’ ואכמ”ל למבין. ומדי עיוני בדבריו מה שמחתי לראות שכב’ אינו מן המזלזלים רח”ל בהלכות הקדושות למ”מ נזכרתי במה שכתבתי לפנים מקורות רבנו הק’ שהיה מקפיד עצום בהלכות סוכה.
    והיה מתאמץ לקיים ההלכות הקדושות כגון ‘לבוד’ ו’דופן עקומה’ ו’פי תקרה יורד וסותם’ ו’גוד אסיק מחיצתא’ ו’גוד אחית מחיצתא’ ו’שתיים כהלכתן ושלישית אפי’ טפח’ ו’מיגו דהוי מחיצה לעניין שבת הוי מחיצה לעניין סוכה’ וכו’. ופעם אחת התעצם לקנות פיל לקיים סוגיית ‘עשאה לבהמה דופן לסוכה’ דבפיל קשור כו”ע לא פליגי (סוכה כג).
    והיה אומר: “זה נוי סוכה שלי”, והיה מתלוצץ ב”חרדים” המחמירין כביכול לישב בסוכות מדפנות של עץ, ומרגלא בפומיה שעתידים ליתן את הדין על שהם מבעטים בהלכות הקדושות למשה מסיני. ופעם אחת בג’ חוה”מ נתמלטה מפיו הקדוש אנחה ואמר “לומדס לומדס, אבל מדפנות סוכתם של אלה ניכר שאמונת חכמים אין להם”.
    ופעם היה מיסב עם החבריא קדישא בסוכה שדפנותיה קלושות, פרוץ מרובה על העומד, והתנאה שהיו דפנותיה מדין לבוד מחוטי דיג עד שלא היו נראות כלל לעין אדם. והזכיר מעשה בלמדן אחד שהיה מטייל בסוכה מדין לבוד ומפלפל בהלכות סוכה ונכנס חתול אחד (שקורין ‘קעט’) מבין החוטים, התפלא אותו למדן ואמר ראו חתול עם הארץ זה שאינו יודע דין לבוד. ואמר רבנו, שלא החתול, אלא אותו למדן היה עם הארץ, וראיה שאצלו (היינו אצל רבנו) מעולם לא נכנס חתול דרך המחיצת לבוד לפי שהוא (היינו רבנו) מאמין באמת בדברי חז”ל דלבוד כמחיצה ממש.
    ושנה אחת במוצאי יום כיפור ענה ואמר: השנה נזכה לישב בסוכה מדין פסל היוצא מן הסוכה אליבא דרבה ור”י בשיטת רש”י. והיה שמח ביותר והיו פניו מאירות ואמר: מי יודע אם זכה לכך מישהו מימות משה רבנו ושמא לא באנו לעולם אלא לקיים הלכתא רבתא לסוכה זו.
    והיה מתאמץ לישב כל יום בסוכה מדין אחר, יום ראשון מדין ‘גוד אסיק’ ויום שני מדין ‘גוד אחית’ וכן על זה הדרך. ואותו היום ד’פסל היוצא מן הסוכה’ אושפיזא דמשה היה ואמר לנו אחר כך: כל שנה משה בא אצלי לבד, השנה בא ועמו שני חכמים.
    ומי היו אותם שני חכמים לא אמר. ע”כ מקצת קורות רבנו בקודש

  5. לכב’ הרב המחבר שליט”א – שלום וישע רב,

    אני הח”מ זורק על האוקראינים ‘משלוח מנות’ של פצצות ונפצים רבים מספור מכל המינים והסוגים, וקיימתי זריזים מקדימים’ – יכול מראש חודש כשיטת הירושלמי.

    והנה ראיתי מה שכת”ר הוכיח במישור שדי במשלוח אחד לאומה שלימה. ונפשי בשאלתי: האם לא עדיף לשלוח ‘משלוח מנות’ פצצה אחת שתחריב בבת אחת את כל אוקראינה, וחסל סדר ‘קייב ראש’?

    בברכה, וולדימיר וועלוועל, פוטין פוטין מקטסטרופיה ידיע

  6. לכבוד הרה”ג וכו’ וכו’ וכו’ המלאך מיכאל בן תרח שלומו ישגא לעלם
    הן הראוני תשובתו הרמה של מר ניהו רבא, בעניין אי יכולין כל ישראל לצאת במשלוח מנות אחד שתי מנות איש לרעהו, והיא עצמה מנה נכבדה.
    והנה עלה להרים וירד לבקעות והעלה חרסים בידו. אבל נסתפקתי ספק גדול ונורא, האם תורת פורים היא או תורתם של דואג ואחיתופל. ונזכרתי שפעם פרסם הגאון הגדול מהר”ש פישר זצ”ל דברים קשים כגידים נגד רבי יוסף אבן כספי, עד שהתרעם על מי שהוציא מחדש את ספריו, שלדעתו מוטב שישתקעו ולא יבואו בקהל ישראל. ואני הק’ כתבתי בעניי דברי ביקורת על כך, והזכרתי את הדומה לזה מה שאירע בספרו של ר’ יהודה החסיד עה”ת, והשיב שחמתו על הכספי היא לא רק משום הדעות הכוזבות והפסולות שבו אלא מפני שעושה זאת דרך ליצנות, והריהו לועג על דברי חכמים וכו’.
    השאלה היא האם יש גבולות לשחוק, לקנטור ולליצנות, והאם ראוי לעשות הלכות גדולות לדברים נלעגים כביכול בשכל האנושי-הפילוסופי-הרציונלי-השטחי?
    ואחשוב שבזה יצאתי ידי חובת השבת משלוח מנות במנה הראויה להתכבד.
    הק’ באש”י, שז”ה בנשלום אבישלום

    1. נוראות נפלאתי על מר כזב”י אשר נודע בשערים שמו כחוקר מופלא, ובוודאי יודע מר שדרך זו סלולה היא מרבותינו עד שלא מצא מר לנכון להליץ (וי”ג: ללצן) טוב על פורים תיירע דידי, ושמא יש לתלות דמדין לבוד נשמטו באיזהו מקומן תיבות מדברי מר, והריהן בעיניי כאילו היה פורטן. על כן יהו מחולין ושרויין למר (אי אכיל שרויה בפורים) ג”פ. כעתירתי, הק’ דמ”א בן נתינ”א.

  7. בס”ד פורים דפרזים תשפ”ב

    לכב’ החכם המופלא, וכבוד ה’ מלא, איש המדע והמחקר, האד”ם ביקר – שלמא רבא

    ראיתי שכב’ חותם ‘דמ”א בן נתינ”א’. ‘דמ”א’ היינו ‘דוד מיכאל אברהם’. אך מה פשר ראשי התיבות ‘נתינ”א’?

    בברכת ‘אבתסומי מרעננא’, אליעם פיש”ל וורקהיימר

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: