מבט על טרנסג’נדריזם ועל פרשת גבעת שמואל (טור 504)

בס”ד

תופעת הטרנסג’נדרים תפחה בשנים האחרונות והפכה לאישיו פוליטי לוהט. בחברה הכללית הולך ונוצר קונצנזוס שיש לתת להם יחס לפי האופן שבו הם מגדירים את עצמם. כנגד זה, החברה הדתית (וגם הפמיניזם, שחלק מהדוגלות בו מתנגדות להכרה בטרנסים) לפעמים מקצינה את השיח שכן היא חשה באיום אידאולוגי וחברתי שנשקף מהתופעה הזאת ומהלגיטימציה שהיא מקבלת (ה’פרוגרסיביות’ רח”ל).

בשבועות האחרונים התפרסמה פרשת הילדה[1] בבית הספר הדתי בגבעת שמואל. היא חשה בתוכה זהות של בן ומגיל שבע קיבלה אישור מהוריה ומבית הספר להתחפש לבן (כיפה וציצית וכו’) ולהתנהג בבית הספר כבן לכל דבר. מסיבות מובנות לא יידעו בכך את שאר ההורים ואת הילדים בכיתה ובכלל, ולכן אין פלא שכשהדבר התגלה התעוררה מהומה. הפגנות של הורים וילדים, החרמת בית הספר ודרישה להוציא את הילדה או להעביר את הילדים האחרים שמעוניינים בכך. הרוחות ברחבי הארץ לוהטות כבר לא מעט ימים ועדיין לא שקטו (טווח הזמן המקובל לפרשיות כאלה, בדרך כלל בערך יום אחד). רק אתמול קראתי שאמנם חזרו לשגרה אבל הילדה מסתובבת בחצר בית הספר לבדה (מוחרמת). מאידך, אמרו לי יודעי דבר שהחיים באמת חזרו למסלולם. ההורים שמתנגדים עשו מה שעשו, אבל כעת החיים חזרו לשגרה גם מבחינת הילדה.

מינהל החמ”ד במשרד החינוך נבוך מאד מהפרשה שכן הוא היה בעובי הקורה וההחלטות התקבלו בהנחייתו ועל דעתו. יתר על כן, בימים האחרונים התפרסם מכתב רבנים שדורש לא להכיר בתופעה ולכפות על הילדה לחזור להזדהות ולתפקד כילדה. השיח הציבורי מתלהט, וכמובן הדמגוגיה חוגגת. התקשורת ופוליטיקאים שונים בוחשים בפרשה ורואים בה ביטוי לקיבעונות וחוסר הסובלנות הדתיים ולמחיריהם. רבים מדברים על הפגנות שנערכות על גבו של ילד (!) קטן בלי להתחשב בתחושותיו ומצוקותיו.[2] הזכרתי כבר תיאורים קורעי לב על כך שהילד הולך לבדו בחצר בית הספר וחבריו כולם מחרימים אותו. מאידך, טוענים ההורים וחבריהם לדעה, נעשה כאן שימוש בילדה (!) קטנה ובמצוקות שלה כדי לקדם אג’נדות פרוגרסיביות בסתר ובלי ליידע את ההורים, ולאחר מכן דורשים מכולם להיכנע כדי לא לפגוע בילדה. אין צורך לומר שלשון ‘ילד’ או ‘ילדה’, תלויה בדרך כלל בבמה בה הדברים נכתבים. כל צד בדיון הזה מציג את השני באופן מאד אמוציונלי כרשע עם אג’נדות בעייתיות (נסתרות או לא), ומתעלם לגמרי מהשיקולים לטובת העמדה המנוגדת. כבר אמר מי שאמר שההבדל בין ויכוח למחלוקת הוא שוויכוח נסוב על רעיונות ואילו מחלוקת על אנשים.

כאמור, מדובר במצב מורכב ויש שיקולים לא פשוטים לכאן ולכאן, וניהול ויכוח פשטני שבו כל צד רואה רק את השיקולים שמובילים לעמדה שלו הוא לקוי ומזיק. אפשר וראוי לגבש עמדה בסוגיות מורכבות כאשר רואים את מכלול השיקולים ולוקחים בחשבון את המחירים של כל החלטה. בסוף כל אחד מגיע לשורה תחתונה אחת וזה בסדר גמור, אבל כך מתקבלות החלטות טובות ונכונות יותר, וגם השיח מתנהל בצורה הגיונית ושפויה יותר. טוב, זוהי באמת הלכתא למשיחא, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. לפני שאכנס לעובי הקורה, אוסיף הערה על מדיניות הלכתית של פוסקים.

מבט קצר על מדיניות הלכתית אזוטרית

בין יתר החותמים על המכתב הנ”ל, מופיע הרב יעקב אריאל. והנה, לטענת משרד החינוך הוא היה האישיות הרבנית שעמה התייעצו, וההחלטות הקודמות התקבלו על דעתו ובהנחייתו. בסוגריים אני תוהה, בלי שום קשר לעמדתי בסוגיה הזאת עצמה, מי מינה אותו להיות הרב של החמ”ד? למה התייעצו דווקא אתו? זכרו שהוא מ’בכירי רבני הציונות הדתית’, שמשום מה נוטלים לעצמם ועטרה של מנהיגי הציבור הלא חרדי כולו (ראו על כך בטור 500 ועוד).

בכל אופן, למען היושר חשוב לציין שאין כאן בהכרח סתירה חזיתית בין התפיסות של הרב לפני ואחרי. ייתכן שכל עוד הוא חשב שניתן לשמור זאת בסוד ושמדובר במקרה בודד הוא היה מוכן להתיר התנהלות כזאת ואף להמליץ עליה, אבל אחרי שזה יצא לרשות הרבים ויכול להוות תקדים הוא סובר שאסור להמשיך ולתת לזה לגיטימציה. אז אין בהכרח סתירה בעמדותיו וזה לא בהכרח לא ישר. ובכל זאת, הפרסום הזה מביך למדיי.

כאן רק רציתי להעיר על המדיניות של פסיקה אזוטרית, כלומר מצבים שהוראות מסוימות ניתנות רק בסתר ולבודדים ובגלוי ניתנות לציבור על ידי אותו פוסק הוראות הפוכות. לפעמים זה נעשה מפחד ומחוסר יושר (אי מוכנות לעמוד מאחורי פסק מחודש)[3], ואז זה ודאי מגונה. אבל גם מעבר לזה יש בכך בעיה. אפשר אולי לקבל את ההיגיון של מדיניות כזאת מצד עצמה, אבל בשורה התחתונה מחיריה כבדים ולכן לדעתי לא נכון לנקוט בה. בסוף העניין הכל מתגלה, בפרט בדור האינטרנט ושטף המידע, ולכן עדיף לפעול בשקיפות למרות המחירים ההפוכים. יש גם לחלק בין הסתרת עובדות (כמו במקרה הזה) לבין הסתרת עמדות הלכתיות (שכנראה גם הייתה כאן). הסתרת עובדות יכולה להיות לגיטימית, שכן הילדה לא חייבת לסבול ממדיניות הלכתית שלנו. אבל הסתרת עמדות הלכתיות היא בעייתית, גם מפני שהדבר יתגלה, גם מפני שאם יש לאדם עמדה הלכתית עליו לעמוד מאחוריה. יתר על כן, הסתרה לא מאפשרת לדון בעמדה כזאת ולהעלות טיעונים נגדה ובעדה. מה עוד שאם נוקטים במדיניות של הסתרה נוצר מצב שאי אפשר להאמין לכלום. אי אפשר לדעת לגבי שום פסיקה של אף פוסק האם הוא נוקט במדיניות אזוטרית או שזו באמת דעתו.

משל לדבר הוא הפסק הידוע של המג”א שכבר הבאתי כאן לא אחת (ראו למשל בטורים 21, 63, 304, 362, 386 ועוד), לומר דברים בשם אדם גדול כדי שיקבלו אותם ממנו. הסברתי שם היטב את ההיגיון בהיתר הזה, אבל חשוב להעיר שפרקטית להיתר הזה יש מחיר כבד ולא נכון להשתמש בו (בעצם לא נכון בכלל לתת אותו, כי גם אם לא משתמשים בהיתר עצם קיומו מערער את האמון). אם אכן מקבלים מדיניות כזאת, אי אפשר להאמין לאף עדות על פסיקה של שום פוסק. זהו מחיר כבד ובעיניי הוא לא מאפשר שימוש בהיתר הזה. אגב, ייתכן שגם הגמרא והמג”א בעצמם לא התכוונו להנחות אותנו לעשות זאת בפועל אלא רק קבעו שעקרונית פעולה כזאת אינה אסורה.

בטור הקודם הבאתי מחלוקת בין רב לשמואל בשאלה אם מותר להכשיל אדם בדבר שלדעת המכשיל מותר ולדעת המוכשל אסור, בלי לומר למוכשל שמדובר במצב כזה. בהערה 5 שם עמדתי על כך שמדיניות כזאת היא מאד בעייתית, גם אם היא מותרת, שכן אם המוכשל חושב שאסור להכשיל במצב כזה (וזה היה המצב שם), אזי מטבע הדברים הוא אינו אמור לחשוש שמדובר בהכשלה ולא ייזהר דיו, ובמצב כזה ההכשלה היא עמוקה וקשה יותר. זהו מצב דומה למה שאני מתאר כאן.

קוויריות מתונה: המישור העובדתי

בשנים האחרונות הייתה עדנה למונח ‘פרוגרסיביות’. הוא עלה באוב מהבורות המאובקים של השיח הקומוניסטי שלפני מאה שנה, ובחברה הדתית והשמרנית זהו כמובן שם גנאי. השיח על תופעת הטרנס, והמקרה של גבעת שמואל אינו יוצא דופן כמובן, מלווה תמיד בוויכוח על פרוגרסיביות. השמרנים מייחסים את התמיכה בתופעה הזאת לגישה פרוגרסיבית (במובן השלילי). כאן ברצוני להסביר מדוע הייחוס הזה פזיז משהו.

בטור 497 הסברתי שהבסיס לכל השיח הזה הוא ההבחנה בין המין למגדר. מינו (sex) של אדם נקבע באופן אובייקטיבי על ידי קריטריונים פיזיולוגיים וגנטיים, אבל המגדר (gender) הוא עניין אחר שאינו תלוי במין. אז במה כן? בטור הנ”ל הבאתי את ביקורתו המבריקה של מאט וואלש על הקוויריות. אבל חשוב להבין שהתפיסה הקווירית שהוא מבקר שם היא רדיקלית. זוהי תפיסה שגורסת כי אין הגדרה מהותית לגבר או אישה, ולכן עלינו לקבל את מה שהאדם אומר על עצמו ללא שום אפשרות לביקורת. בתפיסה הזאת ההגדרה של אדם כגבר, אישה, או מה שלא יהיה, היא שרירותית לגמרי, והצהרתו של האדם היא במעמד מכונן לגביה. אם הוא תופס את עצמו כגבר זה מה שקובע את היותו כזה, וכן לגבי אישה. לא מדובר רק בשיקולי נימוס או חוסר רצון לפגוע בו, אלא פשוט מפני שאם הוא מצהיר זאת אז הוא באמת גבר. אין פלא שוואלש מסתובב בעולם בשמלה אדומה ושתי צמות ומחפש הגדרה למושג ‘אישה’, כלומר כשאדם אומר שהוא חש אישה מה בדיוק עליו לחוש כדי לומר זאת. אין צורך לומר שהוא לא מוצא תשובה. הסברתי שתורף טענתו היא שבתפיסה הרדיקלית הזאת, מושגים כמו ‘גבר’ או ‘אישה’ הם ריקים. מילים שלא אומרות כלום.

אבל זו אינה התפיסה היחידה. ישנה תפיסה מתונה (מיושנת) יותר, שלפיה ישנה משמעות אובייקטיבית למונחים הללו (מין ומגדר), אלא שהם שונים. לפי הקוויריות המתונה, מי ששייך למגדר הנשי הוא אדם שיש לו נטיות וכישורים מסוימים (מה שמיוחס בדרך כלל לנשים), וכנ”ל לגבי גבר. כאן המושגים ‘גבר’ ו’אישה’ בהחלט מוגדרים ומובחנים, גם אם לא בצורה מובהקת ומדויקת. ניתן אולי להציע הגדרות (או דיאגנוזות) שמבוססות על מילוי כמה מאפיינים מתוך קבוצה נתונה, כמקובל בדיאגנוסטיקה רפואית ופסיכיאטרית. אם האדם ניחן בארבע מתוך סט התכונות הבאות: הוא נוטה לשחק בבובות מילדותו, לא אוהב כדורגל ולא מעריץ ספורטאים, עדין, אוהב ללבוש שמלות ולהתאפר, חלש במדעים מדויקים, לא יודע לעשות רוורס וכדומה, אז הוא כנראה בת. וחילופיהן בגולם. זוהי הגדרה מסוימת למגדר גברי או נשי, ובמובן הזה מדובר בתפיסה שונה מזו הרדיקלית שמעניקה להצהרה של האדם מעמד מכונן. הקווירים המתונים שומרים על ההגדרות של המושגים ולא רואים בהם מושגים ריקים. הם רק טוענים שהמגדר לא תמיד הולך ביחד עם המין. ישנו דיסוננס שמכונה כיום ‘דיספוריה מגדרית’, שבה מגדרו של אדם לא מזדהה עם מינו. מדובר באדם שמינו גבר אבל חש מגדרית כאישה, או להיפך.

חלק מהטרנסג’נדרים עוברים ניתוח לשינוי מין כדי להתאים את המין למיגדר (כנראה שהדרכים להתאים את המגדר למין הן קשות יותר, אם בכלל קיימות. כאן אנחנו כבר במחוזות הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה), וכך לפתור את הדיספוריה שלהם. אחרי הניתוח לכאורה יש לנו התאמה בין המין למגדר, אבל גם זה לא כל כך פשוט, שכן המבנה הכרומוזומלי של האדם לא באמת משתנה. השאלה שמתעוררת במצב כזה היא האם סימנים חיצוניים הם שקובעים את המין או הגנטיקה, וזו יכולה להיוותר בעינה. בכל אופן, לפחות מבחינה פסיכולוגית כנראה ניתוח כזה אמור לעשות את העבודה, כלומר לפתור את המצוקה שמרגיש האדם (וגם לגבי זה יש טענות שבמקרים רבים זה לא באמת מצליח), אבל פילוסופית הדיון יכול להישאר בעינו.

להשלמת התמונה הלהט”בית, אציין שמעבר למין ולמגדר יש גם את הנטייה המינית. הטענה היא שגם היא בלתי תלויה בשני הראשונים (לפחות לא באופן מוחלט. קורלציות ודאי ישנן). כלומר המפה המגדרית מורכבת משלושה רכיבים לפחות: מין, מגדר ונטייה מינית. ייתכן אדם שפיזיולוגית מינו גבר, זהותו המגדרית היא כשל אישה, ונטייתו המינית יכולה להיות לגברים או לנשים. כך נוצרות תופעות מרתקות של גברים שהפכו לנשים לסביות, ולכן הם מעדיפים זוגיות מינית עם נשים. בעצם במקור הם גברים סטרייטים, והמשוואה כאן יוצאת מורכבת יותר: טרנסג’נדרית לסבית בעצם שקולה במובן מסוים לגבר סטרייט. ההבדל ביניהם הוא רק במין (לפחות אם הוא לא עשה ניתוח), אבל הם זהים במגדר ובנטייה המינית. זהו ממש מודל לתורת החבורות, וניתן לנסח משפטים שונים על סימטריה ופרמוטציות בין אברי החבורה. תוכלו לחשוב על כל הווריאציות האפשריות, ותגלו שכולן קיימות. המציאות עולה על כל דמיון.

מה שחשוב לענייננו כאן הוא שברמה העובדתית קשה להכחיש את עצם קיומה של התופעה. אפשר להתווכח האם מקורה גנטי או סביבתי (דומני שעדיין אין מסקנה מדעית בעניין), וסביר מאד שישנן השפעות תרבותיות והשפעות של הלגיטימציה שניתנת לדיספוריה הזאת בימינו. אבל אי אפשר להכחיש שעובדתית התופעה ודאי קיימת. אציין כי לכאורה דווקא מטריאליסטים אמורים יותר להתקשות בקבלת העובדה הזאת, שכן לשיטתם הפיזיולוגיה קובעת הכל. אבל אפילו ביחס לנתונים הפיזיים של הגוף שלנו לא תמיד ישנו מתאם בין ההגדרה התיאורטית לבין הופעותיה בפועל (האידאה ומימושיה). לפעמים אנשים נולדים עם שלוש ידיים, בלי חצי רגל, עם שש אצבעות, אוזן עקומה וכדומה. העובדה שכולנו בני אדם לא אומרת שלא ייתכנו אנשים שייוולדו אחרים מבחינות מסוימות, פיזיות או נפשיות. אז למה שדווקא הזהות המגדרית תהיה קשיחה ותתאים בהכרח למין אצל כל בני האדם?! מבחינת מי שאיננו מטריאליסט (ואנשים דתיים בדרך כלל אינם כאלה), טענות כאלה אמורות להתקבל ביתר קלות. אין מניעה שיהיו מתחים בין הגנטיקה והפיזיולוגיה שלנו לבין הממדים המנטליים שלנו (תחושות, תכונות וכדומה). הפיזיולוגיה והגנטיקה לא בהכרח קובעות הכל, ובוודאי לא נכון שהגנטיקה קובעת חד ערכית את הממד המנטלי שלנו. אז למה שדווקא תחושת הזהות המגדרית תהיה קשיחה אצל כל בני האדם?!

המסקנה היא שעובדתית בהחלט ייתכנו דיסוננסים בין התחושה המגדרית של אדם לבין המין שלו, ואפילו סביר שיש כאלה. מקורם של אלו יכול להיות בעצמו גנטי או פיזיולוגי, ויכול גם להיות תרבותי-סביבתי, או תוצאה של בחירה, וסביר יותר שזהו שילוב של כל אלו. בכל אופן, הכחשת עצם קיומה של התופעה נראית בלתי סבירה.

על קוויריות מתונה ופרוגרסיביות: הממד הערכי

מי שנלחם נגד הפרוגרסיביות, במקרים רבים עושה זאת בגלל הוואקום הרעיוני שהיא מבטאת, משרה ומקדמת. הכחשה של עובדות ושל ערכים (הנרטיביות הפוסטמודרנית) עלולה להוביל לתוצאות מאד בעייתיות, והיא כמובן גם לא נכונה. אין פלא שהתפיסות הרדיקליות הללו מעוררות נוגדנים, ורבים רואים בהן איום על הציוויליזציה שלנו (גם אני שותף פעיל במלחמה הזאת, אם כי לא הייתי מגדיר זאת בצורה כל כך אפוקליפטית).

אבל גם אדם שלוחם בעוז נגד הפרוגרסיביות הרלטיביסטית שתיארתי, לא בהכרח צריך להילחם נגד הקוויריות המתונה. כאמור, זו אינה כופרת בקיומם של עובדות ושל ערכים, היא גם לא מכחישה את ההבדלים בין גברים לנשים ואת העובדות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות. להיפך, היא מציעה להכיר בעובדות ולא להכפיף אותן למאוויים ולהנחות היסוד שלנו. הקוויריות המתונה מצביעה על מצב עובדתי קיים, שאותו תיארתי למעלה, ורק מציעה להכיר בו. מבחינתה, עדותו של אדם על עצמו אינה בעלת מעמד מכונן כמו בתפיסה הרדיקלית. לשיטתה אדם שמצהיר שהוא גבר ראוי ליחס כזה לא בגלל עצם ההצהרה שמכוננת את גבריותו. הוא גבר כי אלו תחושותיו, וזה משקף את המגדר שלו. להצהרה יש מעמד ראייתי ולא מעמד מכונן. אני מאמין להצהרה שלו שאלו אכן תחושותיו, וכמובן צריך גם להניח שהתחושות הן הקובעות. אבל עצם הגדרת המגדר בניגוד למין היא אוסף של נטיות ותחושות נשיות או גבריות. מבחינת הקוויריות המתונה, אנחנו עוסקים בדיני ראיות ולא בשיח תלוש על הגדרות מכוננות ואפילו לא בשיח של זכויות. אישה שתצהיר על עצמה שהיא גבר (בהנחה שאני יודע שההצהרה אינה משקפת את תחושותיה) היא עדיין אישה. אבל אישה שיש לה תחושות של גבר היא באמת גבר מבחינת מגדרה גם אם לא מבחינת מינה.

כדי לאפשר דיון שקול והגיוני, חשוב מאד להבין שמדובר בעמדה שונה מהעמדה הפרוגרסיבית הקיצונית (אפשר כמובן לכנות גם אותה פרוגרסיבית. ראו להלן) שבה עסק ואותה הגחיך מאט וואלש.

כאמור, ברמה העובדתית הטענה הקווירית המתונה סבירה מאד. הכחשת העובדות והמחקרים שמצביעים עליה היא טמינת ראש בחול. בעצם לא מדובר רק במחקרים אלא במפגשים ישירים עם אנשים שמספרים על חוויותיהם. גם בלי לבדוק את הדברים לעומק, ולמרות שאני מודע היטב למגמתיות הקשה של השיח ושל העובדות שמציג המחקר בתחומים הללו (משני הצדדים), עדיין ברור לי שעובדתית זה נכון. יש תופעה כזאת, ואיני רואה שום סיבה לחשוב שלא.

אלא שגם זו אינה התמונה המלאה. הרי העובדות כשלעצמן אינן המוקד העיקרי של הדיון (למרות שנוטים להציגן ככאלה). לעמדה הקווירית המתונה ישנן גם משמעויות ערכיות-חברתיות, ואלו דורשות דיון בפני עצמן. באלו אגע עוד מעט.

האם זו מחלה?

בוויכוחים סביב התופעות הללו עולה מדי פעם השאלה האם יש להגדיר דיספוריה כזאת (כמו גם כל תופעת להט”ב) כמחלה. שמרנים, בעיקר דתיים, נוטים לומר שכן, והליברלים נוטים להתקומם ולטעון שמדובר בתיוג פוגעני.

לא פעם עמדתי על כך שהדיון הזה הוא סמנטיקה ריקה מתוכן מהותי (ראו למשל בטור 146 ובטורים שהפניתי משם). אם מגדירים מחלה כחריגה מהנורמה אז זוהי כמובן מחלה. אבל לפי זה גם גובה מעל או מתחת לממוצע הוא מחלה. אם מגדירים מחלה כתופעה שיש לה מקור אורגני, אז שוב גובה חריג גם הוא יוגדר כך (הגובה תלוי בגנים). אם מגדירים מחלה כמשהו שמסכן את החיים, אז יש מחלות רבות שאינן מחלה. ואם נגדיר מחלה כתופעה שדורשת טיפול, אזי הטרנסיות היא מחלה רק עבור מי שרוצה טיפול (למשל מי שהולך לניתוח או לפסיכולוג). בטורים הנ”ל הסברתי שהדרך היחידה להבנתי להגדיר את המושג הזה באופן לא ריק או שרירותי היא: משהו בגוף או בנפש שמפריע לי ודורש טיפול (אם כי לא תמיד יש לו טיפול. זו יכולה להיות מחלה חשוכת מרפא).

זוהי כמובן הגדרה סובייקטיבית, שהרי התשובה לשאלה האם תופעה כלשהי דורשת טיפול תלויה את מי שואלים. יש אנשים שרע להם להיות שמנים ויש אחרים שחיים עם זה בשלום. כך גם יש אנשים שחיים בשלום עם הטרנסיות ויש שלא. בסוף בסוף, מחלה היא משהו שמפריע לי והייתי רוצה לטפל בו ולהעלים אותו. לפי זה , עבור אדם שרוצה למות – סרטן אינו מחלה. פוקו שטען זאת לגבי תסמינים פסיכיאטריים צדק (גם שעון עומד מורה פעמיים ביום את השעה המדויקת. בעצם רק שעון עומד). אני אפילו הולך צעד אחד קדימה וטוען שזה נכון גם לגבי מחלות אורגניות. סרטן הוא מחלה אך ורק עבור אדם שלא רוצה לסבול או למות. אין דרך אחרת שאינה שרירותית, להגדיר גם תופעות אורגניות כמחלה.

ניתן להרחיב את ההגדרה ולהפוך אותה למעט יותר אובייקטיבית, ולומר שמחלה היא משהו שהאדם הסביר היה רוצה לטפל בו (ואז סרטן הוא כן מחלה. רובנו לא רוצים למות). אבל אז נותרת השאלה מיהו האדם הסביר: הדתיים חושבים שיש לטפל בהומוסקסואליות אבל ליברליים סבורים שלא (אלא אם זה מפריע למישהו. וגם אז רובם סבורים שלא ייתכן טיפול)[4]. אין צורך לומר שגם לגבי הטרנסיות הדבר תלוי בהשקפות עולם. עצם העובדה שאנשים כאלה נמצאים במצוקה וחלקם נזקקים לניתוח אומרת שלפחות עבורם זוהי מחלה לפי כל הגדרה מקובלת (לעומת הומוסקסואליות – דיספוריה של נטייה מינית – שלא, ולו רק מפני שבינתיים אין ניתוח רלוונטי). השמרנים סבורים שצריך לטפל בזה ולשנות את זה, ולכן לדעתם זו מחלה. הליברלים חושבים שלא – ולכן לדעתם זו אינה מחלה. אנשים חושבים שאם תופעה כלשהי היא מחלה אז יש לטפל בה, אבל האמת היא הפוכה: אם צריך לטפל בה אז ורק אז היא מוגדרת כמחלה.

בקיצור, השאלה האם זו מחלה או לא, משקפת לכל היותר את עמדתו של הדובר לגבי התופעה המדוברת. אין בה מאומה מעבר לזה, ולכן אין טעם להשחית עליה מילים. הוויכוחים הללו הם בעיקר אמצעי ניגוח הדדי.

בין סמנטיקה לערכים

בכל אופן, נניח כעת שאכן תופעת הדיספוריה קיימת עובדתית. מה זה אומר? הקוויריות המתונה טוענת שעלינו להכיר בכך, ואם אנחנו פוגשים גבר שחש כאישה עלינו לתת לו יחס של אישה. שוב, לא רק כדי לכבד אותו או לא לפגוע בו, אלא מפני שהוא באמת אישה. הגדרתו כאישה היא על בסיס המאפיינים הנשיים שבאישיותו.

זו לכאורה דרישה מתחום הנימוסים וההתחשבות ברגשותיו של הזולת. אבל האם זה רק זה? הגישה הקווירית המתונה גם מניחה שהתחושות המגדריות הן באמת מה שאמור להגדיר את המעמד שלנו בחברה. כלומר הם מניחים שפנייה לאדם כאישה או כגבר נקבעת על פי מגדרו (כלומר תחושותיו) ולא על פי מינו (או נטייתו המינית). עקרונית אפשר להתווכח גם על זה. יכולה להיות טענה שגם אם אני מקבל את הטענה העובדתית של הקוויריות המתונה, עדיין בעיניי גבר (במינו) עם תחושות נשיות (שמצביעות על מגדרו) הוא גבר. גישה זו גורסת שהאפיון של אדם לא נקבע  לפי מגדרו אלא על פי מינו, בלי שום קשר לתחושותיו המגדריות (על אף שאני מאמין לו שהוא חש כך).

אלא שגם כאן נראה שהוויכוח הזה מיותר, שהרי מדובר בסמנטיקה בלבד. אם כולנו מסכימים שהאדם הזה הוא גבר במינו ואישה במגדרה, אז השאלה כיצד לפנות אליו (האם לפי המין או לפי המגדר) היא סתם מוסכמה חברתית. אז אם מאד חשוב לו שנפנה אליו כך, למה זה צריך להפריע למישהו? שוב חזרנו לכך שלא מדובר בשאלה של אמת ושקר אלא של קביעה נורמטיבית. אפילו לא מדובר כאן בעניין של טוב ורע, אלא בנורמה שהיא מוסכמה חברתית גרידא.

אמנם השמרן יכול לטעון מנגד שלו דווקא חשוב להתייחס לאנשים לפי מינם, בדיוק כמו שלהם חשוב שנתייחס אליהם לפי מגדרם. אז למה צריך להתחשב דווקא בהם ולא בו? זו טענה טובה, אם אני באמת משוכנע שהדבר אכן חשוב לו. אבל אם מדובר בטענה שעולה רק לצורך הוויכוח, אז זה באמת לא ראוי. אני מעריך שברוב המקרים שמרנים לא באמת נפגעים מהדרישה להתייחס לטרנס לפי מגדרו, ובטח אם הם מפנימים את ההסכמה העובדתית שברקע הדברים. אם זה לא משקף ערכים בעייתיים (וראינו שלא), מה איכפת לי? למה לריב על זה? כמובן שאפשר להפנות את השאלה הזאת גם לטרנסים (ועוזריהם). תחושתי היא שבמקרים רבים, ואולי בדרך כלל, אנשים מתבצרים בטענות הללו בגלל האידאולוגיה שלהם (או מה שהם חושבים כאידאולוגיה, כי אינם מבינים שזו סתם מוסכמה), ותחושת הפגיעות שלהם נוצרת בגלל זה. לא הפגיעות קובעת את היחס אלא היחס קובע את הפגיעות.

יוצא כאן שלא המחלוקת האידאולוגית יוצרת את הוויכוח אלא הוויכוח הוא שהופך את האישיו הזה מסמנטיקה לאידאולוגיה. ומכאן שניתן היה לא להתווכח (אלא להטיל מטבע, וכך להחליט על המילון הרלוונטי שבו נשתמש) ואז הבעיה לא הייתה מתעוררת.

טענתי העיקרית היא שהמחלוקת ניטשת מול הפרוגרסיביות, כלומר השיח שמרוקן את המושגים ממשמעות, ואנשים לא שמים לב שהקוויריות המתונה היא ביסודה טענה עובדתית מוסכמת והוויכוח אינו אלא סמנטיקה בעלמא. הלהט שמתלווה לוויכוח כולו שאוב מהקוויריות הרדיקלית, ואם נשכיל להבחין בין התופעות זה ינטרל את כל האיבה והלהט, את הקיצוניות וההשמצות ההדדיות, ויחזיר את הסוגיה הטיפשית הזאת לממדיה האמתיים.

במצבנו כיום לכל הצדדים כבר יש מטען קשה שמעיק עליהם, וההיסטוריה כבר יצרה את משקעיה אצל כולנו, ולכן שני הצדדים חשים פגועים מהדרישות הללו. הטרנסים (ובעצם כל הלהט”ב) חשים פגועים מאפליות ארוכות שנים כלפיהם, והם כמובן צודקים בזה. אבל השיח האלים והמשתיק שהם עצמם מנהלים בשנים האחרונות, ובפרט ההקצנה לכיוונה של הקוויריות הרדיקלית, מעוררים בצדק תחושות קשות בצד השני (=הסיטרא אחרא) שמזהה את כל תופעת הלהט”ב עם הוואקום הערכי וגורם לתחושות איום וניהול מלחמה נגד התופעות ונגד האנשים ובפרט נגד זכויותיהם. כך נוצר לימבו חברתי ללא מוצא. אם היינו כולנו אספרגרים בריאים בנפשם (ראו בטור 218) שלא הולכים שבי אחרי דמיונות ואמוציות שנובעות ממוסכמות שרירותיות, כי אז ניתן היה בקלות להשאיר את הפרוגרסיביים בפינתם ההזויה לשוחח עם עצמם, לחזור לנקודת ההתחלה ולפתוח מחדש בדיון הגיוני (מה שלא קורה כמעט אף פעם, בטח לא בנושאים הללו). אני חושב שהיה קל מאד להשיג הסכמה סמנטית, וכך הוויכוח הזה היה מתאדה. כל עוד העובדות ברורות לכולם, מדוע להתכתש על מינוח בעלמא? טוב, זה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב, אבל לפחות הגענו למצב שבו ברור לנו שמדובר בפסיכולוגיה ואג’נדה ולא בוויכוח ערכי של ממש.

כפי שהסברתי, לדעתי אין כאן באמת ויכוח ערכי. זו רק שאלה של הזזת הגבינה. כולם אמורים להסכים לגבי העובדות, אלא שהשמרנים חשים אי נוחות משינוי המינוח והליברלים דורשים לשנות אותו מחמת אותה אי נוחות. זו סתם התכתשות אינפנטילית משני הצדדים, כשאחד רוצה להזיז את הגבינה והשני מוטרד מהזזת הגבינה. במובן הזה חזרנו לפרוגרסיביות. אם באמת אין כאן שום דבר חשוב פרט לסמנטיקה, האם זו לא בדיוק הלחימה נגד הריקון הפרוגרסיבי? נכון, ולכן אין טעם להילחם.

הקונוטציות שנצברו סביב הוויכוחים הללו הן שגורמות לתחושה שמדובר במאבק על דמותה הערכית של החברה. לדעתי ממש לא (כל עוד לא מדובר בקוויריות הרדיקלית).

קוויריות מתונה: המישור ההלכתי

אחרי ששללתי את הממד הערכי, מה שנותר לנו הוא המישור ההלכתי. ההומוסקסואליות אסורה הלכתית, וזו עובדה שקשה לחלוק עליה ולשנותה. אבל דווקא תופעת הטרנס לא מעוררת קושי כזה. חשבו על אדם שמינו גברי והוא סטרייט, אבל מגדרו נשי. נניח שהוא מתנהג כאישה ומקיים זוגיות עם אישה אחרת. בתפיסה השמרנית לא אמור להיות כאן איסור על יחסים לסביים, שכן זוהי זוגיות בין גבר לאישה (אלא שהלהט”בניקעס מעדיפים להתייחס לזה כיחסים בין אישה לאישה. אבל זו רק סמנטיקה). אם מדובר בסיטואציה שבה מגיעים ליחסים חד מיניים זה כבר כן יכול לעורר בעיות של עריות, אבל זה לא קשור לטרנסיות אלא להומוסקסואליות.

נותר לנו עדיין האיסור של כלי גבר על אישה, או קיום או אי קיום מצוות שמוטלות על גבר או על אישה וכדומה. כאן המצב מורכב יותר. אמנם יש מקום לטענה ההלכתית שמי שמגדרו נשי הוא אישה גם ברמה ההלכתית, ולכן חלות עליו כל ההלכות שחלות על נשים. אמנם אם לא נקבל זאת, אז עליו לקיים את ההלכות של מינו ולא של מגדרו, אבל גם זה לא צריך לעורר בעיות מיוחדות. אז שיקיים את ההלכות הללו.

כמובן שבתלמוד ובספרות ההלכה מקובל לתלות את ההגדרה של זכר ונקבה במין ולא במגדר (כמו בסוגיות של סימני בגרות, ושל טומטום ואנדרוגינוס), אבל ניתן לטעון שזה רק מפני שלחז”ל עוד לא הייתה המערכת המושגית והידע שיש לנו כיום. לכן יש מקום לטענה שההגדרה בימינו יכולה להשתנות ולהתבסס על מגדר ולא על מין (זה כמובן נוגע לשאלת השינויים בהלכה, שלא אכנס אליה כאן). הוסיפו לכך את השאלה האם חז”ל ראו בסימנים הפיזיולוגיים סימן או סיבה (לפחות לגבי סימני בגרות האחרונים עוסקים בזה בפירוש).[5] אם הם רק סימן אז ייתכן שהמגדר הוא המגדיר המהותי והסימנים הפיזיים היו רק סימן אליו, וכעת זה יכול להשתנות.

בקיצור, ניתן להסכים על כל כללי ההלכה, ונשארת שאלת היישום. כולם מסכימים שאסור לגבר ללבוש בגדי נשים, הוויכוח הוא בשאלה מיהו גבר. אבל זהו ויכוח ככל ויכוח אחר. איני רואה מדוע אנשים מתייחסים לזה כמלחמה נגד ההלכה. זו עמדה הלכתית, שלא כולם מסכימים לה. במובן הזה, מצבו ההלכתי של הטרנס ודאי קל יותר מהומוסקסואליות, מה שכמובן לא בא לידי ביטוי בשיח הציבורי. אני מניח שילד הומו לא היה מעורר דרישה לסלקו מבית הספר. פשוט מפני שלזה כבר התרגלנו. איני רואה הבדל בין זה לבין טרנס, ואם יש הבדל הוא בבירור לטובת הטרנס.

אין בכוונתי לטעון שהכרה במגדר כבסיס להגדרה ההלכתית של גבר ואישה היא פשוטה. ברור שזה לא מוסכם ויתנהל על כך ויכוח (שפוי ולגיטימי), אבל בעיניי זו לפחות טענה שניתן לטעון אותה, והוויכוח לגביה אינו שונה מכל ויכוח הלכתי אחר (שוב, אם נצליח להתעלם מהמשקעים שהצטברו כאן עקב המאבקים הציבוריים). ישנה גם רגישות לגבי פעילויות משותפות. מה יעשו כאלה שסבורים שההגדרה היא על בסיס אברי המין כאשר לידם יש טרנסג’נדר שסובר שההגדרה היא על בסיס מגדר. יהיה להם קשה לתפקד יחד. ועדיין זה לא לגמרי שונה מוויכוחים הלכתיים אחרים שצריך ללמוד לחיות איתם (אם כי אני מסכים שמעשית יש כאן קושי לא מבוטל). כך או כך, ברור שהבעיה ביסודה היא אנושית ורגשית ולא הלכתית. אנחנו חיים בשלום ובקרבה עם מחללי שבת ובועלי נידות, ולא נראה לי שההיבטים ההלכתיים של  תופעת הטרנס חמורים יותר מאלה. לגבי רגישויות נפשיות וחברתיות, אלו דברים שאפשר וראוי להתגבר עליהם. אלו ודאי לא ערכים ולא אידאולוגיה שראוי לריב עליה.

ניתוח לשינוי מין

גם לגבי ניתוח לשינוי מין, לא ברור אם יש בזה איסור. ניתן לראות את התוצר של הניתוח כזכר או כנקבה, אבל כל אחת מהתפיסות הללו היא טענה הלכתית לגיטימית. עצם ביצוע הניתוח יכול להיות אסור, שכן למשל לגבי גבר יש כאן עיקור שלו, וזה אסור על פי ההלכה. זה גם מונע ממנו לקיים מצוות פרייה ורבייה. אלא שזה לפי ההנחה שאכן מדובר בגבר. אם זוהי אישה אז יש מקום לטענה שאין בזה איסור.

חשבו למשל על מי שעושה ניתוח בגלל בעיה רפואית כלשהי, וכתוצאה מכך הוא מאבד את יכולתו להביא ילדים. לזה נתייחס בקלות רבה יותר. כך גם אם נראה אדם שסובל מכאב (פיזי) בלתי פוסק, האם לא נתיר לו לעשות ניתוח כזה כדי לטפל בכאביו? מסברה נראה לי שכאב נפשי מתמשך ובלתי פוסק אינו שונה לעניין זה, ולכן יש מקום לפגוע באפשרות לפרות ולרבות כדי לפתור את המצוקה והכאב הנפשי של הטרנס (הדיספוריה). מי שלא מוצא בת זוג מתאימה ובכך גוזר על עצמו לא להביא ילדים ולקיים מצוות פרייה ורבייה, גם שם אינו רואים בזה איסור גדול. שימו לב שאדם שסובל מדיספוריה אולי לא ימצא בת זוג מסיבה זו, ולכן בין כה וכה הוא לא יקיים פרייה ורבייה.

טוב, לא אאריך כאן כי זה לא המקום. בכל אופן, בענייני הניתוחים הללו, ראו ציץ אליעזר ח”י סי’ כה פרק כו (שימו לב שהוא עוסק רק בשינויים פיזיים, כלומר ברור לו שההגדרה תלויה באברי המין והוא לא עוסק במגדר. כך הוא שם גם בחי”א סי’ ח וסי’ עח וחכ”ב סי’ ב).[6] לסיום רק אעיר כאן כי מתוך להט הוויכוח אנשים יכולים לפרש מקורות ולהטותם לכיוונם באופן חופשי מתוך חוסר הבנה גמור. לדוגמה, שלחו לי לפני זמן פוסט שבו הכותב, יהודי בשם אריאל הורוביץ, מביא סיפור שבו הרב ולדנברג, בעל ציץ אליעזר, לכאורה מכיר בזהות טרנסית:

בשנות החמישים של המאה הקודמת היה הרב אליעזר יהודה ולדנברג, בעל ספר השו”ת “ציץ אליעזר”, רב בית החולים שערי צדק בירושלים. יום אחד נשאל הרב ולדנברג על אדם שנכנס לעזרת הגברים של בית הכנסת ורוצה להצטרף למניין, אך שאר המתפללים חושדים בו שהוא אישה. הרב ולדנברג, שלא הזדקק לסרטונים של מרכז ליב”ה, להסתות של בצלאל סמוטריץ’, או לרבנים אחרים שיטיפו לו על מוסד המשפחה הבריא, פסק באופן מפורש שיש ללכת לפי ההגדרה העצמית של האדם, והסממנים החיצוניים שלו. כלומר: מעמדו המגדרי של אדם יכול להשתנות לפי ניתוח או שינויים חיצוניים.

הסיפור מובא אצלו בהקשר של המקרה של הילדה הטרנסית בגבעת שמואל. מה הוא לומד מכאן? שמעמדו המגדרי של אדם יכול להשתנות לפי ההגדרה העצמית שלו? בין אם כוונתו לגישה הרדיקלית (שהאדם מכונן את מגדרו) ובין אם מדובר בגישה המתונה יותר (שהאדם נאמן להעיד על מגדרו) זהו הבל, שלא מתקרב לדבריו של הרב ולדנברג. כל מה שהוא כתב שם היה שאדם נאמן לומר שהוא איש (בפרט אם סימניו החיצוניים מתאימים לתיאור שלו), ולא צריך לבדוק בציציותיו. להיפך, משתמע מדבריו כאן שאם סימניו החיצוניים לא מתאימים, לא תעזור לו ההצהרה שהוא גבר. בכל אופן, אין כאן ולו רמז להתייחסות לזהות מגדרית במנותק מהמין, להיפך, כפי שראינו למעלה הרב ולדנברג כותב בפירוש בכמה מקומות בשו”ת שלו את ההיפך הגמור. לצערי, גם אם אתה ליברל, הטיעונים והמקורות שאתה מביא צריכים להחזיק מים.

בחזרה למקרה בגבעת שמואל

בשיח סביב המקרה בגבעת שמואל, ההנחה המקובלת אצל השמרנים היא שמדובר כאן באירוע פרוגרסיבי. ראו למשל את מודעת הכנס שייערך בגבעת שמואל (זירת הפשע) במוצאי צום גדליה, ובו יובא לידיעת הציבור מידע אובייקטיבי מפי מומחים בעלי שם עולמי (ובהם חבר מועצת העירייה, ראש ישיבה, ראשת פורום ועורך עיתון) ובו יוצגו עמדות מגוונות מזוויות שונות בסוגיית ילדים עם נטיות פרוגרסיביות מדאיגות, וכך כולם יוכלו להבין את שורשיהם ולקבל כלים שבהם יוכלו לבשל את כל השאלות הקשות:

לפני שאתם רצים לכנס, שימו לב שבמודעה הזאת ישנו זיהוי, כאילו מובן מאליו, בין הסוגיה הנדונה אצלנו לבין פרוגרסיביות (מצופה מהבאים להגיע לכנס בתחושות ובקונוטציות המתאימות).

אם ניכנס קצת יותר למקרה שבפנינו, כדאי לזכור קודם כל את התשתית היסודית של הדיון: קוויריות מתונה היא עמדה בהחלט סבירה, לפחות ברמה העובדתית, והוויכוח על המינוח הוא בעיקר סמנטיקה. התופעה קיימת ואי אפשר להתכחש לה. אוסיף כאן את ההנחה שההורים שם כנראה אוחזים בגישה המתונה. סביר שהם לא דורשים זכות עקרונית לילדה להגדיר את עצמה סתם כך כי בא לה, אלא טוענים טענת עובדה: התחושות והנטיות שלה נראות זכריות למרות שבמישור המיני היא בת. מאד לא סביר בעיניי שללא סיבות משמעותיות הורים דתיים סבירים (מגבעת שמואל) היו נכנסים להרפתקה כזאת, רק כדי לקדם אג’נדה פרוגרסיבית (אלא אם קיבלו מימון שמן מהקרן החדשה לישראל ומהאיחוד האירופי). אם נקבל את שתי ההנחות הסבירות הללו, אזי בשלב ראשון עלינו להכיר בכך שהסיפור מתחיל מבעיה אמתית שעמה התמודדו הילדה והוריה. כעת עלינו לשאול את עצמנו מה היה עליהם לעשות בנסיבות הללו, או בעצם מה אנחנו עצמנו היינו עושים (בכנס ודאי יינתנו כל התשובות, אבל בינתיים אני מנסה לנחש).

כאמור, אני לגמרי מסכים שמקורן של התחושות הללו של הילדה בהחלט יכול להיות מושפע מהסביבה הליברלית ומהשיח הלהט”בי. ועדיין אלו תחושותיה, והיא באה איתם להורים. אני מניח שהם לא מצאו דרך סבירה להתמודד עם הקושי והמצוקה הזאת, ובוודאי פנו לפסיכולוג, ולאחר מכן להנהלת בית הספר, ודרכה להנהלת החמ”ד (שכאמור התייעצה עם הרב יעקב אריאל), וזה הפתרון שהם מצאו.

עלינו לזכור שמדובר כאן בקטינה, ולכן סביר לצפות מההורים ומהמטפל/ת שייקחו בחשבון שאולי זוהי קפריזת נעורים, בלבול מגדרי (ידוע שיש בלבול מיני אצל בני נוער, אבל כאן מדובר במגדר ולא בנטייה מינית). היה עליהם לבדוק האם יש מידע לגבי אמינותן של התחושות הללו, כלומר מה מהן יישאר בגיל המבוגר. עד כמה תחושות של ילדה בת שבע משקפות דיספוריה אמתית או בלבול זמני. לגבי ניתוח (שלא נעשה כאן), ברור שהחששות הללו כבדים הרבה יותר, כי יש בו סיכונים ותוצאות לא הפיכות. אבל כאן לא  נעשה ניתוח אלא הוחלט לאפשר לה “להתחפש” לבן ולתפקד כך בבית הספר. אני מרשה לעצמי לשער שזה נעשה אחרי שיקול דעת כשלקחו בחשבון ובדקו את כל מה שציינתי למעלה ועוד, ובסופו של דבר לא ראו מוצא אחר. בכל אופן, סביר שגם  למבקרים השמרניים אין מידע שונה מזה שיש לי לגבי התהליך וקבלת ההחלטה. אם כך, בואו נניח את ההנחות הסבירות הללו, שכולם במישור העובדתי. בינתיים עוד אין כאן ערכים. אם כך, עד כאן הכל נראה בסדר, וניתן להבין את קבלת ההחלטות של המשפחה הזאת לשיטתם שלהם.

עליי להזכיר שוב את מה שהסברתי למעלה, שההיבטים הערכיים לא באמת קיימים במצב כזה, וההיבטים ההלכתיים גם הם בעלי משקל מוגבל, ולגבי ילדה בת שבע או תשע (הרבה לפני בת מצווה) המשקל עוד יורד יותר. אלא שכאן עולה שאלה אחרת: הפעולות הללו לא נעשו בחלל ריק. יש ילדים אחרים בבית הספר, והדבר עלול לגרום להם לבעיות. צעד כזה יכולות להיות לו השלכות על הסביבה, ולכן נראה שהוא לא יכול להתקבל בפורום סגור בלי ידיעת שאר הנוגעים בדבר. הפטרנליזם של בית הספר ומשרד החינוך הוא בעייתי. אמנם יש לזכור שבמובן מסוים הפטרנליזם הזה מובנה בעצם העובדה שהחינוך של כולנו מנוהל באופן צנטרליסטי ממשרד החינוך. ועדיין יש מקום לטענה שבנושא חריג כזה היה עליהם לשתף את ההורים.

כעת עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות אחרונות, שכמובן יש ביניהן קשר:

  1. מה יכלו הורי הילדה לעשות מול המצוקה של בתם? לגלות לכולם שזהו המצב עלול לבלבל עוד הרבה יותר את הילדים, וספק אם היו מסכימים לשתף עמם פעולה (אנחנו רואים מה קרה בסוף). אולי אפשר היה לשתף רק את ההורים בלי הילדים, אבל ספק עד כמה ניתן לשמור דבר כזה בסוד (אנחנו רואים שהוא לא נשמר גם כשלא שיתפו אף אחד).
  2. מה הנזק שנגרם לשאר הילדים? אני מניח שהמורים לא באמת ניזקים, ולכן טענותיהם ממש לא נראות לי רציניות. אני מתייחס לכאן רק לטענות של שאר הילדים והוריהם.

אני חושב שהנזק הצפוי לשאר הילדים במקרה הזה הוא מוגבל מאד, לפחות בגיל צעיר כל כך. מה יכול כבר לקרות? ההיבטים המיניים עוד לא קיימים. אולי ההפתעה בעצם הגילוי יכולה לעורר בעיות. אבל למעט העניין הזה, העובדה שהייתה ילדה מחופשת שהשתתפה בפעילויות כאילו הייתה בן, במה היא מזיקה ולמי זה אמור להפריע? ייתכן שיש היבטים שלא חשבתי עליהם, ובפרקטיקה ייתכנו נזקים כלשהם, אבל נדמה לי שעקרונית הנזקים הללו ממש אינם משמעותיים. זוהי סיבה לא רעה לכך שההורים לא בהכרח נדרשים לשתף בעניין הזה את כל הסביבה.

אבל גם אחרי שהדבר התגלה והילדים הופתעו, אפשר להסביר להם שמדובר בילדה עם מצוקה מיוחדת, כמו מצוקות רבות של ילדים אחרים (‘בעלי מוגבלויות’ קוראים לזה היום), וזו הדרך שבחרו לטפל בה. אני חושב שילדים יכולים לקבל דבר כזה, וככל שהם רכים זה אפילו יותר קל, כי מבחינתם זה יהפוך לחלק מהעולם שהם מכירים וזהו. למעשה, אם אני מבין נכון זהו בדיוק המצב כרגע. כולם יודעים שזוהי בעצם ילדה מחופשת, וכרגע היא שם בבית הספר והדברים פחות או יותר מתנהלים כפי צריך. יש בעלי מוגבלויות רבים שמשתתפים בכיתות רגילות והילדים צריכים ללמוד לחיות איתם.

נכון שמסיבות אלו עצמן נראה שאפשר היה לעשות זאת מראש, כלומר לשתף ולתאם הכל עם הילדים והוריהם עם קבלת ההחלטה, ולהקדים את המאוחר. אפשר היה להסביר להם את הבעיה ואז כולם היו מבינים את המצוקה ומשתתפים במאמץ לפתור אותה. ניתן היה לתת לדברים להתנהל בגלוי, כפי שנעשה בפועל כיום אחרי הגילוי. ההפתעה יצרה חלק מהשבר ומהכעס, ומזה ניתן היה להימנע. אני חושב שאם יש לקח שאותו הייתי מפיק מהמקרה הזה, הוא הפוך למה שהפיקו הרבנים שחתמו על המכתב שהוזכר למעלה. אפשר לעשות את מה שדרוש (אם אין אפשרות אחרת להתמודד עם המצוקה), אבל לעשות זאת בתיאום עם הסביבה.

אחרי צבירת הניסיון בטיפול באתגרים חדשים, להבא נדע לעשות זאת טוב יותר. בפועל ההורים וההנהלה לא עשו זאת במקרה הזה, כי עוד לא היו בעלי ניסיון. זו כנראה גם הייתה טעות, ובמובן הזה מחאת ההורים אולי מובנת (לא על עצם הצעד של הורי הילדה אלא על כך שלא שיתפו בו את הסביבה). אז מה? כולם עשו שם טעויות. האם זה מצדיק הפגנות ורעש אנטי פרוגרסיבי? לדעתי, ממש לא. ושוב, גם לדעתי הפרוגרסיביים ראויים לגינוי ולמאבק נגדם, אבל במה אשמים הקווירים המתונים, ואלו שבאמת סובלים מהדיספוריה הזאת? הרי זו עובדה ולא ערך. עם עובדות צריך להתמודד. לא מועיל להכחיש אותן. אדרבה, אם יש דרך אחרת להתמודד, שווה לדון עליה בפתיחות ולקבל החלטות בהתאם. הכל מתוך דיון ענייני. המטען שהסוגיה הזאת ספחה אליה, גורם לכל העניין לצאת מכל פרופורציה הגיונית ומונע דיון ענייני.

אני חייב בכל זאת להוסיף הערה לצד השני. הטענות הליברליות הצדקניות שמוחות על התעללות בילד ועל הפגנות סוערות של מבוגרים שמתעלמות מסבלו של ילד, הן מיתממות. אם אכן ישנה כאן בעיה אידאולוגית, וכך כנראה חשבו חלק מההורים (למרות שאני אישית לא רואה זאת כך), אזי זה עשוי להצדיק הפגנות גם מול ילד סובל. כשמתנהל מאבק אידאולוגי, מוצדק או לא, הילד הזה נקלע לתוכו. אני לא חושב שאנשים אמורים לוותר על התפיסות שלהם ולשלם כל מחיר חינוכי וערכי רק בגלל החשש לפגוע בילד. זה באמת כואב כשילד סובל, אבל השאלה מה המחיר הרחב יותר של כניעה במאבק הזה. לפעמים אדם בודד, ואפילו ילד, צריך לשלם מחיר על מאבקים שמתנהלים ברקע. אם לא היו נעתרים לבקשתה של הילדה, והיו משאירים אותה כילדה, היא הייתה סובלת בגלל האג’נדה החינוכית. כעעת היא הפכה לילד (או ילדה מחופשת), והיא שוב סובלת. כשנעתרו לבקשתה, שאר הילדים אולי סובלים גם הם. לכן אין כאן תשובת בית ספר, אבל שיקולים של מצוקה של ילד אינם חזות הכל. הם מרכיב אחד מתוך מכלול שלם של שיקולים, והתמקדות רק בהם היא דמגוגיה.

ובכל זאת, אחרי שהערתי את זה, אני חוזר למה שכתבתי למעלה. בגלל שלדעתי המחירים כאן אינם מאד משמעותיים (אם בכלל), לא היה צורך לעורר מאבק בעצימות כזאת. אפשר היה לערוך בירור ולהגיע להחלטה. יתר על כן, השאלה האם לתת לילדה להתחפש היא שאלת נפרדת מהשאלה מה אנחנו דורשים מהילדים האחרים. ייתכן שאפשר לומר לשאר הילדים שיפנו אליה כילדה, ולומר לה שהתפיסה שלהם אותה היא שונה (כי היא ילדה לפי מינה גם אם לא לפי מגדרה), וגם היא צריכה להתחשב בהם. כמו שהילדים האחרים אמורים לקבל התנהלות מוזרה ולהתרגל אליה, גם הילדה הזאת הייתה יכולה לקבל הסכם כזה ולהתרגל אליו למענם. היא תהיה ילד שפונים אליו בלשון נקבה כי כך חושבים הילדים האחרים ויש להתחשב גם בהם.

לסיכום

אני לא בטוח שזוהי דרך ההתנהלות האופטימלית, וגם לא התכוונתי כאן להציע מרשם לפתרון אלא רק להדגים דרך חשיבה. אני בטוח שיש עוד בעיות שלא חשבתי עליהן, ואולי יש פתרונות טובים ויעילים יותר. מה שיותר חשוב מבחינתי הוא שהתמונה שהצגתי כאן מספיקה כדי לפוגג את המתח המלאכותי והמזיק שעוטף את הסוגיה הזאת, ובכך יכולה להביא לסיכומים הגיוניים שיתקבלו על דעת שני הצדדים באופן סביר.

אני חושב שלפחות את זה אנחנו חייבים לכל הצדדים שסבלו במקרה הזה, ולא פחות מכך לילדים ולמקרים הבאים בתור. עלינו ללמוד כיצד להתנהל להבא בצורה הגיונית, קרה ומפוכחת, בלי אמוציות ובלי השתלחויות מיותרות. זה גם יותר נעים, גם פחות מזיק וגם מביא לתוצאות טובות יותר. דומני שאת שכר הלימוד שילמו כל הצדדים שם, ובפרט הילדה והוריה. אם נסיק את המסקנה, או אז נוכל לומר שזה לפחות לא היה לשווא.

[1] אני משתמש לגביה בלשון נקבה כי זהו מינה. בהמשך אכנס לשאלת היחס בין המין למגדר.

[2] לשון זכר כאן היא מפני שאני מתאר את העמדה האוהדת לתופעה כמובן.

[3] דוגמה בוטה לדבר הוא הגרז”נ גולדברג שיצא נגד ההיתר של זיכוי גט בבית הדין בצפת, בעוד שהדיינים שם טענו שקיבלו את הסכמתו לפסיקתם (ראו למשל כאן). לי נראה סביר שלא הייתה כאן רמאות של הדיינים אלא פחד של הרב גולדברג מהביקורת שהתעוררה שם.

[4] מתברר שגם לשיטתם יש לנו כנראה מאפיינים קשיחים שלא ניתנים לשינוי.

[5] ראו למשל כאן וכאן. אמנם בסימני בגרות הדיון הוא האם הם סימנים לבגרות נפשית, שהרי גדלות בהלכה עניינה אחריות משפטית וחיוב במצוות. לכן שם סביר לראות בהם סימן לבגרות מנטלית ולא סיבה.

[6] ראו גם מאמרו המקיף של שמואל שמעוני, “הכרה משפטית בשינוי מין”, מחקרי משפט כח, תשעג, עמ’ 311.

46 תגובות

  1. בס”ד יום ההבדלה בין מים למים כ”ו באלול פ”ב

    העניין לא כל כך סבוך. מכיוון שמדובר בבית ספר דתי המחנך את תלמידותיו ותלמידיו לשמור את מצוות התורה – הרי שהתלמידה צריכה לקיים את מצוות התורה ‘לא יהיה כלי גבר על אשה’. ומכיוון שבכיתה ד’ מתחילים שם להפריד בין בנים ובנות- הרי שהיא תצטרך ללמוד בכיתת הבנות.

    גם אם קיום מצוות ‘לא יהיה כלי גבר על אשה’ קשה לילדה או להוריה – הרי זו מצוות ה’, ומצווה הבאה לאדם בקושי – שכרה מרובה ד’לפום צערא אגרא’. ובדרך כלל כשמטים שכם לעשות רצון ה’ – רק ההתחלה קשה, ובהמשך מוצאים טעם וסיפוק עצום בהתגברות על היצר. וטוב לגברת כי תשא עול בנעוריה. זה יחשל אותה לעמוד באתגרי החיים שאינם קלים.

    וכי תמיד אדם אוהב את העול המוטל עליו? החל בעול של הלימודים,המשך בייסורי גיל ההתבגרות ותקופת חיפוש הזיווג, והמשך בקשיי הפרנסה וצער גידול בנים עד שהם עומדים ברשות עצמם,ואז מגיעים קשיי וייסורי הזקנה. החיים אינם רק ‘גן של שושנים’, אבל צריך להתמודד עם הקשיים, ומה טוב יותר מהנחייתו המפורשת של בורא העולם בתורתו?

    בברכת קבלת הייעוד האלקי ברצון ובשמחה, עמיעוז ירון שניצל”ר

    נ.ב. מה עניינם של ‘אריאל שמואל דוד’ ו’שמואל לורבר’ לפוסט זה? היה עדיף לציין כ’מאמר קשור’ את הטור בעניין ‘מהי אישה?’ וכיו”ב.

    1. בס”ד ז”ך באלול, יום בריאת השילוב והצמיחה

      אם ביום השני נוצרה הפרדה בין מים למים, שהביאה לגעגועים עוצמתיים לאיחוד מחודש בין מים למים – הרי ביום השלישי נוצרה האפשרות לשילוב מפרה ביניהם. המים העליונים יורדים אל הארץ וצמיחים אותה. יתרם זורם אל הים וחלקם מתאדה למעלה וחוזר ויורד כגשם וחוזר חלילה.

      אף האיש והאישה נוצרו מאוחדים והופרדו. בכך נוצר אצל כל אחד מהם חסך. לאיש חסר המרכיב הנשי בזהותו ולאישה חסר בזהותה המרכיב הגברי, ולפיכך מובן הרצון למלא את המרכיב החסר.אך כאן מלמדתנו התורה שהאיחוד לא יהיה על ידי שהאיש יהיה לאישה או שהאישה תהיה לאיש, אלא ע”י שכל אחד יפתח את זהותו הייחודית ובמקביל יתחבר עם הזהות המשלימה כדי ליצור באהבה וכיסופים אחדות חזקה ויציבה.

      בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

      1. אפשר איפוא להבין את תחושת החסך של הגבר החסר את המימד הנשי ושל האישה המרגישה את החוסר בתכונות הגבריות. הזכרתי את התיקון שבחיבורם של איש ואישה המביא להשלמה הדדית, כדברי רבי יהודה הנשיא על האב המלמד את בנו תורה , השקול כנגד האם המשדלתו בדברים, שיש צורך בשילוב הסמכותיות הגברית עם אהבת החסד הנשית, יראה עם אהבה.

        רבי ברכיה (יומא ע) מלמדנו שתלמידי חכמים משלבים את התכונות הטובות של הגבריות והנשיות, ‘שהם כנשים’ (רש”י: ענוותנין ותשושי כח) ‘ועושין גבורה כאנשים’, שילוב של תקיפות ועדינות, עוז וענווה.

        בברכה, שמחה פיש”ל הלוי פלנקטון

        1. הערה כללית:
          לדעתי ההצגה שלך את העמדה המטריאליסטית היא לעתים קרובות ללא הוגנת, ולפחות לא עומדת במבחן טיורינג אידאולוגי – כמטריאליסט אני לא מזדהה עם המסקנות-לכאורה העמדה שלי, ולכן גם לא עם המתחים שהן מייצרות. במקרה הזה, אתה שם בפיו של המטריאליסט הכחשה כללית של הפסיכולוגיה, ומכאן את המסקנה שהפיזיולוגיה קובעת הכל. אבל כמובן שלשיטתו (לשיטתי), הפסיכולוגיה היא דבר אמתי מאוד, שממומש על ידי הפיזיולוגיה של המוח – שהוא איבר בגוף לא פחות מכל איבר אחר. כל מה שאני צריך כדי ליישב את הטרנסג’נדריות עם תפיסת העולם שלי זה כמה נוירונים שהתחברו ימינה במקום שמאלה – בין אם בגלל צירוף מסוים של גנים, בגלל צירוף מסוים של גירויים סביבתיים, או בגלל שילוב ביניהם.

          1. הודעה מוזרה מאד. אתה חוזר על מה שכתבתי ואומר שאני מציג את המטריאליזם באופן מוטה. בנוסף, לא כתבתי בשום מקום שהפסיכולוגיה אינה אמיתית בתמונה מטריאליסטית. בקיצור, אתה כנראה מתכוון להגיב למישהו אחר. נסה לאתר אותו ולהעלות את תגובתך שם.

  2. שלום הרב.
    אתה משתמש בגובה פיזיולוגי פעמיים כדי להדגים מקרים שבהם בוודאי כולנו נסכים שלא מדובר במחלה.
    לא הבנתי למה – אתה לא חושב שגמדות זו מחלה? או ההפך – אנשים מעלים 2.60 (שרירותי) זה לא עיוות ביולוגי?

    כמו שאתה תמיד אומר – זה שהגבול אפור, מפותל ורחב לא אומר שאין גבול, אבל קצוות ההתפלגות הן אכן מחלה.
    האם הן מפריעות זה משהו אחר.

    1. לדעתי שום גובה אינו מחלה אלא אם זה מפריע לך. זה לא שאלה של גבול אפור, אלא גם אם הוא לגמרי שחור לבן. אולי האפרוריות של מושג המחלה היא רק בשאלה כמה זה צריך להפריע לך, אבל גם שם הצעתי קריטריון: האם זה דורש טיפול.

  3. כל הפרדה הזו בין מין למיגדר הוא בלוף (שהמציאו אנשים חסרי דעת) . לא כל מושג מומצא צריך לאמץ מהאקדמיה המגוחכת ( “מדעי” המיגדר). יכול להיות גבר עם נפש נשית אבל הוא גבר ( חולה נפש). כל המשמעות של התנהגות נשית נגזרה מאופי והתנהגות של בני ממין נקבה. מי שאומר שהוא אישה זה כמו שהוא יאמר שהוא חתול. זה פשוט חסר משמעות .או מחלת נפש . כמו מי שהוא יאמר שהוא נפוליאון. הילדה לא צריכה להיות בכיתה הזו לא בגלל ענייני הלכה אלא כי היא חולת נפש ואין מקומה בבית ספר רגיל. ואין לי מה לקבל או אפילו להתווכח עם קווירים מתונים. מי שלא מבין את זה הוא חסר דעה. יש אינטואיציה חזקה מתי משהוא הוא מחלה ( לא תקין ביולוגית או נפשית. כלומר רע) ובוודאי שזה לא קשור לחריגה מאיזהשהיא נורמה. גם אם 99% מהאוכלוסייה תהיה חולה בסרטן זו עדיין תהיה מחלה.

    הצורה שבה הרב מיכי מנסה למכור לנו את הטרנסג’נדריות בתור משהוא נורמלי ( או שהנורמליות שלה היא מחלוקת לגיטימית) היא מגוחכת ובלתי נתפסת בעיניי. ובטח ניתוח לשינוי מין שזו פשוט הטלת מום. וגם במדינה ליברלית הייתי מפעיל כפייה למנוע ניתוחים כאלה ( כמו שמונעים נאנשים להזיק לעצמם או לשלוח יד בנפשם) ובטח לא מממן אותם

        1. ובמדינה לא נורמלית אין לי שום עניין לקבל החלטות בשביל משוגעים וחולי נפש. שהרבה יציל אותי מידם וזהו

        1. עמנואל לא הגיב אלא הצהיר שטויות בנחרצות. הוא כדרכו תמיד מניח שנחרצות היא תחליף לטיעונים. כשאני רואה טיעונים אני תמיד מתייחס אליהם. אצלו לא היו כאלה.
          מי שרואה בזה תגובה עניינית ונכונה, צריך לחזור לכיתה א.

    1. מה זאת אומרת שההפרדה בין מין למגדר היא בלוף? אתה לא רואה הבדלים אצל בני אדם בין ביולוגיה לבין, התנהגות, שפה ומנטליות? למשל ברוב החברות יש רוב מוחץ הקושר בין נשיות לשמלות ושיער ארוך (אם כי כמובן זה לא קטגורי או הכרחי). אם אתה אומר שאין הבדל בין מין ומגדר כוונתך כנראה לבטל את הקטגוריה האחרונה (מגדר) ואז יוצא שלשיטתך גידול שיער ארוך או לבישת שמלה זו מציאות ביולוגית…

      1. יש התנהגות נשית וגברית ויש מין ביולוגי של זכר ונקבה ( או גבר ואישה במין האנושי). אם גבר ביולוגי מתנהג כמו אישה אז הוא עדיין גבר ( לא מוצלח במיוחד ) גם אם יגיד עד מחרתיים שהוא אישה. הוא לא זכר בעל מיגדר נשי . הוא לא אישה. זה מה שאני אומר.

        1. אני מסכים חלקית עם תגובתך האחרונה אבל זה אומר שבניגוד להצהרתך הקודמת גם לשיטתך יש אבחנה בין מין ומגדר. גבר שמתנהג כמו אישה נשאר אמנם גבר מבחינה מינית ביולוגית אבל בו בזמן אימץ אלמנטים מגדריים נשיים (גם אם חלקית). אתה בטח מבין שאם נתעקש לטעון שאין אבחנה בין מין ומגדר נשחק לידיים של הקווירים הרדיקליים, שהרי גם הם כופרים בהבחנה הזו.

  4. “אם היינו כולנו אספרגרים בריאים בנפשם שלא הולכים שבי אחרי דמיונות ואמוציות שנובעות ממוסכמות שרירותיות, כי אז ניתן היה בקלות להשאיר את הפרוגרסיביים בפינתם ההזויה לשוחח עם עצמם, לחזור לנקודת ההתחלה ולפתוח מחדש בדיון הגיוני.” סוף ציטוט.
    ובכן, כיוון שאני פחות מעריצה אספרגריות, אני מציעה בכל זאת לנסות ולפענח מהו הדבר הזה שגורם לאנשים להתחרפן ולהשתגע כשמדובר בענייני זהות מינית. נכון, כשמישהו מחלל שבת, או אוכל חמץ בפסח, לא נגרם בגללו שום כאוס מהותי: יש מצווה, יש עברה, זו דרכו של עולם ואין חדש תחת השמש. העולם לא יתערער. לעומת זאת, בלבול מגדרי ומיני הוא דבר מפחיד. הוא משמיט את הקרקע מתחת הרגליים. אפשר לזהות כאן פחד מתוהו ובוהו זהותי ומוסרי, מאֵם כל ההפקרויות. מאיבוד כיוון בסיסי. (בספר שפעם קראתי מענים בני אדם באמצעות הדמייה של רִיק. קיום ללא חושים, שמבלבל את כל עולמם ומרסק אותם נפשית). לכן, דווקא כדי להתמודד איתן – לא הייתי מבטלת מהר מדי את התחושות האלה.

    1. חיותה, לך אני ודאי לא צריך לומר שלדעתי אם אנשים מבולבלים וסובלים שייקחו כדור. זה לא הופך שום דבר לערך או זכות.
      אם אינך מבטלת את התחושות שגורמות לטרנסים לדבוק בזהותם אל תבטלי את התחושות שגורמות לשמרנים להתנגד ולסלוד מזה. פסיכולוגיות יש לכולם. הדרך להתמודד עם כשליפ פסיכולוגיים היא לקחת כדור ולחזור לפילוסופיה.

  5. “הלכתא למשיחא ,ובשביל זה אנחנו כאן ” .
    משיח הגיע ולא הודיעו לנו ?

  6. תודה על הניתוח השקול והמעניין שמאד חסר בשיח.
    שתי נקודות שאני חש שמפוספסות בניתוח שלך:
    1. שמת בסוגריים טענה שהיא סופר חשובה לויכוח – דווקא עם הקוויריות המתונה: “כנראה שהדרכים להתאים את המגדר למין הן קשות יותר, אם בכלל קיימות”. זוהי טענה שלכל הפחות צריך לעגן במחקר שלדעתי לא קיים היום, והוא נוגע כמובן בשאלת המשקל של גנטיקה וסביבה בהסבר התופעה, בוודאי בגיל צעיר בו המגדר עוד מתעצב ויש בלבולים כפי שהזכרת. “ללכת לפסיכולוג” זה לא תמיד פתרון אם לא יודעים האם הפסיכולוג נוקט בגישה לפיה הפתרון הוא בהתאמת המגדר או בהתאמת המין (אם בכלל לגיטימי שהוא יחזיק באחת מהעמדות אפריורית). בסוגיה ההומוסקסואלית הדיון הפסיכולוגי הוכרע לפחות פומבית שהגישה הלגיטימית היחידה היא לקבל את הנטיה המינית כנתונה וכבלתי ניתנת לשינוי וממילא האתגר הוא להתאים את ההתנהגות אליה ולהשלים עם הזהות המינית החדשה. ההשלכות של התפיסה הזו במקבילה הטרנסג’נדרית הן הרבה יותר מרחיקות לכת בגלל הניתוחים ולעיתים הפגיעה בפוריות או באפשרות להקים משפחה, אך גם להומואים ההשלכה היא מרחיקת לכת בבניית התא המשפחתי שתלוי מעתה בשתי נשים חיצוניות שלפחות אחת מהן מקריבה את גופה, בהוצאה כספית גדולה ובהבאת ילד לעולם בו לא יכיר את אמו. (כמובן שהורות משותפת פותרת חלק מהבעיה אבל אסור לומר שהיא עדיפה חברתית וגם היא לא חפה ממורכבויות). בכל מקרה, לו היה מתברר שבמציאות שבה התאמה מינית היא פשוט לא אופציה מקובלת, התאמה מגדרית היא משהו שלפחות בחלק מהמקרים מצליח, עם התערבות או בלעדיה, או שרוב הילדים המבולבלים מוצאים את מקומם בעולם במסגרת המין שלהם גם אם ע”י ייסורים נפשיים, וגם אם באופן חלקי שמצריך התמודדות, האם הבנה שכזו לא משליכה על הויכוח עם הקוויריות המתונה? דומני שחלק נכבד מהתיוג גם של הגישה הזו כפרוגרסיבית נובע מהתחושה שהיא מתייחסת ברצינות תהומית מידי לתחושה האישית בזמן נתון, כביכול מה שאדם חש הוא הדבר האובייקטיבי היחיד להיתלות בו, בעוד ייתכן כי כאמור מדובר בבלבול, זמני או קבוע, שאולי מושפע מאד מהשיח ומהאג’נדות בסביבה. ההתייחסות הזו עלולה להיות זרז להתרחבות של התופעה בעידן שבו אין עוגנים ומצטמצמת ה”נורמה”. כשיש על המדף היצע גדול יותר של מוצרים זהותיים, התחושות ה”אובייקטיביות” עלולות להשתנות, ויש לא מעט עדויות על התפשטות התופעה היכן שהיא קיימת ומקבלת יותר לגיטימציה (לא מכיר תימוכין מדעיים לטענה). פרוגרסיבים לעולם יטענו שמדובר בגילוי של הקיים ולא בהרחבת התופעה, ושוב חזרנו לנקודת המחלוקת הבסיסית שלדעתי יש לה משקל גדול יותר מזה שתיארת, ואין בה הכרעה מחקרית וגם לא נסיון כן ללמוד את הנושא באופן מדעי.
    2. אתה די מתייחס בשוויון נפש להשלכות של הציפיה מהילדים האחרים להכיר בדיספוריה ולהתאים את פנייתם לילד/ה, כביכול מדובר בהכלה של מוגבלות ככל המוגבלויות. הפניה עצמה היא אכן עניין סמנטי והוא באמת לא חשוב כ”כ, כפי שציינת. אבל פניה היא לא עניין סמנטי, מדובר במערכת יחסים שלמה, ואנחנו כמבוגרים מתייחסים באופן שונה לנשים ולגברים אם נרצה או לא, ואצל ילדים שעוד לא התעצבה זהות מינית הדברים מורכבים בהרבה כי הדיכוטומיה בין בנים לבנות הרבה יותר חזקה והיא משרתת את התעצבותו של כל ילד. להסתרה ולהפתעה שבעקבותיה בוודאי יש השלכות מבלבלות לגיל כזה, לא בגלל הפרקטיקה של הפניה, אלא בגלל מערכת יחסים שהיתה מושתתת על טעות (סליחה על הבוטות, תחשוב על ילד ששנה שלמה השתין ליד ילד אחר ואז גילה שזו ילדה, אבל לא חייבים להרחיק לסיטואציה המאד ריאלית הזו, מספיק לחשוב על מגע חברי שקיים בין בנים שהם לא מסוגלים לדמיין בשלב הזה עם בנות שבעיקר מרתיעות אותם בשלב הזה באופן נורמלי לגמרי), אבל גם בלי ההפתעה, עצם הציפיה מילדים לפנות למישהו באופן שונה ממינו היא ציפיה מוגזמת ורחוקה מאד מלהיות סמנטית (זה קשה ומבלבל גם לי כמבוגר). עלולה להיות לכך השלכה התפתחותית גם על שאר הילדים שתמונת העולם שלהם תשתבש בגיל צעיר מידי.

    1. 1. איני רואה מדוע זו טענה כל כך חשובה לניתוח. בעיניי היא שולית משתי סיבות. דומני שאין מידע רציני על כך, וגם אם יש – זה לא מאד חשוב.
      נניח שיש דרכים לעשות זאת, ונניח אפילו שיש להן תוקף מדעי (הן נבדקו, כולל ההשלכות, האם זה עובד על כל סוגי הטרנסים וכו’), עדיין זו אחת משתי אפשרויות שעומדת בפני ילדה כזאת. אתה מניח שאם שתי הדרכים קיימות אז עדיפה הראשונה, אבל יכולים להיות כאלה שיעדיפו את השנייה. השאלה האם זה בעייתי ומה צריך לעשות עם זה. טענתי שזה לא בעייתי במיוחד. זאת מעבר לשאלה האם באמת יש דרך כזאת (לא ראיתי בדבריך עדויות לכך). אבל אם יהיו ראיות לכך, אפשר בהחלט לדון.
      2. ביחס להערה הזאת אספר לך סיפור. כשחייתי בחברה חרדית אמרו לי כל הזמן שאני צריך להחליף את הלבוש שלי לחרדי, כי כשילדיי יגיעו לבר מצווה המצב מאד יבלבל אותם. לא עשיתי זאת, והתברר שילדים חיים בשלום עם כל מיני חריגויות. הפחד הזה מבלבול של הילדים הוא מופרז מאד. אם תסביר לילדים שזה בן וזו בת וכך וכך צריך להיות היחס, וביחד עם זה תסביר שיש ילדה חריגה שצריך להתחשב בה ולתת לה יחס אחר – לדעתי לא יקרה כלום. ילד עם בעיות קשב לא עושה שיעורי בית. האם זה אמור להפריע לשאר הילדים שמחונכים כן לעשות אותם? לא בהכרח. אם יש נער שיש לו קרי ואוסרים עליו להניח תפילין, אבל כמובן לא מגלים לאחרים את המצב. האם זה אמור לבלבל את כולם? אומרים להם שיש לו בעיה מיוחדת ולכן הוא מתנהל אחרת. לדעתי לא יקרה שום דבר. ילדים, דווקא בגלל הגיל הצעיר והגמישות המחשבתית, יכולים להכיל כמעט הכל.
      כתבתי שיכולות להיות בעיות שלא חשבתי עליהן, ואפילו סביר מאד שישנן. הפנייה לילדה בלשון זכר היא דוגמה לכך. ייתכן שזה בעייתי (אם כי אני לא בטוח). אז מה? השאלה אינה מהו הפתרון אלא איזה סוג פתרון מחפשים, והאם מוכנים לחשוב עליו באופן שקול ולא בהיסטריה. יש בעיה עם שימוש באותם שירותים? אני בכלל לא בטוח. אבל גם אם כן, ניתן למצוא גם לזה פתרון מקומי. וכך לגבי צורת הפנייה. המטרה שלי היא שינוי הפרדיגמה והכיוון העקרוני, ולא הצעת פתרון קונקרטי.

  7. שלום הרב,
    בקשר לעובדות שהעלית, עד כמה שאני מבין הן לא מדויקות.

    שוחחתי בעניין עם אם של תלמיד מהשכבה בבית הספר, עימה יש לי היכרות קרובה.

    לדבריה, הילד\ה מתחפשת כבר מגיל 3! היא מציגה את עצמה כבן כבר שנים, ולא מגיל 7 כפי שמובן מדבריך.

    קשה מאוד להבין שילד\ה בגיל 3 חשה בזהות מגדרית מנוגדת, ולכן לתפיסת הסביבה, מי ש’הפך’ את הילדה לילד הם ההורים, שהעדיפו שהיא תהיה בן. הם אלו שהפכו אותה לילד מאז שהייתה פעוטה.

    אז גם אם נקבל את צרכיה של הילד\ה במצב שהיא מספיק בוגרת ובשלה להבין מהו שינוי מגדרי, קשה יותר לקבל מצב בו ההורים הם היוזמים של השינוי המגדרי. הם בלבלו אותה מגיל צעיר, וכעת לא ברור מה טובת הילד\ה. היוזמה לשינוי באה מבחוץ, האם ללא ההשפעה ההורית המתמשכת היא גם הייתה חפצה בשינוי? מי יודע?

    השאלה העולה במצב שכזה הוא האם ילד\ה כזו מתאימה למסגרת, בגלל החינוך שהיא מקבלת בבית שאינו תואם לחינוך הדתי בבית הספר.
    לשם השוואה, באותו בית ספר ילד לא יכול להביא עוגה שנאפתה בביתו, בגלל חששות של כשרות. בכל ארוע (יומולדת, מסיבה), ניתן להביא רק מוצרים ארוזים בחותמת כשרות. אז אם אוכל לא כשר אסור להביא, למה חינוך לטרנסג’נדריות מותר להביא מהבית? שוב, הילד\ה לא מביאה בעיה או צורך אישי שלה, אלא השפעה הורית, האם להשפעה הורית שכזו יש מקום בבית ספר דתי?

    לפי אותה אם, הורים של חברים לכיתה ביקשו להעביר את בניהם למסגרת אחרת, כדי לחסוך מהם את הבלבול שהמאורע מייצר. בתחילה הרשויות הסכימו, אבל כשראו שהבקשות מתרבות ויש חשש שהילד\ה תישאר לבד, הם חזרו בהם ולא אפשרו את המעבר.

    אשמח שתתייחס לשאלה הספציפית שאני מעלה, בהתאם לתיאור המקרה כפי שלמדתי מבירור העניין. האם הורים בבית ספר דתי צריכים להסכים להתנהגות שכזו, כאשר להבנתם היא תוצאה של חינוך שאינו דתי ולא בעיה אישית של הילד\ה?

    חיים זייליג בערגער

    1. שלום רב.
      1. אתחיל בסיפור. כשהייתי בטירונות בצבא אחד החבר’ה שלנו ירה בעצמו בפתח האוהל שלי והתאבד. לאחר מכן הגיעו עיתונאים וכל החבר’ה סיפרו שמתעללים בנו בגלל שאנחנו בני ישיבות, וסיפרו סיפורים מסמרי שיער על מה שקורה אצלנו. זה הגיע לעיתונות, ממש “מפי הסוס”. החיילים שעברו את ההתעללויות היו עדים. אבל אני ידעתי שהכל בדיות, מאל”ף ועד תי”ו. אנשים היו בטוחים שזהו המצב, ולא שהם שיקרו. אבל זו תמונה שצוירה בדיעבד אחרי שקרה המקרה. היו התעללויות כמו בכל טירונות, ושום דבר שקשור להיותנו בני ישיבות.
      כוונתי לומר שאחרי שקורה מקרה שמעורר סערה ומטלטל אותנו, יש לאנשים נטייה לצבוע את העבר בצבעים שמתאימים לאג’נדה שלהם. לכן אני מטיל ספק גדול בסיפור של אותה אם. ייתכן שהיא ראתה שהיא התחפשה פעם אחת לבן, וזה לגיטימי. וגם אם לא לגיטימי – אז זו הייתה טעות של ההורים. מכאן ועד למסקנה שההורים רצו בן ולכן הפכו אותה לכזאת במו ידיהם, זה גובל במדע בדיוני. בגלל שאני מכיר דינמיקות אנושיות כאלה, ואני יודע איך נוצרים מיתוסים שאנשים משוכנעים לגביהם כביכול מידע אישי וישיר, אני לא נוטה להאמין לזה.
      2. אבל גם אם כן, אתה מניח שיש כאן מצב בעייתי ושההורים אשמים. אבל אם המצב אינו בעייתי כל כך, כפי שהסברתי, אז אפשר גם לקבל שההורים עשו זאת. יתר על כן, גם אם ההורים עשו זאת, כעת יש ילד עם בעיה. האם נתעלם ממנה? אם יש מחירים כבדים – בהחלט כן. אבל אם המחירים לא כבדים, כמו שאני טוען, אז צריך להתחשב בבעיה גם אם הההורים אשמים בה.
      3. אתה מניח הנחות לגבי ילדה בת שלוש. לא אתה ולא אני מכירים אותה, ושנינו כנראה לא חקרנו את התופעה. מניין לך שאצל ילדה בת שלוש זה רק בלבול. זה יכול אולי להיות בלבול, אבל גם יכול להיות שלא. נניח שהמקרה נבדק והתברר לפסיכולוג ולהורים שזה לא רק בלבול, או שזה בלבול שאין דרך טובה להתמודד איתו. מה עליהם לעשות?
      4. ההשוואה לעוגה בכשרות אחרת היא נואלת. ברור לכולם שיש סטנדרטים לכשרות שצריך לעמוד בהם. אני לא נגד כללים. אני נגד אי התחשבות במצבים חריגים, גם אם הם סותרים את הכללים, ובפרט כשכרוכה בזה בעיה ומצוקה. אם היה ילד שהיה במצוקה אם היינו אוכלים כשרות מהודרת, אני חושב שביה”ס באמת היה צריך לאפשר במקרה שלו רמת כשרות נמוכה יותר. אכן כן.
      5. לגבי השאלה של המעבר, דעתי היא שבלי קשר למקרה הזה הגבלת המעברים היא שערורייה. זה חלק מהצנטרליזם של משרד החינוך, ולדעתי הוא בעייתי כשלעצמו. בלי קשר למקרה הזה.

      1. אני שוב חוזר לעובדות.
        אתה נועה לחשוב שהשינוי המגדרי קרה רק בגיל 7, ואתה מפקפק בסיפור בגלל היכרות עם דינמיקות אנושיות.
        אבל מקריאה בכתבות שלנקקת אליהן, עולה שהדברים ארעו בגיל מוקדם. בפיסקה השלישית בכתבה בערוץ 7 כתוב שמיניותו של הילד הייתה גלויה כבר מכיתה א’ רק למספר מצומצם של אנשי צוות בבית הספר. בהבנה פשוטה של הנאמר, עולה שההורים רשמו את הילדה כילד עוד מזמן ההרשמה בגיל 5.5 לפחות, ושהילדה שיתפה פעולה והציגה עצמה כבן (דיברה על עצמה בלשון זכר) מעת הכניסה לבית הספר. זה מקריאה פשוטה, ולא ”מפי הסוס”.
        אם הילדה התגוררה בשכונה (ולא היגרה ממקום אחר), מן הסתם ההצגה החלה עוד מגיל צעיר יותר. הרי לא ניתן לשלוח אותה כבת לגן חובה ולגן תת חובה בשכונה, ומיד לרשום אותה כבן בבית ספר באותו מקום, כי הדבר ייתגלה, והדבר הרי נשמר בסוד. אז בהנחה שלא היגרו בדיוק בשלב העלייה לבית הספר (או שהם מתגוררים גם היום במקום מרוחק), חשבון פשוט אומר שההצגה היא מגיל ינקות. תמהני עלייך שהבנת אחרת (אשמח להסבר).

        לגבי מה שכתבת שיש מקום לשקול ויתור על כשרות ’מהדרין’ כדי שלא לפגוע באדם, ההשוואה מוגזמת. אני לא מכיר היטב את הציבור הד”לי ואת רמת הדתיות באותו בית ספר, אבל בית הספר לא צריך שהעוגה תהיה למהדרין, אלא כשרה באופן בסיסי. לשם השוואה, בין האימהות הרבה לובשות מכנסיים ואינן מכסות את ראשן (כמו זו שדיברתי איתה), ויש גם כאלו שחיות בזוגיות לסבית, ולאף אחד אין עם זה בעיה, אף אחד לא מהס לחרד את המשפחות.
        הטענה כאן היא כאמור שהורי הילדה יזמו את העניין, ובכך מחדירים לבית הספר התמודדות דתית לא פשוטה, ללא שום צורך או בענה מוקדמת של הילדה.

        1. איפה כתבתי שהבנתי אחרת? אני לא מבין את טענתך, ובכל אופן עניתי על כל הטענות בדבריך.
          שוב אתה מתעקש שלא לצורך. הבאתי דוגמה מכשרות מהדרין לא כי זה המצב בביה”ס. אבל בבי”ס שזו הייתה הנורמה היה ראוי לוותר. הדגמתי נקודה, וזה הכל. ואגב, ילדה של שתי לסביות לא מפריעה פחות לחינוך בביה”ס, אלא שלזה כנראה כבר התרגלת.

          1. לרמד”א – שלום רב,

            יש הבדל בין ילדה של שתי לסביות לילדה המתנהגת כבן, שכן הראשונה אינה מתנהגת במסגרת בית הספר שלא כתורה, בעוד שהשניה מפירה בתוך בית הספר את דיני התורה והוריה דורשים מית הספר הדתישיכירבדרישותיהם, יאפשר לה להתלבש כבן ויפנו אליה לשון זכר.

            הם יכולים לשלוח את בתם לבית הספר הדתי, אך להורות לה להתנהג במסגרת בית הספר בקוד ההתנהגות הנדרש בו על פי התורה.

            בברכה, עופר בדן מלבב-מוסקרונר

            1. בפיסקה 1, שורה 3-4
              … דורשים מבית הספר הדתי שיכיר בדרישותיהם…

            2. בפיסקה 1, שורה 3-4
              … דורשים מבית הספר הדתי להכיר בדרישותיהם…

    2. הציעו להורים של כל הכיתה לשלוח את ילדיהם לטיפול פסיכולוגי הגיב:

      בס”ד כ”ז באלול פ”ב

      אין לי ידיעה קרובה על מה שמתרחש בבית הספר, אבל ממה שפורסם בתקשורת עולה, שהציעו להורי הילדים בכיתה שנחרדו מחשיפת ילדיהם לטרנסג’נדריות שהם ישלחו את ילדיהם לטיפול פסיכולוגי תומך.וכאן אני באמת מבין מה ‘מקפיץ’ אותם.

      אמנם יש לומר שבכל מקרה ילדים נחשפים למצבים שאחד מחבריהם מתנהג בצורה שונה מסביבתו, ולעתים קרובות זה גורם להם לדחות אותו או ללעוג לו. וכדאי שחלק מהחינוך הדתי שהורים רוצים להנחיל לילדיהם הוא שלא להלבין פני חבירם ברבים גם אם הוא מתנהג בצורה מוזרה, וגם אם הוא עובר על איסורי תורה.

      אם בית הספר נקרא ‘מורשת נריה’, אפשר לספר לילדים על הרב נריה שנכנס לפעילות ב’בני עקיבא’ כשבזמנו היו שם ריקודים מעורבים רח”ל, והוא בסבלנות שיפר לאין הכר את המצב הדתי שם ועורר את נערי ונערות ‘בני עקיבא’ לאהבת התורה.אם לפני ייסוד ‘בני עקיבא’ היה המצב שרוב בוגרי חינוך המזרחי’ עוזבים את הדת – הרי שתנועת הנוער הדתי על כל פגמיה שינתה את המצב והביאה ליצירת דור של אוהבי תורה הגאים באמונתם ובשמירת המצוות.

      אפשר להסביר לילדים שהורי הילדה טועים ונמשכים אחרי דיעות מעוותות, אבל אסור לפגוע בילדה עצמה ולביישה. ועם זאת להמשיך ולהיאבק בבית הספר ובמערכת החינוך ולדרוש בתוקף שהילדה תתלבש בלבוש של בנות, כפי שהתורה מחייבת. דומני שלא צריך לזה פסיכולוג. כשהורים מסבירים – ילדים מבינים.

      בברכה, עופר בדן מלבב-מוסקרונר

  8. שלום ותודה על הניתוח. אמנם לדעתי הבעיה עם ה’קוויריות המתונה’ היא שהיא מנוגדת לפמיניזם (לפחות פמיניזם הקיצוני) שגורס שאין הבדל משמעותי בין גבר לאישה, ובת לא צריכה לשחק בבובות, להיות עדינה, ללבוש שמלות ולהתאפר, ויכולה לאהוב כדורגל ולהעריץ ספורטאים, להיות חזקה במדעים מדויקים ולעשות רוורס. לפי הפמיניזם, אין שום סיבה שבת כזאת תצהיר שהיא בן, והצהרה כזאת היא באמת ריקה לגמרי. יש רק מין ואין חיה כזאת מגדר.
    פמיניזים כזה אמנם נראה לי הזוי, אבל הוא די נפוץ היום והוא מסתדר רק עם הקווירות הקיצונית ולא עם הקוויריות המתונה.

    1. לא הבנתי את הטענה. נניח שזה לא מסתדר עם גוון כלשהו של הפמיניזם. אז מה? הגוון הפמיניסטי הזה ירד מסיני והכל צריך להתאים לו? אגב, כפי שהערתי, פמיניזם פחות רדיקלי גם הוא מתנגד לטרנסים דווקא כי הם מערערים על הגדרת הנשיות. יש חמישים גוונים של פמיניזם, וכל הסוגיא הזאת די מתישה ולא מעניינת אותי.

      1. הטענה היא שה’קווירות המתונה’ לא באמת תעזור לפתור את הסכסוך הזה, כי היא לא מסתדרת עם הדעה הפרוגרסביבת הנפוצה בימינו. אם כן עדיף להישאר עם ההגדרה הפשוטה של מגדר, שהיא זהה לגמרי עם מין. בקיצור, המצאת הגדרה חדשה למגדר לא תורמת כלום.

        1. במציאות יש דיספוריה מגדרית. אין לזה קשר לאידאולוגיה פמיניסטית כזו או אחרת. מדובר במציאות ולא באידאות. כעת, אפשר לטמון ראש בחול ולעצום עיניים (אפשר גם וגם), ואפשר להביט למציאות בעיניים ולהציע כלי התמודדות. קוויריות מתונה היא שם קוד להכלת המקרים הקשים והתמודדות איתם, זאת להבדיל מביטול החלוקה המינית והמגדרית של הפרוגרסיביות הקיצונית.

          1. לא בטוח שיש בינינו ויכוח אמיתי. גם אני בעד הכלת המקרים הקשים והתמודדות איתם. בהחלט יש גברים (במין) שיש להם תכונות המופיעות יותר אצל נשים והפוך, וצריך להיות סימפטי איתם (לא בהתנשאות). אבל זה לא אומר שצריך להמציא הגדרות חדשות לגבר ולאישה (או לוותר על הגדרות בכלל), ולדעתי המצאות כאלה לא תורמות כלום.
            עדיף פשוט למצוא את הדרך להגיד לגבר שאפשר לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה לעשות, גם כגבר (וכן באישה כאישה). כמובן, במקרים שיש בעיות הלכתיות עם זה, יהיה צורך לחשוב על פתרון מתאים, ולא תמיד יהיה פתרון מושלם, אבל גם ל”סיס-ג’נדרים” יש בעיות כאלה.

  9. ההרגשה בקריאת הפוסט היא שאתה לא מעודכן בכלל מה הוויכוח.

    אתה מצייר את מאט וולש כאילו הוא עוסק בתופעה קיצונית ומתעלם מהדעה המתונה והמקובלת, אבל הדעה שאתה מציג כקיצונית היא אמנם הזויה, אך לא קיצונית כלל.
    הוליווד כולה שרויה בקונפציה ההזויה הזאת, איתה רוב כלי התקשורת בארה”ב, שלא לדבר על מערב אירופה.
    את הדעה המתונה שאתה מציג פה היו שורפים שם על המוקד, תראה את ג’י קיי רולינג שהיא אגב פרוגרסיבית בעצמה ומסכימה איתם ב99% מההזיות, על האחוז היחיד שרפו אותה לגמרי, היא מוקצת מחמת מיאוס ואף אחד לא חושב לעבוד איתה.

    בנוסף, אתה מאריך במילים כדי לטעון שהתופעה קיימת, אני לא מכיר שמרן שנלחם בתופעה ולא מודה שקיימים גברים שמרגישים שהם אישה, מה השאלה פה? ברור שקיימים זאת עובדה, אף אחד לא מתווכח עם זה. מאט וולש ודאי מודה בזה, כמו בן שפירו וג’ורדן פיטרסון, אין על זה ויכוח.

    לגבי הטענה שלך על מחלה, גם לפי הניסוח שלך, שני הצדדים, הפרוגרסיבי והשמרן היו אמורים להודות שזו מחלה, הפרוגרסיבים ברוב המקרים פונים לניתוחים, השמרנים היו מפנים לטיפול נפשי, כלומר, כולם מודים שזה דורש טיפול, כלומר, זו מחלה. גם כאן, לא תמצא מישהו אחד באגף הפרוגרסיבי שיהיה מוכן להגיד את זה, אבל מילא שלא יאמר את זה, לדעתם גם לי אסור להגיד את זה, זו הנקודה, זו המלחמה.
    חשבונות נחסמים היום ברשתות החברתיות בגלל שאנשים אומרים שגבר זה גבר, ממש אמירה אלימה.

    אתה מציג את השמרנים כאילו לא מדובר פה באידיאולוגיה, לא מבין את הטענה הזאת, אנשים נלחמים על האמת.
    גם הגישה שאתה מציג כמתונה, לדעתי לא מתונה כלל, למה שאשנה את צורת הדיבור שלי בגלל שבן אדם אדם החליט הבוקר שהוא אישה? ואם הוא מרגיש כלבי? ואם הוא מרגיש כמו שד? אני לא סתם לוקח לקיצון, זה קיים, יש המון אנשים שרוצים שייתיחסו אליהם ככלבים, שדים, אלפים, הוד מלכותם ושאר מראין בישין, האם ניקח את המילה שלהם?
    ואם כן לקחת לקיצון, אם לברון ג’יימס היה אומר מחר שהוא אישה, גם היית לוקח את האמירה שלו? כי לא חסרים בריונים שטוענים שהם אישה.
    יש גם רבים שחושבים שזכותם לשנות כל יום את מגדרם לפי ההרגשה בבוקר, וכמובן מי שיפנה אליהם לא נכון פוגע בהם. אני מקווה שתשאר מעודכן מדי בוקר כדי שחלילה לא תפגע בהם, הרי ברור שהמגדר שלהם באמת משתנה מדי יום, מזל שהם מעדכנים אותנו באמת האבסולוטית הזו.

    בנוסף, אתה די מקבל פה את זה שניתוח יכול לעזור למצב אבל טיפול נפשי לא יכול לעזור, הנחה מוזרה שלא נתמכת בשום מחקר.

    נקודה נוספת שאתה לא נותן אליה את הדעת (כנראה כי אתה לא מבין את גודל התופעה) היא כמה הגישה הזו יוצרת בעצמה את העיוותים ומחלות הנפש האלו, בנות רבות עוברות שלב בילדותן של טום בוי פעם היו נותנים לזה לחלוף, היום מקבעים את זה ומבלבלים אותן, נותנים להן הרגשה שזו הזהות שלהן, זה חלק מהן, זה מה שהן, וכך קוריוז זמני מתקבע ויוצר סבל שנים קדימה בגלל הבלבול והסתירה הפנימית.

    בסופו של דבר, המלחמה יותר מהכל היא על חופש הדיבור, מה שהצד שמכונה פרוגרסיבי משום מה מתנגד לו בתוקף. הם לא יחליטו עבורי מה לומר ומה לא לומר ובטח שלא מה אמת ומה שקר.

    1. רני שלום. זו ההודעה הכי דמגוגית והכי הזויה שראיתי כבר זמן רב, ואני ממש לא מגזים. אני די בהלם, ובפרט זה מפתיע כשזה בא ממך. אתה חוזר על דברים שכתבתי בטור עצמו ומסביר שלא שמתי אליהם לב ושאיני מודע להם. אתה מפספס את הנקודה העיקרית שלי, ואז תוקף נקודה אחרת שאליה הסכמתי. אתה חוזר שוב ושוב על המלחמה החשובה בקיצוניים כשאני מדבר על היחס למתונים. ההודעה הזאת שלך היא ההמחשה הכי חשובה למה נחוץ הטור הזה (ולמה וא כנראה לא מועיל לצערי). ייתכן שגם כאן, כמו בהודעתך הקודמת, הכעס העביר אותך על דעתך?! אז אני מציע שתיקח אוויר ותירגע (באמת, זו לא ירידה על חשבונך), וכעת תקרא בנחת את הפירוט:
      1. לא רק שאני יודע על מה המלחמה, אלא שזה אפילו כתוב בטור שלי. אני ממש לא מבין את מה שכתבת. הדעה הקיצונית הזאת אכן ראויה למאבק והיא אכן מזיקה, וכך כתבתי. אבל לא נכון לתקוף את בעלי העמדה המתונה יותר בגלל המאבק בקיצוניים. עד כאן דומני ששנינו מסכימים, וזה הדבר היחיד שכתבתי. אז על מה אתה מעיר? אתה חושב שבגבעת שמואל מדובר על העמדה הקיצונית? זאת מניין לך? כל העדויות מראות שממש לא. הבת לא סתם רצתה להיחשב בן, אלא בגלל התחושות המגדריות שלה. זו ממש העמדה המתונה.
      2. ברור לי שמאט וואלש לא מכחיש את התופעה העובדתית. היכן כתבתי שכן? להיפך, אמרתי שכל אדם סביר מקבל אותה.
      3. השאלה כמה קיצוניים יש וכמה מתונים אינה חשובה בכלל לדיון העקרוני. תילחם בקיצוניים ותשאיר בצד את המתונים. אם יש הרבה כאלה, אז תילחם מעטים נגד רבים ונכתוב לזכרך אפוס רחב יריעה וגם נאמר הלל.
      4. מעבר לזה, אתה טועה לדעתי גם עובדתית. העובדה שכל מיני רדיקלים מסתובבים בתקשורת ובאקדמיה לא אומרת שזהו הרוב. ממש לא. אלו הצעקנים והמעצבנים, ואגב בגלל זה הם מקבלים נפח גדול בתקשורת ובתודעה שלך. זו ממש לא עמדת הרוב. אבל כאמור הדיון הזה בכלל לא חשוב לענייננו.
      5. מעבר לכל זה, בגלל שאנשים לא עושים את ההבחנה הזאת, רבים מאלו שרוצים לתמוך בגרסה המתונה מוצאים עצמם תומכים בקיצונית. וכך קורה גם למתנגדים שרוצים להתנגד לקיצוניים ומתנגדים לכולם (כמוך). המלחמה נגד כולם כמו שאתה מציע לעשות רק מעודדת את הבלבול הזה. בדיוק בגלל זה הארכתי במילותיי, כי אנשים באמת לא מבחינים, למרות שזו הבחנה פשוטה. אני מתפלא שאינך מבין שזו בדיוק הבעיה שלמענה נועד הטור. אז על זה לא להאריך?! דבריך הם ההוכחה הכי טובה מדוע הטור חשוב ומדוע אני לגמרי צודק.
      6. השאלה מהי מחלה גם היא מעוררת המון בלבול למרות שהיא לגמרי פשוטה ואמורה להיות מוסכמת על כל הצדדים. בדיוק מכאן יוצאים כל העלבונות וההיעלבויות האידיוטיות שהזכרת בדבריך. בדיוק לכן חשוב להבהיר זאת.
      7. על שינוי צורת הדיבור, כתבתי בעצמי. באמת הדרישה בעייתית משני הצדדים, אבל מצד שני היא גם לא באמת חשובה (אלא אם מדובר על מאבק בעמדה הקיצונית). כאן שוב חוזרת הדמגוגיה שלך שתולה את זה בכך שמישהו התעורר בבוקר והחליט סתם שהוא גבר או שהחליף כל יום את מגדרו. שוב שרבבת לכאן את העמדה הקיצונית, למרות שאנחנו מדברים על המתונה. ואחרי זה אני עוד אמר לא להאריך בזה?!
      8. העובדה שטיפול (אני מדבר על טיפול המרה) לא יכול לעזור ובמקרים רבים גם מזיק נזקים קשים נתמכת בהמון מחקרים. לגבי טרנסים ברור שזה מועיל במקרים רבים, אבל איני יודע אם בכולם (כנראה שלא). אז זו שוב דמגוגיה שלך. נכון שגם אני חושד במחקרים כאלו שהם מוטים, לפחות חלקם, אבל חשד אינו שקול למסקנה מדעית הפוכה. בוודאי שאיני חושב שנכון לבטל את כולם בלי בסיס. לעומת זאת, איני מכיר עובדות לגבי המרת מגדר. אשמח אם תעיר את עיניי, ואם זה קיים אני לגמרי בעד. להזכירך, זו אחת האופציות שהעליתי.
      9. השאלה של בלבולי ילדות חולפים, אני מודע לה בדיוק כמוך, ומשום מה אף כתבתי זאת בטור. שוב אתה מעלה טענה ומסביר לי שאני לא מודע לה כשאני עצמי העליתי אותה כאן בטור הזה עצמו והתייחסתי אליה. אתה כמובן מתעלם מההתייחסויות שלי. טוב, זה כרגיל.
      10. אין שום קשר למלחמה על חופש הדיבור. זו שוב אותה דמגוגיה שמשרבבת את הקיצוניות לכאן. אגב, המלחמות ללא אבחנה שאתה מציע לעשות רק יגבירו את התסכול שמוליך לאלימות הלהט”בית. היא נובעת מתסכול כלפי יחס חסר אבחנה כמו זה שלך.

      1. דמגוגיה.. דמגוגיה.. אה, אני נזכר, דמגוגיה זה לדוגמה לומר בדיון: “לא פלא שאתה מדבר כאלה שטויות אנחנו כבר יודעים שהכעס מוציא אותך מדעתך”? או שזה כשל לוגי, אני מתבלבל.
        בכל אופן, לדעתי להודות בטעות אמור להוסיף נקודות בטח שלא להוריד נקודות. (בנוסף גם בפוסט אליו אתה מתייחס הכעס לא “העביר אותי על דעתי”, בסך הכל הודתי שנסחפתי בניסוח).

        לגופו של עניין, רק אציין שבטור עצמו אתה כותב עד כאן למישור הערכי ועובר למישור ההלכתי, הדיון ההלכתי לא עניין אותי לכן דילגתי עליו ואכן פספסתי שחזרת למישור הערכי אחר כך, אז חלק מהטענות שלך שאני מתעלם מדבריך הן מהסיבה הזו.
        באופן כללי אתה תוקף אותי שאני מתעלם מדבריך בטור, אני לא מסכים עם זה, הטענה שלי היא לא שלא הזכרת משהו אלא שלא התייחסת אליו כראוי, אתה פשוט ממסגר הכל בצורה לא נכונה לדעתי.
        אתה מתייחס לפרוגרסיבים כדעה קיצונית שאפשר להתעלם ממנה כאשר מדובר בגישה השלטת בעולם המערבי, אני באמת חושב שאתה לא מבין עד כמה ולכן ממשיך לקרוא לה קיצונית גם בתגובה, זאת דעה הזויה אך לא קיצונית, מחזיקים בה רוב ראשי המדינות בעולם המערבי, כולל ארה”ב (ביידן אמנם כבר חסר דעה, אבל הסגנית שלו ורוב המפלגה הדמוקרטית) וכולל ראש הממשלה המלומד שלנו. בנוסף כל 5 התאגידים הגדולים בעולם מחזיקים בדעה הזאת וכן כל הרשתות החברתיות הגדולות.
        בנוסף אתה מזיז הצידה את הדעה שמרנית כאילו היא פשוט מתייחסת לתופעה הקטנה הזו שנקראת פרוגרסיביות. עצם העובדה שאתה חושב שבכנס בנושא לא אמורים להתייחס לפרוגרסיביות מראה לדעתי שאתה לא מבין את גודל התופעה, להיפך לא לדבר על פרוגרסיסיות בכזה כנס זה מצחיק.

        אתייחס לשתי נקודות:
        1. גם אם הדעה המתונה שאתה מציג הייתה נכונה (ולעדתי היא שגויה) לדעתי, בעייתי מאוד לקבל אותה מאחר ויש כאן מלחמה על חופש הדיבור שלנו, יש כאן צד שהשתקה מבחינתו היא כלי לגיטימי, אם הם היו קוראים את חוות החיות הם היו שמחים שהחיות ניצחו ולא רואים שום בעיה נוספת.
        בנוסף, אתה מדבר כאילו ניתן לקבל את הגישה המתונה ולהלחם בפרוגרסיבית, זה פשוט לא נכון, הנזק שכבר נגרם היום להמון ילדים בגלל הדעה הפרוגרסיבית רק יגדיל את עצמו אם פתאום כולם (=השמרנים, הפרוגרסים הרי לא יתמתנו הם לא יודעים בכלל מה זה דיון) יקבלו את הדעה המתונה שאתה מציג.

        2. ביחס לדעה המתונה, איפה היא עוצרת? איפה שמרגיש לה מתון לעצור, בגלל שהיא מתונה? מה לגבי אנשים שמרגישים שדים, אלפים, כלבים, הוד מעלתם? כל הדברים האלו הם דברים מוגדרים עם מאפיינים, בנוסף, לכל הדברים האלו יש עובדתית בעולם אנשים שמרגישים שזה מה שהם, אז אפשר לקחת את המילה שלהם שזה מה שהם?
        בנוסף, אפילו אם הייתה סיבה לעצור בזכר ונקבה, אם אכן יש אמת ואנו נותרים פה עם בעיית הכרעה, למה שניקח את המילה של כל אדם אקראי כדי לענות על שאלות על העולם? מתי זה הוכיח את עצמו בתור שיטה טובה לענות על שאלות על העולם? לדעתי אם אקבל החלטות על סמך ראייה בלבד אגיע לאחוזי הצלחה גבוהים יותר. וכנ”ל בתוחלת על כלל האוכלוסייה, הכרעה לפי העין תהיה טובה יותר.
        באופן כללי אני לא מבין למה אתה מתייחס לזה כאילו יש הפרדה בין אנשים מהדעה המתונה לאנשים מהאגף הפרוגרסיבי, בסופו של דבר מה שאני נתקל בו זה אדם שאומר שהוא אישה, ייתכן שהוא החליט את זה הבוקר, ייתכן שכל יום הוא מחליף וייתכן שזה תהליך רב שנים מאיפה אני יודע? זו בדיוק הסיבה שאני טוען שלקחת את המילה של בן אדם אקראי זה מצחיק, אם כבר כל דפריש מרובה פריש ומדובר באדם מבולבל על ידי הוליווד ורשתות חברתיות.

        רק הערה לסיום, אני מאוד לא מסכים עם ראייתך על “המלחמה חסרת האבחנה שלי” אני בסך הכל מבקש חופש להגיד את המציאות כפי שאני רואה אותה, גבר זה גבר, אישה זו אישה, לקרוא לזה מלחמה חסרת הבחנה זו הדמגוגיה. וכן כל כניעה לפרוגרסיבים עד היום רק חיזקה אותם, בטח שלא הפחיתה את התסכול וציננה את המלחמה, תראה כמה הם קיבלו וזה לעולם לא יספק אותם עד שכולם יסכימו איתם ב100%, דעות שונות הן לא חוקיות לדעתם.

        נ.ב אני כלל לא מתייחס לגבעת שמואל בגלל שאף אחד מאיתנו לא יודע מה באמת הסיפור שם.

        1. זה גם מה שאני אומר. כל ההמצאה הזו של מיגדר היא בלוף. יש מין ביולוגי וזהו. אם זה היה משהוא למה שבכלל צריך שיהיה מגדר נשי וגברי. ולמה קיימת אי התאמה לשיטתם ? זה כמו לומר שצריכה להיות התאמה בין ימין ושמאל פוליטיים לזכר או נקבה. ואם יש אי התאמה זה אומר שיש בעיה ( זו מחלה. זה פרוש “אי התאמה” זה שיפוט לרע). אם יש התנהגות נשית או גברית זה אומר שהתנהגות גברית צריכה להיות שייכת למין הביולוגי של גבר וכן התנהגות נשית לאישה אבל ה”גבר” או “אישה ” זה החלק הביולוגי. וגם אם אין טיפול נפשי לדיספוריה זה לא אומר שצריך להטיל מום. הרי הניתוח ( ניתוח לשינוי מין) הזה באמת לא פותר כלום . הוא לא באמת משנה את המין הביולוגי של הבנאדם והדיספוריה נשארת. לא מובן למה הרב מיכי מנסה להתאים את עצמו להלכי הרוח בפסודו המדע הזה.

        2. רני,
          לגבי החלק הראשון בדבריך, אין לי אלא לחזור על מה שכבר כתבתי כי אתה מתעלם.
          כפי שכתבתי אני ממש לא מסכים גם להערכה העובדתית שלך, שהקיצוניים הם הרוב. אבל כתבתי גם שזה לא משנה. אתה שם בפי טענה שלא טענתי, שניתן להתעלם מהקיצוניים. היכן כתבתי זאת? אמרתי שראוי להילחם בקיצוניים אבל לא להכניס למלחמה הזאת את המתונים. אתה חוזר על כך שוב ושוב למרות תיקוניי.
          אפילו לא כתבתי שהקיצוניים זו תופעה קטנה. שוב אתה שם מילים בפי. רק הבחנתי בין שתי התופעות. לא שמעתי על אף ראש מדינה שמחזיק בדעה הזאת, ולדעתי אתה שוב מערבב בין הקיצוניים למתונים.
          עוד כתבתי שהמלחמה חסרת האבחנה (כמו זו שלך) שלא עושה הבחנה בין הקיצוניים למתונים רק מסייעת לבלבול של האנשים, ובגלל זה גם אלו שמתכוונים לתמוך בדעה המתונה מצטרפים לקיצונית. זה מה שנקרא אצלי מלחמה חסרת אבחנה, וזה בדיוק מה שרואים אצלך.
          בחלק השני של דבריך העלית טענה חדשה:
          1. בגלל המלחמה על חופש הדיבור צריך לרדוף גם את אלה שלא מאיימים על חופש הדיבור שלנו, ובגלל המלחמה נגד הקיצוניים אסור לוותר גם למתונים.
          אני לא מסכים לטקטיקה הזאת. להיפך, לדעתי מלחמה חסרת אבחנה לא תועיל אלא רק תקצין את הדעות שכנגד ותסייע לבלבול כפי שכתבתי. מעבר לשאלה האם ראוי לפגוע בחפים מפשע מתוך מלחמה מוצדקת. בפשטות אסור.
          בנוסף, אין מטרתי לגרום לפרוגרסיביים לקבל את הדעה המתונה. אתה שוב שם מילים בפי. כוונתי לגרום למתונים לא לעבור לתמוך בקיצוניים (הפרוגרסיביים) ולפוגג את הבלבול שגורם לזה ושגם אתה שותף לו ובעצם מחולל אותו.
          2. הדעה המתונה לא עוצרת בשום מקום. השאלה האם התחושות הן אמיתיות או לא. אם הן אמיתיות הן זכאיות ליחס הולם. כל דבר לגופו. לכן הדמגוגיה האפוקליפטית שבה אתה נוקט כאן ממש לא מרשימה אותי. שבעתי טיעוני מדרון חלקלק. אגב, גם חלק מהמתנגדים שלך כנראה חושבים כמוך. הם אמנם מתונים אבל אם ייכנעו לך אז יהיה מדרון חלקלק, ולכן הם מצטרפים לקיצוניים.
          הטיעון של הדיאגנוזה יכול גם הוא ללכת רחוק מאד. למה להתייחס לאדם שאומר שכואב לו? אתה לא יודע אם זהה באמת או שהוא סתם מבלבל את המוח. רמת הטיעון הזאת, די מאכזבת.

          לגבי החופש לומר מה שאתה רוצה, אני לגמרי בעד. לכולם. לא על כך הדיון, למרות שאתה חוזר לזה שוב ושוב.

          1. אתה חוזר ומציג את דבריי בתור רדיפה ופגיע בחפים מפשע.
            אחרי מי אני רודף ובאיזה חפים מפשע אני פוגע? ביקשו ממני חבורת הזויים לשנות את צורת הדיבור שהייתה מאז ומעולם, אמרתי תודה אבל אני לא מעוניין, בא הרב מיכי ואמר אבל יש את המתונים, תכבד אותם אל תפגע ברגשותיהם, לזה עניתי לא תודה אני כבר החלטתי מסיבותיי לא לשנות, צר לי שהם נעלבים, שילמדו לא להיעלב מכל שטות.
            תן לי להבין, אני רודף ופוגעני וחסר מעצורים בזה שאני ממשיך לדבר כמו שדיברו מאז ומעולם שהתייחסו לנקבת אדם בתור אישה ולזכר אדם בתור גבר, אם כן אז צר לי, אתה יכול להציג את הדעה שלך כמתונה, אבל היא לא מתונה בכלל.
            אגב, הגישה הזו להתייחס לכל הנעלבים לא אופיינית לך, אני די בטוח שלפני כמה מאות טורים כתבת עם פחות כבוד לנעלבים סדרתיים.

            לגבי הנקודה שהגישה המתונה לא עוצרת בשום מקום, אני כבר באמת לא מבין את הטיעונים שלך:
            הגישה הפרוגרסיבית: אם אדם אומר שהוא אישה/ שד/ כלב/ אלף תכבד אותו ותתיחס אליו כפי שהוא מבקש כדי שלא יעלב.

            הגישה המתונה: אם אדם אומר שהוא אישה/ שד/ כלב/ אלף תתייחס אליו ככה, כנראה זו האמת האבסולוטית בעולם.

            כן, אני רואה את המתינות, איך לא ראיתי אותה קודם.

            לדעתי מכל הדעות שהוצגו הדעה השמרנית היא הכי מתונה והכי אמיתית.

            אגב הטיעון שלך שאנו מאמינים לחולים לא מחזיק מים, האם תגיד אותו דבר על חולי נפש? בזה בעיקר אנחנו עוסקים, הרי זה מה שטענתי שרוב האנשים שיטענו כאלה דברים מבולבלים על ידי הוליווד ושות’ לכן עדותם חסרת משמעות בעיניי. וגם בחולי פיזי אף רופא לא ימהר לעשות טיפול רציני על סמך עדות החולה בלבד, בטח אם הוא חושב שהחולה לא 100% מסיבות כאלו ואחרות שזה המצב כאן כפי שהסברתי.

            1. אני כבר באמת אובד עצות. כתבתי בפירוש שצורת הפנייה היא דרישה בעייתית (או לא בעייתית לשני הצדדים), ולא הבעתי שום עמדה לגביה לכל אורך הטור והתגובות. ואתה החלטת לשים בפי את הדרישה ממך לפנות אליהם בצורה שהם רוצים. אני רק כתבתי שיש בזה היגיון כי אפשר לטעון שהפנייה תיעשה לפי המגדר ולא לפי המין, אבל בה במידה יש היגיון לומר שהפנייה תיעשה לפי המין. לכן זה תיקו.
              להזכירך, הדיון היה בשאלה האם לאפשר לילדה להתחפש לילד, ובקשר לפנייה אליה כתבתי בפירוש שאין לי עמדה וצריך להגיע להסכמה בעניין. אי מתן אפשרות לילדה להתחפש הוא אכן פגיעה בה, כי זה לא אמור להפריע לאף אחד. הפנייה היא עניינו של הפונה כמו של הנמען.
              לכן גם אין להסיק מדבריי שאם אדם חש ככלב אפנה אליו ככלב. מה שכתבתי הוא שהייתי מתחשב במחלתו (אם תחושתו נראית לי כנה) כמו שאני מתחשב בדיספוריה. אני רוצה להאמין שגם אתה היית נוהג כך, אחרת יש לך בעיה במידות.
              לגבי המתינות, אתה שוב מערבב. אני אלוף העולם באי מתינות, ומעולם לא טענתי אחרת. השאלה היא אי מתינות כלפי מה. אני מגלה אי מתינות כלפי דעות בעייתיות והתנהגויות בעייתיות (לדעתי). אבל אני בהחלט משתדל לגלות מתינות כלפי אנשים שסובלים. זה לא קשור למתינות אלא למידות סבירות. אני גם א רוצח ולא גוזל, למרות שאיני אדם מתון. זה נראה לך סותר?

              אני חייב לשוב ולומר לך שהלוגיקה של הטיעונים שאתה מעלה שוב ושוב היא כל כך בעייתית, והפער מול הכישרון שלך שאני מכיר היטב הוא כל כך גדול, שאני שב וממליץ לך לבדוק את עצמך בעניין הזה (אני יודע שזו לא טיפשות, ולכן ברור שיש כאן הטיות קשות). הדיון הזה ממש הזוי. אין מילה אחת שלך שמחזיקה מים, וכל משפט שאתה שם בפי הוא סילוף.

              1. הגיע הזמן לסיכום לדעתי, אני מסכים איתך לגמרי שיש להתחשב באנשים עם דיספוריה מגדרית, כמו כל אדם עם בעיה נפשית.
                אין לי ספק שהטיפול, בטח אצל ילדים מבולבלים, לא צריך להיות לחפש אותן לבנות או להיפך ולשלוח אותם לחיי שקר ופחד מגילוי, קל וחומר ניתוח שיעיל לדעתי כמו ניתוח קיצור קיבה לטיפול באנורקסיה.

                הנה לדוגמה סקירה של משרד הרפואה השבדי (לא חשודים בשמרנות) שהופך את הטיפול המועדף לצעירים לפסיכולוגי/פסיכיאטרי.
                https://segm.org/segm-summary-sweden-prioritizes-therapy-curbs-hormones-for-gender-dysphoric-youth

                הם גם מעלים שם תמיהה מדוע מספר הילדים עם דיספוריה מגדרית עלה כל כך בשנים האחרונות? באמת חידה, הלוואי שהיה לי רעיון.

                בהזדמנות זו אאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ומתוקה ואודה לך על הטורים שלך במשך כל השנה.

                1. אם כן, מה שנותר הוא רק לבדוק אפקטיביות של טיפול. זה כבר ויכוח מדעי ולא ערכי, ועל כך לא אמרתי כלום. רק אעיר שאיני רואה כיצד אתה מיישם טענה סטטיסטית כללית על כל מקרה פרטי. הרי שנינו לא מכירים את הילדה בגבעת שמואל ולא יכולים להמליץ לה על דרך טיפול/התמודדות. הם היו בקשר עם אנשי מקצוע והגיעו למסקנה שזו הדרך עבורה. אתה בטוח שטעו? האם לכל ילד או אדם עם דיספוריה יש “טיפול המרה” אפקטיבי וכל התחפשות או טרנס הם טעות קלינית? זו טענה מאד מרחיקת לכת, וספק בעיניי (אנדרסטייטמנט) אם יש לך בסיס מוצק לטעון זאת.
                  שנה טובה גם לך, ובשמחה.

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button