מהי אישה: “בשמלה אדומה” או “שיר של יום חולין”? (טור 497)

בס”ד

“יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות”

(שיר של יום חולין, רחל שפירא)

טוב, אני לא מתאפק ומשליך עליכם עוד טור.

לפני כמה ימים קיבלתי סרט מרתק, העונה לשם What Is a Woman?, שבו אדם בשם מאט וואלש (Matt Walsh) עורך מסע ראיונות כדי לגלות תשובה לשאלה הלכאורה בנאלית “מהי אישה?”. הסרט עוסק לכאורה רק בשאלה הזאת, אבל הוא עורר אותי למחשבה בכמה וכמה נושאי עומק. הבירור “מהי אישה?” הוא רק דוגמה לשאלות מביכות אודות הגדרות ולוגיקה, אודות משמעותם של מושגים והדינמיות שלהם, וכמובן אודות היחס בין המושג כשלעצמו לבין הופעותיו (אפרופו שלושת הטורים הקודמים) ועוד.

תיאור קצר של המסגרת

הסרט יוצא מנקודת מוצא שמרנית כמובן, ומטרתו לתקוף את העולם הקווירי שבו זהויות מגדריות מובחנות מזהויות מיניות ונחשבות כנזילות ומסורות להכרעתו החופשית של כל אדם. אורכו של הסרט מעל שעה וחצי, אבל הצפייה בו משעשעת ומהנה מאד. הוא עשוי נהדר, אם כי כפי שכתבתי בחלקו השני יש כבר חלקים מאד מגמתיים וקצת אקלקטיים, ואיני בטוח לגבי האמינות והאיזון בתיאורים שהוא נותן שם.

וואלש עובר במעוזי הקוויריות, בעיקר ניו יורק וסן פרנסיסקו כמובן, שם אפילו אנשים אקראיים שתתפוס ברחוב לא יעזו לדבר באופן שאינו תקין פוליטית. בין היתר הוא עובר גם במחלקות למגדר באוניברסיטאות אמריקאיות, מראיין רופאים ופסיכיאטרים שעוסקים בסינדרומים של הפרעה מגדרית, בניתוחי המרת מין לילדים ומבוגרים, והוא מראיין גם את נפגעי התופעות הללו ואלו שנלחמים נגדן. בין היתר הוא אפילו מגיע לאפריקה ומדבר עם בני שבט המסאי (שחיים בעיקר בקניה ובטנזניה), ומראיין גם אותם על הגדרות מגדריות אצלם. זהו חלק מרתק, גם אם צפוי, כי בעידן הטרור הפוליטיקלי קורקטי זה מרענן וכמעט מפתיע לגלות אנשים שמדברים באופן טבעי על הגדרות של גבר ואישה כמו שכל אחד במערב חושב ורבים לא מעזים לומר, ובעצם לא משקיעים בזה גרם של אנרגיה. זה נראה להם מובן מאליו.

אני חייב לומר שיש חלקים בסרט שהם ממש אכזריים, בעיקר בקטע שוואלש עושה צחוק קולנועי ממרצה אידיוט למגדר (כמקובל בתחום) שאינו מסוגל לענות על שאלתו ולכאורה אפילו לא מבין אותה. הוא מזרז ומערבל את הקול ונותן לנו את הרושם שמדובר בבלה בלה בלה. זה היה תעלול אכזרי מאד אבל מאד משעשע. מתברר שהברנש עוסק כל חייו בחקר המגדר, ההבדלים וההגדרות של נשים וגברים ולא מצליח לתת תשובה ציונית הולמת לשאלה הכי בסיסית בתחום שלו. בסופו של דבר הוא ממש נעלב (כנראה משחק אותה נעלב בגלל המבוכה). מתברר שהוא םשוט לא יודע לענות ונבוך מהשאלה, ואז מוצא פתרון מבריק: הוא דורש במפגיע לסיים את הריאיון. אגב, הוא לא היחיד. יש בסרט כמה מרואיינים שמצאו את אותו פתרון אלגנטי כדי לחמוק מהשאלה המביכה והלא תקינה פוליטית הזאת. אנשים שלא מצליחים לתת לה מענה סביר, ובוחרים להיעלב (ממה?) ולפרוש מהדיון בזעם קדוש תוך הטחת האשמות על הצגת שאלות מתוך אג’נדה (של המראיין כמובן. רק שלו). משפטי ההתחמקות שלהם ממש משעשעים.

זה היה משעשע במיוחד בסצנה אם אותו מרצה, שלא מצליח לענות על השאלה הכי יסודית בתחום “התמחותו”. הוא שואל שוב ושוב את וואלש לאן הוא חותר ומה הוא מנסה להשיג, ווואלש שוב ושוב מסביר שהוא רק רוצה לקבל הגדרה של מומחה למושג היסודי בתחום מחקרו. הוא מביע שוב ושוב רצון פשוט לברר את האמת ביחס לשאלה הזאת (בהיתממות כמובן). עושה רושם שהברנש האקדמי ההוא בכלל אינו מכיר את התופעה של אנשים שמנסים ללבן שאלה לא כדי לקדם אג’נדה (בתחומי החרתא זוהי אכן תופעה לא מצויה), אבל משום מה הוא מאשים בזה דווקא את המראיין. בדיאלוג ביניהם המרצה ההוא מברבר את עצמו לדעת, ווואלש משחק עם ההקלטה והסרט עושה ממנו צחוק באופן ממש אכזרי. אבל אני חושב שהאידיוט, כמו כל עמיתיו לתחום, הרוויחו זאת ביושר.

נושא הדיון

הסרט מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון וואלש עובר ומנסה לחלץ מאנשים וגורמים שונים תשובה לשאלתו, בלא כל הצלחה כמובן. אבל בחלקו השני של הסרט הוא עובר לביקורת אקלקטית משהו על הטרלול הפרוגרסיבי בכלל. תוכלו להתרשם ממגוון הטיעונים שהוא מערים בחלקו השני של הסרט, שם הוא עוסק יותר באוסף גדול של נקודות בעייתיות שמתלוות אליו. יש בחלק הזה משהו מגמתי מאד, והוא לא באמת נותן לנו את הצד השני כדי שנוכל להתרשם ולגבש עמדה בעצמנו. זו הצגה מגחיכה של תופעות שברובן באמת מגוחכות.

אין בכוונתי להתייחס כאן לאספקטים צדדיים אלו של הנושא. כך למשל לא אדון בזכותו של אדם לקבל התייחסות כפי שהוא רוצה (למה שיהיה מותר לו לכפות עליי מערכת מושגית שאיני מקבל, כלומר לדרוש ממני לקרוא לו אישה למרות שלדעתי הוא גבר?), וגם לא בטרור הליברלי-להטב”י (שגורם למרואיינת מהכיוון ה’לא נכון’ להופיע בסרט כצללית), וגם לא בהתנוונות של המערב, בהזניית האקדמיה ובטמטום של אקדמאים בתחומי החרטא. לא אכנס לשאלת תחרויות הספורט שבהן טרנסג’נדריות מתחרות בנשים ומביסות אותן בקלות וכמובן, ובכך הורסות להן את הקריירה. גם לא אגע בשאלת הטרנסג’נדריות שמופיעות במלוא הדרן הגברי במלתחות של נשים, או בבלבול שהעולם המושגי והתרבותי הזה משרה על ילדים. לא אכנס לזכות ולחובה של הורים לא לבלבל את ילדיהם ולא לשתף פעולה עם דרישות קפריזיות שלהם ועם התעללות של רופאים ופסיכולוגים בהם. לא אכנס לבעיות באתיקה של רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ליישום פזיז של טכניקות רפואיות ופסיכולוגיות לא בדוקות, ואפילו לא לשיפוט פלילי וכליאת אנשים בגלל תקינות פוליטית. אעצור את עצמי מלגעת בפנאטיות של השיח ובחוסר מוכנות של מאמיני הדת הפרוגרסיבית להקשיב לדעות אחרות, וברפט בטקטיקה המקובלת אצלם להגדירם ככופרים ובכך להיפטר מהצורך להגיב עניינית ועוד ועוד.

כל אלו הן נקודות רבות, חשובות ומתסכלות, וברובן גם אמתיות, שמופיעות בסרט (באופן מגמתי) ודורשות דיון בפני עצמן. לכן כמובן גם מניתי אותן כאן לעיונכם. אבל אם נשוב לנושא הטור הזה, כאן אעסוק אך ורק בשאלות שנוגעות למושגים והגדרתם, שאלות ששייכות למישור הלוגי והפילוסופי. להבנתי הן אלו שעומדות במוקד, בטח בחלקו הראשון של הסרט, לפני שעברנו לשלב ההטפה. אני כבר מכין אתכם, בסוף הטור צפויה לכם הפתעה.

התמונה הקווירית בקליפת אגוז

הפאנץ’ של הסרט לדעתי הוא הניסיון לברר את השאלה: מהי אישה? וואלש בדרך כלל אפילו לא מתווכח עם מרואייניו על תכני ההגדרות שלהם (כי אין כאלה). הוא רק מנסה לחלץ מהם הגדרה משלהם, וגם זאת ללא הועיל. הוא מציב בפניהם מראה והולך, ובעצם בחלק גדול מהמקרים הם אלו שהולכים (בזעם). צריך להבין את ההקשר כדי לראות מדוע זו ממש נקודה מבריקה שקל מאד לא לשים לב אליה, ומדוע לאף אחד ממרואייניו, אנשי הקוויריות והוגיה, לא יכולה להיות תשובה אליה. למה המראה שהם מוצבים בפניה כל כך מביכה אותם?

לשם כך עליי לתת הקדמה קצרה על זהות מגדרית ותיאוריה קווירית. יסלחו לי הקוראים המלומדים על הפשטנות של התיאור שיבוא כעת ועל ההתעלמות מהניואנסים והגישות המגוונות בתחום. אלו נובעים מחוסר התמצאות מסוים שלי בתחום, ועוד יותר מכך שבדרך כלל מדובר במשחקי מילים, מילים ועוד מילים, סוג של שיחדש (new speak) אוררווליאני. כלל יהא נקוט בידכם, כשאתם רואים את המילה “תיאוריה” או את המילה “ביקורת” בהקשרים כאלו, אל תחפשו לא תיאוריה ובטח לא ביקורתיות. אלו סימנים מובהקים לשיח נונסנס, ואין צורך לומר שכשאתם פוגשים את כתב העת “תיאוריה וביקורת” שמכיל את שני המרכיבים גם יחד, אתם כבר יכולים להבין לבד למה לצפות. לכן ארשה לעצמי להתבסס על תמונה מאד פשוטה, ויש שיאמרו פשטנית, של העניין.

מושכל יסוד בתחום הזה הוא ההנחה שישנה הבחנה בין זהות מינית (sex) של אדם, שנקבעת לפי הפיזיולוגיה שלו (כרומוזומים, אברי מין וכו’), לבין הזהות המגדרית (gender) שלו שהיא עניין נפשי מופשט יותר. בדרך כלל אין ויכוח על הסקס, שכן מדובר בעובדות אובייקטיביות שניתנות לבדיקה בראיה ובוודאי במעבדה. אפשר לבדוק ולראות אם כרומוזום המין הוא XX או XY, ואלו אברי מין יש לו/לה. אבל הזהות המגדרית, ובעיקר הניתוק שלה מהזהות המינית, הוא עיקר עניינו של התחום הקווירי. ההנחה היסודית היא עצם העובדה שיש נתק בין שני האספקטים, כלומר שיכול להיות אדם שמבחינת מינו הוא גבר אבל מגדרו הוא נשי או להיפך. אגב, המהדרין המציאו בשנים האחרונות שם לאלו שיש אצלם מתאם בין שני האספקטים, סיס-ג’נדר, כדי ללמדנו שזהו מקרה בלבד. אין כאן שום דבר מיוחד. זהו רק עוד מגדר אחד מיני רבים. בשלב הבא הם כנראה ייתווספו ללהט”ב והוא יהפוך ללהטב”ס ואז השיח ייבלע בתוך עצמו (מה שכמובן לא יפריע לאף אחד, ובשום אופן לא יפסיק את השיח ה’עמוק’ הזה).

אבל מתברר שגם זה עוד לא ממצה את “התיאוריה הקווירית”. נכון שיש שני אספקטים שונים בהגדרת מינו של האדם: המין והמגדר. ונכון שיש נתק ביניהם. אבל אימוץ שתי ההנחות הללו עדיין אינו קוויריות. השאלה שמתחילה לקרב אותנו ללב העניין היא כיצד עלינו להגדיר מגדר של אישה או גבר. לכאורה מגדר נשי הוא אוסף תכונות ונטיות שמאפיינות את מי שמינן הוא נשים. לית מאן דפליג שאדם שיש לו מין נשי מאופיין בתכונות ונטיות שונות (בלי להיכנס לשאלה האם זה גנטי, מובנה, נרכש, מוסלל וכדומה). הקוויריות טוענת שאין למגדר הגדרה מחייבת כלשהי. זו תמצית הרעיון שלה (או ה”תיאוריה”, אם תרצו). שימו  לב שזו הנחה שלישית, ורק היא מביאה אותנו אל הקוויריות.

אם אשוב רגע לסרט, הוא נפתח בהצגה ויזואלית של עמדתו של היוצר עצמו (וואלש): הוא מראה מתנות שמקבלות ילדות (בובות ולא טרקטורים כמובן), זה בדיוק גם מה שהן רוצות (מוסללות שכמותן), ומסתיים בכך שגבר תפקידו לפתוח את צנצנת השימורים עבור אשתו (מתפקידיו המסורתיים של הגבר). אלו הסטראוטיפים הנשיים והגבריים שוואלש טוען לטובתם. מבחינתו אלו ההגדרות הפשוטות של נשיות וגבריות, כאנטי תזה לקוויריות שטוענת שאין הגדרות כאלה. לכולנו ברור שיש מאפייני אופי ונטיות שטיפוסיים לנשים וכאלו שטיפוסיים לגברים. אני חושב שלזה יסכימו גם הקווירים (ויטענו שזו תוצאה של הסללה חברתית). לכאורה זוהי ההגדרה המתבקשת למגדר: מי שניחן בתכונות האופי של אלו שמינן הוא נשי אזי יש לו מגדר נשי, וכן לגבי הגברים. הטענה היא שייתכנו אנשים שמינם גברי אבל ניחנו בתכונות אופי ונטיות נשיות, ולכן מגדרם הוא נשי, וכן להיפך.

זוהי טענה סבירה למדיי, ולכן הסכמה אליה אינה הופכת אותך לתיאורטיקן קווירי. אמנם אם יש גברים עם תכונות נשיות אז אולי לא נכון להגדיר את התכונות הללו כנשיות, אבל זוהי בהחלט הגדרה סבירה. יש בני אדם שחסרה להם יד או משהו אחר, ואף אחד לא יאמר בגלל זה שידיים אינן מאפיין של בני אדם. כך גם אנדרוגינוס וטומטום לא משנים את ההגדרות המיניות של זכר ונקבה. אלא שכאמור שתי ההנחות הללו לא הופכות אותי לתושב קוויריסטאן. להנחות הללו יסכימו הרבה מאד אנשים שפויים ורגילים לגמרי. אני מניח שרבים היו מסכימים להן גם במאה ה-16.

אז במה וואלש חולק על הקווירים? הקווירים לא יקבלו את ההגדרות שהוא מציע למגדר. נכון שיש תכונות ונטיות נשיות, אבל הן לא מה שמגדיר את המגדר הנשי. לדעתם יכול להיות אדם עם מגדר של אישה שלא ישחק בבובות, או אדם ששייך למגדר הגברי שכן ישחק איתן. זה מסור להכרעתו החופשית של האדם ולא אמור לקבוע את מגדרו. תמציתה של הקוויריות היא שמבחינתם מגדר נשי אינו מוגדר דרך אוסף הנטיות וההתנהגויות של נשים (ולא רק הטענה הרווחת אצלם שאין נטיות והתנהגויות כאלה, או שהן מוסללות לתוכן).

לסיכום, עצם ההבחנה בין מין למגדר בהחלט מצויה בתחום הדיון הסביר. אפשר אולי להתווכח, אבל לא נראה שזה מוקד העניין. גם הניתוק ביניהם, כלומר המוכנות לקבל שיש אנשים שמינם שונה ממגדרם, גם היא לא מהות הקוויריות. הבעיה מופיעה כששמים לב שהשיחדש הקווירי מגמיש הרבה יותר, בעצם מרוקן לגמרי מתוכן, את ההגדרות המגדריות. הטענה המקובלת שם היא שאדם יכול להגדיר את מגדרו כרצונו. אדם שחש כאישה זכאי להתייחסות אליו כאישה, בל יקשר לנטיותיו והתנהגותו. כפי שמובא בסרט, בקנדה יש אפילו חוק שמחייב זאת ויש בצדו גם סנקציות. וואלש מראיין שם אדם שנמצא בגלות, לטענתו אך ורק בעוון זה שסירב לכנות את בנו לפי איך שהבן רואה את עצמו (כבת).[1]

חידוד התזה הקווירית

לכאורה מדובר בטענה שיש מנעד מגוון של רמות של נשיות או גבריות, ולכן אין למושגים המגדריים הללו הגדרה חדה. מדובר בשאלה שמצויה בשטח אפור שמשתרע בין השחור (הגבר) והלבן (האישה), ולכן לנו כמתבוננים מבחוץ קשה לאבחן האם אדם שעומד בפנינו שייך למגדר זה או לאחר. אולי זוהי הסיבה לכך שלפי הקווירים האבחנה צריכה להיעשות על ידי האדם עצמו. אם האדם רואה בעצמו אישה אז הוא כנראה ניחן בתכונות הנשיות במינון שמצדיק התייחסות אליו כאישה. רק הוא יכול לדעת מה שבתוכו פנימה.

אבל זו אינה הגישה הקווירית העדכנית. לטענתם לא מדובר בשאלה של שחור לבן ובקושי דיאגנוסטי בתחום האפור, אלא בהגדרה שכל כולה סובייקטיבית. הסמכות שניתנת לאדם להגדיר את מגדרו לא נובעת מזה שלנו קשה לעשות זאת כי איננו יכולים לשפוט האם הוא חצה את הקו שבין השחור ללבן במנעד הנשיות או הגבריות. יתר על כן, אם היה מדובר בתכונות של נשיות וגבריות במובן המקובל, אזי ניתן לראות זאת גם מבחוץ, לפחות ברזולוציה כלשהי. הטענה הקווירית רדיקלית הרבה יותר. זה לא שהאדם עצמו הוא היחיד שיכול לראות בתוכו פנימה האם הוא אישה או גבר, אלא שאין בכלל מה לראות. האדם עצמו קובע בהכרעתו החופשית האם הוא אישה או גבר. אם אדם בעל מין כזה או אחר מצהיר שהוא חש במגדרו כאישה אז הוא אישה, גם אם מעבר למין גם כל נטיותיו ותכונותיו הן גבריות. גם אם הוא מתאגרף סומו אלים וקשוח שלא מגלה רגשות, מגדל זקן ובעל אברי רבייה גבריים, וגם אם אין בו שום עדינות, הכלה ואמפתיה ו/או איזושהי תכונה נשית מוכרת אחרת מכל הסטראוטיפים המוכרים (ואמתיים בחלקם). טענתם היא שזכותו של אדם לקבוע את מגדרו. בקיצור, זו אינה שאלה של דיאגנוזה אלא של הגדרה עצמית. האדם אינו מאבחן את עצמו כאישה אלא קובע בעצם הצהרתו שהוא אישה. להצהרה יש מעמד מכונן (קונסטיטוטיבי) ולא מכוון (רגולטיבי).

בסרט אתם יכולים לראות מרואיינים שמסבירים לוואלש שההגדרה היא סובייקטיבית, וכל אחד יכול להגדיר את המושגים המגדריים כפי שנראה לו. אין הגדרה אובייקטיבית אחת מחייבת. לכן לטענתם גם אין טעם לשאול אדם מהי אישה או מהו גבר, שהרי זו תהיה לכל היותר הגדרתו שלו. זכותו להגדיר את המושגים הללו איך שירצה. אבל שימו לב טוב, כעת אני הולך צעד אחד הלאה. וואלש מתעקש בכל זאת ושואל אותם להגדרתם שלהם. הוא אומר שאין לו עניין להתווכח איתם. הוא רק רוצה לשמוע כיצד הם עצמם מגדירים אישה. מהי ההגדרה ההסובייקטיבית של אותו אדם בעצמו למגדרו שלו או של אחרים? אבל הוא לא מצליח לחלץ מאף אחד תשובה לשאלה הזאת. מדוע לא? מפני שהבעיה של הקווירים אינה בסובייקטיביות של ההגדרות הללו. אם היינו עוסקים בהגדרות סובייקטיביות, אזי כל אדם יכול היה להציע הגדרה משלו. אמנם היו לנו הגדרות רבות ושונות, אבל לכל אחד הייתה הגדרה שהוא היה משתמש בה. אלא שבתמונה הקווירית מתגלה שהבעיה עמוקה הרבה יותר: לא מדובר בהגדרות סובייקטיביות אלא בהיעדר הגדרה. האדם לא יכול לתת אפילו הגדרה סובייקטיבית שלו עצמו למושגי המגדר. כלומר הבעיה אינה שההגדרה היא סובייקטיבית אלא שאין הגדרה. משמעות הדברים היא שהטענה של אדם “אני אישה” אינה הגדרה אלא הצהרה. לא צריך להתקיים שום קריטריון אובייקטיבי או סובייקטיבי כדי שההצהרה הזאת תהיה נכונה. די בכך שהוא מצהיר זאת, כלומר מוציא את המילים הללו מפיו.

וואלש מתעקש ושואל שוב ושוב, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה חש אישה? מה בדיוק אתה חש? מה תוכנו של הביטוי “אישה” לגביך? הוא כאילו אומר להם, אני מקבל לצורך הדיון שההגדרה היא סובייקטיבית, אבל אנא בטובך הצג בפניי את ההגדרה הסובייקטיבית שלך. הוא לא מקבל תשובה מאף אחד גם לשאלה המינימלית הזאת. כל ניו יורק וסן פרנסיסקו, כל המרצים, החוקרים, הכירורגים, המפגינים, וגם סתם אנשים ברחובות ה’נאורים’ והתקינים פוליטית הללו, עומדים מזעפם ולא מוצאים תשובה. אי אפשר שלא להיזכר בשיר הילדים הידוע ‘בשמלה אדומה’ של להקת הנח”ל. שם מסופר על ילדה קטנה יחידה ותמה, שעומדת ושואלת: למה? וכל הרי הגעש וכל הסערות, וכל האריות וכל הנמרים, וכל המחברות וכל הספרים, וכל התותחים וכל החיילים, וכל החכמים וכל הגדולים, כולם לא מוצאים תשובה. אלא ששם אין תשובה כי שאלת “למה?” מצד עצמה אינה מוגדרת. לא ברור למה מה? אבל לשאלתו של וואלש אין תשובה למרות שהשאלה מוגדרת. נראה שכאן התשובה היא שאינה מוגדרת. זו תמצית הקוויריות, ולדעתי ההברקה של וואלש היא הסבת תשומת הלב שלנו לזה.

חידוד הפאנץ’ של וואלש

ההברקה של וואלש היא שהוא שם לב שיש באג יסודי ברלטיביזם הקווירי. קל לנו מאד לפספס את העובדה שהקוויריות לא מדברת על שטח אפור בהגדרת המונח המגדרי “אישה” (או “גבר”), שמקשה על הגדרתו. לא פחות קל לנו לפספס שהיא אפילו לא מדברת על הגדרה סובייקטיבית, כלומר כזו שמשתנה מאדם לאדם. וואלש שם לב שבתמונה הקווירית המושגים המגדריים הם נטולי הגדרה לחלוטין, ובעצם מדובר במושגים ריקים. המושגים הללו ריקים גם ביחס לאדם מסוים, כלומר אין להם אפילו הגדרה סובייקטיבית. כדי לדבר על שטח אפור, צריך שתהיה לנו הגדרה טובה של הלבן והשחור, ואז במינונים שונים ביניהם ניתן לחשוב על חמישים גוונים של אפור. אבל אם אין שום תוכן לשחור וגם לא ללבן אז גם אי אפשר לדבר על אפור. אתה אומר שאתה בצבע אפור אבל בעצם המונח ‘אפור’ בשימוש שלך ריק לגמרי מתוכן.

שוב ושוב וואלש שואל “מהי אישה?” וכשהוא כבר מקבל פעם אחת תשובה, מתברר שהיא מעגלית (הוא אפילו מסמן בידיו עיגול גדול כדי שהמרואיין וגם אנחנו הצופים לא נפספס זאת): מי שחש עצמו אישה. ואז הוא שב ושואל: אבל מה בדיוק צריך אדם לחוש כדי לומר “אני חש אישה”? מה משמעות הביטוי שאתה עצמך אומר? הרי אי אפשר להגדיר מושג תוך שימוש מעגלי בו עצמו. וואלש מתחנן בפני בני השיח שלו שיעזרו לו להבין האם הוא עצמו חש אישה או גבר, אבל לא מקבל שום עזרה. עושה רושם שהשאלה הזאת הייתה גדולה בעשרה מספרים על חוקר המגדר הדגול שרואיין שם, כמו גם על כל שאר הנמרים והאריות שהסתובבו בסרט הזה. אמנם הם לא עמדו מזעפם, אלא כפי שתיארתי אימצו זעף מדומה והסתלקו כדי להתחמק מהמבוכה.

צריך להבין שזהו מצב בלתי נסבל לוגית. בתמונה הקווירית כשאדם אומר על עצמו “אני אישה”, זה לא שונה מלומר על עצמו שהוא “יקום פורקן” או “בלה בלה בלה” או “אני X”. כל אלו הם מונחים ריקים מתוכן בהקשר הזה. באחד הראיונות וואלש שואל: האם כשאומר על עצמי שאני חתול אתה מחויב להתייחס אליי כחתול? המרואיינים קצת היססו, והיה נראה שהם באמת מתלבטים (!). בראיון אחר הוא שואל: אם אכריז שאני אדם מבריק ומלך היופי, האם אתה חייב לראות אותי ולהתייחס אליי ככזה? גם שם היה היסוס מה, אבל זה הסתיים בגיחוך (לפחות עד שהם הבינו לאן הוא חותר). אבל, שימו לב, השאלות הללו הן חלשות מאד ביחס לשאלה שלנו. הוא תוקף אותם באמצעות מושגים שאינם ריקים. אפשר להגדיר חתול בצורה לגמרי סבירה, ואולי אפשר גם להציע הגדרה כלשהי לברק אינטלקטואלי וליופי. קשה לומר שאלו מושגים ריקים, אלא לכל היותר עמומים (אפורים). שם הבעיה היא שיש מנעד גדול וקשה להגדיר באופן חד. יהיו כאלו שיאמרו שמושג כמו יופי הוא סובייקטיבי, כלומר לא רק בעיית האפור אלא הבעיה של האובייקטיביות. אבל כפי שראינו למעלה, בעיות של הגדרה בשטח אפור או של הגדרה סובייקטיבית הן קלות יחסית. אצלנו מדובר במושגים שהם לא אפורים ולא סובייקטיביים אלא נטולי תוכן. פשוט אוסף הברות שלא אומר מאומה.

אם אכן המושגים המגדריים הם ריקים, קשה מאד לקבל את הדרישה שדורשים ממני לגבי אדם שמצהיר על עצמו שהוא אישה, להתייחס אליו כאישה. אם המונח ‘אישה’ ריק מתוכן מגדרי, מה שנותר הוא המונח המקביל, ‘אישה’ במישור של המין, ושם כפי שראינו יש הגדרה ברורה. לפי ההגדרה הזאת האדם שלפניי אינו אישה, לכל הדעות. אז למה שאני איענה לדרישתו ואתייחס אליו בלשון נקבה אם הוא גבר מבחינת המין ואם המונח ‘אישה’ במישור המגדרי ריק מתוכן? שימו לב שאם היינו מאמצים את ההגדרה הקדם קווירית למגדר נשי וגברי, הבעיה לא הייתה מתעוררת, בטח לא באותה עוצמה. גבר שמתנהג באופן נשי היה מוגדר כבעל מין גברי ומגדר נשי. במצב כזה הייתי מוכן לשמוע דרישה שלו ממני להתייחס אליו כפי מה שהוא, לפחות בהנחה שאני מקבל שההתייחסות נקבעת לפי המגדר ולא לפי המין. וגם אם לא הייתי מקבל זאת, או שהייתי חושב שעובדתית הוא אינו מתנהג באופן נשי, היה לנו ויכוח. ועדיין אולי יש מקום שהוא ידרוש ממני להתייחס אליו כאישה לשיטתו, ולו מתוך נימוס. אבל אם המושג ‘אישה’ הוא ריק, והרי זהו המצב בתמונה הקווירית, אז באיזה מובן יש עליי חובה להשתמש במילים ריקות רק כי מישהו החליט שזה מה שהוא רוצה? זו נשמעת דרישה מאד מוזרה ולא מוצדקת. זהו, האתיקה אינה מענייני כאן, אלא אם היא  משמשת אינדיקציה לדיון הלוגי.

עוד מבט על הגדרות מעגליות ומושגים ריקים: מיהו יהודי

קשה להימלט מהאסוציאציה לשאלת “מיהו יהודי” (ראו על כך למשל בטורים 336337 ועוד הרבה). ישנה ההגדרה ההלכתית, והיא יחסית ברורה (אם כי אפשר לפלפל גם לגביה). אבל אם מישהו לא מקבל את ההגדרה ההלכתית, והוא רואה במונח יהודי מונח לאומי או תרבותי כזה או אחר, אז ממש לא ברור מה תוכנו של המושג ‘יהודי’ מבחינתו. דיבור בעברית אינו קריטריון, שהרי יש גוים לא מעטים שמדברים עברית, ויש יהודים לא מעטים שלא מדברים עברית. הוא הדין לגבי קריאת תנ”ך, תשלום מיסים לממשלת ישראל, אכילת חומוס או פלאפל, או שירות בצה”ל. קשה מאד לראות בכל אלו הגדרה אלטרנטיבית למונח ‘יהודי’. לכן גם בהקשר הזה תשמעו לא פעם את התשובה המעגלית: יהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי, או מי שחש יהודי. הגדרות מעגליות כאלה מאפיינות מושגים ריקים. כעת אנסה לחדד יותר את הנקודה הזאת.

נניח שאנחנו באים להגדיר את המושג ‘משולש’ כך (אני לא מתחייב שמדובר בהגדרה מדויקת וחד ערכית): משולש הוא צורה שנוצרת מחיתוך של שלושה קווים ישרים לא מקבילים שמונחים על מישור דו ממדי. שימו לב שאם נחליף את המילה ‘משולש’ במונח אחר כלשהו, שום דבר לא ישתנה. ניתן להגדיר: X הוא הצורה שנוצרת מחיתוך של שלושה קווים לא מקבילים שמונחים על מישור דו ממדי. לא השתנה מאומה, המונח ברור לנו וכעת ניתן לעשות בו שימוש בשפה. המילה שבה בחרנו אינה חשובה, ובעצם היא שרירותית. ההגדרה היא שיוצקת לתוכה את התוכן. לכל היותר נאמר שסכום הזוויות של X הוא 180. זה מביא רק לשינוי בשפה ובמינוח אבל לא בתוכן.

הבה נשוב כעת למונח ‘אישה’. ההגדרה הקווירית שהוצעה לה היא הבאה: אישה היא אדם שחש עצמו כאישה. כעת נחליף את המונח ‘אישה’ ב-X, וכזכור זה לא אמור לשנות מאומה: X הוא אדם שחש עצמו X. האם כעת אתם יודעים מהוX ? אני בטוח שאין לכם אפילו שמץ של רעיון או כיוון. אם ההגדרה מקבלת משמעות רק כשמשתמשים במונח ‘אישה’ אבל לא כששמים במקומו X, זה אומר אחת משתיים: או שהמונח עצמו אינו ריק עוד לפני ההגדרה (אנחנו מבינים את המונח ‘אישה’ עוד בטרם הוגדר כאן), או שהוא נותר ריק גם אחריה. אבל ראינו שהמונח הזה הוא ריק לפני ההגדרה, שהרי יש לו משמעות במישור של המין אבל לא של המגדר (התזה הקווירית היא שיש נתק גמור בין שני אלו). ראינו שאפילו התכונות של בעלות המין הנשי אינן מגדירות את המגדר הנשי בתמונה הקווירית. לכן בשלב הראשוני המונח ‘אישה’ במישור המגדר הוא ריק. אבל אם הוא ריק, אזי גם אחרי ההגדרה הוא נותר ריק. להגדרה מעגלית יכולה להיות משמעות רק אם אנחנו מבינים את משמעות המונח עוד קודם לה, כלומר שהיא רק מסייעת לנו לחדד את התובנה שכבר קיימת בנו. לכן המשפט “אישה היא מי שחשה עצמה כאישה” לא נשמע לנו לגמרי נונסנס. זה מפני שהמונח ‘אישה’ נשמע לנו (בטעות, לפי הקווירים) בעל תוכן עוד לפני ההגדרה. האינדיקציה היא שכאשר נשים במקום ‘אישה’ את X נאבד את המשמעות. כלומר המשמעות של המושג ‘אישה’ לא נוצקת על ידי ההגדרה אלא קודמת לה. אבל לגבי המגדר הנשי (להבדיל מהמין הנשי) אין ולא יכולה להיות לנו שום תובנה ושום משמעות לפני ההגדרה, שהרי כל אדם מתייחס אליו כרצונו. כאמור, על פי התיאוריה הקווירית הוא צריך רק להצהיר על היותו אישה ולא לאבחן את היותו אישה.

דיאגנוזה מורכבת

ברפואה ובפסיכיאטריה נוהגים להגדיר מושגים דרך מספר מסוים של מאפיינים מתוך קבוצה גדולה יותר. כך, למשל, פסיכופת, שבו עסקנו בטור 493, יכול אולי להיות מוגדר על פי כמה מאפיינים מתוך הרשימה שניתנה שם. ישנן לא  מעט מחלות נפשיות או גופניות שניתנים להן עשרה מאפיינים ואם יש לפציינט חלק כלשהו (נאמר שישה) מתוכם הוא מאובחן כחולה במחלה הזאת. ההנחה שבבסיס הלוגיקה הזאת היא שהמחלה מוגדרת היטב, והמאפיינים הם רק האינדיקציות אליה, ולא תמיד כל האינדיקציות מופיעות או נגישות לבחינה אמפירית. לכן קובעים שאם ישנן מספיק אינדיקציות אז כנראה יש לי את המחלה. לפעמים יש כמה סוגים של המחלה הזאת (אבל יש להם משהו משותף, אחרת הם לא היו סוגים שונים של אותו מחלה), ובכל סוג מופיעה קבוצת מאפיינים אחרת. האם זה יכול להיות המצב אצלנו?

לגבי מיהו יהודי נראה די ברור שזו אינה הלוגיקה הרלוונטית. מאפיינים כמו דיבור בעברית, תשלום מס, שירות בצבא, צריכת תרבות עברית, יכולים כולם עד האחרון לא להימצא במישהו והוא בכל זאת ייחשב יהודי (חשבו על חסיד סאטמאר בניו יורק), ובה במידה הם יכולים להימצא כולם אצל אדם והוא ייחשב גוי (חשבו על דרוזי תושב ישראל). אפילו קשר (מה זה?) למורשת היהודית (מה זה?) לא יכול להיות קריטריון. אדם שנולד לאם יהודייה ואין לו שום קשר למורשת היהודית יכול לעלות לארץ על פי חוק השבות. רבים יראו בו יהודי (כנראה בגלל ההגדרה ההלכתית, שאמו יהודייה). פרופסור ליהדות או היסטוריה יהודית יכול להיות גוי גמור למרות שהוא חש קשר עמוק למושאי מחקרו.

גם לגבי מונחי מגדר זו כנראה אינה הלוגיקה הרלוונטית. ראינו שגם שם אף אחד לא נזקק למנות מאפיינים נשיים כדי להגדיר עצמו כאישה. הוא פשוט צריך לחוש אישה וזהו. כפי שראינו, זוהי הצהרה ולא דיאגנוזה, כלומר אין שום צורך שהוא יחפש בעצמו מאפיינים נשיים כלשהם, גם לא קבוצה חלקית מסט גדול יותר של מאפיינים. הוא חש אישה, ודי בכך. אבל אין כמובן שום תוכן קונקרטי שאותו הוא צריך לחוש, שהרי המושג ‘אישה’ הוא נטול תוכן. נראה שבתיאוריה הקווירית יש רק דרישה שבמוחו של אותו אדם תופיע המילה ‘אישה’ (שהיא ריקה מתוכן מצד עצמה) ושבעיני עצמו היא תהיה קשורה אליו. האמונה של הכנסייה הקווירית מבוססת על הכלל “שיוויתי ‘אישה’ לנגדי תמיד”.

מושגים עמומים

כיום מקובל לחשוב שאתנוס הוא מושג עמום. אי אפשר להגדירו אבל הוא קיים. ישנה תחושה שאני יהודי או טנזני, גם אם איני יודע להגדיר זאת דרך מאפיינים וקריטריונים. הקושי להגדיר משהו לא אומר שהמושג אינו קיים או שהוא ריק מתוכן.

בעבר עסקתי לא פעם במרדף של פיידרוס, גיבור ספרו של פירסיג, זן ואמנות אחזקת האופנוע, אחרי המושג ‘איכות’. מסקנתו היא שאין לנו הגדרה למושג הזה, אבל לא נכון להסיק מכך שמדובר במושג ריק. ישנם מושגים שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי להגדירם, אבל זה לא אומר שהם ריקים. אולי מדובר בקושי שלנו להמשיג ולנסח, או שזהו מושג יסודי שאי אפשר להעמידו על מושגים בסיסיים יותר (חייב להיות סט בסיסי כזה שעליו אנחנו מגדירים את כל שאר המושגים). אז אולי המושג ‘אישה’ או ‘גבר’ במובן של מגדר הם מושגים כאלה? יש לנו קושי או חוסר יכולת עקרוני להגדיר אותם, אבל זה לא אומר שהם ריקים. לכל היותר ניתן לומר שהם עמומים.

הזכרתי כאן בעבר (ראו למשל בטור 107) את ספרו של גדעון עפרת, מהי אמנות?. אחרי שהוא עובר על כמה וכמה הצעות להגדיר את המושג הזה, הוא מגיע למסקנה שאמנות היא מה שמוצג במוזיאון. זוהי הגדרה מעגלית כמובן, שהרי האוצר שמציב יצירה כלשהי במוזיאון עושה זאת מפני שמדובר ביצירת אמנות. לכן כעת השאלה נסוגה לאחור ועוברת לאוצר עצמו: איך הוא יודע מה להציב במוזיאון? אז במה הועילה לנו ההגדרה המעגלית והריקה הזאת? דומני שכוונתו של עפרת היא לומר שאנחנו מבינים אינטואיטיבית מהי אמנות, ולכן גם אם לא מצאנו המשגה טובה למושג הזה, עדיין ניתן להשתמש בו אינטואיטיבית. הדרך שלו לומר זאת היא לומר שאמנות היא מה שמוצג במוזיאון. זה לא מתיימר להיות הגדרה אלא זו דרך עקיפה לומר שהמושג קיים למרות שלא מצאנו לו הגדרה. כל אוצר מבין מהי אמנות, וכך הוא מחליט מה ראוי להצגה במוזיאון. יש לו אינטואיציה שמורה לו מהי אמנות, ואנחנו לא יודעים להמשיגה במילים. חוסר היכולת להגדיר אותו, לא אומר שהמושג אמנות הוא ריק. זה מה שראינו למעלה לגבי המושג ‘יהודי’. לפעמים שימוש בהגדרה מעגלית הוא רק צורת ביטוי, אבל זה תמיד המצב כשהמושג עצמו נהיר לנו אינטואיטיבית עוד בטרם הגדרנו אותו.

נסו להגדיר את המושג ‘קיים’. כשאני אומר שמשהו קיים, למה בדיוק אני מתכוון? לא לשום תכונה, שכן הקיום מתייחס לדבר כשלעצמו ולא להופעותיו (ראו בשיחה הראשונה במצוי הראשון). ועדיין ברור לכולנו שקיום הוא משהו בעל משמעות. אנחנו לא רק משחקים במילים כשאנחנו מדברים על משהו שקיים. זאת בניגוד לכל מיני אמירות על הקב”ה, שלדעתי הן בעיקר משחקי מילים (פנתאיזם וכו’).

האם אי אפשר לטעון אותו דבר לגבי מושגי המגדר? אני חושב שלא. אין לנו שום אינטואיציה מהי אישה ומהו גבר. זכרו שיש להתעלם לחלוטין מהמין שלהם וגם מהתכונות והנטיות הנשיות או הגבריות. אז מה נשאר? סתם הצהרה ריקה. אדם מצהיר שהוא חש אישה או גבר, אבל לא מתכוון לשום דבר בהצהרה הזאת. זה לא דומה לאמנות, שכן לגביה כמעט כל אחד מאיתנו ניחן בתחושה אינטואיטיבית שיש דבר כזה ואנחנו אפילו יודעים במקרים רבים להצביע ולומר זו אמנות. יש ויכוחים כמובן, אבל ישנן גם לא מעט הסכמות. לכן התחושה היא שלא מדובר בעניין שרירותי או בהצהרה גרידא. ישנם אפילו מאפיינים שונים לאמנות, אלא שעפרת לא הצליח להגדיר מתוכם את המושג באופן ברור וחד ערכי. הוא הדין לגבי המושג ‘איכות’ של פיידרוס. אבל ביחס למושגי מגדר התחושה היא שמדובר בהצהרה בלבד. אין שום מאפיין רלוונטי גם אם לא נראה בו קריטריון הכרחי, שההצהרה הזאת נסמכת עליו. שם זה לא רק חוסר יכולת להגדיר אלא אין את מה להגדיר. כאמור, זו לא דיאגנוזה ולא הגדרה אלא הצהרה. האדם לא מאבחן שהוא אישה אלא מצהיר שהוא אישה. לכן קשה כאן אפילו לומר שמדובר במושג עמום. זהו מושג ריק.

עקרון החסד

ממה שתיארתי עד כאן עולה שאלו שמאמינים בתיאוריה הקווירית הם טיפשים, או שרלטנים, או שבויים בקונספציה, או סתם מבולבלים. האם ייתכן בכל זאת לפרש את תחושתם בצורה מפרגנת יותר? עקרון החסד מורה לנו לעשות זאת (ראו עליו בטור 440), וחשבתי שלסיום מן הראוי להמשיך במסעי ההרואי והמפרגן, ולנסות לחפש בכל זאת פרשנות למושגי המגדר שתוציא את הקווירים לא טמבלים גמורים. כך עליכם לקרוא את הפסקאות שיבואו עכשיו.

כנקודת מוצא, אני דווקא נוטה להאמין שבתוך כמה אנשים שמבחינת מינם הם מוגדרים כגברים ואין להם שום תכונה או נטייה נשית, באמת מקננת התחושה “אני אישה”. חלקם אולי טיפשים, חלק אחר מבולבלים, אבל יש חלק שבאמת חווים משהו אמתי כזה. איני יודע להגדיר את התחושה הזאת, וגם הם עצמם כנראה לא יודעים לעשות זאת, אבל בכל זאת אני משער שישנה אצל כמה מהם תחושה כזאת. בעצם אני מתכוון לומר שהם לא רק מצהירים בפה “אני אישה”, אלא שההצהרה הזאת משקפת משהו בתוכם פנימה.

אחדד יותר את טענתי, ואסביר במה היא שונה ממסקנת הסעיף הקודם (שם דחיתי את האפשרות ש’אישה’ הוא מושג עמום). ראינו שם שאי אפשר למצוא מאפיינים של האנשים עצמם שיגדירו אותם כאישה, גם לא במישור הסובייקטיבי של כל אחד מהם לחוד. ראינו גם שאי אפשר להגדיר מנעד של מאפיינים בעוצמות שבין שחור ללבן. ראינו שאפילו לא נכון לחשוב שמתקיים באנשים הללו אחוז מסוים מתוך קבוצה של מאפיינים. ובכל זאת, כל זה רק אומר שהאנשים עצמם לא מאופיינים כמגדר מסוים. אבל אולי גם בלי שום מאפיין שקיים באדם עצמו, התחושה הזאת כשלעצמה קיימת בתוכו, וגם היא משקפת משהו.

שימו לב, אני מדבר על תחושה אמתית ולא על מאפיינים נסתרים של האדם עצמו שהיא מבטאת. היא לא מבטאת שום מאפיין פיזי או נפשי שלו/ה, ועדיין ניתן אולי לומר שיש כאן תחושה אמתית. סוף סוף, אותו אדם חש משהו, גם אם אין לו שום ביטוי בעולם החיצוני. זה מעלה אצלי את האפשרות שאולי יש מושג מופשט של ‘אישה’ או ‘גבר’ שהתחושה משקפת אותו. אלו לא מושגים עמומים, שכן אי אפשר למצוא שום מאפיין חיצוני שמתלווה אליו. אבל התחושה מבטאת משהו בתוכו פנימה. המילה ‘אישה’ כנראה אומרת לאנשים הללו משהו. היא מלווה בתחושה, או קונוטציה, אם כי ללא שום מאפיין הכרחי של האדם עצמו. נסו לחשוב על התחושה שמתלווה  לאדם כשהוא בוחן מעשה כלשהו וקובע שהוא מעשה טוב. האם אפשר להגדיר את התחושה הזאת? לדעתי לא. ועדיין הקונוטציה הזאת היא שנותנת למונח ‘מוסר’ את משמעותו עבורי.

ניתן לחזור כאן לדבר כשלעצמו של קאנט (הנואומנון), ולהבחנה בינו לבין מאפייניו (הפנומנון), כפי שהם נדונו בשלושת הטורים האחרונים. גם בטור 492 דיברתי על האהבה כמתייחסת לאדם כשהוא לעצמו בלי תלות בתכונותיו. כאן למעלה הזכרתי שגם קיום של משהו מתייחס לדבר כשהוא לעצמו ולא לתכונותיו. אז אולי גם מונחי מגדר בעולם הקווירי מתייחסים לדבר כשלעצמו בלי תלות בשום תכונה שלו. יש אידאה של ‘אישה’ או ‘גבר’, ואני חש שייך אליה. זאת למרות שאין לי שום תכונה פיזית או נפשית שניתן להיתלות בה או לקשור אותה לכך, אפילו לא במישור הסובייקטיבי.

איני יודע אם יש ממש בכל זה, אבל זו לפחות אפשרות. על פי עקרון החסד, מן הראוי היה לפרש את התחושה המוזרה והעמומה הזאת באופן מפרגן, וזה הכי טוב שמצאתי. אם אני צודק בכך, אזי ההברקה של וואלש נופלת בבירא כמובן. זה לא פותר את כל שאר הבעיות בקוויריות ובפרוגרסיביות בכלל, אבל אולי עשיתי עמם חסד כלשהו במישור הלוגי.

“יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד, ובחסדו שורות אליך נכתבות…”

[1] אני חייב  לומר שהייתי בודק את המקרה הזה לפני גיבוש עמדה לגביו. וואלש לא מביא כאן תיאור של פרטי המקרה, ולא מראיין את התובע או השופט שגזר את דינו של אותו אומלל. אני לא השתכנעתי שבאמת הוא מושם בהסגר רק בגלל צורת הפנייה לבנו (ללא שום ממד של התעללות). למעשה, אני כמעט מוכן להמר שלא זה המצב לאשורו. אבל כאמור גם אני לא בדקתי.

88 תגובות

  1. נניח שאדם חש שהוא יקום פורקן כזה…
    מה איכפת לך שמהיום נפנה אליו בתואר יקום פורקן ?
    (הגם שרבים מאיתנו כנראה רוב באי עולם חשים שיקום פורקן זו משמעות עמוקה אחרת ולא האיש הזה)
    למה זה חשוב ?

    1. בוודאי שכל אחד.ת יכול.ת להגדיר עצמו.ה כ’יקום פורקן’. השאלה היא אם הוא יכול לדרוש מ’חבורתא קדישתא די בבבל ודי בארעא דישראל, רישי כלא ורישי גלוותא ורישי מתיבתא ודייני דבבא’ להכיר בו כ’יקום פורקן’? הרי להם מתקשר ה’פורקן’ עם ‘חינא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רוויחי ובריות גופא ונהורא מעליא’, תכונות שאינן בהכרח מצויות באותו ‘יקום פורקן’ מצד עצמו.

      לפעמים זה מאד לא נוח. למשל לנשים ביולוגיות הנכנסות ללחץ כשגבר ביולוגי נכנס למקלחת שלנן – זה פשוט מביך; או למשל כאשר חתול בגופו והינדיק בנפשו, ייכנס ללול של תרנגולי הודו ביולוגייים ויטיל אליהםם אימת מוות. מותר גם לו להתחשב ברגישותם.ן של אחיו ואחיותיו למיגדר.

      בברכה, לאוונימוס הגדרי

      1. פשיטת שמה שפוגע באחרים אסור לעשות.
        גם אשה ביולוגית לאשה ביולוגית וגבר ביולוגי לגבר ביולוגי לא יכולים לפגוע זה בזה.

        אבל לכנותם אך שבא להם ?
        לחיי.

        מה איכפת ?
        וכי אם בעיני לאוונימוס הגדרי יש תכונות א.
        ולאוונימוס הגדרי דנן יש תכונות ב.
        צריך להפריע לי שבכל אופן אוונימוס הגדרי רוצה שכך נכנהו?

        1. הלוואי שדבריך שאסור לפגוע היו ‘פשיטא’. כבר שמענו מעשים בגבר שהחליט שהוא אישה ודרש לגור במגורי הבנות, או להשתתף בתחרות ספורט לבנות ולנצח ללא מאמץ עקב גופו הגברי החסון.

          בברכה, שאצנימוס הלווינגארדי

          את בעיית הכינוי פתרו בני ישראל באמרם למשה ‘ואת תדבר אלינו’, הרי שאף לזכר ניתן לקרוא ‘את’ 🙂

          1. ואולי לא בכדי פונים אל משה בכינוי ‘את’, שכן יש לו את תכונת האישה להקשיב בסבלנות. כך יכול הוא להקשיב בענווה לדבר ה’ למאידך להקשיב בסבלנות ל’טרחם משאם וריבם’ של עמו ולשאתם ‘כאשר ישא האומן את היונק’.

            וכך מסביר הרב קוק ב’עין איה’, שהתשובה לטענת המלאכים: ‘מה לילוד אישה בינינו?’ היא: ‘לקבל תורה בא’, שדווקא היותו של משה ‘ילוד אישה’, שנתייחדה ביכולת לקבל – היא המכשרתו להיות ה’מקבל’ הגדול של התורה.

            אף תלמידיו של משה, תלמידי החכמים, מצטיינים לצד התקיפות הגברית גם בענווה ועדינות נשית, כברי רבי ברכיה: ‘אליכם אישים אקרא – אלו תלמידי חכמים, שהם כנשים [רש”י: ענוותנין ותשושי כח] ועושין גבורה כאנשים’ (יומא ע).

            ולאידך גיסא, הוקף משה בראשית דרכו בנשים שמלבד החמלה והמסירות היתה בהן גם עוז ותקיפות. אחותו מרים בת השש המטיחה באביה: ‘קשה גזירתך משל פרעה’ ומשפיעה עליו להביא ילד לעולם למרות הסכנה הודאית; יוכבד המנסה להחזיק בתינוק למרות הגזירה, ובתיה בת פרעה המצילה את משה כנגד גזירת אביה.

            הענווה המביאה לקבלה תמימה של רצון ה’ – היא המביאה לעוז ולמסירות נפש על קיום רצון ה’ גם כנגד מלכים וחזקים, וכך עומדות שפרה ופועה ומקיימות את ילדי העברים נגד גזירת פרעה. וכך לא מקשיבות נשי דור המדבר למנהיגים שהוציאו את דיבת הארץ, וצאצאיותיהן היו מחוללות בכרמים בשמחה על פירותיה הקדושים של ארץ ישראל.

            בני ובנות ישראל משלבים ביחד את העוז הגברי עם העדינות והענווה הנשית וביחד משלימים ומשלימות את צלם האלקים אשר ‘זכר ונקבה בראם’.

            בברכה, ששון-גד צללפוניטובסקי

            1. שמעתי הסבר לכך בשיעור של הרב שרקי, שהרי בשורש האיש והאישה הם הווייה אחת, וגם אחר ה’נסירה’ – יש באיש תכונות נשיות ובאישה תכונות גבריות, כדי שתוכל להיווצר ביניהם שפה משותפת.

              בברכה, שצ”ג

              1. הגדרת 'אישה' תכונה או ייעוד? -דעת אדם הראשון ושיטות המחוללות הגיב:

                בס”ד כ’ באב תשפ”ב

                שאלת הגדרת ‘אישה’ העסיקה כבר את אדם הראשון, הגדרתו הראשונית היתה ‘הגדרת גורל’: ‘לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת’, אך בהמשך הגיע להגדרת ייעוד: להיות ‘אם כל חי’.

                התלבטות זו העסיקה גם את המחוללות בכרמים. יש שסברו שעניינה של האישה הוא הנוי ויש שסברו: ‘אין אישה אלא לבנים’. כך או כך, יש לחפש את התכונות נמתאימות לייעוד. הנוי לשיטה הראשונה, והבסיס המשפחתי, לשיטה השניה.

                מיוחדת היא השיטה השלישית, הקובעת שייעודה של האישה הוא ‘לשם שמים’, לגלות את שם שמים הנוצר מאיחוד האיש והאישה. לא התכונות הקיימות כבר קובעות, אלא ההחלטה מראש. כשהאיש רוצה בזיווג ‘לשם שמים’ – הוא כבר יעטר את אשתו בזהובים, שישוו לה הן את החן ואת הנוי ואת היכולת להביא ילדים לחנכם.

                בכך יובן המענה לשאלת החכם: ‘אשת חיל מי ימצא?’. התשובה היא: ‘בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר’. המבט הטוב והאמון הם ההופכים את האישה ל’אשת חיל’

                בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

                1. יכול להיות שבעלי ה’דיספוריה’ מואסים במיגדר שבו נוצרו עקב חוויות טראומטיות שונות, או שהם חוששים שאינם מסוגלים להצליח במיגדר בו נוצרו.

                  אולי ילמדו משירת הנשים הרואות ‘עצמן’ כ’כעורות’ חסרות נוי וייחוס, שבכל זאת הן מאמינות שאהבה ואמון של איש אוהב – תעטר אותן בתכונות הראויות.

                  בברכה, ח”ב דק”ק

                  1. בס”ד כ’ באב פ”ב

                    מי שחזה כמאתיים שנה מראש את ‘משבר הזהויות’ היה רבי נחמן מברסלב בסיפורו על בן המלך שהרגיש שהוא ‘הינדיק’.

                    הרופא בסיפורו של רבי נחמןהצליח לא ע”י נסיון לשנות את תחושת הזהות שפיתח הנסיך,אלא לאפשר לו להפריד בין תחושתו האישית לבין התנהגותו החברתית.

                    הוא אמר לו: אכן אתה ‘הינדיק’ וגם אני מזדהה איתך, אך גם הינדיק יכול לפתח התנהגויות המתאימות לחברת בני אדם. אתה יכול ללבוש בגדים, לשבת ליד שולחן ולאכול אוכל מבושל. ‘היה הינדיק בליבך ואדם בצאתך’ 🙂

                    לפי עצתו של רבי נחמן פעל מרטין ההינדיק, שהתרגל לדבר אנגלית משובחת וללבוש לבוש ייצוגי, עד שהתקדם בשירות החוץ האמריקני וכיהן בין השאר כשגריר ארה”ב בישראל.

                    בברכה, תום נייחעס

                    בעצם מועקת הזהות היא המועקה של הנשמה, שהיא ‘שכל נבדל’, ‘בת מלך’ מהעליונים, שנשתלה בעוה”ז בגוף דמוי קוף, שאוכל ושותה ומקפץ וכו’.

                    בעצם צריך האדם להבין שהוא מעין ‘סוכן חשאי’ של עולם הרוח, שנשתל בעולם החומר כדי להשפיע עליו מרוחו. אם לא יזרום חלקית עם סביבתו – לא יוכל להשפיע, אך עליו להיזהר שלא יתמזג לגמרי עם ה’תחפושת’

                    1. אולי הנמשל בסיפור של רבי נחמן לבן המלך החש כהינדיק, הוא היהודי ‘בן המלך’ בעולם המודרני המציע לו חופש לבחור בזהות שונה, שתאפשר לו התנהגות חופשית ומשוחררת מהכבלים והסייגים שהתורה מטילה עליו.

                      הפיתרון שמציע רבי נחמן היא לשמור לפחות על ‘מסורתיות’, לשמור לפחות על מצווה זו ומצווה אחרת כדי לא להינתק מהחברה היהודית.המשך שמירת אורח החיים היהודי גם כשהלב נמשך החוצה, בבחינת ‘אינו מצווה ועושה’ קל יותר מבחינה נפשית.

                      כשהפזילה החוצה אל ה’עולם החופשי’ כביכול ,תהיה פחות מלחיצה, והקונפליקט בין יהדות למודרנה יחדל להיות מעיק – יתחיל תהליך הפוך. יש מצב שאז יתהפך התהליך. האדם יפנים בליבו את זהותו כיהודי ‘בן מלך’ בלי לאבד את יתרונות ה’הינדיק’ המודרני.

                      בברכה, מרטין ההינדיקינג

                    2. ואולי במשלו של ר’ נחמן, דווקא הנשמה הדואה על כנפי הרוח היא המשולה לעוף החופשי, ואותה מלמד ר’ נחמן שהיא יכולה לשמור על מוטת-כנפיה גם בעולם מעשי מוגבל.

                      בברכה, אלישע בעל-כנפיים

                    3. חיזוק להצעתי שה’הינדיק’ היא הנשמה השואפת לחירות, ניתן למצוא בכך ש’שכוי’ הוא כינוי גם ללב וגם לתרנגול. וראו בכיוון דומה, בשיעורו של הרב יצחק גרינבלט, ‘מעשה בבן מלך שחשב שהוא תרנגול הודי’, באתר ‘ישיבה’

    2. זה ממש לא חשוב. בדיוק בגלל זה אין לי בעיה עם מי שיפנה אליו כיקום פורקן וגם עם מי שלא. טענתי היא שלא סביר שיש לו זכות לדרוש ממני לפנות אליו כך. אם אני רוצה – לבריאות.

    3. ואם מישהו “מרגיש” שהוא אלוהים – האם נכון לכפות עליי לפנות אליו בתואר אלוהות (ואולי גם להתפלל אליו)? כלומר, האם זה מצדיק לכפות עליי לעבוד עבודה זרה?

      בכלל, כל הפאניקה סביב “התחשבות ברגשות” נראית לי מוגזמת מאוד. וודאי שאין להעליב אדם על לא עוול בכפו, אבל מכאן ועד לכפות עליי את שגיונותיו ושגעונותיו הדרך רחוקה. אינני מאמין שמוחמד היה שליח אללה. אני קרוב יותר לאמונה שהוא היה פדופיל ופסיכופת רצחני (לא בכדי כינהו הרמב”ם “המשוגע”). זה מעליב את המוסלמים? שיתמודדו! (ולא, לא בסייף ולא בפיגועי התאבדות). על זה הדרך אני קרוב יותר להאמין שיש”ו היה ממזר שנולד מניאוף של אשת איש. מעליב את הנוצרים? שיתמודדו (וכנ”ל).

  2. 1.
    מי שמתגייר הוא יהודי.
    או כי הוא היה יהודי עוד קודם…או כי במעשה הזה הוא נהיה יהודי.
    תכלס’ יהודי ממש לפנינו.

    2.
    מי שמשרת בצה”ל ובזה הוא רוצה ומעוניין להיחשב לחלק מעם ישראל הוא יהודי.
    או כי הוא היה יהודי עוד קודם…או כי במעשה הזה הוא נהיה יהודי.
    תכלס’ יהודי ממש לפנינו.

    את 1. יהודי מסטמר לא עשה ועדיין ההגדרה הזו בהחלט קבילה. מי שעושה 1 הוא יהודי.
    את 2. יהודי מסטמר לא עשה ועדיין ההגדרה הזו בהחלט קבילה. מי שעושה 2 הוא יהודי.

    רס”ג כותב שרצון להצטרף לעם ישראל ולסבול בסבלותם (שירות חובה בצה”ל ועול וסכנת הקיום היהודי) זה גיור.

    ב 2. הדרוזי לא נכנס כי הוא לא רוצה. אם ירצה ויחליט להצטרף לעם ישראל ברוך הבא.

    1. אעיר שתי הערות על כתב החידה הזה:
      1. ברור שמי שמתגייר הוא יהודי. וגם ברור שזה לא בגלל הוא היה עוד קודם כזה אלא מפני שהתגייר. מה באת לומר בזה?
      2. השירות בצה”ל מעניק לך את הפריבילגיה לקבוע על עצמך אם אתה יהודי או לא? בעיניי השאלה אם אתה יהודי או לא היא עובדתית ולא שאלה של זכויות.

      1. ולציון יאמר איש ואישה יולד בה אחד הנולד בה ואחד המשרת אותה הגיב:

        הטענה היא שהשירות בצה”ל, זה גופא עושה אותו/ה עובדתית ליהודי.
        לא פחות ממי שנולד כזה.

        (בתנאי שחפת להיות חלק מהעם, והנה מסכים לישא בסבלותם)

        1. ולציון יאמר איש ואישה יולד בה אחד הנולד בה ואחד המשרת אותה הגיב:

          *צ”ל שחפץ להיות חלק מהעם…

          1. בס”ד כ’ באב פ”ב

            כניסה לעם ישראל כרוכה גם בכריתת ברית עם אלקיו וז דורשת קבלת עול תורה ומצוות. אדם שנלחם לטובת עם ישראל – עשוי להיות מ’חסידי אומות העולם’ אך כדי להיות יהודי עליו לקבל עליו עול תורה ומצוות.

            בברכה, הלל פיינר-גלוסקינוס

            1. יש לך דרישות
              יפה מאוד

              לרס”ג אין דרישות כאלו.
              לעת עתה הוא ממעתיקי השמועה…

              1. הדרישה לקיום תורה ומצוות היא פרשנות יפה.
                אבל מה לעשות שרוב הרבנים שהתעסקו בנושא ב 200 שנה האחרונות לא דרשו את זה…
                ובפועל גיירו את אלו שלא שמרו ולא ישמרו.

                אפשר גם להחליט לדרוש ממנו ללבוש שטריימל.
                אז מה ?
                הלכתית מספיק הרצון להיות חלק מהעם ולישא בסבלותם ?
                אז זה מספיק.

                מעשית-הלכתית הוא יהודי וחאלס’

                1. לפני שקובעים מהי “פרשנות יפה” ומה “הלכתית מספיק”, רצוי גם ללמוד קצת…

                  הוויכוח על הדרישה לקיום מצוות כתנאי לגיור אינו רלוונטי לכאן.תלמוד ערוך הוא: “ת”ר (דברים א, טז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן א”ר יהודה גר שנתגייר בב”ד הרי זה גר בינו לבין עצמו אינו גר” (יבמות מ”ז ע”א), וכך נפסק להלכה באין חולק (ראה רמב”ם איסו”ב פי”ג ה”ו-ז וטושו”ע יו”ד רס”ח ג’).

                  כלומר, הגיור הוא אקט משפטי הדורש בית דין. “גיור עצמי” ו”תחושות” וכו’ אינם כלום. הוויכוח על המצוות נוגע לדרישות שבית הדין מחוייב להציב בפני המועמד לגיור (בין לכתחילה ובין בדיעבד), אך עצם הגיור דורש בית דין של שלושה מומחים ולכן “הזדהות עם העם היהודי”, שירות בצה”ל, “תחושות” ושאר ירקות לא הופכות גוי ליהודי.

            2. בס”ד כ”א באב תשפ”ב

              רס”ג הרי הגדיר ש’אין אומתנו אומה אלא בתורותיה’ ובוודאי שלא יחלוק על הגמרא שהאומר ‘הריני מקבל עלי את המצוות חוץ מדבר אחד’ – אינו גר. וכך הגדיר הרמב”ם את הגיור כ’קבלת עול תורה’. והשו”ע פסק (ביו”ד רסח,ג) שקבלת המצוות בפני שלושה מעכבת אף בדיעבד.

              יש מקצת מהפוסקים (כגון הגר”מ עוזיאל) שדנו להקל לקבל גר שהצהיר שהוא מקבל את המצוות, אף אם בפועל לא יקיים את כולן, משום שקיבל עליו את ‘שכרן ועונשן של המצוו’ת. מדבריו ברור שהמתגייר מקבל עליו את תוקפן המחייב של התורה ומצוותיה. הווה אומר: אמונתו בתורה שלימה, אך בפועל יש לו אילוץ המונעו לקיים את חלק מהמצוות.

              מציאות כזאת של יהודים המאמינים אמונה שלימה בתוקפן של מצוות התורה, אך עוברים בפועל על חלק ממצוותיה – היתה מצוייה בגולה, שבה היו יהודים מאמינים נאלצים מסיבות כלכליות לעבוד בשבת, שכן כמעט לא ניתן היה למצוא מקומות עבודה בשבת.

              מובן מאליו, שלא ניתן ללמוד ממה שהקילו מקצת הפוסקים במתגייר המאמין בתור, למצב שבו (כמו בארצנו) אין אילוץ לחלל שבת או לאכול לא כשר, ומי שמחלל שבת ולא שומר כשרות – עושה זאת בשל השקפת עולם חילונית, שאינה מכירה בתוקף המחייב של התורה ומצוותיה.

              ומכאן נבין את תקנתם של הרב הרצוג והרב עוזיאל שמתגיירים בארץ ישראל – צריכים להמתין שנה כדי לבחון את כנות כוונתם לשמור מצוות. עם העליה ההמונית מבריה”מ – ביטלה הרבנות הראשית את החובה להמתין שנה, אך הבהירה שאין הקלה בדרישה ההלכתית לכוונה לשמור מצוות בפועל.

              הרחבתי בנושא בתגובותיי למאמרו של הרב רונן נויבירט, השראה במקום דקדקנות’, באתר ‘מוסף שבת – מקור ראשון’, ובתגובותיי על טור 469 ‘מבט רחב על פולמוסי הגיור בימינו’, באתרא הדין.

              כשמוצפים במבול של ציטוטים מקוטעים מכלי חמישי וששי – כדאי ללמוד את הדברים ממקורם 🙂

              בברכה, מנשה ברקאי-בוכטרגר

              1. פיסקה 4, שורה 2
                … המאמין בתורה ובתוקף המחייב של מצוותיה, למצב שבו…

              2. כבר ענו לך על כל הטענות האלו.
                ובעיקר על הפרשנות המחמירה שאתה מטיל עליה שלא כדין.

                להלכה ולמעשה רוב העוסקים שעסקו בכך ב מאות שנים האחרונות לא דרשו את קיום התורה והמצוות וגיירו בפועל כאלו שהיה ברור כשמש בצהריים שלא יקיימו את התורה והמצוות.

                אלא הסתפקו ב גיור שמשמעותו רצון והסכמה להצטרף לעמישראל
                וכמובן שלא תהיה הצהרה שיש מצווה כלשהי שעליה אני לא מוכן להיענש אם אעבור עליה.
                כלומר יש מסגרת מחייבת עליה תתוגמל בשכר עונש ואתה מייד אחרי הגירות חלק מזה כמו כל יהודי
                ואין לך אפשרות להתגייר ע”מ שמצווה מסוימת לא חלה עליך ככל היהודים ושעליה לא תתוגמל בשכר ועונש.

              3. פיסקה 3, שורה 4
                … לא ניתן היה למצוא מקומות עבודה הסגורים בשבת.

        2. באותה מידה ניתן לומר שעמידה על רגל אחת עושה אותו ליהודי בתנאי שחפץ בזה. לא רואה בזה שום היגיון.

      2. אני נזכר בריאיון עם ישעיהו ברלין שבו קבע שיהודי הוא מי שאחרים רואים בו יהודי… אני גם נזכר שכשצפיתי בראיון ההוא, אי אז, שאלתי את עצמי אם העובדה שהסובייטים ראו בשרנסקי מרגל אמריקאי מעניקה לו זכות לקבל פנסיה מארה”ב…

        אם אמצא את הראיון הזה בטרחה מועטת אוסיף לינק…

  3. אולי צריך לדבר על אחוזים. אלה שממש חשים לא נוח בגופם הביולוגי הם מעטים. פגשתי אחד או שניים כאלה בחיי. כאלה. המחיר ששילמו הוא בלתי נסבל. זה עצמו מוכיח שיש בזה ממש.

    1. אם ברפואה היו ככה מטפלים בכאב שאדם סובל ממנו לפני שהוגדרה שורש הבעיה (ולא בהגדרה של הכאב עצמו) הרפואה שלנו לא הייתה שווה הרבה אבל בזה משום מה אנשים סובלים ומוכרים להם מוצר לא קיים תגיד שאתה אשה וחלס לבעיה גם אם נניח שזה פתר להם את הבעיה א”א לאמץ דברים שקיימים רק בזה שאומרים אותם

      1. א. פסיכיאטריה היא דבר רציני מאד. שם אין תסמינים גופניים לבעיות. ב. הניתוח לשינוי מין פתר בעיות נפשיות של לא מעט אנשים. גם אם יצר בעיות וסיכונים. ג. אפילו ברפואה רגילה יש התיחסות רצינית לדברים ש’קיימים רק בזה שאומרים אותם’, למשל כאבי פנטום של אבר כרות.

        1. ניתוח לשינוי מין הוא לגמרי לגיטימי. מי אמר שלא? כל עוד הוא נעשה לבגיר ובדעה צלולה ומתוך מידע מלא ובלי פזיזות ושימוש בטכניקות לא בדוקות. לא זה הדיון כאן.

            1. נכון, והגבתי לדברייך. הוא לא טען שאין לעשות ניתוח או שהוא לא עוזר. הוא טען שמה שעוזר אינו בהכרח אמתי.

              1. מתבקש לשאול: מה זה ‘אמיתי’? הוא רוצה להראות כמו אישה, הוא מנותח. נראה כמו אישה. הוא שמח. נקודה. אנשים קופצים מגבהים ומסכנים עצמם כדי להרוויח אושר וסיפוק מזה. אז הוא עבר ניתוח לשינוי מין, והניתוח הציל את חייו הנפשיים, גם אם פגע בבריאותו הפיזית. סיכון מחושב.

                1. עובדתית זה לא נכון. לא יודע מהיכן את שואבת את הנתונים שלך. לרוב המחלות הפסיכיאטריות יש ויש תסמינים גופניים, אחוז עצום של בוגרי ניתוח לשינוי מין מגלים כעבור תקופה כי הניתוח לא הועיל מאומה, הם מרגישים כמו אישה, חיצונית נראים כאישה אך הפער בין זהותם המינית לחיצוניותם נשאר כשהיה. חלקם מתאבדים באחוז עצום יחסית לאוכלוסייה. וואו באיזו קלילות הצלחת לנרמל את התופעה העצובה הזו

    2. זה לא מוכיח כלום לדעתי, למעט שיש להם בעיה פסיכולוגית. יש הרבה שסובלים מכל מיני מצוקות פסיכולוגיות. יש כאלה שסובלים מכך שאינם נפוליאון, לכן הם נפוליאון?

  4. [לא מכיר את וויטגנשטיין אבל ניחוחו עלה באפי]. נראה שתורף הבעיה הכללית הוא ניסיון להגדיר ‘מושגים’ במנותק מההשלכות שמנסים לחצוב מהם. זה תהליך הַגְנָבָה נפוץ (כנראה סייד אפקט של דאונטולוגיה) ואני זוכר שעמדת על זה הרבה ובין היתר בדיון עם רופא כלשהו באתר. כאשר לא יודעים מה הטעם של דברים אז ‘אין ברירה’ אלא להיזקק להגדרות מושגיות בפני עצמן ואחר כך כבר מנסים לשלשל מהן את ההשלכות כמקשה אחת (כמו ביקורתך על שיוך-עמדתי שבאופן קסום מחזיק בעשר דעות בלתי תלויות), דא עקא שדיון כזה הוא בלתי אפשרי או כמעט בלתי אפשרי. הפיתרון להיזקק לאידאות או תחושות (שמספיקות בפני עצמן או כמשקפות נוכחות של אידאה) הוא פיתרון כמעט שגרתי, אלא שכלל וכלל לא ברור האם הוא מעניין בכלל, כי עדיין נשאר לדון על ההשלכה הקונקרטית האם היא באמת קשורה לאידאה או לתחושה שהתחדשה עלינו לטובה. [ובכלל לדעתי אין שום השלכה נורמטיבית משום סוג שמשתלשלשת משום מושג או אידאה משום סוג].

  5. דבר שמוזר לי בסיפור הזה של דיסופוריה מגדרית הוא שאני (שנמצא באופוריה מגדרית רגילה) למיטב שיפוטי לא מרגיש שום תחושה של ‘היות גבר’ והגבריות נראית לי מקרית לגמרי לעצמיותי. כמובן ייתכן שאני עיוור או מתכחש לזה כמו שאני לא חש את סיבוב כדור הארץ (או את אוסף הפריווילגיות, או את נוכחותו של הלבלב שלי) אבל זה היה עוזר לי להבין את פשר התחושה הזאת. לכאורה אין שום סיבה שהיא תופיע דווקא אצל קבוצה קטנה ולא אצל כולם, וכל אחד ואחת אמור ואמורה לחפש את התחושה הזאת בעצמו כדי להבין על מה מדובר (וכמו שכנראה התכוונת, אולי המונח סיס בא בדיוק לבטא את זה שהתחושה הזאת של היות בשיוך מגדרי נמצאת לדעתם אצל כולם. זה לא כמו ‘קרניבור’ או ‘מתנגד’ או ‘מוזרקים’ שנוסד על ידי קבוצת המיעוט כדי לקטלג גם את האחרים ולעמוד כתף בכתף).

    1. מסכים לגמרי. זה בדיוק מה שטענתי שהתחושה הזאת היא כנראה ריקה (למעט הלצת היושר בסוף, שאני בספק לגביה).

        1. בס”ד כ’ באב פ”ב

          למרדכי – שלום רב,

          ל’הלצה’ יש בלה”ק שתי משמעויות. זו יכולה להיות פעולתו של ה’לץ’ המתלוצץ ולועג, ומאידך, ה’הלצה’ היא גם מעשהו של ה’מליץ’ , המליץ יושר ומלמד זכות. הצד השווה שבהן הוא הטעמת הדברים בדיבור, אם לטוב ואם למוטב’.

          בברכה, שמשון בעל הלשון

          1. ושכחת את המובן השלישי – “המליץ בינותם” שפירושו מתורגמן…

    2. טיגריץ – כגבר שגם כן לא חווה את התאמה כלשהי, גם לי זה מוזר. מצד שני, לא מוזר לי שכשאדם אחר מנסה לתאר לי מבנה נפשי שאני לא שותף לו, הדברים לא נשמעים לי קוהרנטיים. אני מתאר לעצמי שהדבר הכי קרוב שכן חווינו היה בגילאי היסודי, בשלב בו ניסינו לבדל את עצמנו מהבנות ומדברים של בנות. אני מתאר לעצמי שבגלל שהניסיון היה מוצלח, הנושא כבר לא מעסיק אותנו כאנשים מבוגרים. אבל דמיין לעצמך שסוויצ’ קטן במוח שלך היה נופל שמאלה במקום ימינה, והיית מרגיש דחייה דווקא מזיהוי עם בנים ודברים של בנים. אז כנראה לא היית מצליח, והמתח היה נשאר עד שהיית מסתגל אליו במקרה הטוב, או מוכרע על ידו במקרה הרע. לחילופין, דמיין שמחר בבוקר אתה קם בגוף אחר, עם מלתחה מלאה בשמלות, וסביבך אנשים גבוהים שמתעקשים לפנות אליך בלשון נקבה – יכול לדמיין איך תחושת המוזרות תהיה לא נעימה?

      1. אם העניין הוא הזדהות עם התכונות וההתנהגויות והמאפיינים החיצוניים של קבוצת הגברים הטיפוסיים אז הדבר מובן לגמרי, ואת זה גם אני מרגיש ובערך ככה פחות או יותר אני גם איכשהו מתנהג. חשבתי שמדברים על משהו יותר מופשט. כי לכאורה יש הרבה הומואים שיש להם הרבה התנהגויות ‘נשיות’ בלי דיסופוריה מגדרית כלומר לא זה כל העניין. לגבי הדמיון הקפקאי המודרך אני מקבל שאם ההתנהגות שלי (שתישאר כמו שהיא היום) תיתפס כמוזרה בעיני החברה אז זה משהו מעיק (אם כי מצד הסקרנות באמת הייתי משלם לא מעט כדי לחוות לתקופה מסוימת בצורה מלאה את העולם והחברה כאישה. גם כלב או סוס וכדומה הייתי שמח להיות לתקופה, אם כי לא ברור עד כמה זה מוגדר) וכרגע לא משהו יותר מזה אבל אנסה לדמיין בשעת השקט לפי ההדרכה יש מצב שזה באמת יעזור לי (תודה).

  6. לא הבנתי מה החסד הגדול שעשית עמם. כולם מודים שיש הפרעה נפשית בה אדם מרגיש שייך לחצי העולם שלא תואם את הגוף שלו. הבעיה מתחילה כשמכריחים את החברה להתנהג בהתאם להפרעה הזאת. אני סבלתי מOCD למשל, האם היה ראוי שבנוכחותי אנשים יתייחסו למגע בידיות של דלתות במקומות ציבוריים כמסכנת חיים?
    כמובן שלא. בדיוק כמו שלא כדאי להמליך עלינו כל אדם שהוזה שהוא משיח בן דוד וכמו שאוגדר כפושע אם אגיע בתור מיכי אברהם ואתחיל להעביר לציבור שיעורים רבי פאתוס בסיפורי מעשיות. להיפך, החסד הקטן שלך רק מגחיך אותם יותר.

    1. צהריים טובים!
      1- כולם יודעים, וכפי שהרב הרחיב, שההגדרות הללו הינם נובעות מהתפיסה הפוסט מודרנית וממשחק השפה של ויטגנשטיין, אך האם ניתן לומר שהתפיסה הזאת נובעת כגלגול ואבולוציה של אריסטו שסבר שאין מהויות ואידאות, אלא רק תיאור תכונות שהצופה מסדר לעצמו (וממילא אין סוסיות או משולש וכדומה), וא”כ גם אין מהות של איש ואישה?
      2- רק לדעת אם הבנתי נכון- הבעיה היא שכד כמה שאין מהות נשית או גברית, אז אין משמעות לבקשה לקרוא לי כך, וכמו שאבקש שיקראו לי חתול?
      תודה רבה!

      1. פפא,
        גם לפי אריסטו הגדרות ניתנות לאוסף מאפיינים. ואם אין אוסף כזה אין משמעות להגדרה. הצעתי יכולה להיאמר רק בתמונה האפלטונית.

    2. מיכי (יואל), נראה לי שלא קראת את הלינק שהפניתי אליו לגבי עקרון החסד. אין לו שום קשר לעשיית חסד. עיין שם.

    3. מיכי – ההשוואה להפרעות נפשיות אחרות צריכה להיעשות ביותר זהירות. אנשים הם מורכבים, ולכן יש גיוון כדרך בדרכים בהן אנחנו יכולים להיות חסרים ובפתרונות להם. OCD להבנתי לא נובע מהסנה לקויה של המציאות במובן הפשוט, ונדמה לי ששיעור באפידמיולוגיה לא היה פותר לך את הבעיה. אני מתאר לעצמי גם שניקיון הידיים של האנשים סביבך לא העסיק אותך במיוחד. מצד שני, אם זה דבר שגורם לך מצוקה קשה היה יפה לפחות מצד אנשים שבאים איתך במגע קבוע לשמור על הסביבה המשותפת לכם נקייה ומסודרת בהקפדה מיוחדת, ואולי אפילו הייתי אומר שהם מתנהגים באכזריות אם היו בוחרים אחרת – גם אם לא הייתי מעניש אותם על כך מעבר לגינוי. לגבי ג’נדר דיספוריה, זה יותר אפור מבחינה זו שזה מגיע הרבה פעמים עם אמירות שנשמעות כטענות עובדה, ועם רצון להכרה מהסביבה. בכל זאת, לא נראה ששיעור פילוסופיה יפתור את הבעיה, ולא ידוע פתרון אחר.

      אזכיר גם ש”משנים מפני השלום” בשביל לחסוך כאבים פחות גדולים.

  7. אפשר להוסיף ולטעון שאם ההדגרה חסרת תוכן אז לא רק שהוא אינו יכול חתבוע אותי לקרוא לו אישה עם הוא גבר ביולוגי, אלא זכותי לטעון חזרה שבשבילי התואר איש אומר את מה שבשבילו התואר אישה, מה דעת הרב?

    1. בהחלט. לדעתי זו אותה טענה. אבל לדעתי אתה לא צריך להצטדק, ולכן התוספת הזאת מיותרת.

  8. לפי איך שאני מבין את טענתם/שיטתם לדעתם “גברים” ו”נשים” (ושאר מגדרים חדשים) הן קבוצות חברתיות. קבוצות בני אדם שבהחלט קיימות בחברה וכדי להצטרף לכל אחת מהקבוצות צריך רק להרגיש הזדהות עם הקבוצה ולרצות להצטרף אליה. לקבוצה כשלעצמה אין הגדרה אלא רק כותרת (בשפות שונות) וחברים. זה לא אומר שהמילה “אישה” היא חסרת משמעות. המשמעות שלה היא שייכות לקבוצה חברתית קיימת (וחסרת מאפיינים). קצת כמו שאתה תגיע למגרש לשחק ותבחר באחת משתי הקבוצות שמשחקות לפי מה שמתחשק (או לבחור לשחק בשתיהן במקביל. או להקים קבוצה שלישית ולשחק כדורגל לפי כללים חדשים עם 3 קבוצות). וקבוצות הכדורגל האלה הרי קיימות גם אם התגבשו בלי שום קריטריון. הם לא יקבלו את ההצעה המטפיזית שהעלית בפסקה האחרונה על אידאה גברית ונשית, כי הם כופרים במטפיזיקה.

  9. אולי יש לזה קשר לעיקרון של לייבניץ שאין עצמים בעולם רק סט של מאפיינים ואם לעצם מסוים יש סט זהה של מאפיינים לעצם אחר הוא עצם זהה.אם נקח את זה לעולם המגדר הרי שהם טוענים טענה דומה. אין דבר כזה גבר או אשה רק סט של מאפיינים במידה ויש לגבר מאפיינים {נפשיים חיצוניים} של אשה הרי שהוא אשה .
    כמו שאין עצמים בעולם של לייבניץ אין הגדרות אובייקטיביות בעולם של הקווירים.

  10. הפלא ופלא, צירוף מקרים והשגחה פרטית וגורל בו בזמן: גם כבודי נחשף למאט וואלש בזמן האחרון.
    בכא, אני מסכים לרוב מה שאמרת אבל עד שהגעת לעיקרון החסד. לא ברור מהו החסד שעשית או ניסית לעשות עם העמדה ההזויה של הרדיקליזם הטרנסי. הדבר היחיד שהבנתי מדבריך שיש מצבים שרגשותיו של אדם ביחס לזהותו המינית הם באמת מבולבלים. נכון, אז מה? רוב השמרנים מקבלים זאת וזה לא עיקר ביקורתם. עיקר הביקורת היא לגבי הבלבול שלהם (או רמייה ממש) הן לגבי מושג המין הביולוגי והן לגבי מושג המגדר. אבל בטורך בעצם אתה עצמך הסברת זאת יפה. אם ככה מה חשוב ככ ברגשות: או בהמשגתם, העמומה או לא? לא ברור לי.

    1. לא עשתי שום חסד עם אף אחד. ראה בלינק שנתתי לעקרון החסד. הצעתי פירוש אפשרי לטענה שלהם. כתבתי בפירוש שזה לא עונה על הקשיים האחרים בשיטתם אלא רק נותן פשר לטענה שלהם. זה הכל.

      1. מה הפשר? שיש אי הלימה בין זהותו המינית ו/או המגדרית של אדם לבין מה שהוא מרגיש? אם זה כל מהותו של “החסד הפרשני” שניסית לעשות עם החבר’ה האלה אז הצדק איתך. אבל זו קביעה טריוויאלית שנדמה לי שכמעט אף אחד לא חולק עליה. מאט וואלש בטח לא חולק על זה.

  11. אגב חתולים, אני זוכר לטובה את הפרק הזה מהסדרה “דהרמה וגרג” משנות התשעים, שמתחה את הביקורת הזו בצורה די משעשעת:

  12. ויותר ברצינות – נראה לי שחשוב להעיר בשולי הדברים שבעיני הגישות שאתה מתאר כאן דומות בהרבה מובנים לגישות של בריאתנים דתיים: הם מעמידים את כל האמונה שלהם על כרעי תרנגולת, שקל מאד למוטט, ולכן הם נלחמים על זה בחירוף נפש כי כל סדק הוא מסוכן מאד. כשבפועל המציאות היא הרבה יותר פשוטה: לא צריך להגיע לתיאוריות רדיקליות ומיסטיות (כי לימוד הזכות שלך על התיאוריה הקווירית דורשת סוג של מיסטיקה בעיני) כאלו כדי לחוש אמפתיה לטרנסג’נדרים וכדי לתת להם מקום ולאפשר להם לחיות כרצונם. לדעתי אפשר לחלוטין להיות אדם שמאמין שיש קשר הדוק בין מין ומגדר ועדיין, להאמין שאם אדם מרגיש שרע לו במגדר שאליו נולד, החברה צריכה להיות סובלנית ולהכיל את רצונותיו, ולהתייחס אליו כבעל המגדר האחר, אם זה מה שעושה לו טוב ומאפשר לו לחיות חיים יותר נסבלים. אבל הגישה הקיצונית לא מסתפקת בכך והיא דורשת מכולם *להאמין* שהגבר הזה הוא בעצם אישה. לא מספיק לשמור על ההלכה, חייבים להאמין בדוגמות לא הכרחיות ובעייתיות מבחינה פילוסופית, במקרה הטוב. וכמו בגישות פנאטיות של דתיים, מי שעלול לשלם את המחיר אלו התמימים והחלשים. למשל, בשנים האחרונות יש מגמה הולכת וגוברת להתייחס ל”ילדים טרנסג’נדרים”, פעוטות ממש שרוצים שיתייחסו אליהם במגדר ההפוך וההורים מיישרים קו כי זה מה שמצוות הדוגמות של הכנסיה, ובעיני זה משחק מסוכן מאד שאת התוצאות שלו נראה רק בעוד הרבה שנים. או כפי שאומרת ג’יי קיי רולינג – שהפכה למוקצית מחמת מיאוס בגלל הדעות הכפרניות שלה, למרות שהיא לחלוטין בעד זכויות להט”ב והיא אומרת את זה בכנות מלאה ובלי להסס – גם נשים נפגעות מזה, אחרי שנלחמו לקבל מעמד שווה לגברים ואז זהותן כנשים נחמסת מהן. בעיני זה פספוס עצום, כי העמדה הקיצונית והלא מאפשרת הזו צובעת את הכל בצבעי האבסורד שלה, וכך הציבור מזהה את כל הנושא הרגיש והחשוב הזה עם עמדות הקיצון והכל נכנס תחת מטריה אחת של לעג ושל שיגעון, ואנשים שוכחים שעוסקים פה בבני אדם אמיתיים וכואבים שזקוקים להבנה, להכלה ולפתרון למצוקה שלהם – פסיכולוגי, הורמונלי, כירורגי או לא משנה איזה. לא משנה, כי בסופו של דבר, הבעיה של טרנסג’נדרים היא במידה רבה *חברתית* והפתרון שלה צריך להימצא *בחברה* ולא רק ברמת הפרט. בעיני חשוב להעיר את ההערה הזו.

    1. אין לי ויכוח עם זה. לא כתבתי נגד ניתוחים או טיפולים שונים. כל אדם במצוקה ראוי ליחס נאות ולטיפול. יצאתי נגד הגישות הרדיקליות שהופכות את זה לעובדה ולטענת אמת. הבעיה שלי איתם ולא שדרכם אני מוצא בעיה בכל תנועת הלהט”ב. הבעיה היא גם שיש להם השפעה גדולה מאד. אנשים חשים מחויבים לטענות המגוחכות הללו, כי הם הפנימו שמחויבות להתחשב באנשים מחייבת גם לקבל את התיאוריות ההזויות והרדיקליות שפותחו בקצוות. זו דינמיקה מאד בעייתית. כתבת שהציבור מזהה את בעיית הטרנסים עם העמדה הקיצונית, וזה לגמרי נכון. אבל זה נכון לכל הצדדים. הזיהוי הזה קיים אצל המתנגדים בגלל שהוא קיים אצל התומכים.
      אמנם לדרישה ממני להתייחס למישהו כזכר או נקבה לפי בקשתו איני מסכים. להתחשב בו ולטפל בו – בהחלט כן. לתת לו לקבוע מציאות ולכפות אותה עליי – לא ולא.

      1. אני מסכים, זו לא היתה טענה נגד מה שכתבת אלא הערה שהיה לי חשוב שתיאמר כי לתקוף את העמדות האלו זה תרגיל בלוגיקה למתחילים, ובעיני היה חשוב רק לחדד שהתופעה עצמה אינה מזוהה עם הפילוסופיה הרדיקלית שבד”כ מגבה אותה, ויתרה מזו – שהפילוסופיה הזו לחלוטין אינה הכרחית כדי להתייחס לבעיה ברצינות (ואפילו מזיקה). כמו שאמרתי – בעיני זה ממש דומה לאנשים שמזהים דתיות עם בורות מדעית. לגבי הסיפא: לכפות מציאות אי אפשר – זה בלתי אפשרי מהותית – אבל אני חושב שאם אדם נמצא במצוקה גדולה בגלל שפונים אליו במגדר שלא מתאים לו או משהו דומה, מן הראוי והנכון והצודק להתחשב ברצונותיו, כל עוד גם הוא מתחשב באחרים. למשל, אם הוא מתעקש לשמור על חזות גברית ונכנס למלתחות של נשים, לא ראוי להתחשב ברצונותיו, להפך. אם הוא עבר את כל ההליכים הקשים של שינוי מין ונראה חיצונית לחלוטין כאישה, ראוי להתחשב ברצונותיו גם בהקשר הזה, ואדרבה, לדרוש ממנו ללכת למלתחות גברים כשהוא נראה כאישה זה בעייתי. כל עניין לגופו, אבל אי אפשר להגיד משהו גורף בהקשר הזה מלבד הדרישה הפשוטה והסבירה לתת לאנשים חופש לעשות כרצונם כל עוד זה לא מפריע לאף אחד ושמן הראוי להתחשב ברצונותיהם גם אם הרצון הזה נחשב אצלי כפנטזיה, כל עוד זה לא פוגע באף אחד.

  13. הרב שג”ר מובן הרבה יותר טוב עכשיו לפי הפ”מ אין כלום הכוונה כמבואר הכא ולכן הרב שג”ר רצה להתאים את האמונה לדרכי המחשבה יש דור שהמחשבה הגיונית ויש דור שזה נונסנס ולכן האמונה צריכה לבוא מאותו מקום
    כגון אני דתי כי זה אני לכאורה מה הקשר יש לך הוכחה הגיונית ? הרי הכל קשור בשכל ואם האמונה לא בשכל למה אתה מאמין זה כמו לומר אני אשה ואין לך הגדרה של אשה אלא כך אני החלטתי כך גם אמונה אמנם יש הגדרה ברורה במה אני מאמין אבל אין הגדרה למה אני מאמין וכאן מגיעה הרב שג”ר לא צריך הוכחה אלא זה אתה כי אתה חלק אלוה וכך זה אני בלי שום בסיס
    זה רעיון גאוני לדעתי הרב שג”ר היה חד בדורא ולדעתי הפוסט הנ”ל צריך להיות הקדמה לספר של הרב שג”ר כדי להבין מה הרב שג”ר רוצה

      1. האמונה לא צריכה לבוא מן השכל אלא מכך שאני החלטתי שאני חלק אלוה בלי שום הוכחה וכך אני

  14. הבלגן מתחיל במידה רבה כי החוק מבחין בין נשים וגברים ונותן להם התייחסויות שונות.במצב הזה נוצר תמריץ להיות אישה (או גבר). בינתיים לא מרשים לי להיות שחור כי אני מרגיש שאני שחור (על כל ההטבות הכרוכות בכך).
    באופן כללי יותר לדעתי הקוויריות היא עוד ענף של הניסיון של השמאל לטשטש כל הבחנה בשם השוויון. אם הימין מקדש שונות, השמאל מקדש שוויון. המערביות הקלאסית הניחה שהשונה הוא השווה. זהו סוג של פרדוקס שיכל להתקיים בתודעה הדתית של העבר. בחילוניות הפרדוקס קורס או לימין (יש רק שונות) או לשמאל (יש רק שוויון).

    1. בס”ד כ”א באב תשפ”ב

      לי”ד – שלום רב

      מעבר מזהות לזהות אינו דבר חדש. יש אנשים שגדלו בזהות לא יהודית והחליטו להפוך ליהודים משום שתכונותיהם, למשל: סולידריות ואוריינות – מצאו חן בעיניהם.

      יש עשרות מיליונים שהחליטו להפוך לאמריקנים, בשל היותם של אלה שואפי חופש ומשקיעים בהצלחה כלכלית, בהיגוד לאווירת הנחשלות המדכאת שב’מולדת הישנה/. יש אנשים שהליטו במודע להיות צרפתים, בשל היותם אנשי תרבות ומלאי חיים וכו’ וכו’.

      לגמרי מובן לי שגבר המתפעל מהעדינות הנשית – ירצה להצטרף לאותה קבוצה נערצת, בעוד שאישה המקנאת בתכונות התקיפות והעוז של הגברים – תרצה להיות ‘חלק מהמועדון’ הזה. המוטיבציה לגמרי מובנת לי.

      מובן שלא תמיד ה’מועדון’ ירצה או יוכל לקלוט את המצטרפים. האמריקנים והצרפתית ידרשו לדעת את שפת האומהואת ערכיה המכוננים של האומה. יהודים אורתודוקסים ידרשו מילה טבילה וקבלת עול מצוות, ורפורמים – ידרשו הכרה מסויימת של התרבות היהודית והשתלבות בחיי הקהילה, ונשים, עלולות להירתע מנוכחות ‘בעלת גוף גברי’ בחדרי הנוחיות שלהן.

      זהות יכולה להיות עניין אישי, אך כניסה לקבוצה חברתית – עשויה לדרוש הסכמה דו-צדדית.

      בברכה, יונה שמחה ניוטרלובסקי.ה

      1. היהדות עכ”פ איפשרה מצבי ביניים, של נכרים המזוהים עם היהדות, מאמינים בתורה ומקיימים מתוך אמונתם את שבע מצוות בני נח, שהם נחשבים ל’חסידי אומות העולם’. רחוקים יותר הם המקיימים את מצוות הני נח מפני הכרע הדעת, שהם לדעת הרמב”ם ‘אינם מחסידי אוה”ע אלא מחכמיהם’.

        הדירוג הזה מובנה בייעודו של עם ישראל ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’. ל’כהנים’ יש תרי”ג מצוות ייחודיות, בעוד שלשאר באי עולם די בשבע המצוות המגלמות את ערכי האמונה והמוסר הבסיסיים. ואנו מקווים ש’כל החיים יודוך סלה’ בהדרכתם של אזרחי ‘ממלכת הכהנים’

        בברכה, מנשה ברקאי=בוכטרגר

        את הייעוד האוניבסלי רמז יעקב בברכתו ליהודה: ‘ולו יקהת עמים’ ומשה בברכתו לזבולון: ‘עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק’. הראשון שהרבה לדבר על הקריאה לכלל האנושות לאמונת ה’ ועבודתו היה דוד, שהביאו את ארון הברית לירושלים פתח: הודו לה’ קראו בשמו הודיעו בעמים עללותיו’ וספר התהלים שלו מסתיים ב’כל הנשמה תהלל י-ה…’.

  15. “אני סבלתי מOCD למשל, האם היה ראוי שבנוכחותי אנשים יתייחסו למגע בידיות של דלתות במקומות ציבוריים כמסכנת חיים?”
    האם באמת אובחנת בocd?
    או שזו הייתה רק כדוגמא לעקרון שרצית לומר?

    1. בס”ד כ’ באב תשפ”ב

      ליהודה – שלום רב,

      נראה שיש לתקן את דבריו של רמד”א, ושמה של התסמונת שלו הוא OECD. ביטוייה הקליניים הם: תפיסה כלכלית ליברטינית. המשולבת בתפיסה חברתית ליברלית 🙂

      בברכה, מנשה חופר

  16. מה הגדרת המושג “גבר” ומה הגדרת המושג “אישה” על פי ההלכה ההלכה היהודית, ואיך מתפקדות ההגדרות ההלכתיות מול “אידאת הגבר” ו”אידאת האישה” שהנחת שקיימות?
    (לדוגמא, מה יעשה רב בית הכנסת כשנערה הרואה עצמה משתייכת לאידאת הגבר תבקש לחגוג בר מצווה ולהשלים מניין? או כשגבר הרואה עצמו משתייך לאידאת האישה יבקש לשבת בעזרת נשים?)

    1. אם הייתי יודע לתת הגדרה כל הבעיה הייתה נפתרת. אין הגדרה למעט ההגדרה הפיזיולוגית של המין (ואולי הגדרה סטטיסטית של מאפיינים שנלווים אליה, שזה המגדר). אין הגדרה אחרת, וזו טענתו של הסרט. מה שהצעתי הוא שאולי יש אידאה גם אם לא ניתן להגדירה.
      אני מניח שרב בית הכנסת יעשה את מה שאני הייתי עושה, ויאמר לה שתחפש ביכ”נ רפורמי. בהלכה זכר או נקבה נקבעים לפי המין ולא לפי המגדר. אפשר כמובן להתווכח על כך ולטעון שאולי לא. אבל זה בפועל מה שקורה וכל עוד איני רואה הכרח או הגדרה אלטרנטיבית, איני רואה הצדקה לסטות מכך.

  17. גם ה’אין הגדרה’ שאתה מציג מפלש את העמימות ומקל על הניסוח.
    וגם בפוסט הבא, ובד”כ. תודה.

  18. 'בשמלה אדומה' או 'שיר של יום חולין'? - בין תהיה מטלטלת לצפיה מתונה הגיב:

    בס”ד יפה כ”ח הא”ב תשפ”ב

    בלי קשר לכאורה לדיון המרכזי בשאלת האובייקטיביות או הסובייקטיביות של ההגדרה העצמית – אומר משהו על שני השירים המהווים משום מה ‘מוטו’ לדיון.

    השיר ‘בשמלה אדומה’, שם בפיה של ‘ילדה קטנה תהיה מטלטלת נגד כל המאבקים והמלחמות שבעולם, שכל המבוגרים והחכמים כבר התרגלו אליהם ומקבלים אותם כעובדה קיימת, ואינם יודעים לעמוד בפני השאלה של הילדה התמימה שאינה מבינה ‘למה?’.

    לעומתו, ב’שיר של יום חולין’ אין מחשבה להביא לשינוי קיומי גואל. יש רגעים קטנים של שמחה, ולעומתם ‘שינויי כיוון תכופים, דאגה ‘חשופה כמעט’, מחשבות עזיבה שלמרות קיומם ‘אנחנו נשארים שנה אחר שנה’. החיזוק בא מ’קווים ורצועות של אור’, מ’שמחות קטנות של יום חולין, מהציפיה ‘אולי אתה מקשיב אולי אתה דומה לי’ ומתחינה: ‘קח את ידי עשני מפוייסת’.

    אם השיר הראשון מצפה לגאולת העולם כולו תוך מרידה מטלטלת שוברת קיבעון – השיר השני חתום בחותם היחיד שמיתריו מתנגנים ברטט, רגשותיו נאמרים בשקט, אך שורשיו מתארכים , מעמיקים ומתחזקים ‘לאט לאט’, קימעא קימעא.

    בברכה, אמיתי גד קימעל-לאנגזאם

  19. לכאורה דווקא ההשוואה בסוף פותרת את השאלה מעיקרא. מיהו יהודי – כלומר מי זכאי להיחשב כשייך לקולקטיב היהודי, ויש אומרים שכל מי שמרגיש עצמו כשייך. ואותו דבר מיהי אישה, כלומר מי נחשבת חלק מקולקטיב הנשים בעולם, ויש אומרים שהוא כל מי שמרגישה עצמה שייכת.

  20. בטור אתה מתייחס בעיקר לגרסה הקיצונית של התזה הקווירית, אבל לפי מה שהבנתי וואלש מתנגד גם לגרסאות מתונות יותר, כמו הטענה שיש אנשים שהמין הביולוגי שלהם לא תואם את המגדר שלהם. מה אתה חושב בעניין?
    לכאורה זאת נראית כטענה עקבית לוגית, אבל גם בה יש כמה קשיים (אולי פתירים), כמו למשל, אם כל העניין הוא שמגדר ומין הם מושגים שונים ולאו דווקא חופפים, למה א.נשים שהמין שלהם שונה מהמגדר שלהם מרגישים במקרים רבים צורך לשנות גם את מינם?

    1. לא הבנתי את ההבדל בין הגישות. לא הבנתי גם מהי ההגדרה של מגדר נשי לפי הקוויריות המתונה.

  21. לפי הגישה השניה, מין הוא עניין ביולוגי שמחלק את העולם לזכרים ונקבות. מגדר הוא אוסף התנהגויות חברתיות שמאפיינות כל אחד מהמינים (כלומר, זכרים מתנהגים כגברים, נקבות מתנהגות כנשים). לפעמים יש אנשים שמהמגדר שלהם שונה מהמין שלהם (כלומר, שמרגישים שההגדרה המגדרית הנכונה שלהם היא ההגדרה שמקובלת בדרך כלל לבני המין השני, למשל זכרים שרוצים ללבוש שמלות ולהתאפר) ואז הם דורשים שיתייחסו אליהם כאל בני המגדר השני.

    1. כדי ללבוש שמלה – אפשר להשאר גבר רק ברברים הלכו בימי קדם במכנסיים ללא שמלה המכסה רק שצריך שיהיה הבדל בין שמלת הגבר לשמלת האישה וכפי שאומר האיש בליל שבת: ‘והחלפתי שמלותיי’

      בברכה, שמלה ממשרקה

    2. אם כוונתך לומר שיש הגדרה תוכנית מוגדרת להתנהגות זכרית ונקבית (להבדיל מהקוויריות הקיצונית שמשאירה הכל להגדרתו של כל אדם), לא ראיתי שהוא מתנגד לזה. בכל אופן, זה ודאי עקבי.

השאר תגובה

Back to top button