מהי אישה: "בשמלה אדומה" או "שיר של יום חולין"? (טור 497)

בס"ד

"יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות"

(שיר של יום חולין, רחל שפירא)

טוב, אני לא מתאפק ומשליך עליכם עוד טור.

לפני כמה ימים קיבלתי סרט מרתק, העונה לשם What Is a Woman?, שבו אדם בשם מאט וואלש (Matt Walsh) עורך מסע ראיונות כדי לגלות תשובה לשאלה הלכאורה בנאלית "מהי אישה?". הסרט עוסק לכאורה רק בשאלה הזאת, אבל הוא עורר אותי למחשבה בכמה וכמה נושאי עומק. הבירור "מהי אישה?" הוא רק דוגמה לשאלות מביכות אודות הגדרות ולוגיקה, אודות משמעותם של מושגים והדינמיות שלהם, וכמובן אודות היחס בין המושג כשלעצמו לבין הופעותיו (אפרופו שלושת הטורים הקודמים) ועוד.

תיאור קצר של המסגרת

הסרט יוצא מנקודת מוצא שמרנית כמובן, ומטרתו לתקוף את העולם הקווירי שבו זהויות מגדריות מובחנות מזהויות מיניות ונחשבות כנזילות ומסורות להכרעתו החופשית של כל אדם. אורכו של הסרט מעל שעה וחצי, אבל הצפייה בו משעשעת ומהנה מאד. הוא עשוי נהדר, אם כי כפי שכתבתי בחלקו השני יש כבר חלקים מאד מגמתיים וקצת אקלקטיים, ואיני בטוח לגבי האמינות והאיזון בתיאורים שהוא נותן שם.

וואלש עובר במעוזי הקוויריות, בעיקר ניו יורק וסן פרנסיסקו כמובן, שם אפילו אנשים אקראיים שתתפוס ברחוב לא יעזו לדבר באופן שאינו תקין פוליטית. בין היתר הוא עובר גם במחלקות למגדר באוניברסיטאות אמריקאיות, מראיין רופאים ופסיכיאטרים שעוסקים בסינדרומים של הפרעה מגדרית, בניתוחי המרת מין לילדים ומבוגרים, והוא מראיין גם את נפגעי התופעות הללו ואלו שנלחמים נגדן. בין היתר הוא אפילו מגיע לאפריקה ומדבר עם בני שבט המסאי (שחיים בעיקר בקניה ובטנזניה), ומראיין גם אותם על הגדרות מגדריות אצלם. זהו חלק מרתק, גם אם צפוי, כי בעידן הטרור הפוליטיקלי קורקטי זה מרענן וכמעט מפתיע לגלות אנשים שמדברים באופן טבעי על הגדרות של גבר ואישה כמו שכל אחד במערב חושב ורבים לא מעזים לומר, ובעצם לא משקיעים בזה גרם של אנרגיה. זה נראה להם מובן מאליו.

אני חייב לומר שיש חלקים בסרט שהם ממש אכזריים, בעיקר בקטע שוואלש עושה צחוק קולנועי ממרצה אידיוט למגדר (כמקובל בתחום) שאינו מסוגל לענות על שאלתו ולכאורה אפילו לא מבין אותה. הוא מזרז ומערבל את הקול ונותן לנו את הרושם שמדובר בבלה בלה בלה. זה היה תעלול אכזרי מאד אבל מאד משעשע. מתברר שהברנש עוסק כל חייו בחקר המגדר, ההבדלים וההגדרות של נשים וגברים ולא מצליח לתת תשובה ציונית הולמת לשאלה הכי בסיסית בתחום שלו. בסופו של דבר הוא ממש נעלב (כנראה משחק אותה נעלב בגלל המבוכה). מתברר שהוא םשוט לא יודע לענות ונבוך מהשאלה, ואז מוצא פתרון מבריק: הוא דורש במפגיע לסיים את הריאיון. אגב, הוא לא היחיד. יש בסרט כמה מרואיינים שמצאו את אותו פתרון אלגנטי כדי לחמוק מהשאלה המביכה והלא תקינה פוליטית הזאת. אנשים שלא מצליחים לתת לה מענה סביר, ובוחרים להיעלב (ממה?) ולפרוש מהדיון בזעם קדוש תוך הטחת האשמות על הצגת שאלות מתוך אג'נדה (של המראיין כמובן. רק שלו). משפטי ההתחמקות שלהם ממש משעשעים.

זה היה משעשע במיוחד בסצנה אם אותו מרצה, שלא מצליח לענות על השאלה הכי יסודית בתחום "התמחותו". הוא שואל שוב ושוב את וואלש לאן הוא חותר ומה הוא מנסה להשיג, ווואלש שוב ושוב מסביר שהוא רק רוצה לקבל הגדרה של מומחה למושג היסודי בתחום מחקרו. הוא מביע שוב ושוב רצון פשוט לברר את האמת ביחס לשאלה הזאת (בהיתממות כמובן). עושה רושם שהברנש האקדמי ההוא בכלל אינו מכיר את התופעה של אנשים שמנסים ללבן שאלה לא כדי לקדם אג'נדה (בתחומי החרתא זוהי אכן תופעה לא מצויה), אבל משום מה הוא מאשים בזה דווקא את המראיין. בדיאלוג ביניהם המרצה ההוא מברבר את עצמו לדעת, ווואלש משחק עם ההקלטה והסרט עושה ממנו צחוק באופן ממש אכזרי. אבל אני חושב שהאידיוט, כמו כל עמיתיו לתחום, הרוויחו זאת ביושר.

נושא הדיון

הסרט מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון וואלש עובר ומנסה לחלץ מאנשים וגורמים שונים תשובה לשאלתו, בלא כל הצלחה כמובן. אבל בחלקו השני של הסרט הוא עובר לביקורת אקלקטית משהו על הטרלול הפרוגרסיבי בכלל. תוכלו להתרשם ממגוון הטיעונים שהוא מערים בחלקו השני של הסרט, שם הוא עוסק יותר באוסף גדול של נקודות בעייתיות שמתלוות אליו. יש בחלק הזה משהו מגמתי מאד, והוא לא באמת נותן לנו את הצד השני כדי שנוכל להתרשם ולגבש עמדה בעצמנו. זו הצגה מגחיכה של תופעות שברובן באמת מגוחכות.

אין בכוונתי להתייחס כאן לאספקטים צדדיים אלו של הנושא. כך למשל לא אדון בזכותו של אדם לקבל התייחסות כפי שהוא רוצה (למה שיהיה מותר לו לכפות עליי מערכת מושגית שאיני מקבל, כלומר לדרוש ממני לקרוא לו אישה למרות שלדעתי הוא גבר?), וגם לא בטרור הליברלי-להטב"י (שגורם למרואיינת מהכיוון ה'לא נכון' להופיע בסרט כצללית), וגם לא בהתנוונות של המערב, בהזניית האקדמיה ובטמטום של אקדמאים בתחומי החרטא. לא אכנס לשאלת תחרויות הספורט שבהן טרנסג'נדריות מתחרות בנשים ומביסות אותן בקלות וכמובן, ובכך הורסות להן את הקריירה. גם לא אגע בשאלת הטרנסג'נדריות שמופיעות במלוא הדרן הגברי במלתחות של נשים, או בבלבול שהעולם המושגי והתרבותי הזה משרה על ילדים. לא אכנס לזכות ולחובה של הורים לא לבלבל את ילדיהם ולא לשתף פעולה עם דרישות קפריזיות שלהם ועם התעללות של רופאים ופסיכולוגים בהם. לא אכנס לבעיות באתיקה של רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ליישום פזיז של טכניקות רפואיות ופסיכולוגיות לא בדוקות, ואפילו לא לשיפוט פלילי וכליאת אנשים בגלל תקינות פוליטית. אעצור את עצמי מלגעת בפנאטיות של השיח ובחוסר מוכנות של מאמיני הדת הפרוגרסיבית להקשיב לדעות אחרות, וברפט בטקטיקה המקובלת אצלם להגדירם ככופרים ובכך להיפטר מהצורך להגיב עניינית ועוד ועוד.

כל אלו הן נקודות רבות, חשובות ומתסכלות, וברובן גם אמתיות, שמופיעות בסרט (באופן מגמתי) ודורשות דיון בפני עצמן. לכן כמובן גם מניתי אותן כאן לעיונכם. אבל אם נשוב לנושא הטור הזה, כאן אעסוק אך ורק בשאלות שנוגעות למושגים והגדרתם, שאלות ששייכות למישור הלוגי והפילוסופי. להבנתי הן אלו שעומדות במוקד, בטח בחלקו הראשון של הסרט, לפני שעברנו לשלב ההטפה. אני כבר מכין אתכם, בסוף הטור צפויה לכם הפתעה.

התמונה הקווירית בקליפת אגוז

הפאנץ' של הסרט לדעתי הוא הניסיון לברר את השאלה: מהי אישה? וואלש בדרך כלל אפילו לא מתווכח עם מרואייניו על תכני ההגדרות שלהם (כי אין כאלה). הוא רק מנסה לחלץ מהם הגדרה משלהם, וגם זאת ללא הועיל. הוא מציב בפניהם מראה והולך, ובעצם בחלק גדול מהמקרים הם אלו שהולכים (בזעם). צריך להבין את ההקשר כדי לראות מדוע זו ממש נקודה מבריקה שקל מאד לא לשים לב אליה, ומדוע לאף אחד ממרואייניו, אנשי הקוויריות והוגיה, לא יכולה להיות תשובה אליה. למה המראה שהם מוצבים בפניה כל כך מביכה אותם?

לשם כך עליי לתת הקדמה קצרה על זהות מגדרית ותיאוריה קווירית. יסלחו לי הקוראים המלומדים על הפשטנות של התיאור שיבוא כעת ועל ההתעלמות מהניואנסים והגישות המגוונות בתחום. אלו נובעים מחוסר התמצאות מסוים שלי בתחום, ועוד יותר מכך שבדרך כלל מדובר במשחקי מילים, מילים ועוד מילים, סוג של שיחדש (new speak) אוררווליאני. כלל יהא נקוט בידכם, כשאתם רואים את המילה "תיאוריה" או את המילה "ביקורת" בהקשרים כאלו, אל תחפשו לא תיאוריה ובטח לא ביקורתיות. אלו סימנים מובהקים לשיח נונסנס, ואין צורך לומר שכשאתם פוגשים את כתב העת "תיאוריה וביקורת" שמכיל את שני המרכיבים גם יחד, אתם כבר יכולים להבין לבד למה לצפות. לכן ארשה לעצמי להתבסס על תמונה מאד פשוטה, ויש שיאמרו פשטנית, של העניין.

מושכל יסוד בתחום הזה הוא ההנחה שישנה הבחנה בין זהות מינית (sex) של אדם, שנקבעת לפי הפיזיולוגיה שלו (כרומוזומים, אברי מין וכו'), לבין הזהות המגדרית (gender) שלו שהיא עניין נפשי מופשט יותר. בדרך כלל אין ויכוח על הסקס, שכן מדובר בעובדות אובייקטיביות שניתנות לבדיקה בראיה ובוודאי במעבדה. אפשר לבדוק ולראות אם כרומוזום המין הוא XX או XY, ואלו אברי מין יש לו/לה. אבל הזהות המגדרית, ובעיקר הניתוק שלה מהזהות המינית, הוא עיקר עניינו של התחום הקווירי. ההנחה היסודית היא עצם העובדה שיש נתק בין שני האספקטים, כלומר שיכול להיות אדם שמבחינת מינו הוא גבר אבל מגדרו הוא נשי או להיפך. אגב, המהדרין המציאו בשנים האחרונות שם לאלו שיש אצלם מתאם בין שני האספקטים, סיס-ג'נדר, כדי ללמדנו שזהו מקרה בלבד. אין כאן שום דבר מיוחד. זהו רק עוד מגדר אחד מיני רבים. בשלב הבא הם כנראה ייתווספו ללהט"ב והוא יהפוך ללהטב"ס ואז השיח ייבלע בתוך עצמו (מה שכמובן לא יפריע לאף אחד, ובשום אופן לא יפסיק את השיח ה'עמוק' הזה).

אבל מתברר שגם זה עוד לא ממצה את "התיאוריה הקווירית". נכון שיש שני אספקטים שונים בהגדרת מינו של האדם: המין והמגדר. ונכון שיש נתק ביניהם. אבל אימוץ שתי ההנחות הללו עדיין אינו קוויריות. השאלה שמתחילה לקרב אותנו ללב העניין היא כיצד עלינו להגדיר מגדר של אישה או גבר. לכאורה מגדר נשי הוא אוסף תכונות ונטיות שמאפיינות את מי שמינן הוא נשים. לית מאן דפליג שאדם שיש לו מין נשי מאופיין בתכונות ונטיות שונות (בלי להיכנס לשאלה האם זה גנטי, מובנה, נרכש, מוסלל וכדומה). הקוויריות טוענת שאין למגדר הגדרה מחייבת כלשהי. זו תמצית הרעיון שלה (או ה"תיאוריה", אם תרצו). שימו  לב שזו הנחה שלישית, ורק היא מביאה אותנו אל הקוויריות.

אם אשוב רגע לסרט, הוא נפתח בהצגה ויזואלית של עמדתו של היוצר עצמו (וואלש): הוא מראה מתנות שמקבלות ילדות (בובות ולא טרקטורים כמובן), זה בדיוק גם מה שהן רוצות (מוסללות שכמותן), ומסתיים בכך שגבר תפקידו לפתוח את צנצנת השימורים עבור אשתו (מתפקידיו המסורתיים של הגבר). אלו הסטראוטיפים הנשיים והגבריים שוואלש טוען לטובתם. מבחינתו אלו ההגדרות הפשוטות של נשיות וגבריות, כאנטי תזה לקוויריות שטוענת שאין הגדרות כאלה. לכולנו ברור שיש מאפייני אופי ונטיות שטיפוסיים לנשים וכאלו שטיפוסיים לגברים. אני חושב שלזה יסכימו גם הקווירים (ויטענו שזו תוצאה של הסללה חברתית). לכאורה זוהי ההגדרה המתבקשת למגדר: מי שניחן בתכונות האופי של אלו שמינן הוא נשי אזי יש לו מגדר נשי, וכן לגבי הגברים. הטענה היא שייתכנו אנשים שמינם גברי אבל ניחנו בתכונות אופי ונטיות נשיות, ולכן מגדרם הוא נשי, וכן להיפך.

זוהי טענה סבירה למדיי, ולכן הסכמה אליה אינה הופכת אותך לתיאורטיקן קווירי. אמנם אם יש גברים עם תכונות נשיות אז אולי לא נכון להגדיר את התכונות הללו כנשיות, אבל זוהי בהחלט הגדרה סבירה. יש בני אדם שחסרה להם יד או משהו אחר, ואף אחד לא יאמר בגלל זה שידיים אינן מאפיין של בני אדם. כך גם אנדרוגינוס וטומטום לא משנים את ההגדרות המיניות של זכר ונקבה. אלא שכאמור שתי ההנחות הללו לא הופכות אותי לתושב קוויריסטאן. להנחות הללו יסכימו הרבה מאד אנשים שפויים ורגילים לגמרי. אני מניח שרבים היו מסכימים להן גם במאה ה-16.

אז במה וואלש חולק על הקווירים? הקווירים לא יקבלו את ההגדרות שהוא מציע למגדר. נכון שיש תכונות ונטיות נשיות, אבל הן לא מה שמגדיר את המגדר הנשי. לדעתם יכול להיות אדם עם מגדר של אישה שלא ישחק בבובות, או אדם ששייך למגדר הגברי שכן ישחק איתן. זה מסור להכרעתו החופשית של האדם ולא אמור לקבוע את מגדרו. תמציתה של הקוויריות היא שמבחינתם מגדר נשי אינו מוגדר דרך אוסף הנטיות וההתנהגויות של נשים (ולא רק הטענה הרווחת אצלם שאין נטיות והתנהגויות כאלה, או שהן מוסללות לתוכן).

לסיכום, עצם ההבחנה בין מין למגדר בהחלט מצויה בתחום הדיון הסביר. אפשר אולי להתווכח, אבל לא נראה שזה מוקד העניין. גם הניתוק ביניהם, כלומר המוכנות לקבל שיש אנשים שמינם שונה ממגדרם, גם היא לא מהות הקוויריות. הבעיה מופיעה כששמים לב שהשיחדש הקווירי מגמיש הרבה יותר, בעצם מרוקן לגמרי מתוכן, את ההגדרות המגדריות. הטענה המקובלת שם היא שאדם יכול להגדיר את מגדרו כרצונו. אדם שחש כאישה זכאי להתייחסות אליו כאישה, בל יקשר לנטיותיו והתנהגותו. כפי שמובא בסרט, בקנדה יש אפילו חוק שמחייב זאת ויש בצדו גם סנקציות. וואלש מראיין שם אדם שנמצא בגלות, לטענתו אך ורק בעוון זה שסירב לכנות את בנו לפי איך שהבן רואה את עצמו (כבת).[1]

חידוד התזה הקווירית

לכאורה מדובר בטענה שיש מנעד מגוון של רמות של נשיות או גבריות, ולכן אין למושגים המגדריים הללו הגדרה חדה. מדובר בשאלה שמצויה בשטח אפור שמשתרע בין השחור (הגבר) והלבן (האישה), ולכן לנו כמתבוננים מבחוץ קשה לאבחן האם אדם שעומד בפנינו שייך למגדר זה או לאחר. אולי זוהי הסיבה לכך שלפי הקווירים האבחנה צריכה להיעשות על ידי האדם עצמו. אם האדם רואה בעצמו אישה אז הוא כנראה ניחן בתכונות הנשיות במינון שמצדיק התייחסות אליו כאישה. רק הוא יכול לדעת מה שבתוכו פנימה.

אבל זו אינה הגישה הקווירית העדכנית. לטענתם לא מדובר בשאלה של שחור לבן ובקושי דיאגנוסטי בתחום האפור, אלא בהגדרה שכל כולה סובייקטיבית. הסמכות שניתנת לאדם להגדיר את מגדרו לא נובעת מזה שלנו קשה לעשות זאת כי איננו יכולים לשפוט האם הוא חצה את הקו שבין השחור ללבן במנעד הנשיות או הגבריות. יתר על כן, אם היה מדובר בתכונות של נשיות וגבריות במובן המקובל, אזי ניתן לראות זאת גם מבחוץ, לפחות ברזולוציה כלשהי. הטענה הקווירית רדיקלית הרבה יותר. זה לא שהאדם עצמו הוא היחיד שיכול לראות בתוכו פנימה האם הוא אישה או גבר, אלא שאין בכלל מה לראות. האדם עצמו קובע בהכרעתו החופשית האם הוא אישה או גבר. אם אדם בעל מין כזה או אחר מצהיר שהוא חש במגדרו כאישה אז הוא אישה, גם אם מעבר למין גם כל נטיותיו ותכונותיו הן גבריות. גם אם הוא מתאגרף סומו אלים וקשוח שלא מגלה רגשות, מגדל זקן ובעל אברי רבייה גבריים, וגם אם אין בו שום עדינות, הכלה ואמפתיה ו/או איזושהי תכונה נשית מוכרת אחרת מכל הסטראוטיפים המוכרים (ואמתיים בחלקם). טענתם היא שזכותו של אדם לקבוע את מגדרו. בקיצור, זו אינה שאלה של דיאגנוזה אלא של הגדרה עצמית. האדם אינו מאבחן את עצמו כאישה אלא קובע בעצם הצהרתו שהוא אישה. להצהרה יש מעמד מכונן (קונסטיטוטיבי) ולא מכוון (רגולטיבי).

בסרט אתם יכולים לראות מרואיינים שמסבירים לוואלש שההגדרה היא סובייקטיבית, וכל אחד יכול להגדיר את המושגים המגדריים כפי שנראה לו. אין הגדרה אובייקטיבית אחת מחייבת. לכן לטענתם גם אין טעם לשאול אדם מהי אישה או מהו גבר, שהרי זו תהיה לכל היותר הגדרתו שלו. זכותו להגדיר את המושגים הללו איך שירצה. אבל שימו לב טוב, כעת אני הולך צעד אחד הלאה. וואלש מתעקש בכל זאת ושואל אותם להגדרתם שלהם. הוא אומר שאין לו עניין להתווכח איתם. הוא רק רוצה לשמוע כיצד הם עצמם מגדירים אישה. מהי ההגדרה ההסובייקטיבית של אותו אדם בעצמו למגדרו שלו או של אחרים? אבל הוא לא מצליח לחלץ מאף אחד תשובה לשאלה הזאת. מדוע לא? מפני שהבעיה של הקווירים אינה בסובייקטיביות של ההגדרות הללו. אם היינו עוסקים בהגדרות סובייקטיביות, אזי כל אדם יכול היה להציע הגדרה משלו. אמנם היו לנו הגדרות רבות ושונות, אבל לכל אחד הייתה הגדרה שהוא היה משתמש בה. אלא שבתמונה הקווירית מתגלה שהבעיה עמוקה הרבה יותר: לא מדובר בהגדרות סובייקטיביות אלא בהיעדר הגדרה. האדם לא יכול לתת אפילו הגדרה סובייקטיבית שלו עצמו למושגי המגדר. כלומר הבעיה אינה שההגדרה היא סובייקטיבית אלא שאין הגדרה. משמעות הדברים היא שהטענה של אדם "אני אישה" אינה הגדרה אלא הצהרה. לא צריך להתקיים שום קריטריון אובייקטיבי או סובייקטיבי כדי שההצהרה הזאת תהיה נכונה. די בכך שהוא מצהיר זאת, כלומר מוציא את המילים הללו מפיו.

וואלש מתעקש ושואל שוב ושוב, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה חש אישה? מה בדיוק אתה חש? מה תוכנו של הביטוי "אישה" לגביך? הוא כאילו אומר להם, אני מקבל לצורך הדיון שההגדרה היא סובייקטיבית, אבל אנא בטובך הצג בפניי את ההגדרה הסובייקטיבית שלך. הוא לא מקבל תשובה מאף אחד גם לשאלה המינימלית הזאת. כל ניו יורק וסן פרנסיסקו, כל המרצים, החוקרים, הכירורגים, המפגינים, וגם סתם אנשים ברחובות ה'נאורים' והתקינים פוליטית הללו, עומדים מזעפם ולא מוצאים תשובה. אי אפשר שלא להיזכר בשיר הילדים הידוע 'בשמלה אדומה' של להקת הנח"ל. שם מסופר על ילדה קטנה יחידה ותמה, שעומדת ושואלת: למה? וכל הרי הגעש וכל הסערות, וכל האריות וכל הנמרים, וכל המחברות וכל הספרים, וכל התותחים וכל החיילים, וכל החכמים וכל הגדולים, כולם לא מוצאים תשובה. אלא ששם אין תשובה כי שאלת "למה?" מצד עצמה אינה מוגדרת. לא ברור למה מה? אבל לשאלתו של וואלש אין תשובה למרות שהשאלה מוגדרת. נראה שכאן התשובה היא שאינה מוגדרת. זו תמצית הקוויריות, ולדעתי ההברקה של וואלש היא הסבת תשומת הלב שלנו לזה.

חידוד הפאנץ' של וואלש

ההברקה של וואלש היא שהוא שם לב שיש באג יסודי ברלטיביזם הקווירי. קל לנו מאד לפספס את העובדה שהקוויריות לא מדברת על שטח אפור בהגדרת המונח המגדרי "אישה" (או "גבר"), שמקשה על הגדרתו. לא פחות קל לנו לפספס שהיא אפילו לא מדברת על הגדרה סובייקטיבית, כלומר כזו שמשתנה מאדם לאדם. וואלש שם לב שבתמונה הקווירית המושגים המגדריים הם נטולי הגדרה לחלוטין, ובעצם מדובר במושגים ריקים. המושגים הללו ריקים גם ביחס לאדם מסוים, כלומר אין להם אפילו הגדרה סובייקטיבית. כדי לדבר על שטח אפור, צריך שתהיה לנו הגדרה טובה של הלבן והשחור, ואז במינונים שונים ביניהם ניתן לחשוב על חמישים גוונים של אפור. אבל אם אין שום תוכן לשחור וגם לא ללבן אז גם אי אפשר לדבר על אפור. אתה אומר שאתה בצבע אפור אבל בעצם המונח 'אפור' בשימוש שלך ריק לגמרי מתוכן.

שוב ושוב וואלש שואל "מהי אישה?" וכשהוא כבר מקבל פעם אחת תשובה, מתברר שהיא מעגלית (הוא אפילו מסמן בידיו עיגול גדול כדי שהמרואיין וגם אנחנו הצופים לא נפספס זאת): מי שחש עצמו אישה. ואז הוא שב ושואל: אבל מה בדיוק צריך אדם לחוש כדי לומר "אני חש אישה"? מה משמעות הביטוי שאתה עצמך אומר? הרי אי אפשר להגדיר מושג תוך שימוש מעגלי בו עצמו. וואלש מתחנן בפני בני השיח שלו שיעזרו לו להבין האם הוא עצמו חש אישה או גבר, אבל לא מקבל שום עזרה. עושה רושם שהשאלה הזאת הייתה גדולה בעשרה מספרים על חוקר המגדר הדגול שרואיין שם, כמו גם על כל שאר הנמרים והאריות שהסתובבו בסרט הזה. אמנם הם לא עמדו מזעפם, אלא כפי שתיארתי אימצו זעף מדומה והסתלקו כדי להתחמק מהמבוכה.

צריך להבין שזהו מצב בלתי נסבל לוגית. בתמונה הקווירית כשאדם אומר על עצמו "אני אישה", זה לא שונה מלומר על עצמו שהוא "יקום פורקן" או "בלה בלה בלה" או "אני X". כל אלו הם מונחים ריקים מתוכן בהקשר הזה. באחד הראיונות וואלש שואל: האם כשאומר על עצמי שאני חתול אתה מחויב להתייחס אליי כחתול? המרואיינים קצת היססו, והיה נראה שהם באמת מתלבטים (!). בראיון אחר הוא שואל: אם אכריז שאני אדם מבריק ומלך היופי, האם אתה חייב לראות אותי ולהתייחס אליי ככזה? גם שם היה היסוס מה, אבל זה הסתיים בגיחוך (לפחות עד שהם הבינו לאן הוא חותר). אבל, שימו לב, השאלות הללו הן חלשות מאד ביחס לשאלה שלנו. הוא תוקף אותם באמצעות מושגים שאינם ריקים. אפשר להגדיר חתול בצורה לגמרי סבירה, ואולי אפשר גם להציע הגדרה כלשהי לברק אינטלקטואלי וליופי. קשה לומר שאלו מושגים ריקים, אלא לכל היותר עמומים (אפורים). שם הבעיה היא שיש מנעד גדול וקשה להגדיר באופן חד. יהיו כאלו שיאמרו שמושג כמו יופי הוא סובייקטיבי, כלומר לא רק בעיית האפור אלא הבעיה של האובייקטיביות. אבל כפי שראינו למעלה, בעיות של הגדרה בשטח אפור או של הגדרה סובייקטיבית הן קלות יחסית. אצלנו מדובר במושגים שהם לא אפורים ולא סובייקטיביים אלא נטולי תוכן. פשוט אוסף הברות שלא אומר מאומה.

אם אכן המושגים המגדריים הם ריקים, קשה מאד לקבל את הדרישה שדורשים ממני לגבי אדם שמצהיר על עצמו שהוא אישה, להתייחס אליו כאישה. אם המונח 'אישה' ריק מתוכן מגדרי, מה שנותר הוא המונח המקביל, 'אישה' במישור של המין, ושם כפי שראינו יש הגדרה ברורה. לפי ההגדרה הזאת האדם שלפניי אינו אישה, לכל הדעות. אז למה שאני איענה לדרישתו ואתייחס אליו בלשון נקבה אם הוא גבר מבחינת המין ואם המונח 'אישה' במישור המגדרי ריק מתוכן? שימו לב שאם היינו מאמצים את ההגדרה הקדם קווירית למגדר נשי וגברי, הבעיה לא הייתה מתעוררת, בטח לא באותה עוצמה. גבר שמתנהג באופן נשי היה מוגדר כבעל מין גברי ומגדר נשי. במצב כזה הייתי מוכן לשמוע דרישה שלו ממני להתייחס אליו כפי מה שהוא, לפחות בהנחה שאני מקבל שההתייחסות נקבעת לפי המגדר ולא לפי המין. וגם אם לא הייתי מקבל זאת, או שהייתי חושב שעובדתית הוא אינו מתנהג באופן נשי, היה לנו ויכוח. ועדיין אולי יש מקום שהוא ידרוש ממני להתייחס אליו כאישה לשיטתו, ולו מתוך נימוס. אבל אם המושג 'אישה' הוא ריק, והרי זהו המצב בתמונה הקווירית, אז באיזה מובן יש עליי חובה להשתמש במילים ריקות רק כי מישהו החליט שזה מה שהוא רוצה? זו נשמעת דרישה מאד מוזרה ולא מוצדקת. זהו, האתיקה אינה מענייני כאן, אלא אם היא  משמשת אינדיקציה לדיון הלוגי.

עוד מבט על הגדרות מעגליות ומושגים ריקים: מיהו יהודי

קשה להימלט מהאסוציאציה לשאלת "מיהו יהודי" (ראו על כך למשל בטורים 336 – 337 ועוד הרבה). ישנה ההגדרה ההלכתית, והיא יחסית ברורה (אם כי אפשר לפלפל גם לגביה). אבל אם מישהו לא מקבל את ההגדרה ההלכתית, והוא רואה במונח יהודי מונח לאומי או תרבותי כזה או אחר, אז ממש לא ברור מה תוכנו של המושג 'יהודי' מבחינתו. דיבור בעברית אינו קריטריון, שהרי יש גוים לא מעטים שמדברים עברית, ויש יהודים לא מעטים שלא מדברים עברית. הוא הדין לגבי קריאת תנ"ך, תשלום מיסים לממשלת ישראל, אכילת חומוס או פלאפל, או שירות בצה"ל. קשה מאד לראות בכל אלו הגדרה אלטרנטיבית למונח 'יהודי'. לכן גם בהקשר הזה תשמעו לא פעם את התשובה המעגלית: יהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי, או מי שחש יהודי. הגדרות מעגליות כאלה מאפיינות מושגים ריקים. כעת אנסה לחדד יותר את הנקודה הזאת.

נניח שאנחנו באים להגדיר את המושג 'משולש' כך (אני לא מתחייב שמדובר בהגדרה מדויקת וחד ערכית): משולש הוא צורה שנוצרת מחיתוך של שלושה קווים ישרים לא מקבילים שמונחים על מישור דו ממדי. שימו לב שאם נחליף את המילה 'משולש' במונח אחר כלשהו, שום דבר לא ישתנה. ניתן להגדיר: X הוא הצורה שנוצרת מחיתוך של שלושה קווים לא מקבילים שמונחים על מישור דו ממדי. לא השתנה מאומה, המונח ברור לנו וכעת ניתן לעשות בו שימוש בשפה. המילה שבה בחרנו אינה חשובה, ובעצם היא שרירותית. ההגדרה היא שיוצקת לתוכה את התוכן. לכל היותר נאמר שסכום הזוויות של X הוא 180. זה מביא רק לשינוי בשפה ובמינוח אבל לא בתוכן.

הבה נשוב כעת למונח 'אישה'. ההגדרה הקווירית שהוצעה לה היא הבאה: אישה היא אדם שחש עצמו כאישה. כעת נחליף את המונח 'אישה' ב-X, וכזכור זה לא אמור לשנות מאומה: X הוא אדם שחש עצמו X. האם כעת אתם יודעים מהוX ? אני בטוח שאין לכם אפילו שמץ של רעיון או כיוון. אם ההגדרה מקבלת משמעות רק כשמשתמשים במונח 'אישה' אבל לא כששמים במקומו X, זה אומר אחת משתיים: או שהמונח עצמו אינו ריק עוד לפני ההגדרה (אנחנו מבינים את המונח 'אישה' עוד בטרם הוגדר כאן), או שהוא נותר ריק גם אחריה. אבל ראינו שהמונח הזה הוא ריק לפני ההגדרה, שהרי יש לו משמעות במישור של המין אבל לא של המגדר (התזה הקווירית היא שיש נתק גמור בין שני אלו). ראינו שאפילו התכונות של בעלות המין הנשי אינן מגדירות את המגדר הנשי בתמונה הקווירית. לכן בשלב הראשוני המונח 'אישה' במישור המגדר הוא ריק. אבל אם הוא ריק, אזי גם אחרי ההגדרה הוא נותר ריק. להגדרה מעגלית יכולה להיות משמעות רק אם אנחנו מבינים את משמעות המונח עוד קודם לה, כלומר שהיא רק מסייעת לנו לחדד את התובנה שכבר קיימת בנו. לכן המשפט "אישה היא מי שחשה עצמה כאישה" לא נשמע לנו לגמרי נונסנס. זה מפני שהמונח 'אישה' נשמע לנו (בטעות, לפי הקווירים) בעל תוכן עוד לפני ההגדרה. האינדיקציה היא שכאשר נשים במקום 'אישה' את X נאבד את המשמעות. כלומר המשמעות של המושג 'אישה' לא נוצקת על ידי ההגדרה אלא קודמת לה. אבל לגבי המגדר הנשי (להבדיל מהמין הנשי) אין ולא יכולה להיות לנו שום תובנה ושום משמעות לפני ההגדרה, שהרי כל אדם מתייחס אליו כרצונו. כאמור, על פי התיאוריה הקווירית הוא צריך רק להצהיר על היותו אישה ולא לאבחן את היותו אישה.

דיאגנוזה מורכבת

ברפואה ובפסיכיאטריה נוהגים להגדיר מושגים דרך מספר מסוים של מאפיינים מתוך קבוצה גדולה יותר. כך, למשל, פסיכופת, שבו עסקנו בטור 493, יכול אולי להיות מוגדר על פי כמה מאפיינים מתוך הרשימה שניתנה שם. ישנן לא  מעט מחלות נפשיות או גופניות שניתנים להן עשרה מאפיינים ואם יש לפציינט חלק כלשהו (נאמר שישה) מתוכם הוא מאובחן כחולה במחלה הזאת. ההנחה שבבסיס הלוגיקה הזאת היא שהמחלה מוגדרת היטב, והמאפיינים הם רק האינדיקציות אליה, ולא תמיד כל האינדיקציות מופיעות או נגישות לבחינה אמפירית. לכן קובעים שאם ישנן מספיק אינדיקציות אז כנראה יש לי את המחלה. לפעמים יש כמה סוגים של המחלה הזאת (אבל יש להם משהו משותף, אחרת הם לא היו סוגים שונים של אותו מחלה), ובכל סוג מופיעה קבוצת מאפיינים אחרת. האם זה יכול להיות המצב אצלנו?

לגבי מיהו יהודי נראה די ברור שזו אינה הלוגיקה הרלוונטית. מאפיינים כמו דיבור בעברית, תשלום מס, שירות בצבא, צריכת תרבות עברית, יכולים כולם עד האחרון לא להימצא במישהו והוא בכל זאת ייחשב יהודי (חשבו על חסיד סאטמאר בניו יורק), ובה במידה הם יכולים להימצא כולם אצל אדם והוא ייחשב גוי (חשבו על דרוזי תושב ישראל). אפילו קשר (מה זה?) למורשת היהודית (מה זה?) לא יכול להיות קריטריון. אדם שנולד לאם יהודייה ואין לו שום קשר למורשת היהודית יכול לעלות לארץ על פי חוק השבות. רבים יראו בו יהודי (כנראה בגלל ההגדרה ההלכתית, שאמו יהודייה). פרופסור ליהדות או היסטוריה יהודית יכול להיות גוי גמור למרות שהוא חש קשר עמוק למושאי מחקרו.

גם לגבי מונחי מגדר זו כנראה אינה הלוגיקה הרלוונטית. ראינו שגם שם אף אחד לא נזקק למנות מאפיינים נשיים כדי להגדיר עצמו כאישה. הוא פשוט צריך לחוש אישה וזהו. כפי שראינו, זוהי הצהרה ולא דיאגנוזה, כלומר אין שום צורך שהוא יחפש בעצמו מאפיינים נשיים כלשהם, גם לא קבוצה חלקית מסט גדול יותר של מאפיינים. הוא חש אישה, ודי בכך. אבל אין כמובן שום תוכן קונקרטי שאותו הוא צריך לחוש, שהרי המושג 'אישה' הוא נטול תוכן. נראה שבתיאוריה הקווירית יש רק דרישה שבמוחו של אותו אדם תופיע המילה 'אישה' (שהיא ריקה מתוכן מצד עצמה) ושבעיני עצמו היא תהיה קשורה אליו. האמונה של הכנסייה הקווירית מבוססת על הכלל "שיוויתי 'אישה' לנגדי תמיד".

מושגים עמומים

כיום מקובל לחשוב שאתנוס הוא מושג עמום. אי אפשר להגדירו אבל הוא קיים. ישנה תחושה שאני יהודי או טנזני, גם אם איני יודע להגדיר זאת דרך מאפיינים וקריטריונים. הקושי להגדיר משהו לא אומר שהמושג אינו קיים או שהוא ריק מתוכן.

בעבר עסקתי לא פעם במרדף של פיידרוס, גיבור ספרו של פירסיג, זן ואמנות אחזקת האופנוע, אחרי המושג 'איכות'. מסקנתו היא שאין לנו הגדרה למושג הזה, אבל לא נכון להסיק מכך שמדובר במושג ריק. ישנם מושגים שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי להגדירם, אבל זה לא אומר שהם ריקים. אולי מדובר בקושי שלנו להמשיג ולנסח, או שזהו מושג יסודי שאי אפשר להעמידו על מושגים בסיסיים יותר (חייב להיות סט בסיסי כזה שעליו אנחנו מגדירים את כל שאר המושגים). אז אולי המושג 'אישה' או 'גבר' במובן של מגדר הם מושגים כאלה? יש לנו קושי או חוסר יכולת עקרוני להגדיר אותם, אבל זה לא אומר שהם ריקים. לכל היותר ניתן לומר שהם עמומים.

הזכרתי כאן בעבר (ראו למשל בטור 107) את ספרו של גדעון עפרת, מהי אמנות?. אחרי שהוא עובר על כמה וכמה הצעות להגדיר את המושג הזה, הוא מגיע למסקנה שאמנות היא מה שמוצג במוזיאון. זוהי הגדרה מעגלית כמובן, שהרי האוצר שמציב יצירה כלשהי במוזיאון עושה זאת מפני שמדובר ביצירת אמנות. לכן כעת השאלה נסוגה לאחור ועוברת לאוצר עצמו: איך הוא יודע מה להציב במוזיאון? אז במה הועילה לנו ההגדרה המעגלית והריקה הזאת? דומני שכוונתו של עפרת היא לומר שאנחנו מבינים אינטואיטיבית מהי אמנות, ולכן גם אם לא מצאנו המשגה טובה למושג הזה, עדיין ניתן להשתמש בו אינטואיטיבית. הדרך שלו לומר זאת היא לומר שאמנות היא מה שמוצג במוזיאון. זה לא מתיימר להיות הגדרה אלא זו דרך עקיפה לומר שהמושג קיים למרות שלא מצאנו לו הגדרה. כל אוצר מבין מהי אמנות, וכך הוא מחליט מה ראוי להצגה במוזיאון. יש לו אינטואיציה שמורה לו מהי אמנות, ואנחנו לא יודעים להמשיגה במילים. חוסר היכולת להגדיר אותו, לא אומר שהמושג אמנות הוא ריק. זה מה שראינו למעלה לגבי המושג 'יהודי'. לפעמים שימוש בהגדרה מעגלית הוא רק צורת ביטוי, אבל זה תמיד המצב כשהמושג עצמו נהיר לנו אינטואיטיבית עוד בטרם הגדרנו אותו.

נסו להגדיר את המושג 'קיים'. כשאני אומר שמשהו קיים, למה בדיוק אני מתכוון? לא לשום תכונה, שכן הקיום מתייחס לדבר כשלעצמו ולא להופעותיו (ראו בשיחה הראשונה במצוי הראשון). ועדיין ברור לכולנו שקיום הוא משהו בעל משמעות. אנחנו לא רק משחקים במילים כשאנחנו מדברים על משהו שקיים. זאת בניגוד לכל מיני אמירות על הקב"ה, שלדעתי הן בעיקר משחקי מילים (פנתאיזם וכו').

האם אי אפשר לטעון אותו דבר לגבי מושגי המגדר? אני חושב שלא. אין לנו שום אינטואיציה מהי אישה ומהו גבר. זכרו שיש להתעלם לחלוטין מהמין שלהם וגם מהתכונות והנטיות הנשיות או הגבריות. אז מה נשאר? סתם הצהרה ריקה. אדם מצהיר שהוא חש אישה או גבר, אבל לא מתכוון לשום דבר בהצהרה הזאת. זה לא דומה לאמנות, שכן לגביה כמעט כל אחד מאיתנו ניחן בתחושה אינטואיטיבית שיש דבר כזה ואנחנו אפילו יודעים במקרים רבים להצביע ולומר זו אמנות. יש ויכוחים כמובן, אבל ישנן גם לא מעט הסכמות. לכן התחושה היא שלא מדובר בעניין שרירותי או בהצהרה גרידא. ישנם אפילו מאפיינים שונים לאמנות, אלא שעפרת לא הצליח להגדיר מתוכם את המושג באופן ברור וחד ערכי. הוא הדין לגבי המושג 'איכות' של פיידרוס. אבל ביחס למושגי מגדר התחושה היא שמדובר בהצהרה בלבד. אין שום מאפיין רלוונטי גם אם לא נראה בו קריטריון הכרחי, שההצהרה הזאת נסמכת עליו. שם זה לא רק חוסר יכולת להגדיר אלא אין את מה להגדיר. כאמור, זו לא דיאגנוזה ולא הגדרה אלא הצהרה. האדם לא מאבחן שהוא אישה אלא מצהיר שהוא אישה. לכן קשה כאן אפילו לומר שמדובר במושג עמום. זהו מושג ריק.

עקרון החסד

ממה שתיארתי עד כאן עולה שאלו שמאמינים בתיאוריה הקווירית הם טיפשים, או שרלטנים, או שבויים בקונספציה, או סתם מבולבלים. האם ייתכן בכל זאת לפרש את תחושתם בצורה מפרגנת יותר? עקרון החסד מורה לנו לעשות זאת (ראו עליו בטור 440), וחשבתי שלסיום מן הראוי להמשיך במסעי ההרואי והמפרגן, ולנסות לחפש בכל זאת פרשנות למושגי המגדר שתוציא את הקווירים לא טמבלים גמורים. כך עליכם לקרוא את הפסקאות שיבואו עכשיו.

כנקודת מוצא, אני דווקא נוטה להאמין שבתוך כמה אנשים שמבחינת מינם הם מוגדרים כגברים ואין להם שום תכונה או נטייה נשית, באמת מקננת התחושה "אני אישה". חלקם אולי טיפשים, חלק אחר מבולבלים, אבל יש חלק שבאמת חווים משהו אמתי כזה. איני יודע להגדיר את התחושה הזאת, וגם הם עצמם כנראה לא יודעים לעשות זאת, אבל בכל זאת אני משער שישנה אצל כמה מהם תחושה כזאת. בעצם אני מתכוון לומר שהם לא רק מצהירים בפה "אני אישה", אלא שההצהרה הזאת משקפת משהו בתוכם פנימה.

אחדד יותר את טענתי, ואסביר במה היא שונה ממסקנת הסעיף הקודם (שם דחיתי את האפשרות ש'אישה' הוא מושג עמום). ראינו שם שאי אפשר למצוא מאפיינים של האנשים עצמם שיגדירו אותם כאישה, גם לא במישור הסובייקטיבי של כל אחד מהם לחוד. ראינו גם שאי אפשר להגדיר מנעד של מאפיינים בעוצמות שבין שחור ללבן. ראינו שאפילו לא נכון לחשוב שמתקיים באנשים הללו אחוז מסוים מתוך קבוצה של מאפיינים. ובכל זאת, כל זה רק אומר שהאנשים עצמם לא מאופיינים כמגדר מסוים. אבל אולי גם בלי שום מאפיין שקיים באדם עצמו, התחושה הזאת כשלעצמה קיימת בתוכו, וגם היא משקפת משהו.

שימו לב, אני מדבר על תחושה אמתית ולא על מאפיינים נסתרים של האדם עצמו שהיא מבטאת. היא לא מבטאת שום מאפיין פיזי או נפשי שלו/ה, ועדיין ניתן אולי לומר שיש כאן תחושה אמתית. סוף סוף, אותו אדם חש משהו, גם אם אין לו שום ביטוי בעולם החיצוני. זה מעלה אצלי את האפשרות שאולי יש מושג מופשט של 'אישה' או 'גבר' שהתחושה משקפת אותו. אלו לא מושגים עמומים, שכן אי אפשר למצוא שום מאפיין חיצוני שמתלווה אליו. אבל התחושה מבטאת משהו בתוכו פנימה. המילה 'אישה' כנראה אומרת לאנשים הללו משהו. היא מלווה בתחושה, או קונוטציה, אם כי ללא שום מאפיין הכרחי של האדם עצמו. נסו לחשוב על התחושה שמתלווה  לאדם כשהוא בוחן מעשה כלשהו וקובע שהוא מעשה טוב. האם אפשר להגדיר את התחושה הזאת? לדעתי לא. ועדיין הקונוטציה הזאת היא שנותנת למונח 'מוסר' את משמעותו עבורי.

ניתן לחזור כאן לדבר כשלעצמו של קאנט (הנואומנון), ולהבחנה בינו לבין מאפייניו (הפנומנון), כפי שהם נדונו בשלושת הטורים האחרונים. גם בטור 492 דיברתי על האהבה כמתייחסת לאדם כשהוא לעצמו בלי תלות בתכונותיו. כאן למעלה הזכרתי שגם קיום של משהו מתייחס לדבר כשהוא לעצמו ולא לתכונותיו. אז אולי גם מונחי מגדר בעולם הקווירי מתייחסים לדבר כשלעצמו בלי תלות בשום תכונה שלו. יש אידאה של 'אישה' או 'גבר', ואני חש שייך אליה. זאת למרות שאין לי שום תכונה פיזית או נפשית שניתן להיתלות בה או לקשור אותה לכך, אפילו לא במישור הסובייקטיבי.

איני יודע אם יש ממש בכל זה, אבל זו לפחות אפשרות. על פי עקרון החסד, מן הראוי היה לפרש את התחושה המוזרה והעמומה הזאת באופן מפרגן, וזה הכי טוב שמצאתי. אם אני צודק בכך, אזי ההברקה של וואלש נופלת בבירא כמובן. זה לא פותר את כל שאר הבעיות בקוויריות ובפרוגרסיביות בכלל, אבל אולי עשיתי עמם חסד כלשהו במישור הלוגי.

"יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד, ובחסדו שורות אליך נכתבות…"

[1] אני חייב  לומר שהייתי בודק את המקרה הזה לפני גיבוש עמדה לגביו. וואלש לא מביא כאן תיאור של פרטי המקרה, ולא מראיין את התובע או השופט שגזר את דינו של אותו אומלל. אני לא השתכנעתי שבאמת הוא מושם בהסגר רק בגלל צורת הפנייה לבנו (ללא שום ממד של התעללות). למעשה, אני כמעט מוכן להמר שלא זה המצב לאשורו. אבל כאמור גם אני לא בדקתי.