בדין גדול שהקטין בסעודת פורים (טור551)

תוכן המאמר

בס"ד בדין גדול שהקטין ב תדועס פורי מצאנו לרבותינו שפלפלו טובא בהך הלכתא גבירתא דקטן שהגדיל בין שני פסחים )(ר' פסחים צג ע"א . ו מעולם נפלאתי נוראות א אי מ לא זכינו לדין גדול שהקטין בין שני פ סחים לע וצ"ג .אמנם בגדו שהקטין בין שני פורים פשיטא דאינו שייך, שהרי ליכא שני פורים אף בגלויות(וצ"ע טובא , ואכ"מ). אמנם זאת מצאתי דחלתי ואירא , ב דין גדול שהקטין בסעודת פורים , שלא זכינו שייאמר מ בא בימים עד שדרשה בן זומא לאלפים , בחיבורו המופלא דין גדול שהקטין בפורים משולש שחל בשביעית , אשר מאז כמוס הוא עמדי חתום באוצרותיי . וענוותו הרבתו לשלחו ביד האחשדרפנים למקומ י (היא העיר הגדולה לא לוהים אשר בשם חלם תכונה, תובב"א), ופצר בי טובא אבוא במק ל י ותרמילי ו אהא כשר המסכים על דבריו, ויפה עשה דאך כבוד הוא לו לקבל מילי מעלייתא מינאי ודכוותי . ואף דאיני ראוי לכך בקוטני, תולעת נרפשת ,ולא איש עז כנמר ,ומכה בפטיש אמרתי לנפשי שחי ואעבורה דאין מסרבין לגדול. על כן שדרת ,י לדוכתא דיליה כתב הסכמה כדלהלן והציגותיו לפניכם אישים למען ירוצו בו הקוראים, יראו וישפוטו השומעים. בעז רת הנותן ליחף מ וח ולאין מנעלים סוליא ירבה , ז"ל הפנינים.

,לכבוד הרב הגדול מעוז ומגדול פילגש המן חמן ואמ ,מן וייחוסו רב בן אישה זומא, גברא רבא דכל מברכתא חביטא ל יה (כתובו ת י )ע"א, ו מאז שמואל לא מצינו כמותו בקיא .)בהטיה (שם ו ע"ב ול אשר על כן, בעוצם בקיאותו מטה הוא בזרוע עוזו וברוח קודשו כל משנה וברייתא לאשר יחפוץ, ו על כן ייקרא שמו פו ץ, ואת תורתו מאיתנו לא יקפוץ, ולא שת ליבו למטחי הבוץ, בין המשפתיים כחמור ,ירבוץ רועה אשר עדרים באלפיהם יקבוץ , חמאה יחבוץ ולא יסף עד קלוץ . ועוד אוסיף מקצת שבחו ,ושבח אומרו ד תוכו הוא כברו , ככהן גדול פרו, מלוא כל הארץ הדרו, ו כסל ל כל יושב על מדין ספרו,. הוא הגבר הוקם על אשר קיבץ כעמיר גורנה כל דברי הפוסקים בהך סוגיא חמירתא , וחצב א ני שיש חיוורות מפרדס רי מונים אשר לא קדם לו בזה אדם מעולם. שייף עי ל ושייף נפיק בגוהרקיה , אשריו ואשרי חלקו, ויהי חלקי עמו, ויה "ר ש מעתה והלאה ייסתמו פיו וליבו,

ובקרבו ישים ארבו, ויפסיק להטרידנו בהבליו שישים ,ריבוא עליו נאמר אשרי כל נביא ו ס גנונו אף ד חכם עדיף ד ונה בלשון רבו. ו לכבודו כי רב ולכבוד אמו מוכרת המזון תליט"א, עלה בלבי ומוות בחלוני ש לא ראוי לי כי אותיר הגיליון חלק, ו חס ליה לאבא בר אבא להי מנע מלפלפל קימעא בדברי קדשו ,הנעימים, אשר מפז ומזהב נחמדים וכל דבריו הם לי כ עדי עדיים. ואנוכי י ערום ועריה חפרה ה,חמה ובושה הלבנה .הללויה וזה החילי בעז רת עוזר דלים מלביש ערומים ותומך תמימים, מ חזיק לב פולטי הבלים .בנעימים נפלו לי חבלים .א ,דהנה בסי' קיט הביא מר מכתבים הנחפשים בגניזות ברייתא טמירתא גבי גדול שהקטין ב סעודת פורי ם, ופלפל בדינו אי שייכא ביה קיום שתיית ח מרא עד דלא ידע או .שמא דחוי הוא ממנה וביאור הדב רים ד נקיטנא דקטן אין בו דעת והוא כחרש ושוטה ייחשב , ממילא אף אי בסים טובא אינו יכול לאבד דעתו ולא להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ד אין בו דעת כלל ואיך יאבד מה שאין בו , דכל האומר לא לווי ת י כאומר לא פרעתי . וביותר קשה ד הא הור ונו רבותינו נו"ע ד אם אין דעת הבדלה בין ארור לברוך מנ !?יין והוסיף בידו החזקה ל דוש בה ממאי שקלו וטר ו הפוסקים אי חוסר ההבחנה מעכב בדין ביסום בפורים, .או שמא אך תנאי הוא ואינו מעכב אשתמ טי תיה שיטת בעל סוסו של המן (והוא ,)פירוש נפלא על הספה"ק תפארת מרדכי

ס"ל ד דין הוא בביסום שיג ,יע עד דלא ידע לש ו יטתיה שפיר יש לדון אי קט ן שייך נמי בהך .דינא ,עכ"ל הזהב דמר ודבריו הנפלאים משובבי נפש אשר באו עליי כמים צוננין על נפש עייפה . וראיתי לחפור ,בסוגיא חמורה זו מאנפי טובא בידי החזקה ובזרועי הנטויה ובענוותי העצומה וה מפורסמה , ושמינית שבשמינית דידי כאחד משישים נבואה.

ב .ו אקדים מ אי ד נראה לענ"ד הרמה (בעוונו תיי כי רבו ובעוצם ענוותי שכחתי ו ל הך תואר ברשימה הנ"ל, בחינת לקט שכחה ופאה , )והוא רחום יכפר ד דין זה תליא אי בסים בתר הת קטנ ו .תו או קודם לה דבפשטות מייר י מר היכא דבסים ב תר הת קטנותו דאי לאו הכי לא שייך לדו .בזה כלל דא ,י בסים קודם להקטנתו אזי פשיטא ד דין גדול לו, ושפיר יכול להיות .בגדר אינו יודע בין ארור המן וברוך מרדכי הן אמת דאי כבר בגדלותו לא הוי י דע בין 'ארור המן וכו אזי דין קטן היה לו כבר אז (שהרי לא היה בו דעת באותה שעה , וכקטן חשיב ), וממילא לא שייך לומר שהקטין לאחר מכן, שהרי כבר היה קטן באותה שעה ואין קטן אחר קטן אלא לרבות. ו אי חשיב קטן לית ליה דעת שוב אינו בר .בסומי, ופשוט הן אמת דיש לדון בו ,מדין דיחוי אצל מצוות דבעודו קטן מעיקרא הוא דחוי מעיקרו שאינו דחוי אצל מצוות, אך בגדול שהקטין הווי כמי ש נראה ונדחה דאף אם י שוב ו יגדיל אינו חייב לעולם בסעודת פורים ,דנדחה ממנה ו לעולם ו לא מישך שייך.בדין עד דלא ידע אף דיש להעמידו ב יניק וחכים , דאז דין גדול לו )(ר' קידושין לב ע"ב, אלא ד באותה שעה מחמת ביסומו אינו חכ ים כולי האי וממילא .אינו אלא ינוקא שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשנו וראיתי דיש להעמיד ביניק וטפיש (וכידוע ד במקומנו, חלם עיר גדולה ל,אלוהים רק)בשופטני עסקינן , דאז מחמת ביסומו .נעשה חכם טפי, ושפיר הוי גדול שהקטין והוא פשוט כביעתא בכותחא.למבינים הן אמת ד עוד יש לדון בזה מדין אחזו קורדייקוס, דמצינו בסוגיית גיטין ע ד ב ישן או מי ד סמיה בידן אין דין שוטה לו. ולפי זה שפיר יש לומר דאף איניש דבסים טובא אינו בגדר חסר דעת , דהא איכא למיתב עד דיתפכח ויסור יינו מעליו ושפיר אית יה בהבחנה בין ארור לברוך, וממילא אם אינו יודע מה ביניהם יצא יד"ח ביסום בהידור.

אלא דאז הדרא קושיא דאף אי יניק וטפיש הוא, אי בסים כולי האי אינו בגדר חכם דשוב סמיה בידן (דהרי .)משיתפכח שוב יחזור וישתטה על כורחנו מיירי נן דבסים בתר התקטנותו , אלא דהוא יניק וחכים , דחכמתו היא ש עמדה לו מעת שהיה גדול ועד עתה שהקטין . ומעתה שפיר יש לדון אי יוצא עתה יד"ח בסומי בפוריא (דאי באמת חשיב כקטן אזי אינו בר בסומי , ואי בתר חכמתו אזלינן שוב הוי בר בסומי). ולהלן אוכיח מדברי רבנו הש"ך דלא .ס"ל הכי הן אמת דלדינא נראה לענ"ד להקל מטעם דס"ס ,הוא: חדא הוא הספק אי הביסום מעכב ואף את"ל דמעכב ספק אי אזלינן בתר גדלותו או בתר חכמתו. על כך נראה דשפיר יכול הוא .לשתות ולהתבסם ג .אלא ,דעוד זה מדבר וזה בא העיר ני חכ"א מגדולי תה"ח בעירנו חלם תובב"א, ו א שד ביה נרגא יקירא, כיצד שייך בכלל מציאות דגדול שהקטין. ו אשתוממתי כשעה חדא, ד יה א קושיא עצומה ומחודדת אשר פלא בעיניי שלא עמד עליה אדם מעולם. ו אמרתי לנפשי ד במקום .שאין אנשים, אף תולעת דכוותי לאיש תיחשב דהנה, ראשית חכמה יש להוכיח בוודאי מהך ד שייכא מציאות קטן שהגדיל, ו בפשטות אי קטן יכול להגדיל מדוע שגדול לא יוכל להקטין. דלמדונו חכמי הפיזיקע (חכמה בגוים תאמין, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא) דכל

הליכי הפיזיקה רוורסיביליים המה, וממילא כעת יש לדון ממ"נ: אי קטן יכול להגדיל אזי גם גדול יכול להקטין , דהוקשה הגדלה להקטנה . ואי אי נו יכול , אזי גם גדול לא יכו ל להקטין וזכינו לדין דאדם לא יכול לשנות את .גילו כלל ועיקר ולפי צד זה אדם נולד חי ומת באותו גיל עצמו, ועל כך נאמר אל תשמח ,ישראל אל גיל בעמים ודרשו רבותינו בעמים הוא דשייך גיל אבל ישרא ל המה מעל הגיל .)(דהעיקר התרגיל אלא ד צד זה נמ י קשיא לי טובא שה רי מצינו בפירוש בברייתא הנ"ל דמיירי ב קטן שהגדיל בין שני פסחים, ואי אינו יכול להגדיל במאי ?קאי הן ברייתא ועוד איתא במגילה אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש, ומכאן .שיכול אדם קטן לגדול מוכח אם כן דודאי יכול גם קטן ל הגדיל. ממילא הוקשה הגדלה להקטנה, ו שפיר דן מר בגדול שהקטין, דמאי !?שנא זה מזה וכן מטו ביה מהך דהמאור הגדול והמאור הקטן בבראשית, דמוכח התם דהוקשו זה לזה. ובפרט דמצינו שהמאור הקטן היה גדול והקטינו הקב"ה ודריש לה מהך דחפרה הלבנה ובושה החמה, ממילא חזינן גם .מפשטא דקרא דגדול יכול להקטין ואשרי מי שעמלו בתורה, אשר על כן עליי נאמר חכמת אדם תאיר פניו ו רוב ענוותי מאירה פניי ו היא כחוט לגרגרותיי. . הן אמת ד עוד יש לדון בזה כיצד שייכא הך דינא למעשה. אמנם מוכח א מה ך היקש ומחכמת הפיזיקע ש יכול ה גדול להקטין וזה ברור ופשוט , אבל צ"ע מה דמעולם לא רא ינו גדול שהקטין. ויהי הדבר לפלא, והעיר חלם נבוכ.ה והנראה 'בזה דיכול גדול להקטין אם נולד בא באדר, ומשחלפו יג שנים נעשה בר מצווה, אלא עבר ו בי"ד את החודש, ונעשה א אדר להיות ל שבט. ממילא הגדול שב והקטין. אלא דציור זה לאו מישך שייכא בפורים ד הוא בי"ד או ט"ו באדר (א)ף אם חל בשביעית כידוע , ובזה לא מצינו ציור זה .של גדול שהקטין ומשנחה עליי רוח ה' בין צרעה ל בין שניצל טבעול חשבתי שמא מיירי בעברו בי"ד את .השנה, וזה שפיר שייך גם בפורים דהנה, אי ראובן נעשה בר מצווה בא' ניסן, וכעת עברו בי"ד את השנה והפכו את ניסן לאדר ב, וכעת הוא נעשה קטן בחודש .אלא ד לכאורה אף זה אינו שייך בפורים, שהרי עיבור השנה לא נעשה אלא בר"ח. ושמא שעת הדחק הייתה ועברו בי"ד את השנה בערב פסח והפכוהו באחת לפורים דפרזין, ועל כך נאמר אלא מועדי ה' אשר תקראו אתם, אפילו שוגגין ואפילו מזידין. אמנם פורים אינו ממועד 'י ה שהרי הוא מדרבנן, אבל פסח כן. וצל"ע אי ,שייך עיבור שהופך פסח לפורים מדין זה .ותליא אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא ,אך כל זה אינו אלא הבלא דבור ועם הארץ דהא אם הקטין לא' אדר ב, שפיר בעבור תרי שבועי (וכידוע דמצווה לממני יומי ושבועי ואסרי) עד י"ד בחודש ושוב חל פורים ויש לדון .כעת אי שייך בביסום אי לאו ה. אלא דשבתי ו חזי תי בדבריי תיוהא, דהא אי ,הגדול הקטין בכה"ג הוא לא איבד את דעתו ולא הפך לחסר דעת דאינו יכול להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. שהרי במציאות הוא כן בן יג שנים, אם כן אף דאינו בר מצווה דעת יש ב ו, ואם יש דעת יש הבחנה וכו'. הן אמת דלמדנו רבנו הש"ך )(יו"ד סי' קפט סקי"ג בשם הבקיאות אשר לו, מהירושלמי גבי בת שלוש בתוליה חוזרי ן , שאף אם עברו בי"ד את השנה בתוליה חוזרים להיות חוזרים , והוא מקרא דלאל גומל עלי , ודפח"ח.

,אם כן פשיטא הה"נ לנדון דידן, דאם עברו בי"ד את השנה דעתו חוזרת ונאבדת ונעשה קטן אף בדעת , ו בזה התיישב לי קושי עצום בהך קרא דאבדה דעת נבוניו שנלאו העולם מלפרשו ו.פשוט ובאמת בעירנו חלם שכולם חכמים גדולים ומחוכמים הם, שפיר בעינן לאזדהר שמא

יעברו בי"ד את השנה ו יתקיים בנו מקרא שכתוב ואבדה דעת נ בוניו שלא כדרך הטבע, .רח"ל מהאי שעתא ו .ואגב שיטפי אחדש עוד ד לפי דרכנו נראה ד יכולים בי"ד גם להפיל חודש מהשנה, כמו שיכולים הם להוסיף, שהרי ראינו לעיל דהוקשה התגדלות להתקטנות, ואם עיבור השנה יכול להקטין אדם אז הפלת השנה יכולה היא להגדילו. דעיבור הוא הכנסת עו ד חודש כעובר לכרס השנה והפלה היא הוצא ת החודש העובר מהשנה (וכידוע חודש הוא פחות מתלתין יומי, ועד ארבעים יומי הפלה אין בה )איסור רציחה., והוקשה הפלה לעיבור זכינו לדין שיכולים בי"ד להפיל את השנה, אלא דיש לדון האם שרי להו רק להפוך את אדר לניסן או שמא יכולים גם להפוך את שבט לאדר. ונראה ד כל זה נאמר רק ב הפיכת אדר לניסן דחודש אדר אינו מן המניין, וכמו .שיכולים לעברו כן יכולים להשמיטו ולהפילו ועוד יש לדון אם ניתן להפיל גם אדר רגיל או .רק אדר ב אחרי שעוברה השנה ובזה מתבאר שלא רק שיכול קטן להגדיל ויכול גם גדול להקטין, אלא יכול גם קטן להאיץ גידולו בחודש ברגע כמימריה, וזהו שנאמר דהרות דהרות אביריו, ועוד ד אמרו ישראל על הים שירת רוץ בן סוסי רוץ ודהר וגו', והדברים שמחים ורוקדים ורצים .כנתינתם מסיני ז .אלא דכל זה איננו שווה לי, בעודי רואה קושיא עזה כסער ושמיי עליי ,נאפלו. דהנה אי בי"ד עברוה לשנה או קדשו לירחא, הרי השתנה הזמן למפרע , ומעת שעברו לשנה בערב פסח )(דהוא יד בניסן , איגלאי מילתא למפרע ד ההוא יומא הוי פורים דפרזין (יד אדר ב), ושוב לא הוי האי ינוקא כגדול ש הקטין , אלא איגלאי מילתא דהוא קטן הווה מאז ומעולם . הן אמת דאיהו גופיה טעה בה וסבר דגדול הוא, אך לאחר שעברו בי"ד את השנה שוב איגלאי מילתא למפרע דמאז ומעולם קטן הווה , והווי כמי שחגג בר מצווה בטעות .והתבררה טעותו ו עוד סניף לדבר, כיהודה ,ועוד לקרא שכל קטן שנולד ,בחזקת קטן הוא ו אף דהווי חזקה העשויה להשתנות שפיר אזלינן בתרה כמו מה דמצינו לגבי חזקת חיים שאף ד היא עשויה להשתנות הוי חזקה. וממילא אף אם ספק הוא ,אי הקטין או לא מוקמינן ליה אחזקתו כדילפינן מבית המנוגע )(חולין י. .ח הן אמת דראיתי ליישב את הדברים כפתור ופר ח ודברי פי ינעמו כשמן הטוב לכל אוזן שומעת ולב מבין, דהא מצינו נדון דומה ל נדון דידן בדין דבר שיש לו מתירין. דבד"כ דבר מותר הוא דנעשה אסור, מידי דהווי א חלב שנתערב בבשר וכדומה. אלא ד בתוה"ק מצינו גם דבר פלא ד דבר אסור שניתר, כחמץ בפסח אחרי החג ומוקצה אחרי השבת וכדו'. וזה הווי ממש כגדול שהקטין, ועל כ אביא ממרחק לחמי למיפשט מהתם איבעיא חמירתא דידן .דהכא דהנה במסכתא נדרים נט ע"א איתא דקו נמות הוו כדבר שיש לו מתירין דיכי ל למיתשיל עלייהו, וכל חומרי דשיל"מ עליו. ואדוננו הרא"ש בפ סקי ו שם )(פ"ו סי' ג הביא מהירושלמי דתמה טובא על הך דינא וז"ל ואלו נדרים מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מי עבדינן ]כדבר שיש לו מתירין התני תמן [כתובות עד ב שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו כלומר וכיון שעוקר אותו מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דבר שיש לו מתירין אמרי אין עוקרו אלא מכאן ולהבא כלומר עיקר העיקור מכאן ולהבא שהרי היה אסור עד עתה ואף על פי שעוקרו מעיקרו מכל מקום היה אסור עד היום הלכך חשיב דבר שיש לו מתירין עכ"ל הטהור. הא קמן ד קושיית הירושלמי היא בדרך ,ממ"נ אי הלך לחכם והתיר לו את נדרו, הרי הוא כמי שלא נדר כ לל. ואי לא הלך לחכם הרי הנדר קיים ועומד לעד ., עשוי באמת וישר ו על כן ,ממ"נ לא הווי כדבר שיש לו מתירין דדבר שיש

לו מתירין הוא ניהו דבר שהיה אסור וניתר לאחר מכן , והדברים פשוטים למבינים יודעי בינה לעתים. ובתי' הירושלמי ביאר הרא"ש דבהתרת חכם בפתח וחרטה לא אמרינ ן כפשטא דמילתא דאיגלאי מילתא למפרע שהנדר לא נידר מעולם, אלא הוא מכאן ולהבא למפרע (בדרכו .)של מרנא הגר"ש שקאפ ר"מ דגרודנא הנדר אכן היה אסור עד שבאה שעת היתרו, ואותה שעה נעקר למפרע, ושפיר הווי דבר שיש לו .מתירין, כדבר שהיה אסור וניתר אם כן, הוא הדין והוא הטע ם לנדון דידן, דגדול ונתקטן מחמת עיבור השנה או קידוש החודש אינו נעשה כקטן למפרע , דאין כאן איגלאי מילתא ,למפרע אלא גדול היה ונתקטן מכאן ולהבא למפרע, ושפיר הווי כגדול ונתקטן שאינו קטן מעיקרו. והנה ,קמה סוגייתנו וגם ניצבה .ולישרים נאוה תהילה אלא דאכתי תקשי לן אליבא דההו"א דהירושלמי, כיצד מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד, דהרי לפי ההו"א דידיה גדול ונתקטן חשיב כקטן מעיקרא , כמו דבהו"א דידהו התרת נ דרים הוי כאיגלאי מילתא למפרע )(ואינו כדשיל"מ וא"כ הה"נ בגדול ונתקטן , והיא קושיא עצומה ובעינן נגר ובר נגר דליפרקינה. ט . ולחומר הקושיא אזרתי כגבר חלצי וכאזור ,)מותניי (הוא ניהו דמתקרי גארטעל בלע"ז ,ויצאתי תרתי וראיתי פתר להך קושיא חמירתא ואת אשר יאהב ה' יוכיח ואשרי מי שבא לכאן והבלו וחבטתו בידו. דהנה, יש לדון בדין אותם משונין דמ כונין טראנסג'ענדערן, דאיהו גבר ד נעשה אישה אישה שנעשית גבר, לא שערום אבותינו (ויש לדון כאן בדין כלי גבר על אישה שהיא גבר אי אסיר נמי או שמא שפיר דמי), ואכ"מ . ,והנה כל מילתא איתא בתוה"ק וליכא מידי דלא רמיזא בה , ומעתה יש לדון בדין איתתא בת יב ומחצה שהיא גדולה, ועתה אזלא לה למנתח ועביד לה כ זכר, רח"ל מ ,האי דעתא. אם כן הרי היא שבחו של אותו אומן שעשאה כלי כזכר בן יב ומחצה שהוא קטן ( אמנם הווי מופלא סמוך לאיש ודי בזה) . נמצא ד השוטה הגדול נעשה כאן קטן ( פרט לעניין נדרים ש בהם המופלא דינו)כגדול. אם כן, זכינו לדין גדול שהקטין בכגון איתתא )(דאיהי חפצא כידוע דנעשתה גברא. אלא דשוב יש לדון אי הווית האי איתתא גבר ,מעיקרא והאפראציע רק מגלה זאת למפרע וכבר ראינו לעיל דאיגלאי מילתא למפרע אינו מועיל לעשות גדול שהקטין, או שמא אכתי עד השתא איהי אינה אלא איתתא בלבוש גבר )(כדעת הפראגרעסיבען , ושפיר הווי גדולה ולא הקטינה כל.ל ולפי דרכנו נראה דשאני טראנסג'ענדער מטראנסג'ענדערית, דברנש קמא הרי הפך מאישה גדולה לגבר קטן, ולפי הש"ך הנ"ל מהך דלאל גמר עלי בכך אבדה חכמת נבונותו דהא איבד את דעתו (בבחינת אישה תסובב גבר, שמאבד את דעתו). אבל טאנסג'ענדערית הרי היה גבר קטן שהגדיל ונעשה איש ה גדולה, ולפי הש"ך הנ"ל כעת נכנסה בה דעת טובא, ואין פלא דהא האידנא הפכה היא מחפצא לגברא. מה רבו מעשיך האיחוד האירופי כולם בלי חכמה עשית מלאה .הארץ הבליך הן אמת, דאפשר שהאפראציע פועל מכאן ולהבא למפרע, ומההו"א דהירושלמי הנ"ל הכי מוכחא מילתא, ו על כן שפיר הוו י גדול .שהקטין ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ור' בכל זה באורך בחיבורי המופלא על היסוד שבטראנסג'נדר הטרנסאטלנטי יזם המקיאווליסטי לאור שתיית קפה של נשים בארץ התיכונה (יצא בהוצאת רסלינג תובב"א זי"ע), חיברתיו עת הייתי סמוך לאיש ומאז כבר נשאלתי עליו לחכם וביטלתיו מעיקר א כעפרא דארעא, ועשיתיו ספר שנכתב והתאדה, כעולם חרב ובנוי וחרב, שהוא בחינת .גדול שהקטין ואכמ"ל יותר בזה