Read Next
פוסטים
לפני 24 שעות
תקנת אושא: מחיר מהותי ומקרי של מצווה (טור 606)
פוסטים
לפני 6 ימים
על מוסר ורגש: תמונה כללית (טור 605)
פוסטים
לפני 2 שבועות
פרדוקס בוחן הפתע: המשך (טור 603)
פוסטים
לפני 3 שבועות
בין קיום מצווה לבין האחריות לקיומה (טור 600)
פוסטים
לפני 4 שבועות
מצוות מילה כמצוות האב על הבן (טור 599)
פוסטים
23/10/2023
צירוף נשים לברכת חתנים (טור 598)
לפני 24 שעות
תקנת אושא: מחיר מהותי ומקרי של מצווה (טור 606)
לפני 6 ימים
על מוסר ורגש: תמונה כללית (טור 605)
לפני שבוע 1
קיום מהודר של מצווה אחרי יציאה ידי חובה (טור 604)
לפני 2 שבועות
פרדוקס בוחן הפתע: המשך (טור 603)
לפני 2 שבועות
בחינה מחודשת של פרדיגמות בעקבות אירועי שמחת תורה (טור 602)
לפני 3 שבועות
פרדוקס בוחן הפתע: על שני סוגי פתרונות לפרדוקסים (טור 601)
לפני 3 שבועות
בין קיום מצווה לבין האחריות לקיומה (טור 600)
לפני 4 שבועות
מצוות מילה כמצוות האב על הבן (טור 599)
23/10/2023
צירוף נשים לברכת חתנים (טור 598)
22/10/2023
על שרידות ואמת: מבט מפוכח על אורתודוקסיה וסוציולוגיה (טור 597)
10 תגובות
השאר תגובהלבטל
קרא גם את הטור הזה
Close
גדול הסמוך על שולחן אביו, כקטן. הרי מצינו!
גדול ששכח תלמודו, יש לדון מדין שברי לוחות.
ומה דין גדול כפפא בר אבא שסמך על שולחן אביו ושברו, הלוא גדול שסמוך על שברי שולחנו של אביו, וצ"ע אי חשיב גדול או קטן. ודוק היטב כי קיצרתי.
והדברים בהירים נהירים וצעירים כיום נתינתם מהר סיני (והוא צ'עינע בלעז) אשרי שנתן חכמתו לבצל ודם!
יפה דקדק מר לכתוב 'נתן' ולא 'חלק', יען כי מקובלנו שחלוקת הבצל מעלה היא דמע בעיני החולק, שנאמר ומשה כותב בדמע.
יישר כחו דמר וקראנה לו מרא דאתרא ושרי ליה מריה וכיהודא ועוד לקרא ולהוסיף קושיא בדין שלושה שאכלו כאחד מה דין אחד שאכל כשלושה? ובדידי הווה עובדה ביום הקדוש פורים שאכלתי כשלושה ושתיתי כעשרה ומבשרי אחזה שנתקטנו עליי בגדיי וחזינא דיש הקטנה בסברות כרס אחר גידוליה. ועוד יש לי לפלפל בדבריו לפי שטותו ומה אעשה שכל עצמותיי תאמרנה לאמור למשחית הרף ולמזור תרף והוא רחום יכפר עוון וכו'.
ועל כך נאמר החש בעצמותיו יעסוק בפורים תורה ותבוא כשמן בעצמותיו, ויקוים בו וצרות האחרונות משכחות הראשונות. ושמא אחד שאכל כשלושה נמי די בו דליהווי כצרות אחרות המשכחות לראשונות ודוק.
ולעצם דבריו, יתיר מר להעיז פניי ואם טעיתי יתלו הדבר בי כגביהה בן פסיסא. והעלוני רעיוניי דמה דאחד שאכל כשלושה אי יכול לזמן, תליא בפלוגתא דרבוותא אי אזלינן בתר רוב הכמות או רוב האיכות. אלא דיש לדון מהי כמות לעניין זה: כמות הקילוגרמים או כמות האנשים ואכמ"ל בזה.
לעלה ברעיוניי לדון בדין מיגו מטעה טובה לטענה גרועה. ומסברא הו"א דמהני, דמאי שנא מיגו דמה לי לשקר ממיגו דמה לי לומר אמת?! ואשריי שעלתה לי על ככה ויה"ר שתעלה ארוכה לעלה נידף בזכות עפר ואפר.
https://en.wikipedia.org/wiki/The_Curious_Case_of_Benjamin_Button_(short_story)
קישור יפה.
נראה לי ששאלת גדול שהקטין היא שאלה גדולה עצומה וחשובה וממש רצינית לכל התורה כולה פרט לדיני פורים
שרק עליהם דרשה הגמ' 'ככתבם וכזמנם'
ורק בהם ניט שייעך מצב של גדול שהקטין
לכן מן הראוי שהשאלה זו הרב יעלה בשאר השנה כגון לכ' ליל הסדר
לכ' ט' באב
לכ' יום העצמאות
ולא לכב' פורים שחידשה בו הגמ' דין מוזר של 'ככתבם וכזמנם'.
הסכים איתי בני יהודה נ"י שלומד איתי כעת באבות ובנים ותיכף יגדיל בעז"ה.