רגע חוקתי, או: איך מתנהל שיח ציבורי (טור 552)

בס"ד

מיכה גודמן חוזר ומדבר בימים האחרונים על משמעותם של הימים הללו, ומצביע על כך שאנחנו רגע לפני משבר חוקתי אבל יש לו גם פוטנציאל חיובי מאד ואפילו מכונן בגלל שאנחנו מצויים במה שמכונה "רגע חוקתי". הביטוי הזה קנה שביתה בימים האחרונים, ושמעתי אותו בהקשרים נוספים. אני מאד ממליץ לשמוע את שיחתו על העניין. ממש מאלף לדעתי, והדברים שאכתוב כאן נכתבו בעקבות ההאזנה לדבריו. אני אתייחס כאן לא מעט לדבריי בטור 548 ולכן כשאפנה לטור הנ"ל כוונתי אליו.

איך מתנהל שיח ציבורי?

כתבתי כאן בעבר שבישראל לא מתנהל שיח ציבורי על שום דבר. יש התלהמויות כיתתיות וצעקות ללא הקשבה, ואנשים לא ממש מבינים על מה מדובר אבל זה לא מפריע לאנשים להיות עם עמדה מגובשת בסוגיות שעל הפרק. הפוזיציות שולטות על כל דיון, והעמדות שנשמעות בו בדרך כלל צפויות לגמרי.

בימים אלו אני מקבל פתאום תחושה שהמצב קצת שונה. עדיין רוב האנשים לא מעורים בפרטים לגבי הרפורמה והמסתעף ממנה, ועדיין זה לא מפריע להם להחזיק בעמדות מגובשות היטב, אבל בלי שנשים לב כן מתחיל להתנהל שיח אמתי לגביה.

צריך להבין ששיח ציבורי, גם כאשר הוא מתנהל, נעשה בצורה מאד מורכבת. ההתכתשות ברחובות, הפגנות והפעלת כוח כלכלי (הוצאת כסף ועסקים לחו"ל), תקשורתי או אחר (כולל סרבנות של אנשי צבא), הם חלק בלתי נפרד מהמשחק. ניתן להתווכח על הלגיטימיות של הצדדים הללו, ובדרך כלל גם כאן תשמעו עמדות שבלוניות וצפויות, אבל כדאי לשים לב לכך שעד היום זה היה כל המשחק, למרות שהוא התנהל בעצימות יחסית נמוכה (לא ראינו איומים וסרבנויות כאלה במקרים קודמים). כל זה כבר לא נכון בימים אלו. במקביל להתלהמויות ולחוסר הקשב הרגיל, ולמרות שהעצימות של המאבק הכוחני עולה מאד, פתאום אנשים מתחילים לקרוא על הדברים, קצת להתמצא, להחליף עמדות והצעות (מתווים חדשים מתפרסמים כאן כל יום ומגיעים לדיון). פתאום שומעים מאנשים דעות על מהם חוקי יסוד, איך מקבלים אותם, האם זה מאפשר לפסול חוקים וכיצד, מה ראוי ומה מצוי, מינוי שופטים, מעמדם של יועצים משפטיים, השוואות לעולם (בדרך כלל לא שוות הרבה, מכל הצדדים) וכדומה. מה שהיה נחלתם של מספר מומחי משפט וכתבי עת אליטיסטיים, הפך פתאום להיות נוכח ברחוב ולהגיע עד לאדם הקטן. במקביל לכל זה, נעשות עבודות יותר שיטתיות, ואנשים מתחילים להשמיע דעות מנומקות ואפילו להתווכח עניינית. במקרים רבים זה לא נעשה באופן ישיר, אבל גם ויכוח ודיון עקיף זה משהו. וכמובן יחד עם זה ההתגוששויות מתחילות להסלים, והצעדים משני הצדדים נעשים קיצוניים יותר, עד כדי חשש לקיומנו. כך נוצר משחק השפן שתיארתי בטור הנ"ל. אבל בימים האחרונים יש שינוי כיוון. הפעלת הכוח משני הצדדים נותנת את אותותיה.

פתאום שומעים מאנשי משפט אמירות בדבר מוכנות לפשרה, סוג של רפורמה חלקית, הכרה בצורך, במוטיבציות ובתסכולים שהובילו לצעדים של לוין ורוטמן וכדומה (והביקורת היא רק על המהירות ועל הפרטים). כל אלו הן זמירות שלא שמענו עד כה. אין לי ספק שזה לא היה קורה בלי הכוחניות והנחרצות של לוין ורוטמן, גם אם היא לא מוצדקת כשלעצמה. וכמובן ההיענות שלהם לא הייתה אפשרית לולא הכוח שהופעל מהמוחים למיניהם (מחאות כלכליות, סרבנות ועוד). בעיניי, אם לוין ורוטמן שהתניעו את המהלך, אפשרו לנו בכך להתחיל להתווכח באמת, הזכות שמורה להם בכותל המזרח של ההיסטוריה. תומכי הרפורמה שואלים את הקולות המתפשרים איפה הייתם עד עכשיו?! למה עד עכשיו לא שמענו הודאה בכך שיש בעיות ושדרושה רפורמה? וכמובן ההשוואות המתבקשות (והנכונות בחלקן) להתנתקות עולות שוב ושוב. תומכי הרפורמה חושדים, ובמידה של צדק, שמתנגדיהם משמיעים קולות של פשרה רק מפני שהם חוששים שכעת ידם עלולה להיות על התחתונה. בעיניי יש בזה משהו, אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואם נוצר שיח, מאיזו סיבה שלא תהיה, לא נכון לא להצטרף אליו.

כשלעצמי, אני די משוכנע שהרפורמה בצורתה הנוכחית לא תעבור. הלחצים, בעיקר הכלכליים, התקשורתיים, החברתיים (פירוק הצבא) והמדיניים, יכריעו אותה בסופו של דבר, אלא אם הקואליציה העכשווית באמת חסרת אחריות ואטומה לחלוטין. אבל בכל אופן לא נכון לפספס את הרגע וחשוב למצות את השיח שמתעורר כעת. בטור הנ"ל הסברתי שלמשחק השפן הזה יכולות להיות כמה תוצאות אפשריות: צד אחד מנצח או הצד השני מנצח או ששניהם מתרסקים. כרגע נראה שהתוצאה השלישית היא הצפויה להתרחש (ההתרסקות יכולה להיות ברמות שונות כמובן. המדינה תיחרב, תחדל להיות דמוקרטית, תהפוך לרפובליקת בננות כלכלית ו/או ערכית וכדומה). אבל כתבתי שם שיש עוד אפשרות, ששני הצדדים יתעשתו ויבינו שאין בכך תוחלת, ויגיעו להסכמה משותפת שתהיה טובה יותר לשניהם (השוויתי זאת לדילמת האסיר). זה מה שאומר גם מיכה גודמן בדבריו הנ"ל: אנחנו נמצאים רגע לפניי משבר חוקתי או ב'רגע חוקתי', שהוא רגע עם פוטנציאל לשיקום ולתנופה.

ההתקדמות לקראת 'הרגע החוקתי'

מיכה גודמן טוען שאנחנו מסתכלים לא נכון על המצב. אנשים בדרך כלל סבורים שהייתה כאן מהפכה שנעשתה בעשורים האחרונים על ידי בית המשפט שנטל לידיו כוח רב מדיי בלי שבאמת קיבל אותו מהכנסת (שלא חוקקה את הבסיס לפעילותו) או מהציבור (הוא לא נבחר), וכעת יריב לוין ורוטמן עושים מהפכה הפוכה שמיועדת לאזן את המצב. הבעיה בהתנהלותם היא שהם לוקחים את זה לקיצוניות ההפוכה, ויביאו אותנו למצב שבו אין מגבלות ממשיות על כוחה של הרשות המבצעת. בכל אופן, ההסתכלות היא כאילו יש כאן ניסיון לאזן ולתקן את מה שנעשה בעבר על ידי אהרון ברק וכנופייתו, והוויכוח הוא בשאלה האם אנחנו חוזרים לדרך האמצע או עוברים לקיצוניות הפוכה. רבים טוענים שהניסיון להגיע לקיצוניות ההפוכה (הכוחניות של לוין ורוטמן) הוא שיביא אותנו לדרך האמצע, כשיטתם הידועה של אריסטו והרמב"ם.

גודמן טוען שזו אינה ההסתכלות הנכונה. כדי להסביר זאת, הוא מקדים ואומר שיש הבדל בין שיח בתוך מסגרת הדיון לבין שיח על המסגרת עצמה. רוב ככל הוויכוחים שמתנהלים אצלנו ובכלל עוסקים בנושאים של מדיניות, ביטחון, דת ומדינה, כלכלה, אידאולוגיה, מוסר וכו'. כל הדיונים הללו נערכים בתוך מסגרת נתונה שעליה לא מדברים. משל למה הדבר דומה? לדיון בין אוהדי כדורסל לגבי הטקטיקה הנכונה שבה ראוי לנקוט. האם לתקוף מכאן או משם, בתוך הצבע או מחוצה לו, בכמה גבוהים ובכמה גארדים להשתמש וכו'. אבל אוהדים לא נוהגים להתווכח על שאלות כמו מהו גובה הסל או משקל הכדור הראוי, האם צריך שתי זריקות בעבירה או שלוש או אולי אחת וכדומה. אלו הם הכללים שקובעים את מסגרת הדיון, והדיונים הרגילים מתנהלים בתוכם. גם בפוליטיקה זהו המצב. עד היום היו ויכוחים סוערים בשאלות אידאולוגיות, מוסריות, פוליטיות, ביטחוניות שונות, והם התנהלו כאילו יש לנו מסגרת קבועה וידועה שבתוכה ניתן לנהל את השיח הזה. החידוש בימים אלו הוא שזוהי הפעם הראשונה שמתנהל בישראל ויכוח על כללי המשחק עצמם. כאשר משחק הכדורסל ייקלע למשבר ויתברר שהמסגרת בעייתית, גם שם יכולים להתחיל ויכוחים על החוקים עצמם. זה מה שמוביל אותנו ל"רגע החוקתי".

ההיגיון אומר שלפני שנכנסים לשאלה מה ראוי לבית המשפט לעשות ועד כמה להתערב וכיצד הממשלה אמורה לנהוג (מדינית, דתית, ביטחונית, ערכית), צריך להסדיר את כללי המסגרת: מה בסמכותם של הממשלה או של בית המשפט לעשות. כיצד צריכים להתנהל היחסים ביניהם. רק  אחרי שזה מוסדר, ניתן לנהל את הוויכוחים המהותיים יותר על תוכן, מדיניות וערכים.

טענתו של גודמן היא שברוב המדינות הדמוקרטיות, כאשר הוא קמו הצעד ראשון שלהן היה להקים מוסד מכונן שתפקידו היה לקבוע חוקה. זוהי קביעה של כללי המשחק. לאחר מכן, כשהמסגרת כבר קיימת ומוגדרת, המוסד הזה אמור להתפזר ולערוך בחירות למוסד המחוקק ושאר המוסדות, ועכשיו כשהמסגרת קיימת המשחק הדמוקרטי יכול להתחיל. בישראל, כידוע, אחרי מלחמת השחרור נערכו בחירות לרשות המכוננת שהייתה אמורה לקבוע חוקה ואז להתפזר ולערוך בחירות לרשות המחוקקת והמבצעת. אבל הרשות המכוננת לא הצליחה להגיע להסכמות ולא יצרה חוקה, ולבסוף החליטה לדלג על השלב הזה ולהפוך את עצמה לרשות מחוקקת. משמעות הדבר היא שהם ואנחנו התחלנו במשחק בלי לקבוע את החוקים שלו.

על פניו זהו מצב אבסורדי שלא באמת יכול לעבוד. חשבו על אוסף אנשים שדנים כיצד להגדיר משחק כלשהו, ומחליטים להתחיל לשחק בו בלי להגדיר את חוקיו. מוזר, לא? למרבה הפלא זה די עבד. עם קצת דיקטטורה וקצת שתלטנות של בן גוריון ואחריו של ההסתדרות ומפלגת העבודה לגווניה, אבל בסה"כ זה עבד. הוקמו כאן מוסדות, התנהלו דיונים, הייתה אפילו קצת ביקורת משפטית ופוליטית, והא ראיה שאחרי תקופת דומיננטיות מוחלטת של כמעט שלושים שנה, השלטון של מפא"י התחלף. כלומר כן נוצרה כאן סוג של דמוקרטיה.

אבל לאורך כל התקופה הזאת, ברקע נשף בעורפנו הוואקום שביסוד כל המשחק הזה. הכללים שלו לא היו מוסדרים. מדי פעם זה צץ, בדרך כלל בעצימות נמוכה למדיי, אבל לא באמת טופל. בשלב כלשהו בית המשפט ראה שיש ואקום מבחינת כללי המשחק והיה צריך לקבל החלטות, ובתוך כך הרשה לעצמו להחליט על כמה כללים כאלה בעצמו. זה לא אמור להפתיע אותנו, שכן המשחק צריך להתנהל וכשאין חוקים מישהו אמור לקפוץ למים ולמלא את החלל הזה. אחרת איך נשחק?! הכנסת התעקשה לא לקדם את החוקה ולא ליצור מסגרת, ושוב ושוב התחמקה מהאתגרים שהציג בפניה בית המשפט. למרבה הפלא, גם זה עבד תקופה מסוימת. מדי פעם היו מחאות וקולות שקראו לתיקון המצב ולאיזונו, אבל בסה"כ הם לא הבשילו לכדי מרי של ממש. נכון שהצטבר תסכול גדול, בעיקר בצד הדתי-ימני, אבל זה לא גרם לו להיענות לדרישות שבאו בדרך כלל משמאל לכונן חוקה. המצב הזה היה לו נוח, והוא העדיף לרקוד על שתי החתונות: גם להשאיר אותו כך וגם לזעוק חמס על בית המשפט. שימו לב שגם בשנות שלטונו הארוכות של הימין לא נשברו הכלים, ואף אחד לא ניסה לעשות מהפכת נגד או לקצץ את כנפיו של בית המשפט. הציות להחלטות בית המשפט היה כמעט מלא.

מקרה חריג היה כעת חיה לפני שלוש שנים, כאשר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, דמות ממלכתית למדיי, הגיע כמעט לקצה והודיע שמצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין של בג"ץ. התחושה של משחק השפן קרמה אז עור וגידים. איילת שקד וגדעון סער, שני שרי משפטים שמרניים ולעומתיים לאקטיביזם של בית המשפט העליון, עשו תיקונים קוסמטיים למדיי, שלוו בתסכול ניכר של תומכיהם על כך שהם לא באמת משנים את המצב. לכל אורך הדרך כללי המשחק (אלו שנוצרו דה-פקטו על ידי בית המשפט) נותרו בערך כשהיו.

בחודשים האחרונים המצב הזה השתנה באחת. בקדנציה האחרונה החליטו אנשי הרשויות המבצעת והמחוקקת (שלא באמת קיימת אצלנו), לקחת את היוזמה לידיהם ולשים סוף למצב המוזר הזה. הם רוצים לקבוע סוף סוף את כללי המשחק. הבעיה היא שלרוב הציבור הקביעות שלהם נתפסות כקיצוניות ומהירות מדיי, וחסרה ההידברות שצעד כזה מחייב. מעבר לזה, נוצרו כבר כללים טנטטיביים שנתנו כוח בידי מוסדות וגורמים שונים ולכן עצם קביעת כללי המשחק נתפסת כיום כשינוי של כללי משחק קיימים (מה שאינו מדויק. באופן מהותי מדובר כעת יותר בקביעת כללי משחק מאשר בשינוי שלהם). אין פלא שהדבר מעורר מחאות ומהומות וחוסר הסכמות. מתחילות כעת התנגשויות שמסלימות די במהירות, אבל בצדן מתחיל להתעורר גם שיח, כפי שתיארתי למעלה.

גודמן טוען שבימים אלו אנחנו בעצם חוזרים ומקימים את הרשות המכוננת ואת החוקה, כלומר קובעים את כללי המשחק שהיו חסרים במשחק שלנו עד כה. זהו סיום של הקמת המדינה (ולא בהכרח תחילת הסוף שלה). זאת כמובן רק אם נשכיל להגיע להסכמה במשחק השפן שבו אנחנו נמצאים. אחרת אנחנו בדרך לאבדון. השאלה האם נגיע למשבר חוקתי או שנכיר בכך שכעת נוצר רגע חוקתי שראוי לנצל אותו. בקצרה, טענתו היא שלא מדובר כאן במהפכה שמנסה לתקן את המהפכה של ברק ובית המשפט שלו, אלא בכינון מאוחר של כללי המשחק. מילוי הוואקום שאותו ניסו אהרון ברק ועמיתיו למלא בדרכים בעייתיות, כך שהוויכוח והשיח שהיו חסרים לפני שברק קיבל את החלטותיו נערכים כעת. זו אינה מהפכה חוזרת, אלא כינון מאוחר של חוקי המשחק.

כפי שהסברתי, התכתשות והבטישה ההדדית שבהם אנחנו חוזים בימים אלו, הם הדרך שבה מתנהל שיח ציבורי המוני ובריא. אין דרך אחרת לנהל שיח על כללי המשחק עצמם, בטח לא כשאנחנו כבר לא באמת נמצאים בתחילת הדרך. כעת התברר לכולנו שעלינו להחליט האם יש לנו עניין במשחק משותף או שמפרקים את החבילה. מכאן גם יובן שהשיח הזה לא יכול להתנהל רק על ידי נציגים, או דרך המוסדות הפוליטיים הקיימים. מה שעומד על הפרק הוא תפקידם ומשמעותם של המוסדות הללו, וכאן ביסודו של דבר העם עצמו צריך לומר את דברו. עצם היציגות עומדת כאן לדיון, ואין פלא שחזרנו להחלטות בכיכר העיר כמו בדמוקרטיה האתונאית.

אופיו של הוויכוח

שימו לב שבשיח הזה אין משמעות לרוב ומיעוט, שכן כפי שהסברתי בטור הנ"ל (ואפרט עוד בטור הבא) אין שום תוקף להחלטות הרוב ואין שום חובה על המיעוט לקבל אותן, כל עוד אין הסכמה של כולנו לנהל משחק משותף. מאותה סיבה, מה שקובע בדיון הנוכחי אינו רק רוב האצבעות של הבוחרים, שכן הרוב הוא אחד מהכללים של המסגרת שאותה עוד לא באמת יצרנו. נכנסים לדיון הראשוני (והקמאי) הזה גם הכוח כלכלי, התקשורתי והתרבותי, מחלוקות ערכיות שונות, ואין לו כללים כל כך ברורים. כל הצדדים חורגים מהכללים, שכן המחלוקת הזאת משקפת את העובדה שאין לנו באמת כללים.

למעלה הסברתי שכך מתנהל שיח ציבורי. שיח כזה לא מוכרע בהצבעה בכנסת, שכן הצבעה היא מתודה שיסודה בכללי המשחק. כעת אנחנו דנים האם יש בכלל משחק, האם יש לו היתכנות, מה יהיו כלליו ומי מוכן להשתתף בו לפי הכללים הללו. לכן אנשי עסקים וחברות היי טק שמוציאים את כספם כמחאה פוליטית עושים צעד לגיטימי לגמרי. אפילו סרבנות של חיילים, עד כמה שהיא בעייתית, אינה משהו בלתי לגיטימי בעליל בסיטואציה כזאת. זהו חלק מההתגוששות הכוחנית שמלווה את השיח התוכני. כל צד מבהיר לאחרים מה יהיו המחירים אם לא יתחשבו בדעתו. האופוזיציה אומרת לקואליציה, נכון שאתם הרוב, אבל שימו לב למחיר הכלכלי שתשלמו על שימוש לא מוסכם ברוב. כך גם אומרים לנו חיילים ומפקדים בצבא.

יש בנותן טעם להזכיר שגם בהלכה יש מחלוקת אם הולכים אחרי רוב החכמה או רוב האנשים, ואצלנו יש מחלוקת דומה: האם שלטון הרוב הוא רוב האנשים או אולי יש להתחשב גם ברוב הכוח הכלכלי והצבאי והחברתי. לא בכדי לארה"ב יש זכות ווטו במועצת הביטחון ולנו אין. כשקורה משבר בעולם, מי ששולח כסף או צבא כדי לפתור אותו אינו מדינת ישראל אלא ארה"ב. גורמים כלכליים ואנשי הייטק נושאים ברוב הנטל הכלכלי במדינה, ואין פלא שיש לקולם משמעות לא מבוטלת. הטענות על שוויון בין המצביעים והקולות יכולות לעלות אחרי שהתגבש המשחק וחוקיו, אבל לא בעת שדנים בהיתכנותו ובחוקיו. לכוח יש משמעות מוצדקת בוויכוח על כללי המשחק, וההטיות לטובתו אינן חוסר צדק.

אין פלא שהטיעונים בוויכוח הזה מלווים בהפעלת כוח משני הצדדים, מהצד של הקואליציה זהו כוח פוליטי ומהצד של האופוזיציה כוח כלכלי, תקשורתי וחברתי. יש מעט מאד עכבות במאבק הזה, אבל זה לא אומר שהוא לא מתנהל כראוי. זהו ויכוח על התשתית שלנו כאן, על מסגרת הדיון, וככזה הוא צפוי להיות כוחני ותקיף מאד. זה רק אומר שיש לנו חברה בריאה (לפחות כל עוד היא קיימת). השאלה האם בסוף ייוולד ממנו עגל זהב שינופץ או משחק דמוקרטי משותף שנולד מחדש וחוזר ומתכונן כעת (במקום מה שהייתה אמורה לעשות האסיפה המכוננת בתחילת ימי המדינה). בעיניי רוב הסיכויים שהמדינה לא תיחרב (אם כי יש אפשרות לזה), אבל יש גם סיכוי לא רע שהיא לא רק תשרוד אלא אפילו תתקדם. זה מביא אותנו למה שגודמן מכנה 'רגע חוקתי'.

כיצד מגיעים ללידה נכונה: 'רגע חוקתי'

במשחק השפן שבו אנחנו נמצאים יש שתי תוצאות אפשריות: משבר חוקתי או רגע חוקתי. את המשבר החוקתי תיארתי בטור הנ"ל: הכנסת מחוקקת, בית המשפט מבטל, וכעת השוטרים, החיילים והאזרחים נתונים במבוכה למי לשמוע. השאלה החשובה כעת היא איך באמת יכול להיוולד מכאן משהו חיובי? איך ניתן להפוך את הרגע הזה ל'רגע חוקתי'?

גודמן טוען שכדי שזה יקרה צריכים להתקיים שלושה תנאים עיקריים: 1. מודעות ורגישות של הציבור להיותו של הרגע הזה מכונן, וזה ודאי קיים היום. 2. החוקה שנוצרת צריכה להיות בהירה (אחרת האנרכיה ומאבק הרשויות יימשכו גם הלאה). 3. צריכה להיות הסכמה רחבה לגבי עקרונותיה של החוקה (כללי המשחק). הבעיה העיקרית היא כמובן סעיף 3: ההסכמה. לכאורה אין אצלנו הסכמה ביחס לחוקי המשחק, ולכן נראה שאין אופק לדיון שמתנהל כעת.

אתם ודאי תופתעו ממה שאכתוב כאן, אבל לדעתי כבר פחות או יותר הגענו להסכמה כזאת. ההסכמה לגבי חוקי המשחק בהחלט קיימת, למרות המהומות ואולי בגללן. כדי להבין זאת, עלינו להבחין בין שני חלקים של המבנה החוקתי: ההסדרה והתוכן.

איפה הוויכוח?

מה שמנע את כינון החוקה בתחילת ימי המדינה הוא חוסר הסכמה במישור הערכי (בעיקר הדתי). אני לא בטוח אם המצב כיום גרוע או טוב יותר (לדעתי, באופן מפתיע, הוא טוב יותר), אבל נוצרו שם כמה חוקי יסוד שעוסקים בעיקר בהסדרה (חוק יסוד הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, הנשיא וכו'). בשנות התשעים נוצרו עוד שני חוקי יסוד, והפעם כאלו שנוגעים בתוכן (חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו). זה מבטא שיש בחוקה של מדינה שני יסודות: הערכים היסודיים וחוקי המשחק (ההסדרה החוקתית). קבלת שני החוקים האחרונים נעשתה בהסכמה רחבה בכנסת ובחברה (היו חששות של הדתיים מפגיעה, אבל הם הסכימו לגמרי לערכים שמבוטאים בחוקים הללו, ולכן בסופו של דבר הסכימו להם).

ביחס לחלק הערכי והתוכני של החוקה המצב אינו כה גרוע כפי שנדמה. עיקר הוויכוחים לגביהם עד ימינו ממוקדים ביחס בין ה'יהודית' ל'דמוקרטית', ואולי עוד יותר ביחס לתוכנה של ה'יהודית' בצירוף הזה. להערכתי, ביחס למשמעותה של ה'דמוקרטית' בצירוף הזה, כמעט כולם מסכימים שזו המסגרת הנכונה והראויה. אין שם ויכוחים משמעותיים (כולל אצל החרדים והחרד"לים). החשש של הדתיים הוא מפגיעה של ה'דמוקרטית' ב'יהודית' (בפרט על ידי בית המשפט, ולכן חשוב להם כל כך להסדיר גם את הרכבו).

כדאי לשים לב שמוקד המאבק העכשווי אינו התוכן הערכי (שכאמור היום התגבש והוא יותר מוסכם מאשר בעבר), אלא החלקים שעוסקים במישור ההסדרה החוקתית. אם נתמקד כעת במילוי הפערים הללו, כלומר נשלים את ההסדרה החוקתית ונתעלם מהוויכוחים על התוכן, ניתן יהיה להיחלץ מהקונפליקט העכשווי ולהתקדם הלאה. זה גם מה שהציע נשיא המדינה. בשלב ראשון עלינו להסכים על חוק יסוד: החקיקה וחוק יסוד: השפיטה, ורק אחר כך לדון בפרטי הרפורמה. אי אפשר לדון ביחס בית המשפט לחוקי יסוד לפני שמגדירים מהו חוק יסוד והופכים אותו לחוק בעל מעמד שונה (דרך הליך חקיקה שונה ויציב הרבה יותר). ההסדרה הראשונית דורשת גיבוש חוקים שיקבעו כיצד מחוקקים חוק יסוד, מה עושים איתו (האם הוא פוסל חוקים ועל ידי מי ובאיזו צורה), וכיצד יכולה להגיב הרשות המחוקקת (התגברות) על פסילה כזאת.

טענתי היא שגם לגבי כללי ההסדרה החוקתית, אלו שנמצאים כעת במוקד העימותים, להערכתי שוררת הסכמה די רחבה הן בציבור והן בין המומחים. אגב, זה קרה במידה רבה בעקבות ההתכתשות שמתנהלת בימים אלו שהצליחה לעורר גם דיון ענייני והצגת טיעונים מכל הצדדים. כעת אנסה לשכנע אתכם שלמרות הרעש והמהומה, להערכתי כיום הוויכוחים בענייני ההסדרה החוקתית (הרפורמה) הם ממש בשוליים.

ההסכמה

כדי להבין מדוע אני רואה הסכמה ציבורית רחבה, התבוננו לדוגמה במודעה של מאה ועשרים הפרופסורים שתומכים ברפורמה כפי שפורסמה לפני כמה ימים:

כאשר תבחנו את המודעה הזאת תיווכחו לראות שהם לא תומכים ברפורמה (בי"ת בפתח) אלא ברפורמה (בי"ת בשווא). הם קוראים להידברות ולניסוח מוסכם. חלקם אף התראיינו ובמו אוזניי שמעתי כמה מהחותמים שאומרים שיש להם הסתייגויות מהניסוחים של רוטמן ולוין (כמו רון שפירא, ישראל אומן ועוד), אבל הם תומכים בצורך ברפורמה. היום שלחו לי ציטוטים מידידי פרופ' משה קופל, מייסד ונשיא פורום קהלת, שבעצמו אומר שאינו רוצה את כל הרפורמה כפי שהיא מצטיירת כיום. גם אני הייתי חותם על עצומה כזאת.

לעומת זאת, טלו עצומות ומודעות מאלו שמתנגדים לרפורמה (יש סקירה כאן, וראו גם כאן וכאן), ונסו לבחון מה הן אומרות. אתם תגלו שרובם טוענים שבניסוחה העכשווי הרפורמה תביא לחורבן ולתוצאות הרסניות. כלומר גם שם הרוב לא שוללים את הצורך ברפורמה ואת הבעיות הקיימות באיזון בין הרשויות (היעדר חוקי משחק מוסכמים), אבל אומרים שבפרטים לוין ורוטמן הולכים רחוק מדיי. [אוסיף בסוגריים שלהתרשמותי חלק ניכר מחברי הליכוד עצמם מסכימים שיש למתן את הרפורמה, ולולא משמעת קואליציונית אין סיכוי שהרפורמה יכלה לעבור. הניסוחים הקיצוניים הם תוצאה של התעקשות של  לוין ורוטמן, ושני אלו מובילים את המהלך כולו, למורת רוחם של רבים חבריהם (שבימים האחרונים כבר יוצאות החוצה). לא סביר לגבש חוקי משחק מוסכמים על פי הפעלת כוח של שני חברי כנסת.]

אם נשוב לעצומות משני הצדדים, בתקשורת העצומות הללו מוצגות כשני קטבים קיצוניים. אלו תומכים ברפורמה המשפטית (הבי"ת תמיד בפתח כמובן) ואלו מתנגדים למהפכה המשטרית. התחושה היא שאין אפשרות לגשר על תהום כה עמוקה. ממש משחק השפן. אבל אם תקראו היטב את הדברים ותשימו לב למה שהערתי תיווכחו לראות שהוויכוח אולי מתלהט, אבל בעצם אין לו בסיס אמתי. מתברר שאפילו בין החותמים על העצומות, שלכאורה שייכים לקטבים בוויכוח הזה, ישנה הסכמה רחבה מאד (גם אם לא מלאה) שרפורמה כזאת דרושה, ולאידך גיסא יש ביניהם גם הסכמה רחבה מאד (גם אם לא מלאה) שהניסוח העכשווי הוא קיצוני. אז על מה בעצם הוויכוח? על ניואנסים. איך לנסח סעיף כזה או אחר

כאשר אתם שומעים ראיונות בתקשורת עם מישהו שמצדד ברפורמה, הוא תמייד מסביר  מדוע היא נחוצה. הוא מצביע על הכשלים והבעיות שדורשים תיקון, אבל כמעט לא תשמעו ממנו על הסכנות בפתרונות שהיא מציעה. בראיונות עם מי שמתנגד לרפורמה תשמעו על הסכנות שבפתרונות שהיא מציעה ולעולם לא על הבעיות שהובילו אליה. זהו דו שיח של חירשים, שכן עולה ממנו ששני הצדדים בכלל לא מתווכחים. האחד מתמקד בבעיות ובצורך ברפורמה והשני מתמקד בבעייתיות של הפתרונות ובסכנות שברפורמה המוצעת. המסקנה היא שכולם מסכימים שצריך רפורמה והניסוח העכשווי מסוכן ובעייתי. נותרו רק ויכוחים על הפרטים.

איני מזלזל בפרטים, אבל הם לא מבטאים ויכוח על הרפורמה ואפילו לא על הצורך בה. יתר על כן, בוויכוח על הפרטים ייתכנו גם הצרחות בין הצדדים. מישהו שמצדד ברפורמה יכול להיות קיצוני יותר בדרישותיו למיתונה ובבעייתיות שבה, לפחות בחלק מהאספקטים, מאשר מי שמתנגד לה. בקיצור, כל המפה שמוצגת בפנינו משובשת. כך או כך, ניתן לראות שזו כבר אינה בהכרח מלחמה על הבית או על הדמוקרטיה אלא על ניואנסים לגבי האיזונים הראויים. מי שנמצא בקטבים, התומך המוחלט והמתנגד הטוטלי, הם במיעוט מבוטל בציבור וגם בין המומחים. יתר על כן, כתבתי כאן לא פעם שאי אפשר להתווכח על פרט אחד מתוך הרפורמה באופן מבודד. יש לבחון את המכלול כולו כי כל פרט משפיע על כל האחרים. מעבר לזה, בהחלט יכולים להיות כמה מבנים חוקתיים שונים שיסדירו את האיזונים הראויים בין הרשויות.

אין פלא, אם כן, שאם תשימו לב תראו שיותר מאשר התכנים, הוויכוחים כעת עוסקים בעיקר בצורת השיח: האם לעצור את החקיקה בעת ההידברות? האם ההידברות צריכה להיעשות בוועדת החוקה או בפורמט אחר? אלו הם עניינים טכניים ולא  מהותיים, וכרגע נראה שהם אלו שתוקעים את השיח, למרות שכולם כבר הודו שהוא נדרש. גם עניין זה מעיד על כך שישנה הסכמה די רחבה על המבנה והמסגרת כשלעצמם. גם אם מישהו סבור שפסקת ההתגברות צריכה 61 או 70, ואחר סבור שדרושים 75 ח"כים, זהו בעצם ניואנס. כך גם לגבי ויכוח על הרוב הדרוש בבית המשפט שמבטל חוק. אם הוא צריך להיות 12 מתוך 15, 80% מכל הרכב, או אפילו רוב רגיל, גם אלו דיונים טכניים ולא מאד מהותיים ובטח לא חורבן לדמוקרטיה או למדינה. בכל פרט כזה ישנם ניסוחים קיצוניים שבאמת מהווים סיכון, אבל להתרשמותי רוב המעורבים משני הצדדים כבר מבינים זאת היטב, והם לא שם. זהו בוודאי מצב בציבור. מתברר לי שוב ושוב ששוררת אצלנו הסכמה די רחבה שהנושא דורש הסדרה ואפילו מהן הנקודות הבעייתיות שדורשות את ההסדרה ומה כיווניה. כל השאר הוא עניין למו"מ כמו בכל נושא פוליטי אחר. אין ויכוח עמוק על המהות, וזה סתם תקוע. אגב, מסיבה זו אני מעריך שהעניין הזה גם ייפתר בסופו של דבר.

שימו לב שוויכוח על הפרטים יכול להתנהל רק בין מומחים, וגם שם רק בין אלו שהתעמקו בסוגיות שעל הפרק. לאזרחים הפשוטים, או למומחים שלא נכנסו לעובי הקורה, אין באמת עמדה מגובשת בשאלה איזה רוב דרוש לפסקת התגברות, או הרכב הוועדה למינוי שופטים בערכאה הנמוכה או בעליון, או הרוב הדרוש בבית המשפט לביטול חוק. רובם המוחלט לא בחנו את הדברים לעומק, ובוודאי לא גבשו תמונה חוקתית כוללת. כאמור, הוויכוחים מעידים על סנטימנט שונה ולא על עמדה מגובשת. בטורי הנ"ל עמדתי על כך שזהו גם המצב אצל הפוליטיקאים מהאופוזיציה. בניגוד ללוין ורוטמן, מנהיגי האופוזיציה מקפידים כבר לאורך תקופה ארוכה לא להציג עמדה מגובשת כלשהי לגבי הרפורמה. לא לגבי הבעיות ולא לגבי הפתרונות. להערכתי, זה מפני שאין להם כזאת. זו אחת הסיבות שכל כך קשה להגיע איתם להידברות ולשיח.

אם כן, הוויכוחים בין פוליטיקאים ובציבור הרחב (להבדיל ממיעוט קטן מאד שעשה ועושה עבודה שיטתית) מבטאים בעיקר סנטימנטים מנוגדים, ולא באמת עמדות שונות. רואים זאת בעצומות שהבאתי למעלה, שמבטאות בעיקר הבדל בסנטימנט ולא מחלוקת מהותית, למעט דיונים טכניים על הפרטים. התנאי השלישי ל'רגע חוקתי', ההסכמה הציבורית, לדעתי גם הוא קיים כבר. לכן להערכתי יש סיכוי טוב שבסופו של דבר התהליך באמת יגיע לפתרון סביר כזה או אחר שמקובל על הצדדים.

לכאורה זוהי תמונה אופטימית למדיי. אסיים בכל זאת בשני אספקטים לא בלתי תלויים שמנמיכים קצת את מידת האופטימיות שלנו.

א. בין פרקטיקה לסנטימנט ותודעה

הסברתי שהתנאי של ההסכמה קיים כיום, לפחות לגבי ההסדרה החוקתית (ובמידה לא מבוטלת גם לגבי התכנים המהותיים של החוקה), ולכן אין מניעה מהפיכת הרגע הזה ממשבר חוקתי ל'רגע חוקתי'. אם לא נעשה זאת, נתנפץ כולנו בסופו של משחק השפן הזה. זו תהיה תוצאה של איוולת וחוסר אחריות, ובעיקר של חוסר הבנה, ולא של מחלוקות מהותיות. זה יקרה אם הסנטימנט (שמבטא הבדלים קוטביים) יאפיל על המהות (שבה אין הבדלים משמעותיים). דבר כזה בהחלט יכול לקרות. ויכוחים שיסודם בסנטימנטים ללא בסיס ממשי ומהותי אכן יכולים לקחת אותנו לתהום.

כבר כתבתי שאני אופטימי. להערכתי, מה שיקרה בסוף הוא שיגיעו לפשרה מוסכמת פחות או יותר, ולהערכתי היא לא תהיה רחוקה ממה שמכתיב השכל הישר. בסוף הדרך, המהות תגבר על הסנטימנט והסיסמאות יפסידו לאמת. זה לא יקרה למרות מאבקי הכוח בכל המישורים שתיארתי, החברתיים, מדיניים, כלכליים, צבאיים ופוליטיים, אלא בזכותם. כך גם ראוי שיהיה.

אלא שכאן עלולה להיווצר בעיה חדשה, ובמידה מסוימת ממש הפוכה. אם וכאשר נגיע לתוצאה המיוחלת הזאת, עלולה להתעורר בשני הצדדים השאלה האם הפשרה שהתקבלה בסוף התהליך היא ניצחון או הפסד. אני חושש שבגלל הסנטימנט המנוגד שלוקח אותנו לקצוות, שני הצדדים יראו בתוצאה שהתקבלה הפסד וחורבן מבחינתם (או הרס הדמוקרטיה או הרס המשילות, למרות שבפועל לא יקרה זה וגם לא זה). במצב כזה התוצאה שאליה הגענו יכולה להיות טובה וראויה לכשעצמה, אבל היא לא תעצור או תמנע את השבר החברתי ואת ההתנגשות שמתרחשת כבר כעת. תהיה כאן התנפצות וירטואלית במשחק שפן שבכלל לא מתנהל בעולם האמתי אלא בתודעות של האנשים ושל הקבוצות שעל המגרש. אם הסנטימנט יגבר על המהות, אזי הניצחון שהושג במישור התוכני-מהותי ירד תהומה במישור התודעתי. החברה שלנו יכולה להיסדק עמוקות עקב התחושה של שני הצדדים שהם הפסידו במאבק (אלו יחשבו שאין משילות והללו יחשבו שאין דמוקרטיה), גם אם זה יקרה רק במישור התודעתי.

ב. ושוב לאינטגריטי

בטור הנ"ל הזכרתי שמעבר לכללי המשחק ישנו בסיס לא פחות חשוב, ואולי יותר, לדמוקרטיה, והוא איכות השחקנים וכוונותיהם הטובות. הראיתי שם שבלי אינטגריטי והתנהלות ראויה של כל השחקנים על המגרש לא תעזור שום מערכת כללים, מושלמת ככל שתהיה. אם כן, המסקנה העולה ממה שכתבתי כאן היא פחות אופטימית ממה שנראה. אולי הבעיות לגבי כללי המשחק ייפתרו בהסכמה כלשהי, אבל זה לא בהכרח יפתור את הבעיה האמתית, שיסודה בחוסר אמון בין הצדדים לגבי כוונותיהם והאינטגריטי שלהם. כרגע אין אמון בין הצדדים שיכול בכלל להתנהל ביניהם משחק הוגן לפי הכללים שנקבעו, ולאור מה שהיה עד כאן נראה שחוסר האמון הזה מוצדק למדיי. אם דמוקרטיה דורשת מערכת כללים מאוזנת והגיונית וגם אינטגריטי, הפתרון של בעיות המסגרת וההסדרה החוקתית לא בהכרח יציל את הדמוקרטיה שלנו.

את הבעיה הזאת איני יודע כיצד פותרים. הזכרתי שם טורים שבהם עמדתי על כך שבעיות אמתיות מהחיים אי אפשר לפתור באמצעות שינוי של כללים. פתרון אמתי לבעיות כאלה דורש אמנה חברתית חדשה, ולא רק הסדרה של כללי המשחק. עלינו להגיע לאמון בין השחקנים ולצורת משחק הוגנת יותר שלהם, וכאן כבר כעת קיים משבר עמוק של חוסר אמון. לצערי, עניין זה מסור לפסיכולוג, ולא לפילוסוף או למשפטן. מה שמביא אותי לסיום הפסימי משהו של הטור הלכאורה אופטימי הזה.

המשפט הכי ידוע של ויטגנשטיין בטרקטטוס הלוגי-פילוסופי שלו הוא המשפט המסיים: "מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק". רציתי לסיים את דבריי כאן במשפט השני הכי ידוע שם, זה שמופיע בסוף הקדמתו לספר:

נראה לי שהאמת של המחשבות המוצעות כאן היא מוחלטת ואי אפשר לערערה. לדעתי, מבחינה מהותית, פתרתי סופית את הבעיות. ואם אין אני טועה בכך, אז ערכה של עבודה זו הוא, שנית, בהראותה כמה מעט נעשה על ידי כך שבעיות אלה נפתרו.

אם נתעלם מהיומרנות, התחושה שהוא מתאר חולפת גם בי לא פעם. אמנם איני לגמרי משוכנע שתמיד  פתרתי לגמרי ובטח לא באופן מוחלט את כל הבעיות, תחושתי היא שיש לי לא פעם פתרון לא רע עבורן. אבל בו בזמן בני אדם (לא אני. האחרים) מתגלים שוב ושוב כיצורים מעצבנים ומלאי חולשות, ואלו מונעות מהם להתנהל באופן אינטליגנטי ורציונלי, גם במקרים שבהם ברור מהו האופן הזה (ראו בטור 218 ו-236). מי יתנני במדבר מלון אספרגרים…

113 תגובות

  1. ("אין שום תוקף להחלטות הרוב ואין שום חובה על המיעוט לקבל אותן, כל עוד אין הסכמה של כולנו לנהל משחק משותף". אציין לאמור כאן https://mikyab.net/posts/66635 ולדיון שם. )

  2. "שוויון יש רק אחרי הסכמה על כללים" . ולפני כן אין שוויון מהותי ? כלומר בעל המאה הוא בעל הדעה ( באופן מהותי) ? בסדר גמור. שוק חופשי. אבל מה רוצה לעשות בעל המאה ? איזה כוח הוא רוצה להשאיר לעצמו ? איזה אל הוא עובד ? את אל השוויון כמובן . שוויון לערבים בזכויות למרות שאין להם חובות ולחרדים משום מה לא ( ההבדלים תקצוב הם כמעט שווים ( לפי דו"ח שראיתי) והערבים גם תורמים פשע כלומר אנטי תורמים). הרי באמת זה לב העניין ( חרדים או ערבים. מדינת היהודים מול מדינת כל אזרחיה ) . אז כל הסיפור על שוויון הוא בעצם מניפולציה אחת גדולה. אם יש חוסר שוויון ויש ערך יותר גדול לעשירים ומשכילים אני דורש שגם יהיה הבדל כזה בהתאמה בין יהודים לערבים ( שבאופן כללי יהודים יותר מפותחים מערבים) . משום מה אפליה מתקנת היא רק כנגד יהודים ימניים ודתיים ולא כנגד שמאלנים ( שם זה נקרא מינויים פוליטיים שמוצדקים גם בלי "אפליה מתקנת") . שם משום מה פתאום יש היררכיה. השניות הזאת היא בלתי נסבלת. אבל משום מה לא שמת לבך עליה. אז או שבעל המאה הוא טיפש גדול או שהוא רמאי. אז מה אמור לעשות הצד השני ? באמת שלא יודע. אין לי פתרון. השמאל, בהכללה, אטום ומניפולטיבי כפי שראית זאת בעצמך . ( מבלי כנראה להיות מודע לזה. כמו אהרן ברק) . עם אטימות מתמודדים עם אטימות נגדית ומניפולציות נגדיות ( כמו החרדים ) או בהתנתקות. שתי האפשרויות יהיו קשות כי הימין עדיין לא השיג עצמאות כלכלית ומדינית ( גם השמאל די תרם לזה כשכל הזמן קידם את אנשיו בתפקידים ציבוריים בצבא וכו'). אבל מה המחיר של עצמאות ? השמאל פשוט רוצה לשעבד אותנו לאל השוויון הזה. כמות הסתירות הפרדוכסים ואי הצדק שנלווה לדת של האל הזו יכולה למלא סדרת ספרים חדשה של אפריים קישון. האם השמאל יהיה מוכן לקבל שמותר לנו לחשוב שמותר להעדיף יהודים על פני ערבים ? זה באמת עומק העניין. הבעייה שלי עם ההייטקיסטים זה לא הוצאת הכסף אלא עם הרצון לאיים עלינו. הרצון שנצטרך אותם בכל מקרה. אבל זה שעבוד. כמה זמן נוכל להיות משועבדים ? לנצח ? אף פעם לא נתבגר ?

    לענ"ד אני חושב שצריך להיפרד אבל לאט לאט ובביטחה. לא במכה אחת. בצעד ראשון לפרק את צה"ל ולהקים אוסף של מליציות ( כמו בתקופת המחתרות) שכל אחת תגן על יישובים שיתגייסו בשבילה ושתכבד כל אחת אחרת. ואזגם אף אחת לא תילחם בשנייה ( כמו הסזון ואלטלנה) . זה בצעד ראשון . זה כבר היה בעבר. זאת תהיה עצמאות בטחונית . לאט לאט הימין ( העם שלא מתבייש להיות לאומי) ישיג עצמאות כלכלית ואז נוכל להיפרד בכבוד ( זאת בעבר הייתה התוכנית שלי עם החרדים אלא שאז קלטתי שלא תפסתי את המציאות שהשמאל חי בה. זה שינה את כללי המשחק).

  3. יישר כח גדול.

    שתי הערות –

    1 – האם הבנתי נכון שכתבת ששני חוקי היסוד משנות ה-90 עברו בהסכמה רחבה? נדמה לי שאחד עבר עם שלושים ושניים חברי כנסת שמצביעים עבורו והשני עם פחות מזה. האם כוונתך שרוב אלה שנמנעו מלהצביע בכל זאת תמכו?

    2 – האשכנזי האמריקני שבי לא יכול שלא להעיר שאמור להיות קמץ מתחת לבית, ולא פתח. 😀

      1. אכן. היה גם אשרור מאוחר יותר שהראה את זה.
      2. אני כנראה צריך לחזור ללימודי לשון.
      1. אי אפשר היום לכתוב חוקה מתוך עיוורון למציאות הדמוגרפית שבה החרדים הולכים וגדלים. זו מציאות שלא הייתה בקום המדינה. אף אדם לא חרדי לא יכול לחיות תחת שלטון חרדים. לכן צריך לוודא שיש דמוקרטיה פדרלית מבוססת קנטונים, שבה לקנטונים סמכות וטו ושום דבר במישור הפדרלי לא מתרחש בלי הסכמה רחבה.

    1. 2 – והתימני שבי לא יכול שלא להעיר בנוסף שאמור להיות חירק תחת הבי"ת באפשרות השניה ולא שווא, והרי"ש בשווא נח. 😀

      1. [שחר, כי אתה חושב שרפורמה מנוקדת ר' בשווא, ואז כמו יהי מאורות בִּרְקִיע השמים. אבל רפורמה מנוקדת מן הסתם ר' בצירי ואז כמו בְּרֵאשית ברא אלוקים]

  4. יש שתי קבוצות לא גדולות אבל יש להם כוח פוליטי לא קטן שלא יכולות לחיות עם פשרות שתשאיר את הצוויון הדמוקרטי.
    החרדים לא מעוניינים בשווין. הם לא רוצים להתגייס והם מעוניינים בכסף ללא תרומה שווה לקופה הציבורית.
    הקבוצה השנייה הם המתנחלים הקיצוניים שמעוניינים לשלוט בפלסטינים ולתת להם אזרחות סוג ב.
    אם הקבוצה הראשונה למדנו לחיות בחריקת שיניים.
    לגבי הקבוצה השנייה אני לא יכול לראות מישהו דמוקרט באמת שיכול לחיות עם מציאות של הפרטהייד. כל פשרה שלא תתן לסמוטריץ אפשרות לעשות ככל העולה על הרוחו בשטחים תהיה הפסד בשבילו.
    כולי תקווה שהרוב השפוי ינצח אבל קשה לי לראות את זה מסתדר פוליטית

    1. כמה שטויות בתגובה אחת.
      נשמע כמו עוד מגיב בתשלום של הקרן החדשה.
      הם מציפים בתגובות במימון ממשלות זרות.

  5. איפה אפשר לקרוא סיכום קריא של הדיון בחז"ל אודות רוב חכמה או רוב אנשים?

  6. יפה עשו הפרופסורים שחתמו על עצומת התמיכה ברפורמה המשפטית כשהציגו בעצומתם מאה ועשרים שמות. כמה נאה הוא המספר הטיפולוגי הזה שהרי טמונה בו ברכת אריכות השנים ועוד יותר מזה, נרמזת בו בחירת העם בנציגיו בכנסת ישראל. החותמים המכובדים הם איפא לא פחות מנבחריו האמיתיים של עם הבחירה.
    עניינה של הרפורמה המשפטית הוא תיקון היחסים שבין שלוש הרשויות במשטר בישראל. עצם רעיון הפרדת הרשויות בא מבית מדרשו של הגוי הצרפתי מונטסקיה במאה הי"ח. על פניו נראה אם כך שהדיון ברפורמה נטוע כולו בחשיבה המדינית של העת החדשה. אלא שעיון ברשימת השמות, חלקם ידועים היטב בציבוריות הישראלית, מראה שיש מתאם גבוה של הרשימה עם דתיות. מתבקשת איפא השאלה מה לדיון פוליטי מדיני ששרשיו בני שלוש מאות שנה לבין דת האמת בת אלפי השנים.

    אפשר שננמצא את התשובה אם נשרטט קווים לדמות החשובה ביותר ברשימה המכובדת: זוכה פרס הנובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן. בשנת 2008 הצטרף אומן למפלגת אח"י (ארץ, חברה, יהדות) בראשותו של אפי איתם. אומן גם הרבה להתראיין בעניינה של המפלגה החדשה והמליץ לציבור לתמוך בה. הוא ידע מן הסתם מה הם דעותיו של אפי איתם בנושאים שונים ויש להניח שהזדהה עם הדעות הללו.
    הנה טעימה מדעותיו של איתם כפי שהציגן בראיון שנתן לבן כספית (מעריב 15.9.2006.)

    (איתם) כדי להכריע מדינה ולגבות ממנה מחיר כך שתעשה הכל כדי להפסיק את האש או תיכנע, צריך לפגוע בשלושת המרכיבים שלה: השלטון, התשתיות הפיזיות – מים, חשמל ודלק – והאנשים שלה, קרי האזרחים".
    (כספית) פשוט להרוג אזרחים?
    "(איתם) כן. זו צריכה להיות המשוואה ואין בלתה. זה אכזרי, זה קר, אבל זה מה שיש.
    (כספית) מה זה פגיעה באוכלוסייה האזרחית, הריגת עשרות אלפי אזרחים?
    "(איתם) יכול להיות שכן."

    הצעות מענינות, אם כי פחות רצחניות, ביטא איתם ביחס לסילוק הערבים מן הכנסת וגירוש ערבים מן השטחים הכבושים. השופט מזוז קבע שהתבטאויות אלה של איתם הן עבירה פלילית. בפושע פלילי זה המציע לפעול בדרכים שהן פשעים נגד האנושות תמך פרופ' אומן נמרצות. הוא גם הסביר בהזדמנויות אחדות שבמלחמה בין עמים ההבחנה בין חיילים לאזרחים היא עמומה. האזרחים הם האויב ולכן אינם ראויים להגנה מיוחדת.

    פרופ' אומן מרבה להציג את דעותיו כמסקנות הנגזרות מתורת המשחקים שהיא תחום התמחותו. הדיוטות, שאינם יכולים להבין אפילו את כותרות מאמריו של אומן, עשויים להתרשם עמוקות מדעותיו של איש מדע. אלא שראיונות פרטיים עם כמה מעמיתיו למחקר מצביעים על כך שהצגת דעותיו, שהן לעיתים רצחניות כמו אלה של איתם, כמסקנה מן הניתוחים התאורטיים של תורת המשחקים היא הונאה וגניבת דעת.

    האם יש קשר בין דתיותו של אומן לתמיכה בפוליטיקאים המציעים פשעים נגד האנושות כקו פעולה רצוי? נראה שכך הדבר. לאומן יש עניין רב במקרא, מסדהּ של הדת היהודית. אמונתו במקרא היא כנראה אמונת אֹמֶן המאפינת את האורתודוקסיה הגרמנית שממנה הגיעה משפחתו. כיון שכך כדאי להזכר בעובדה הפשוטה הבאה. הפתרון שמציע המקרא לבעיות דמוגרפיות הדומות להפליא לבעיות שבפניה נצבת מדינת ישראל הן פשוטות: ג'נוסייד – רצח עם. המונח הזה נטבע אמנם ע"י משפטן יהודי, למקין, בשלהי מלחמת העולם השניה, אבל הרעיון שאפשר להשמיד עמים או קיבוצי אדם גדולים ולא עוד אלא שצריך ומוסרי לעשות זאת, הוא מקראי. זוהי תרומתו הצנועה של המקרא, הנפוץ שבספרי תבל, לתרבויות שהושפעו ממנו. בימינו יש קושי מובן להביע רעיונות כאלה בפומבי. אבל כפי שראינו, אפי איתם מבין בהחלט את הצורך להיות אכזרי, או בלשונו "זה מה שיש". אין זה מפליא שפרופ' אומן ממליץ עליו בפני הבוחר הדתי.

    אחד המחסומים העומדים בפני הרצחנות הקדושה הזו במדינת ישראל הוא בית המשפט העליון. הוא נוטה אמנם להשלים עם גזל קרקעות ודיכוי מתמשך של ערבים תוך שימוש בלשון סגי נהור משפטית ונימוקים בטחוניים מופרכים. אבל אפילו בעניינים אלה מגלה בית המשפט מעת לעת איזו נקיות דעת שאיננה מקובלת על אותם חלקים של הציונות הדתית שיש בידם קושאן אלוהי על הארץ. סביר להניח שבית משפט כזה לא יתיר פשעים נגד האנושות, נניח מחיקת כפרים בסגנון סמוטריץ'. לכן יש צורך דחוף למנות לבית המשפט שופטים שגם הם סבורים שהארץ בין הים לירדן שלנו היא, או כלשון המשפט הראשון במסמך קווי היסוד של הממשלה הנוכחית:

    לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון. (קווי היסוד של הממשלה ה-37).

    ולא עוד, אלא לכשיבחרו שופטים ראויים הם ידונו אך ורק בזכויות אדם, רוצה לומר זכויותיהם של בעלי זכות הבחירה. מחיקת כפרים היא בסופו של דבר עניין של מדיניות ולא של זכויות אדם ולכן בית המשפט הראוי לעם ימשוך ידיו ממנה.
    אכן, ראויה ביותר הרפורמה המשפטית לתומכיה יראי השם ואף הם ראויים לה.

    1. סליחה. אבל אלו בלבולי מוח . אין פה רצחנות. זה עם שלם שרוצה לחסל אותך. אז אם צריך נחסל אותו. מה אתה חושב שאתה ג'נוסייד וזאת מילת כישוף שאמורה חלעינינו לפלבל בהכנעה ? אתה תאיים בכך שלא תתן אישור אינטלקטואלי ואז אנשים יחשבו אחרת ? בינתיים הרצחנות היחידה שאני רואה היא מצידם של הערבים ( שגם רוצחים אחד את השני. נראה שהדבר היחיד שמאחד אותם הוא רצחנות כלפי יהודים)
      אני פשוט לא מבין אותך. הדברים שאפי אותם אומר הם שכל פשוט וישר של כל אדם על פני הכדור וכל מדינה הייתה נוהגת כך. זה לא מקראי זה אנושי. המקרא שיקף מציאות שהייתה קיימת גם בלעדיו. ועדיין קיימת. הבריטים הרגו 70000 גרמנים בהפצצות בדרזדן בסוף מלחה"ע השנייה. גם פשעו פשעים נגד האנושות ? צריך להעמידם למשפט ? איזה הבלים. ובאיזה ביטחון הם נאמרים . אם עם שלם היה מאיים על קיומו של עם אחר יש לו רשות לחסל את העם אם צריך ( ומבחינה מוסרית גם אם לא צריך). אנחנו אמורים להתרשם ממסות של בני אדם ? אנחנו אמורים לכרוע ברך ולהשתחוות ?

      ובזה פתאום היהודים שונים ? ועוד איזה פשע כלפי האנושות יש פה ? אתה כנראה לא מבעין מה המושג פשע אומר. האנשות היא לא חברה שהתאגדה תחת חוק אחד . אם מחר רוסיה תחליט לסיים את המלחמה אז יפסיקו להחרים אותה. העיקר שתפסיק. היא לא תעמוד לשום משפט. אם גרמניה לא עמדה למשפט ( ועוד עזרו לה לשקם את עצמה אחרי המלחמה) אז בטח שרוסיה לא תעמוד.

      המוסריות שאתה מציג ,סליחה, היא בלוף צדקני. לאנשים דתיים אין צורך בנוצות ( או זנב טווס) מהסוג הזה. יש להם כבר נוצות אחרות

      1. תודה על תגובתך ב.

        היא מדגימה היטב את טענתי. אנשים דתיים, לא כולם, אבל הרבה מהם, יש להם נוצות משלהם. ולא עוד אלא שהם מתגאים בנוצותיהם. והנוצות הללו מה הן אומרות? אנו הטובים בעולם שהרי אנו מחזיקים בדת האמת. ומה אומרת דת זו? שיש להשמיד את מי שאנו באים לרשת את ארצו. חד וחלק ופשוט מאוד. כל האיומים על קיומנו שאתה מציין הרי הם דברי סרק שרק מי שהוא בור בהיסטוריה ושטוף מוח עשוי להאמין בהם. בסופו של דבר "לא תחיה כל נשמה" איננו נובע מן האיום להשמדתנו. אתה מגלם להפליא את הרצחנות הקדושה.

        1. טוב. זו כבר עמארצות לשמה. לא תחיה כל נשמה זה ביחס לשבעת עמי כנען שהרוויחו ביושר את המצווה הזאת. ולא בגלל איום קיומי. וגם להם ניתנה האפשרות לברוח מפה לפני הכניסה לארץ.
          וכל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים ( אני מזכיר לך שהם הקריבו את בניהם ובנותיהם לאלים שלהם ). ככה שבאמת אני ממליץ לך לחשוב פעם נוספת כי כנראה לפי דבריך אתה מועמד לבצע רצח של יהודי מתי שהוא

          חוץ מזה אם אתה חושב שאין איום על קיומנו אז אתה צריך הפנייה לפסיכיאטר ( זה לא עלבון . באמת)

          1. ב יקירי,

            אני מתפעל מכל תשובה שלך. אכן חז"ל לא אהבו את מה שקראו בספר דברים ועשו הרבה לעקר את הרצחנות המקראית. מכיון שאתה כנראה תלמיד חכם רציני אינך זקוק להפניות שלי למקורות החז"ליים. אינני בטוח שאתה מסוגל להבין את המורכבות של ההיסטוריה היהודית והיחס בין התנ"ך לחז"ל. על כל פנים, הרעיונות המקראיים הללו חלחלו לכל התרבות שהתבססה על המקרא ללא המסננים של הפרשנות הברוכה של חז"ל.

            אני בהחלט אחשוב פעם נוספת כשהצעה כזו באה מפי מי שהוא רוצח בפוטנציה על פי הודאתו, ואולי לא רק בפוטנציה.

            אין צורך כמובן לערב את הרב אברהם בחילופי הדברים שביננו שהם באמת לא כל כך הגונים משום שכפי שאומרים "זה לא כוחות". אבל תוכל לשאול אותו בפרטי. על פי הכרותי אותו הוא קרוב הרבה יותר לדעתי מאשר לדעתך בכל מה שקשור להבנת היהדות. אם כי אינני מכיר אותך וייתכן שלדעתך גם הרב אברהם הוא עם הארץ.

            1. לא. זה לא קשור לחז"ל : זה כתוב במפורש בספר דברים: "רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה ". ה"רק" הוא בניגוד ל "כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה"
              שמדבר על דיני יציאה למלחמה שם במקומות רחוקים מהארץ ( מלחמת רשות).

              בענייני נוצות אני טוען שאתה לא באמת מאמין ( אבל אתה לא יודע את זה) בהבלים שלך . הם משמישם אותך ליופי להרגיש נאור וכו'. אם היה לך משהוא אחר להתהדר בו אז היית משתמש בו. אתה לא מוסרי. פשוט אין לך מודעות עצמית ( לא בתור עלבון. פשוט לא טרחת להתבונן בעצמך ולראות למה אתה עושה כל דבר שאתה עושה ) .

              אפשר גם לקרוא לכל דבר בכל שם לשיטתך. הגנה עצמית נקראת רצח. דמוקרטיה ( שלטון העם היהודי ובחירתו את שופטיו ) נקראת דיקטטורה.דיקטטורה של הפקידים שלא נבחרים נקראת דמוקרטיה. שחור נקרא לבן . יום נקרא לילה. הכל הולך . נצעק חזק וזה מה שיהיה.
              הפלסטינאים הם אכזריים ורעים. כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים.

              1. אם הפלשתינאים אכזריים ורעים ,למה הרבה פחות פיגועים יוצאים מקרב הפלשתינים תושבי מדינת ישראל?

    2. מתנחל שמתנגד להפיכה המשטרית של נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים הגיב:

      את ה 120 אני לא מכיר.
      אבל מעט מהם אני כן מכיר באופן אישי.
      חלקם ממש היכרות טובה ו 1 מהם לעומק עם שיתוף פעולה סיור והתעסקות ארוכה איתו בתחום מומחיותו.

      אם אלה שאני מכיר ובאופן אישי הם משקפים את כל החותמים
      הרי שאין לדעתם משקל מיוחד.
      יש להם תואר ביד, אכן השקיעו. אבל לא ממש מרשימים ברוחב דעתם.

      1. הערה כזאת אפשר לכתוב על כל קבוצה, מתנגדים או תומכים ברפורמה (בפרט שכפי שהסברתי אין הבדל בין הקבוצות).

      2. אלה סיסמאות ממוחזרות של השמאל.
        מדובר במערכת משפט פוליטית שתופרת תיקים.

        ההיפך הוא הנכון- בג"ץ זאת ההפיכה השיפוטית.
        דווקא הרפורמה מגנה על הדמוקרטיה.
        היא מחזירה לפרלמנט חלק מהכוח שבג"ץ גזל ממנו.

    3. נמחקה התשפוכת הכתובה כאן, ביחד עם אזהרה לעתיד. אפשר להעלות כל דעה, מגעילה ומכוערת ככל שתהיה, אבל בנימוקים ולא בטקסטים גבלסיים. מיכי

      1. נמחקה התשפוכת הכתובה כאן, ביחד עם אזהרה לעתיד. אפשר להעלות כל דעה, מגעילה ומכוערת ככל שתהיה, אבל בנימוקים ולא בטקסטים גבלסיים. מיכי

  7. כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן. האם אתה מיכי היית מצרף את שמך לצדו של מי שתומך בהרג אזרחים?

    1. צחקתי מהשם שנתת לעצמך בכותרת לפני הגיגיך. תודה לך, סיימתי כמה שעות של מרתון קוד ונכנסתי לאתר למנוחה קצרה וראיתי את תגובותיך בצירוף השם, צחקתי. נגמר פורים אבל תודה יישר כח.

  8. מה הרב חושב על המתווה שפורסם אצל הנשיא? שם דובר ממש על חקיקה של זכויות חוקתיות נוספות באופן מפורש(כמו שוויון) אבל במחיר שההשתמטות של החרדים מצה"ל תהיה חוקתית…
    ללא התגברות, להשאיר את היועמשים כפי שהם היום, ריכוך קל של סבירות רק בכל מה שקשור למיעוטים פוליטיים וכיו"ב, ופסילה של חוק ברוב 9 מ-15.
    הבנתי אגב שאפילו פורום קהלת הסכימו לרדת מרעיון פסקת ההתגברות(מנכל הפורום טוען שלא צריך אותה).

      1. נשאלתי עליו כבר ועניתי שיש בו פרטים טובים ויש שפחות. אין טעם לדון על הפרטים הללו כי זו ביצה שלא נולדה. בכל אופן, כל הצעה ששווה בחינה צריכה להכיל מתווה שלם ולא ויכוח על פרט זה או אחר.

    1. כלומר להשאיר את הדיקטטורה השיפוטית במתכונתה הנוכחית פחות או יותר.

      אגב, בכל שאר המדינות הדמוקרטיות – הפרלמנט ממנה שופטים.
      ביידן שביקר את הרפורמה בארץ- מינה שופטים בעצמו דרך הקונגרס.

      רק שבארץ רוצים לעשות זאת זה "אויויוי".

  9. הויכוח הוא כמה כוח יקבלו החזירים שבכנסת וכמה החזירים בבתי המשפט.
    על עצם החזירות אין שום דיון. אז די לזריית החול כאילו שמדברים על עצם הדברים.
    כשמכניסים חזירים להתגוששות התוצאה צפויה.
    אין שום דבר מיוחד ברגע חזירי.

  10. חוסר האמון, לפחות של מתנגדי הרפורמה כפי התומכים, ייפתר אם היא תעבור. הם יווכחו שגם כשהימין בשלטון ויש לו כלים למשילות, הדמוקרטיה נמשכת ואף אחד לא באמת מתכוון להדיר נשים, להלאים כספים או לכלוא הומואים. אז אולי בהפוך על הפוך, יש כאן הזדמנות לחידוש האמון ולהפסקת הדמוניזציה.

      1. זה גם נכון. אבל אני מקווה שהיא תעבור בצורה כלשהי שבכל זאת תתרום למשילות.

    1. על מה אתה מבסס את זה? על סמך ההכרות שלך עם מגזר מתנגדי הרפורמה?

      הקואליציה הנוכחית כבר ניסתה בעבר לפסול מפלגות ערביות, לשים מצלמות בקלפיות ערביות ובאופן כללי להפחית את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי. בלי ביקורת שיפוטית לא תהיה לזה בעיה לעבור, ואז הם פחות או יותר מבטיחים לעצמם נצחון בבחירות הבאות. ומה עם מצעדי גאווה? פתאום יאסרו על מצעד הגאווה בירושלים (או בתל אביב, או באר שבע), וזה יהיה נורמלי, כי הרוב ניצח ותמודדו, ומדרכות נפרדות לנשים בבני ברק או בבית שמש, למה לא? צריך להתחשב, כנ"ל הפרדת ישיבה באוטובוסים. והפרדת נשים באקדמיה פתאום תראה טבעית לגמרי (איך חרדים ודתיים למדו עד עכשיו?) יחד עם האפליה נגד נשים (גם מרצות וגם סטודנטיות) שבאה איתה.
      אז לא – כנראה שלא יסקלו הומואים.

      1. טוב. מה לעשות שהערבים משתייכים לעם שהוא אוייב נו והמפלגות שלהם די לא טורחות להסתיר את זה – במיוחד בל"ד ותומכי הטרור שבקרבה. וזאת הסיבה למה באמת לא מגייסים אותם ( אם בגלל שלא רוצים לגרום להם להילחם נגד בני עמם או שחוששים שהנשק הזה יופנה נגדנו ). משום מה גזענות נחשבת חטא יותר חמור מתמיכה בטרור. מסתבר לשיטתך שהשמאל מוכן לעשות הכל בשביל לשלוט אפילו יתן אזרחות לחמאס……

        לאף אחד לא אכפת מההומואים שיעשו מה שהם רוצים בתל אביב ובכל מקום רק שלא יעברו בשכונות דתיות ואת תצוגות העירום ( ועוד דברים שלא נתאר פה) שלהם במצעדים הללו (וזאת הסיבה למה סמוטריץ' כינה אותם מצעדי הבהמות) לא יכפו על מי שגר שם ושלא רוצה לראותם. זה דווקא מאוד דמוקרטי.

        מה אכפת לך ממדרכות נפרדות בבני ברק בשכונות שלהם אם זה מה שהם רוצים ? יש לך עקרון דווקא לכפות עליהם עירוב ? זו מצווה בדת שלך ? יקרה לך משהוא אם תלך במדרכה של גברים אם תרצה לעבור שםפ. חוץ מזה שזה לא יקרה כי רובם המוחלט של החרדים לא מעוניין בזה וממילא מי שמחליט אלה הגדולים שלהם שלהם הם מוכנים להישמע.

        הרוב רק רוצה שלא יכפו עליו את הדת הפרוגרסיבית על מצוותיה ושלא יכפו עליו איך להילחם עם אויביו שמחוץ למדינה ולהקריב חיי חיילים על חשבון אזרחים של קולקטיב אויב שהם בעצמם במוצהר עויינים את העם היהודי ואם היו יכולים היו בעצמם הופכים לחיילים ואף תומכים בצבא שלהם ( המחבלים) . הרוב מתנגד לאפליה "מתקנת " לערבים ( באקדמיה) ששייכים לעם אויב. הרוב רוצה דווקא אפלייה לטובת יהודים בגלל אחווה יהודית ( והרצון לקדם את בני עמם ) במיוחד אין כמעט הכנסה ממיסים מהציבר הערבי אבל הרבה פשע יש מהם . אבל מוכן למרות זאת להסכין עם שוויון בקבלה למוסדות.

        בינתיים כל הדברים ההזויים שציינת אותם הם השתוללות של הזרוע המשפטית שלא נבחרה ואי אפשר לפטר אותה ושאין לה שום אחריות ונתינת דו"ח לציבור. ואי אפשר בכלל לקרוא לה "ביקורת".

        1. לא תהיה שום הפרדה באוטובוסים ובאקדמיה כי מה לעשות שהציונות הדתית והליכוד מתנגדים לזה. אפליה לנשים לא תהיה כי כבר עכשיו יש מרצות וסטודנטיות במכללות דתיות ועל מצביעי הליכוד בכלל אין מה לשדבר. אם אתה באמת חושב ככה אז אתה הזוי ( או שמייחל שזה מה שיקרה). זה חלק מהנדסת התודעה של השמאל. החרדים בעיקר מרוכזים בעצמם ולא מעניין אותם העולם החיצוני אבל הם יודעים את הגבולות שלהם. הם בעיקר רוצים להיות לשון מאזניים ומה שהם לא יכולים להשיג אצל הצד השני ( ועוד יקבלו הרבה פחות בגלל הדת השמאלנית פרוגרסיבית ) הם לא ישיגו בממשלת ימין.

          1. אני לא מסכים עם שום דבר ממה שאמרת, אבל אני אתמקד רק בהפרדה.

            כל כמה שנים יש דרישה לפתוח מסלולי לימוד בהפרדה באקדמיה, וכל פעם צריך להלחם בזה מחדש, ולפעמים גם מפסידים. ראה כאן:
            https://tinyurl.com/mryvv39h

            לגבי הפרדה באוטובוסים, זה קורה וזה קרה בעבר והחרדים בהחלט רוצים את זה בערים "שלהם" או באוטובוסים שנוסעים לערים "שלהם". לא רואה את הליכוד או הציונות הדתית עוצרים את זה בלי ביקורת שיפוטית.

            1. אתה מתבלבל. באמירת "לא תהיה הפרדה", הכוונה היא שלא תהיה הפרדה למי שלא רוצה בה. אם יהיה ביקוש למסלולי למידה מופרדים הם צריכים להיפתח כמובן. העובדה שהם לא נפתחים למרות הביקוש היא בדיוק הניסיון לחינוך הציבור שאמור לא להתאפשר.

              1. אני חושב שזה קצת תמים לחשוב ככה.
                א. גם במצב ה "אידיאלי" בו יש הפרדה באקדמיה רק למי שרוצה, עדיין יש בעיה רצינית של אפליה. האם מרצה אישה יכולה להרצות בכיתה של גברים? לא. אבל גברים כן יכולים להרצות בכיתה של נשים. זה כמובן יהיה שיקול בשכירה של מרצה, ולכן יהיה תעדוף למרצים גברים. אני לא יודע אם אתה חושב שזה רע, אבל בעיני זה ברור.
                ב. בפועל, ברגע שמאפשרים הפרדה רק למי שרוצה, זה כבר נהיה חובה. ברגע שאפשר להחמיר במצוות, מחמירים. זה לא משהו חדש. החשש הוא שזה ינרמל דרישה להפרדה גם בקרב אלו ש "לא רוצים בה".

              2. כמובן שאתה צודק . זה כבר פירוט של מה שהתכוונתי אליו. אני דברתי באופן כללי. בקיצור בעד ליברליות נגד פרוגרסיביזם.

              3. איתי
                ב. זה בדיוק פרוגרס. בעיני מי שרוצה בזה זה אכן נורמלי. כשתעלה דרישה כזו אז תצא בזעקות. לא עכשיו. עכשיו אתה מנסה לכפות את דעתך על אי הנורמליות שבזה על מי שכן רוצה בזה. זו בדיוק כפייה אנטי דתית פרוגרסיבית. תמיד בשם החשש אפשר למנוע חופש מאנשים. מי שירצה שיחמיר שיחמיר ומי שלא אז לא. אי אפשר לכפות על מישהוא לא להחמיר לעצמו. כשהוא ינסה לכפות עליך אז תצא למלחמה. מעניין שאצל הפלשתינאים אתה לא בעד פעולות נג דמקדימות.

                א. נו ? ואז מה ? זו אפלייה מוצדקת ( עניינית). מותר גם לנשים לא לרצות מרצה גבר. הבעייה באפלייה היא כאשר היא לא מוצדקת מה שאומר שבאופן כללי אין בעייה באפלייה אלא פשוט באי צדק ( שזו טאוטולוגיה) מותר לאנשים ללמוד אצל מי שהם מעוניינים ולא אצל מי שהם לא מעוניינים ( וגם במסגרת שנתמכת על ידי המדינה. אם כבר החליטו לתמוך בלימודים גבוהים ). כמו שמותר למרצה להחליט איפה הוא מלמד ואיפה לא. זה נקרא חופש. אנחנו לא חושבים ששוויון הוא ערך . ייתכן שהוא מציאות אבל לא מטרה. המטרה היא החינוך האקדמי. למה זה רע ? ( ואגב מן הסתם במסלולים המופרדים תהיינה רק מאצות נשים) ממתי מגדר המרצה רלוונטית לחינוך אקדמי. זו פשוט ריקנות. אולי כדאי שפשוט תבטל את מבדקי הקבלה לאוניברסיטה ופשוט תערוך הגרלה אם אתה רוצה שוויון.

            2. מה שמסובסד על ידי הציבור הוא לא שלהם. לפי הגישה שלך בעיצם החרדים ידרשו הכל והליכוד והצי"ד ייכנעו. אז אין לך אמון . מותר לך. אני לא חושב ככה. אתה מחמיר עוד יותר מחז"ל בגזרות שלהם. וגם בשמאל יש הזויים כמו העסקנים החרדים (שיוזמים את ההפרדות הללו) עם יוזמות כפייה גרועות פי אלף. המצביעים של הליכוד לא פראיירים. וגם עכשיו אפשר לראות שעד עכשיו הליכוד לא אפשר להם מימון מלא של בתי הספר שלהם ( מה שדווקא לגיטימי לגמרי בעיניי . בתי הספר הם בזבוז זמן אחד גדול. אפשר להשלים את כל הלימודים התיכוניים ( כולל אנגלית) בזמן קצר פי מאה)

              בינתיים גם השמאל הוא זה שהיה מוכן להיכנע לדרישות של חרדים בשביל לפגוע במתנחלים שנואי נפשו ( גם באוסלו וגם בהתנתקות). הפעם הלכו צעד אחד רחוק מדיי והחליטו לשנוא גם את הציבור הספרדי וגם לכיוון פרוגרסיבי אנטי דתי. אז עכשיו הם אוכלים את מה שהם בישלו.

            3. ל ב.
              עובדתית אתה טועה. במסלולים נפרדים מרצים גברים כן יכולים להרצות בפני נשים, וההפך לא נכון.
              יש כמה בעיות עם זה, מעבר לנקודה של שוויון (אני מבין שאתה לא חושב ששוויון הוא ערך חשוב).
              בוא נניח לרגע שהמטרה של האקדמיה היא מחקר מדעי והפצת הידע המדעי העכשווי לכל עבר. אני חושב שזו הנחה די סבירה.
              בוא נניח עוד, שגברים ונשים הם שווים ביכולות הקוגניטיביות שלהם ובתרומה הפוטנציאלית שלהם למדע.
              עוד הנחה חשובה: כשסטודנטיות או ילדות רואות פרופסורית, הן עשויות לחשוב שזו אופציה גם בשבילן, והן עשויות ללכת בכיוון המחקר המדעי (זכור שלפי ההנחה הראשונה שלי, זה משהו חיובי מבחינת האקדמיה). זאת בניגוד למצב שבו ילדות או סטודנטיות נחשפות רק לגברים פרופסורים ולכן רבות יחשבו שהתחום הזה חסום בשבילן.
              עד כאן, זה נראה לי די ברור.
              עכשיו, כשאוניברסיטה שוקלת אם למנות מישהו למרצה וחוקר, יש כל מיני שיקולים, וכן: גם השיקול המגדרי הוא שיקול מהסיבות שהסברתי לעיל (שים לב שערך השוויון או "אפליה מתקנת" לא מופיע כשיקול, רק הקידום של המחקר המדעי). אם לימודים בהפרדה יגרמו לכך שישכרו מרצים גברים על חשבון מרצות נשים זה יגרום לנסיגה במטרה הזו, ולנסיגה במטרות הכלליות של האקדמיה.
              מקווה שזה יותר ברור.

      2. על סמך היכרות שלי עם המגזר הזה – בהחלט. כמובן שזו הערכה, וגם מה שאני אומר על דעת הצד השני הוא הערכה (לא עשיתי סקרים). אבל היו לי לא מעט שיחות עם מתנגדי רפורמה והם אכן חוששים בכנות. לעומת זאת אני לא מכיר אפילו אחד מהתומכים שרוצים להפוך אותנו לדיקטטורה. זו ממש בדיחה.

        1. אני לא יודע. אני מרגיש שאני מכיר די הרבה כאלו ועוקב אחרי אחרים ברשתות החברתיות. לא נראה שהם פשוט יקבלו את זה אם זה יעבור. נראה לי שדווקא להפך.
          אף אחד לא יודה שהוא רוצה להפוך את ישראל לדיקטטורה, זה ברור. וגם מה זה דיקטטורה? לפי תומכי הרפורמה כבר היום אנחנו בדיקטטורה. נתתי קודם דוגמה טובה לגבי דיכוי ההצבעה במגזר הערבי, משהו שניסו לעשות בעבר. יש עוד דוגמאות שאפשר לתת.
          מה שמעניין אותי בקשר לתומכי הרפורמה הוא: אתם לא רואים שיישום שלה יוביל להגדלת השחיתות? בעיני זה כל כך ברור שאין אפילו צורך להסביר. יש לנו נבחרי ציבור שכל מה שהם מתעסקים בו זה עצמם. חוקים פרסונליים שדואגים להם ורק להם. בלי שום ביקורת שיפוטית, האם זה לא ברור שזה רק יגדל ויחריף?
          התשובה היחידה ששמעתי לזה, זה שהתשובה תהיה בבחירות. אבל בבחירות לא מצביעים על הנושא הזה, או לפחות היסטורית זה לא היה נושא הבחירות. תמיד זה משהו בטחוני או דת ומדינה או ביבי. ואנחנו הרי יודעים שאת ההמונים אפשר לתמרן עם איזה ספין ברגע האחרון או עם שקרים שחוזרים עליהם מספיק פעמים.
          עוד משהו אחד שמעניין אותי בקשר לתומכי הרפורמה זו השאלה של המציאות: יש מיעוט גדול שמתנגד בחריפות לרפורמה הזו, אבל מה לעשות שיש לו המון כוח במדינה. נניח לרגע שהרפורמה אכן חשובה וחיונית ורק תעזור לכל דבר. זה לא רלוונטי לכלום. אני שומע דיבורים סביבי על עזיבה, או השארות בחו"ל של אנשים צעירים ומוכשרים שרצו לחזור מעבודה בהיי טק או ממשרה באוניברסיטה בחו"ל. האם הם לא מבינים שצריך את האנשים האלו כאן אם אנחנו רוצים לשמור על המדינה כמו שהיא היום, או שלא אכפת להם להעביר את הרפורמה ולאבד את המדינה בדרך? אנחנו לא ארצות הברית או אפילו אנגליה שבה אפשר לעשות טעויות כאלו (טרמפ, ברקסיט), ולשרוד.

          1. כמה נקודות:
            1. אני לא רואה שום קשר בין הרפורמה לשחיתות. העיתונות תישאר עיתונות והמשטרה תישאר משטרה. אני לא חושב שנבחרי הציבור עוסקים בעצמם, אלא שיש ביניהם אנשים שבאו לעבוד. יש גם כאלה שלא, אבל כך זה בכל מגזר. יש גם שופטים עצלנים ומוטים, אבל הם המיעוט וכך גם בין נבחרי הציבור.

            אומר מה שאמרתי בהתנתקות: אם המדינה תקבע התנהלות של דברים כאלה בגלל קבוצת לחץ, אפשר לסגור כאן את הבסטה. שיקול כזה אסור שייספר בכלל. מלבד זאת, כמו שכתבתי, אחרי שיירד העשן כולם יבינו שעולם כמנהגו נוהג והחששות ייעלמו. אל תשכח גם שלא לעולם חוסן: גם הימין יכול להגיע לקצה, ואז נישאר עם טייסים אבל בלי שדרה של מג"דים ומח"טים. אם אף צד לא ילמד להתפשר, אין לנו תקומה.

            1. אתה כנראה לא קורא חדשות או אולי חי במערה (עם אינטרנט!): נבחרי הציבור דואגים קודם כל לעצמם. תראה את מצבור החוקים שהם מעבירים כרגע: דרעי 2 (כמובן שנורא חשוב שדרעי יהיה שר כפול, אבל נראה שעל זה מוכנים להתאבד, ובמה מדובר בסופו של דבר? בסידור עבודה), חוק התרומות (הרי באמת איזה מסכן הפוליטיקאי שלא יכול לקבל תרומות כדי להתמודד עם המשפט שלו?). גם חוק הספריה הלאומית זה בסוף דרך לנקום בשי ניצן (כלומר חקיקת חוק כדי לסגור חשבונות אישיים). למעשה אני לא מצליח לחשוב על שום דבר שהממשלה הנוכחית עשתה או שרוצה לעשות שהוא לטובת האזרחים כולם.
              העיתונות תשאר עיתונות? אתה יודע שבעיתונים גם אפשר לתמרן. למשל על ידי מניעת פרסום של הממשלה בעיתון (כפי ששר התקשורת לאחרונה איים לעשות ל "הארץ"), ואני לא רוצה לדמיין מה עוד.
              המשטרה תשאר משטרה? כשמח"ש נמצא תחת הסמכות של שר המשפטים (עוד חוק שמקודם היום ולדעתי כבר עבר קריאה ראשונה או טרומית)? למה ששוטרים יחקרו פוליטיקאים? למה שפרקליטים יתבעו אותם אם הם יודעים שאחר כך יחקרו אותם בעצמם?
              אני פשוט מתאר את המציאות. זה פשוט המצב. התשובה שלך לא רלוונטית למה שכתבתי. לא מדובר רק על קבוצות לחץ. אותם אנשים שלא יחזרו, אותם מוחות שיעזבו, זה פשוט עצוב.

              שני הצדדים צריכים להתפשר, זה נכון. יש צד אחד שבפועל נשלט על ידי קבוצה קטנה של אנשים (ראשי הקואליציה + לוין ורוטמן) שיכולים בהחלטה קטנה לכבות את השריפה הזו (נגיד על ידי הכרזה של דחיה של החקיקה בכפוף לדיונים רציניים וכו'), וקבוצה אחרת שלא נשלטת על ידי אף אחד (מצחיקים אותי האנשים שחושבים שלפיד איכשהו קשור למחאה), ובעצם אין לה אף גוף ייצוגי שאפשר לדבר איתו. אז נראה לי שמבחינה מעשית, זה די ברור מה לעשות.

              1. כנראה שאנחנו רואים דברים אחרת. על כל "חוק דרעי" מביך, יש שעות מאוד של עבודה למען הציבור שבקושי מסוקרות. מלבד זאת, אולי מה שאתה אומר קורה כבר עכשיו לגבי שופטים ופרקליטים? בכל מקרה, זה דיון ארוך שלא יוכרע.

                משום מה אני לא מצליח להגיב שם לגבי תוכניות הלימוד. בכל מקרה, בכלכלה קפיטליסטית אין דבר כזה "מגיע" ו"לא מגיע" לגבי שכר. אם תהיה השפעה כזו על הביקוש אז תהיה. איסור על אספקת מוצר מסוים כדי לתמרן ביקושים בשוק העבודה בו הוא מעשה רע מכל כך הרבה בחינות (מוסרית, כלכלית, חברתית, משפטית), שממש קצרה היריעה.

                במאמר מוסגר, אני ממש לא חושב שזה יקרה. הביקושים למסלולים כאלה יישארו קטנים, כי זה לא תואם לדרך החיים הדת"לית וטוב שכך.

          2. נו אז אתה רוצה דיקטטורה נאורה . גם אני. ואני חושב שאנשי שמאל הם חסרי דעת. באמת. אוטיסטים שחיים במציאות מדומיינת שבראו לעצמם ולא מסוגלים לצאת ממנה. אני חושב שהשמאל לא ראוי לשוט בי ושהוא מושחת כמו הפוליטיקאים שהוא בא אליהם בטענות רק שהוא לא מודע לזה ( שבעצם זו לא שחיתות אלא משהוא גרוע מזה). והשופטים שייכים לחבורה הזו.

            ביחס לאנשים הללו המוכשרים. עם ישראל ישרוד ויצא מחוזק יותר ( כמו בכל המשברים של היישוב היהודי שלפני קום המדינה). והאנשים הללו יחטפו אנטישמיות בפרצוף כמו שהיה אחרי האמנסיפציה לפני קום המדינה ברחבי העולם. רק השבוע קראתי שסטיבן שפילברג אומר שהאנטי שמיות מגיעה לשיאים חדשים בארה"ב. תאר לך את כל היהודים הדעתנים הללו ,חסרי הנאמנות, שיגיעו לשם. אתה חושב שהם יתקבלו באהבה ( במיוחד ע"י ההיספנים והשחורים שגם ככה ונאים אותם עוד יותר מהלבנים הרדנקים) ? גרמניה של פעם הייתה ארה"ב של היום. לא למדו כלום מההסטוריה. העולם לא מחכה לכם. צאו מהסרט. אחרת תצטרכו לחזור לפה בבושת פנים עם זנב בין הרגליים. אין שום דמוקרטיה מהסוג שאתם מדיינים באף מקום . זו פרוצדורה שלטונית ריקה. בשביל לחבר בני אדם ביחד צריך משהוא קצת יותר מהותי שיחבר ביניהם ( אפילו משפחה או קרבת דם אתנית). ארה"ב למעשה בפני מלחמת אזרחים הרבה יותר מאצלנו

            1. איזו יהירות, כל האמת אצלך, אנשי שמאל הם חסרי דעת, יפה.

              אתה גם מתווכח עם המציאות, אני לא מאיים (ואני גם לא יכול לאיים), פשוט אומר מה קורה עכשיו. אני שמח שאתה מרוצה מזה (עם ישראל יצא מחוזק). אני לא.

              1. מה קשור ליהירות. הרבה אנשים חושבים כמוני שממש מדובר במחלת נפש. זו מן אטימות קשה ביותר מלווה עם פנאטיות אבל הכי בעייתי מלאה סתירות פנימיות ( מורשת המנטליות הקומוניסטית). אני לא מדבר על החזרת שטחים או על כלכלה אלא על הפרוגרסיביזם – דת השוויון ( הריק). למה מתווכח עם המציאות. ובטח שאתה מאיים .בעדינות. אבל מאיים . למה אתה ( לאו דווקא אתה ) מספר לי את זה ? בשביל להסביר לי מה ההשלכות ? הן ידועות מראש . אבל האופציה האחרת היא לא הגיונית. זו לא דמוקרטיה זה שלטון בעלי המאה שהוא אולי לגטימי אבל במקרה כזה אני מצפה להעדפה לטובה של יהודים על פני ערבים ולא לבלבל במוח על שוויון. בסופו של דבר גם העניים הולכים לצבא ומתים במלחמות והדם שלהם לא פחות אדום ולכן גם הקול שלהם לא שווה פחות. ואם תקשה עליי מן החרדים אשיב לך מן הערבים.

                ואני לא מרוצה. אמרתי שבסוף הוא יצא מחוזק. אבל באמצע יהיה רע. אלא במקרה הזה אי אפשר לוותר על הצדק. וזה גם לא חכם . אין טעם לבחירות אחרת. דה פקטו בג"ץ כרגע שולט וזה הולך ומחמיר. ואין לו אחריות והוא לא נבחר . זו דיקטטורה. כולם בעולם יסכימו לדבריי ואפילו אתה מודה בזה. אז מה אנחנו אמורים לעשות ? להסכים לדיקטטורה נאורה בעיני עצמה ? תגיד לי אתה. לו אתה היית במקומי מה היית עושה.

            2. אני לא יכול להגיב למה שכתבת למטה מסיבות טכניות, אז אני כותב כאן.

              כתבת שאני מודה במשהו. אני לא מודה בו. כתבת שכולם בעולם יסכימו לדבריך, זה פשוט שטות מוחלטת, אגב, וגם יהירות.

              אגב יהירות. כל מה שכתבת זה שיש הרבה אנשים יהירים. לא הופך אותך לצודק.

              אני לא מאיים. איך אני יכול לאיים? אין לי שום כוח עליך או על אף אחד אחר.
              באמצע יהיה רע ובסוף מחוזק. אני לא יודע לגבי הסוף וגם אתה לא, שנינו מסכימים שבאמצע יהיה רע. אולי עדיף להימנע מהרע, זה ההגיון שלי אבל אולי אני טועה.

              בסוף שאלת מה הייתי עושה במקומך. הייתי מתחיל מלהניח שלא כל האמת אצלי, והולך ומדבר עם אנשים מהצד השני של המתרס בכנות, לא מתוך מחשבה שהם חסרי דעת או שהם טועים, אלא באמת להקשיב ולנסות להקשות על עצמך. זה מה שאני עושה בפורום הזה למשל.

              1. תופתע אבל הרבה קרובי משפחה שלי הם אנשי שמאל . אפילו אבי שהוא קרוב ללבי. ולא נעים לי לומר שגם הוא אטום. הייתי ממש צריך בכוח לחלץ ממנו הודאה שהוא מאמין בדיקטטורה נאורה. וזה מה שהודית בו. זה מה שכתבת : " ואנחנו הרי יודעים שאת ההמונים אפשר לתמרן עם איזה ספין ברגע האחרון או עם שקרים שחוזרים עליהם מספיק פעמים". אז אתה אומר שההמונים הם טיפשים ואני מסכים אבל מבחינתי אתה לא בהרבה חכם מהם . מנקודת המבט שלי אתה ילד בן עשר שמתנשא על ילד בן שמונה ( במשל הזה אני נער בן שמונה עשרה. אם תהית) . לפחות תשים את זה על השולחן ואל תבלבל במוח על דמוקרטיה. זו ממש מניפולציה.

                וכל הדברים שאמרת אני כבר הרבה זמן מאחורי זה. זו המסקנה שהגעתי אליה בעקבות נסיון לדבר בכנות . שאין עם מי לדבר. מקסימום יגידו לך דבר אחד ואחר כך יעשו משהוא אחר. ראה ערך הרב מדן ואמנת גביזון מדן מה עלה בגורלה. כל טענה שלך שתעלה בפניי אני אתייחס אליה.ואם לא תהיה לי תשובה אז אגיד שאני צריך לחשוב על זה וזהו.

                ברור שבעצם מה שקורה פה זה החרדים אז למה לא לשים את זה על השולחן ?

                חוץ מזה איך הממשלה תוכל לקבל החלטות מדיניות משמעותיות – מוטעות או צודקות – אבל העיקר שנלמד מהן – אם יש בג"ץ שמנסה לחנך אותם ? אם הפוליטיקאים מושחתים זה אומר שהעם מושחת ( הרי הם צמחו ממנו ונבחרו על ידו) ואז גם כל מערכות אכיפת החוק והשופטים הם מושחתים אז לכן לטענה שלך על הגברת השחיתות אין ערך . זה לא מקדם אותנו בכלום. ואם הפוליטיקאים מושחתים הם יכולים לצפצף על בתי המשפט בכל מקרה .

            3. מה הקשר בין מה שציטטת שאמרתי לבין דיקטטורה נאורה? הכוונה שלי היתה שלא הולכים לבחירות בישראל על שחיתות. אני לא תומך בדיקטטורה, נאורה או לא.

              אני גם לא חושב שההמונים טפשים (ואגב, האנלוגיה עם הגילאים זה האמא של היהרות, אתה שם לב לזה?). רק אמרתי שאפשר לתמרן אותם. זה לא הופך אותם טפשים. לא לכולם יש זמן וחשק להכנס לכל הפרטים של כל דבר, בשביל זה בוחרים נציגים שסומכים עליהם בגדול.

              הפוליטיקאים לא מושחתים מלידה. הכוח משחית ולפוליטיקאים יש הרבה כוח וגישה לבעלי עניין לכן צריך להגביל אותם. זה ממש טריוויאלי וזה גם מוכח אמפירית. לשופטים יש גם גישה לכוח אבל הרבה פחות. גם שם תתכן שחיתות, אבל לפחות בישראל, אין מה להשוות.

              לגבי החרדים, סוף סוף אנחנו מסכימים. כל הרפורמה הזו וכל הביבי לא ביבי זה הכל שטויות בהשוואה לזה. זו הבעיה מספר אחת של ישראל וכמעט אף אחד לא מדבר עליה.

              1. כתבת :" אבל בבחירות לא מצביעים על הנושא הזה, או לפחות היסטורית זה לא היה נושא הבחירות. תמיד זה משהו בטחוני או דת ומדינה או ביבי. ואנחנו הרי יודעים שאת ההמונים אפשר לתמרן עם איזה ספין ברגע האחרון או עם שקרים שחוזרים עליהם מספיק פעמים." כלומר אתה רוצה למנות מפקח על נבחרי הציבור ושלא מטעם הציבור עצמו. זו בדיוק "דיקטטורה נאורה". וזו גם דוגמא לאטימות עליה אני מדבר. אין לי בעיה עם דיקטטורה נאורה. אבל השמאל לא נאור בעיני. זו גם הסיבה ל"יהירות " שלי . למה אני צריך להגיד לך דבר שהוא כל כך ברור. למה אתה לא חושב עליו בעצמך ?

                כוח לא משחית. הוא רק מגלה מה שהיה בפנים כל הזמן. המחשבה שאפשר לפתור בעיה מהותית עם שיטות היא ילדותית. צריך להתפתח מעל האגו הצר וזה עניין של כל אדם באופן פרטי ואז ייבחרו אנשים גדולים באמת להנהיג. ואם כוח משחית לשיטתך אז ככל שתתן לבית המשפט יותר כוח גם הוא יהיה מושחת ואז פשוט יהיו לך יותר אנשים מושחתים לשיטתך. וברגע שהשמאל יהיו בשלטון אז הביקורת השיפוטית שתעלם לגמרי ( כמו שקרה בהתנתקות וכו'. והיועצת המשפטית שנעלמה בזמן ממשלת בנט ופיד) אז יהיה שלטון מושחת אחד גדול עוד יותר בלי שום ביקורת שיפוטית עליו. לכן באמת הפרדת הרשויות לא פותרת שום דבר אמיתי. אם העם צדיק אז אפשר גם מלך ויהיה יותר טוב מה שעכשיו.

                ביחס לחרדים הבעיה היא בדמוקרטיה עצמה . הערבים לא מנצלים את המדינה ? משום מה זה לא מפריע לשמאל . לחרדים ובהתאמה לערבים לא אמורה להיות זכות בחירה ( או אזרחות). מאותן סיבות בדיוק. אני מאוד אשמח. אני לא רוצה חס ושלום לפגוע בחרדים אבל המצב הזה הוא בלתי אפשרי. שאר הציבור טיפש ככל שיהיה הוא לא עבד שלהם. אבל השמאל בחיים לא יסכים לקחת את המתווה הזה. ברגע שזה יקרה הימין יהפוך לרוב מוחלט פה לנצח. וגם זה נגד הדת הפרוגרסיבית שלהם ( שמשום מה מצוותיה לא חלות ביחס לחרדים למרות שהם פחות פרימיטביים מהערבים). זו עוד דוגמא לאטימות של השמאל

              2. ב, יפה שהצלחת לשוב וגם לשנות את טקטיקת הניסוח. נראה שזה עובד לך. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום.

              3. ל ב:
                לא רואה איך הבנת מדברי שאני רוצה "מפקח על נבחרי הציבור" ו "שלא מטעם הציבור".
                המצב כיום הוא שהשופטים והיועצים בהחלט נבחרים על ידי הציבור בדרך עקיפה, אך מרגע שנבחרו, הם עצמאיים. היועמ"ש נבחר על ידי הממשלה (כלומר על ידי הציבור), ולממשלה זכות וטו על מינוי השופטים, וגם השופטים שנמצאים בועדה נבחרו בשלב כלשהו על ידי הציבור דרך אותה הועדה (עד לשופטים הראשונים…). הרי גם בשיטה הנוכחית, השופטים שמינתה שקד יהיו בסוף הנשיאים ויחליטו על מינוי שופטים עתידיים. אני לא מבין את הבעיה.

                מה שאמרתי היה בקשר לכך שממשלות לא קמות ונופלות בגלל שחיתות, ולכן שחיתות זה משהו שצריך לפקח עליו כל הזמן ולבוחר אין את היכולת לעשות את זה (ממילא – רק ב 4 שנים). לפי מה שהבנתי ממך, אם שר עובר על החוק, זה בסדר כי הוא נבחר ציבור, והציבור ישלם לו על זה בבחירות. אתה רואה איך מהר מאוד זה מגיע לאבסורד? אתה מכיר מדינה אחת שמנוהלת ככה? אשמח לשמוע.

                לגבי השאלה אם כוח משחית. אכן זו שאלה שדנים בה לא מעט, ואפשר שכוח לא משחית אלא שאנשים עם נטיות פסיכופתיות הם אלו שנמשכים לכוח. אם כך, קל וחומר שצריך להגביל אותם כמה שיותר.
                המחשבה שאפשר לפתור בעיות מהותיות עם שיטות היא בבסיס של כל השיטה הדמוקרטית, של בחירת שיטת הבחירות המדויקת, ושיטת המינויים המדויקת וכו'. אלו בעיות רצינות שאנשים רציניים מאוד דנים בהם בדיוק בגלל שהשיטה מאוד חשובה.
                בלי להעליב, אבל נראה שקראת ספר אחד יותר מדי של איין ראנד…

                בכל מקרה, בני אדם עם יותר מדי כוח נוטים להיות מושחתים. לתת לבית המשפט כוח זה לא אותו דבר כמו לתת לשופט ספציפי כוח. כתבתי כבר קודם שלשופטים הרבה פחות כוח מלפוליטיקאים (ואולי מראש אנשים שנמשכים להיות שופטים גם פחות נמשכים לשחיתות, אני לא יודע), אבל בהחלט, יש הגבלה על השופטים ממילא: כדי ששופט יגיע לעליון הוא צריך להוכיח את עצמו מקצועית שנים רבות (למשל כשופט בערכאות נמוכות), ואם יש עליו צל צילו של חשד לשחיתות, אין סיכוי שימונה או יקודם, ולכן הסיכוי שיהיה מושחת קטן (לא אומר שהוא אפס). אי אפשר להגיד אותו דבר על פוליטיקאים.

                אני משום מה לא חושב שצריך לשלול את זכות הבחירה מערבים או מחרדים (אתה בטוח שאתה מאמין בדמוקרטיה?), או מאף אזרח לצורך העניין, ואני לא חושב שהחרדים "מנצלים את המדינה" ובטח שהערבים לא.
                הבעיה עם המגזר החרדי בשונה מהמגזר הערבי הוא שזה מגזר שמחנך לבורות, ולא מעוניין להשתתף במעגל העבודה ויתר על כן מקבל זכויות יתר (כמו כסף על לימוד תורה לאורך שנים רבות לאנשים שיכולים לעבוד) וגדל מאוד מאוד. זו באמת הבעיה מספר אחת של המדינה לדעתי, אבל אני בספק אם תשאר פה מדינה לפתור אותה…

        2. לידיעה- "איתי" הוא לוביסט של הקרן החדשה.
          הם מציפים בתגובות במימון ממשלות זרות.
          על זה משלמים להם- להגן על בג"ץ תומך הטרור.

          ולידיעתכם- מה שהוא כתב זה שקר.
          מערכת המשפט ממנה את עצמה. לציבור אין שום קשר לזה.
          באף מדינה דמוקרטית אחרת אין דבר כזה.
          בכל המדינות הדמוקרטיות הפרלמנט ממנה שופטים.
          בארה"ב הפרלמנט (=הקונגרס) ממנה שופטים.
          אפילו יועצים משפטיים ותובעים כללים נבחרים שם בבחירות.

          הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ יועמ"ש וכו'- קיימת רק בארץ

  11. אני חושב שאתה מעריך הערכת חסר את ההיבט הפסיכולוגי פה. הרי גם אתה מסכים שאין מחלוקת בצורך ברפורמה ובכל זאת אין הידברות. על פניו הייתי מצפה להידברות מיידית (כשאני מנטרל את ההיבט הפסיכולוגי) אני חושב שהתחושה של פוליטיקאי שמהלך מסויים יקבור אותו פוליטית/תדמיתית לא מאפשר לו לבצע את המהלך הזה וזוהי התנהלות לגמרי פסיכולוגית וחפה מענייניות.
    (אגב זה בעיניי חלק משמעותי מהתכונות של מנהיג שחסרה כל כך. תכונה שאני חושב שהיתה לבנט למשל ושבאה לידי ביטוי דווקא במהלכים היותר שנויים במחלוקת שלו). אני חושב שהפתרון אמור להגיע מהכיוון שאצל פוליטיקאים חסרי מנהיגות ייווצר הרושם שהידברות לא תוביל אותם לקבורה פוליטית אלא להיפך. דבר כזה יכול להיווצר רק עם תהיה דעת קהל אצל הבייס שלהם בעד הידברות. הבעיה שהמחאה מובלת על ידי קיצוניים ולכן אני די פסימי.

  12. הרב מיכי, תמצית הטענה היא שיש "הסכמה שקטה", והפרטים הם רק "ניואנסים". אני רואה את זה אחרת: לכל צד יש מטרה הפוכה. שני הצדדים אמנם מבינים כביכול שותפים ומסכימים שיש בעיה, אבל שניהם רוצים להניח את הגבול במקום שיקדם את מה שהם מבקשים להשיג ולמנוע את מה שהצד השני רוצה. זה רוצה לחזק את ה"דמוקרטית" וצד שני את ה"יהודית" והימין.

    נקח לדוגמא את הויכוח בפסגת ההתגברות על 61 או 70. אני לא רואה פה ויכוח על "ניואנסים", אלא ביטוי למשהו מאוד מהותי: הללו רוצים בדיוק את המספר שיאפשר "להתגבר" בפועל ולקדם מדיניות "ימין" והללו רוצים בדיוק את המספר שלא יאפשר כי ההתגברות גדולה ממנדטי הימין (ואם אפשר אפילו יותר בגלל ה"דמוגרפיה") ולאפשר התגברות במקרים מאוד חריגים עם הסכמה מאוד מאוד רחבה שחורגת מגוש הימין.

    מסיבה זאת, לצערי, אני לא רואה דרך שבה אפשר יהיה להסכים על מתווה כלשהו (כפי שרואים ביחס למתווה פרידמן-אלבשן), כי הגבול בין "בעד הרפורמה עם איזונים" לבין "נגד הרפורמה במתכונתה הקיצונית" הוא אמנם דק, אך מאוד ברור.

    1. ממש לא מסכים. אף אחד לא מכניס כאן את ה"יהודית". הדיון כעת הוא על המסגרת החוקתית (ההסדרה), ועל כך הוויכוחים. אף אחד לא מציע להכניס תיקונים 'יהודיים' לחוק יסוד החקיקה.
      נכון שיש שאינם רוצים חוקה בגלל ה"יהודית", ועל כך הערתי. זה נוגע רק לחלק התוכני של החוקה ולא להסדרה.

      1. המסגרת החוקתית יש לה השפעה ישירה על החוקים, וזה בדיוק הויכוח: האם לשאפשר חקיקה חופשית כפי רצון הרוב הלא תמיד "נאור ודמוקרטי" (לפחות בעיניהם), או האם מלכתחילה להגביל ולהניח את היסודות הנאורים מעל לכל אפשרות של חקיקה, ואם יבואו ויחוקקו יהיה מי שיעמוד בשער וימנע בעדם.

        בסוף בסוף הויכוח הוא פשוט, וכל המתווים מוליכים אל הים – מה יביא (או לא) לתוצאה הרצויה: האם תהיה תחבורה ציבורית וחנויות פתוחות בשבת, האם ימשיכו לחייב אנשים להתחתן ברבנות, האם ימשיכו לאפשר לחרדים לא להתגייס ולא לשאת בנטל, האם יאפשרו להכניס חמץ לבית הרפואה או לא, האם יאפשרו פגיעה בזכויות מיעוט בשם מדיניות ימין או לא.

        אמנם שני הצדדים משתמשים ב"מילים" דומות, אבל המטרות הפוכות. כל אחד מפחד בדיוק ממה שהשני מנסה להשיג.

        1. זוהי הצגה חלקית של הסוגיה. נראה שיש כאן ויכוח משולש: על המהות, ההסדרה וזכויות המיעוט.
          1. מבחינת המהות הם ודאי שואפים לאוטופיה מעט שונה (ליברלית מול דתית/לאומית). אמנם גם כאן לדעתי יש הסכמה כלשהי למרכיב הדמוקרטי, והוויכוח הוא על ה"יהודית" ולא על הדמוקרטית, הבעיה שבמחלוקת היא מה קורה כשהם מתנגשים.
          2. מבחינת ההסדרה נראה שהם משתמשים במילים דומות וגם מתכוונים לאותו דבר. טענתם שצריך דמוקרטיה שתבטא את דעת העם. השאלה שבוויכוח היא מה דעת העם וכיצד מבטאים אותה ומשמרים אותה (רק דרך הכנסת/הממשלה, או גם באמצעות ביהמ"ש). כל אחד מהצדדים חושב שדעתו היא דעת העם.
          3. מעבר לזה, יש גם את עניין ההגנה על זכויות המיעוטים. גם אם האוטופיה שרוצה הרוב היא א והצליחו לממש זאת, עדיין נותרת שאלה מה עושים עם מיעוט שרוצה ב.

  13. לדעתי הטעות של הטור היא הרבה יותר שורשית- כבודו מניח שמשום שכמה פרופסורים או פוליטיקאים הסכימו בחצי פה באמצע ריאיון שאכן נדרשת רפורמה "אבל לא ככה" אות הוא שהם מכירים בכך שצריך רפורמה כל שהיא ונשאר לדון רק על הפרטים. לדעתי ההנחה ההגיונית והמתבקשת יותר היא שהם אמרו את זה רק כדי לזכות ליותר נקודות בדעת הקהל ולהראות שהצד השני הוא הקיצוני באמת שלא רק רוצה לעשות רפורמה, הוא רוצה רפורמה כל כך קיצונית שאפילו אני שמכיר בצורך לרפורמה, עדיין מתנגד לזאת המוצעת.
    ולראיה- האם אי פעם שמעת מישהו שמודה ב"רחל בתך הקטנה" לאיזה שינוי הוא מסכים? המקסימום שאני שמעתי זה הסכמה על פסקת התגברות ברוב של 65-70. שינוי שכשלעצמו לא משנה כמעט את המצב הקיים אבל כן ייתן לגיטימציה לפסילת חוקים מה שיגרור החרפה משמעותית ביחסים בין הרשויות.
    יתרה מכך- אם מטרת האופוזיציה והמוחים הייתה להעביר רפורמה מרוככת, למה אף אחד מהם לא מניח את הצעה שלו על השולחן (עם כמה עיזים לצורכי מו"מ כמובן)? אתה לא חושב שזה היה הופך את המחאה להרבה יותר אפקטיבית?
    בהנחה שהם לא מפגרים, הסיבה החידה לכך היא שהמטרה מבחינתם זה סיכול כל שינוי ולו המזערי ביותר, בדיוק כפי שהם נהגו בעשורים האחרונים.
    מי שטוען שהם השתנו עכשיו, יזדקק לראיות חזקות יותר מאלו שהוצגו בטור.

    1. כאן אתה טועה בעובדות. ודאי שיש כאלה שהסכימו לצורך ברפורמה, וראה למשל את מאמרה של נטע ברק קורן שלונקק בטור ובטוקבקים לטור ההוא. ויש עוד הרבה.
      אתה כמובן תמיד יכול לחשוב באג'נדות נסתרות, אבל עם זה לא תגיע רחוק. כך אתה מבצר את התיאוריה שלך מפני כל הפרכה, שכן כל עובדה מנוגדת תסביר אותה כקונספירציה.
      אנשי האופוזיציה לא מניחים הצעה על השולחן כי הם עצלנים ולא עושים שיעורי בית. כתבתי זאת לא פעם. יאיר לפיד אף פעם לא עושה שיעורי בית. אבל יש בצד שלהם מומחים שבהחלט הניחו הצעות כאלה על השולחן. והרי ברור שסער ואלקין וליברמן, כולם מהאופוזיציה, מסכימים שצריך רפורמה.

  14. בנוגע לכל מי שכתב בתגובות שהפחד מ "דיקטטורה" מוגזם, ושזו בדיחה. הנה 2 דוגמאות מהיום:
    1. פוליטיזציה של המשטרה: השר לבטחון לאומי מזיז מתפקידו את מפקד מחוז תל אביב משום שלדעתו לא היה מספיק אלים בטיפול שלו בהפגנות היום.
    2. השלטון מתערב בתקשורת: אילה חסון עברה מערוץ 13 לכאן 11 וכולם יודעים למה, כדי להוות שכפ"צ נגד סגירת התאגיד, והיא נותנת עבודה. https://tinyurl.com/5n7szrdw

    1. אתה טועה, הוא מזיז אותו כי הוא לא הצליח למנוע את חסימת הציר הראשי(איילון)

        1. אוי כמה אנשים שקופים, מקריאת המאמר, והמגיבים, אני יכול, על כל נושא פוליטי, שתעלו לומר בדיוק כמעט אטומי, מה דעתו של כל אחד תהיה כאן, אבל נעזוב את זה בצד, יש לי רעיון, פשוט ביותר שלדעתי יוריד את כולם מהעצים, מעניין מה חושב עליו מיכי, (הוא כל כך פשוט, שתמהני למה לא שמעתי הדים לו מאף אחד עד הלום, אז אחד מהשתיים, או שזהו רעיון, נאיבי על גבול הדיבילי, או שזהו מה שמכנים, חשיבה מחוץ לקופסא, בעבר היו לי רעיונות כאלו, בויכוחים מרים במדינה, שאחת מהם דווקא התקבלה, הראשונה שבו דווקא לא התקבלה, הינה בויכוח המר שהיה באירוע התרמה מוזיקלי לארגון של הרב פירר, שביקש שלא יופיעו נשים, כידוע סערה וגעשה הארץ, אם יש להידרש לה, או שזה הדרת נשים, התקשרתי לעוזר שלו, וגם לצד השני המתנגד, והצעתי להם רעיון אמיתי, אך ציני, והוא שיביאו את דנה אינטרנשיונל, וככה יצאו ידי חובת שתי הצדדים, לחרדים הנו גבר שקולו לא רק שאינה ערווה, אלא מותר אף ללחוץ את ידו, ולחילונים, דינה כאישה, ובא לציון גואל, אך כידוע עדינותו של הרב פירר, גברה על טהרנותם, של הצד השני, וביטל את האירוע, וכעת נעבור למקום שבו רעיוני כן התקבל שאותו אני מגדיר רעיון אמיתי אך מתריס, והוא לויכוח המר המתנהל מקום המדינה בנוגע לגיוס חרדים ושוויון בנטל, הצעתי, שיחקקו חק יסוד לימוד תורה, שבהגדרתו, הינו בא להבהיר לכל הבורים, ועמי הארצות, מהצד החילוני, ולכל האפיקורסים, מהצד הדתי, או בעלי חשיבה עצמאית, מהצד הפילוסופי (סליחה שאני חריף, אבל הגמרא קבעה את ההגדרה הזו, "היכי דמי אפיקורס, האומר מאי אהנו ליה רבנן לדידהו תנו לדידהו שנו") שלימוד תורה אינו רק ערך, חשוב, וכו' וכו' וכו' אלא הוא הוא עיקר המגן על יושבי ארצנו, כמו שאני מגדירו תמיד "הטובים לטייס" והמצטיינים האולטרא טובים, לחיל תורה, שהוא היחידה הכי סודית בצבא, עד כדי כך שאפילו הרמטכ"ל מודר, מהכרות והבנת בתרומתם העצומה, להגנת יושבי הארץ, זה כאמור התקבל, ומחכה בתווך לאחר המהפכה המשפטית, וכעת נחזור לעניינינו, הרעיון שלי הינו לעצור את כל החקיקה אפילו לזמן בלתי מוגבל מראש, שבו ידונו הצדדים על הכל מכל כל כדי להגיע כאמור להסכמות, אך מיידית בו זמנית, כעת יוסיפו (אפשר אף באופן ארעי לבינתיים) 15 שופטים, על טהרת האגף מצד תומכי הרפורמא של לוין ורוטמן, ביחד יהיו לנו 30 (בניגוד לדין תורה שצריך מספר פרד, כאן עדיף מספר זוגי כי אין אמון לאף צד אצל השני, ואם אכן יהיה באופן נדיר תיקו נסדיר פיתרון זמני או בשב ואל תעשה עד שיבוא תשבי, או הכרעה על פי הגרלה, או גורל הגר"א ומה שתרצו, שיהיו בו מכל הגיוונים, דתיים, חרדים, ומזרחיים, שכחתי מישהו?? אה סליחה אטיופים (למעט ערבים, אני מתנצל מראש, פשוט אני שונא ערבים וגזענים) בטוחני שאפשר יהיה לצד של לוין לסמוך לבינתיים על הרכב כזה שיהיה חף מכל החולאים שקיים היום בבית המשפט שעליון (שדרך מינוי שופטיו, מתבצע לעיתים, על ידי הורדת התחתון) ומי יודע ייתכן שלבסוף יתברר, שאין צורך יותר בפסקת התגברות, וכל המשך הרפרמא, עקב ההתבגרות

        2. כרגע מי שיורק עליי אלו מפגינים שחוסמים צמתים,פקידים שלקחו את השלטון לידיים ושופטים שמאמינים שהאור המקיף נפלט להם בכל משפט.

          1. פקידים ש "לוקחים את החוק לידיים" ושופטים ש "מאמינים שהאור המקיף נפלט להם" תמיד היו בישראל לשיטתך (וגם מפגינים שחוסמים צמתים זה לא חדש). משטרה פוליטית עדיין לא (לפחות לא למיטב ידיעתי). אז אולי אחרי הרפורמה היריקות מהסוג הראשון יפסקו, אבל יהיו יריקות חדשות והשאלה היא אילו יריקות אתה מעדיף, אלו שאתה מכיר ויכול להתמודד איתן, או משהו חדש שעשוי להיות הרבה יותר גרוע.

    2. בתקשורת ממלכתית שממומנת ע"י הממשלה לא שייך לומר יש התערבות. אם התקשורת הזאת מסיתה נגד חלק מהעם אז היא איבדה את זכותה להתקיים. ושים לב שלא ניסו לפטר עיתונאי שמאל ולשים במקומם עיתונאי ימין. המסקנה היא שעדיף שלא תקשורת ציבורית שהיא ממלכתית ולכן אין טעם בקיומה.

      אין כזה דבר גוף ממשלתי לא פוליטי. המשטרה כבר עכשיו פוליטית. היא לא שמאלנית מצד עצמה ( בניגוד לצבא) אבל כן יודעת מאיזה צד החמאה מרוחה ואני זוכר באיזו אטלימות פינו הפגנות של מתנחלים בהתנתקות. וחוץ מזה היא קובעת מדיניות בעצמה כרגע. פוליטיקה היא מדינאות וקביעת מדיניות היא מתפקידם של נבחרי הציבור ולא של אנשי המקצוע. אין טעם לשר משטרה אם אין לו סמכות והמשטרה לא יכולה להחליט על דעת עצמה לנהל משהוא. זה שלטון הפקידים. התפקיד של אנשי המקצוע זה לייעץ ולבצע ומי שלא יכול כי לא מאמין במדיניות שנקבעה צריך להתפטר. אחרת איך נלמד מה המדיחניות הנכונה ? מי שקבע אותה לא עמד לבחירת הציבור

      1. לא מסכים. בהחלט יש טעם בתקשורת ציבורית. זו תקשורת מנותקת מאינטרסים כלכליים והמקום היחידי בו אפשר לשים משהו איכותי בלי לקחת סיכון כלכלי. ספציפית לכאן 11 יש די הרבה הפקות מקור מאוד איכותיות ומאוד פופולריות, וגם חטיבת החדשות שלה מאוד איכותית (לא כולל הרכש החדש).

        זה טוב מאוד שהמשטרה לא פוליטית. המשטרה אמורה לשרת ולהגן על האזרחים כולם, גם אלו שלא הצביעו לממשלה הזו. אני לא יודע אם אתה רציני.
        מה ימנע מהשר להורות למשטרה לאסור חברי אופיזציה? לפי ההיגיון שלך המשטרה חייבת לציית.

        בכל מקרה, בוא ניקח את ההיגיון שלך לקצה. לדעתך אסור שיהיו גופים עצמאיים ממשלתיים. שפוליטיקאים ינהלו הכל. גם נגיד בנק ישראל יוכל רק לייעץ? וגם הרב הראשי יוכל רק לייעץ? ואם השר שממנה אומר לו שבשר וחלב זה כשר, והרב לא מסכים, צריך לפטר את הרב ולמנות אחד שכן יסכים?

        אני מסכים שזו גישה מעניינת, מעניין אם יש מדינה כזו, בלי גופים עצמאיים ממשלתיים שבה עדיין יש בחירות כל כמה שנים. אה, יש כזו, רוסיה.

        1. זה מצחיק מה שאתה אומר. גם הפוליטיקאים אמורים לשרת את כל האזרחים ולא רק את מי הצביעו להם. ההנחה היא שאלו שהצביעו להם חושבים שהמדיניות בה הם מאמינים היא תהיה טובה לכולםץ בינתיים דווקא הימין מעוניין במה שטוב לעם ישראל כשמבחינת השמאל "עם ישראל" זה בכלל מוקצה מחמת מיאוס והוא בכלל לא סופר את רוב העם היהודי שפה.

          מה שימנע מהשר לאסור חברי אופוזיציה הוא שבמקרה הוא דווקא לא שונא את עם ישראל ורוצה בטובתו . כן. גם בזאת של חברי האפוזיציה. אין טעם לחיות בחברה כשאתה לא מאמין באנשיה. המחשבה שאוסף של כללים ימנע כזה דבר היא ילדותית. אם השר ירצה לאסור חברי אופוזיציה הוא יכול לעשות את זה ישירות. אגב החשש הזה משום מה כל הזמן נמצא אצל אנשי שמאל . כמו הערבים שב48' ברחו מפה כי חשבו שנעשה להם את מה שחשבו לעשות לנו וגילו לנו מה שבליבם תוך כדי. גם השמאל כנראה חושש ממה שהימין יעשה לו כי הוא היה עושה את זה ( ועשה את כבר בעצמו) . אם מישהוא מהימין היה מדבר כמו שלפיד דיבר כבר כמה פעמים הוא כבר היה בכלא מזמן על המרדה. רבין היה מוכן להרוג מתנחלים בשביל הסכמי אוסלו וכמעט הצליחו למנוע מנתניהו להיבחר ( אף על פי שהוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו. אה לא. זה בעצם רק לערבים). בן גוריון בשביל שליטה היה מוכן להרוג יהודים. לא ראה בעיניים ( הוא די שנא את אנשי האצ"ל. לבגין לא היה מוכן לקרוא בשמו בכלל). שולמית אלוני אמרה שצריך להחליף את העם. אני יכול לכתוב פה שעה שלמה.

          רוסיה היא כזאת לא בגלל גופים עצמאיים אלא בגלל המנטליות של העם שלה. כמו שאר מדינות מזרח אירופה. די ברור שגם גרמניה תמשיך להיות מדינה יצרנית גם אם לא יהיו בה גופים ממשלתיים עצמאיים.בנוסף אני מפנה אותך לפוסט הזה של נדב שנרב :

          "האם פוליטיזציה של מערכת המשפט היא דבר רע? כמו כל שאלה מן הסוג הזה, התשובה תלויה בשאלה אחרת: מהן האלטרנטיבות.
          חשבו על נגיד בנק ישראל. יציבות המטבע והשוק המוניטרי חשובה לממשלה, ומאידך, לפוליטיקאים יש תמיד תמריץ לפגוע ביציבות הזו ולהדפיס כסף בלי חשבון כדי להיענות ללחצים מקומיים. על מנת להשיג את טובת הכלל הפוליטיקאים (בכל העולם המערבי) עושים מעין תרגיל נגד עצמם. הם לוקחים אדם שניתן לסמוך עליו, ממנים אותו לנגיד הבנק, משלמים את משכורתו אבל מוותרים מרצונם על סמכויות הפיקוח עליו. יש לשיטה הזו המון יתרונות: היא משחררת את הפוליטיקאי מלחצי הציבור (הוא יכול להתלונן על הנגיד שהעלה את הריבית ולרחוץ בניקיון כפיו), היא משדרת לעולם, ולמשקיעי חוץ, שיש כאן אנשים רציניים שישמרו על ערך המטבע – נפלא.
          לא רק בנקים מרכזיים. בכל העולם נוצרו לאורך השנים המון "משרות אמון" כאלו: שופטים, אקדמאים, אמנים, מבקר המדינה – אנשים שמקבלים משכורת או מלגה כדי שימלאו משימה, אבל ניתן להם חופש גמור או כמעט גמור לבחור את האופן בו ימלאו את המשימה הזו בתוך הגדרה מאד רחבה של יעדים כלליים.
          אז מה נעשה אם נגיד בנק ישראל יתחיל לשחק עם הריבית לצרכיו האישיים, או לצרכי חבריו? מה נאמר אם הוא יודיע לממשלה שהריבית במשק עולה ל 20% אלא אם כן בונים גשר מצפת לטבריה? כאשר נותנים לנגיד את המפתחות, מניחים שהוא אדם מספיק נאמן, מספיק הגון, אחד שניתן לסמוך עליו. אם לא נמצא אדם כזה יהיה צורך, עם כל הצער והכאב והחסרונות שבדבר, להחזיר את החלטות הריבית לשר האוצר או לראש הממשלה. זה יהיה שינוי גדול לרעה ביחס למצב הקיים, אבל עדיין עדיף על הפקדת משרת אמון בידיו של איש לא נאמן.
          זהו, לדעתי, הכיוון שעולמנו הולך אליו. האליטות של העולם המערבי מפסיקות להיות נאמנות. הרעיון של משרת ציבור אשר, למרות שיש לו חופש פעולה, נצמד לתפקיד שהוגדר לו, הולך ומתאדה, הולך וגווע. לא מדובר על שחיתות במובנה הקלאסי, של פעולה למען אינטרס עצמי או לקיחת שוחד, אלא על הזניה פוליטית של המקצוע ופרשנות חפשית של ה"משימה" המקצועית, פרשנות שאינה מתחשבת בכוונת מי שיצר את המשרה ומממן את משכורתך.
          השופטים והפקולטות למשפטים נתנו את הטון בתהליך הזה. מאז שנות הששים הם הולכים ומתנערים מהתפקיד למענו משלמים להם – לשפוט בין אנשים על פי לשון החוק – ומדבר עוד יותר בסיסי: מהמחויבות לכללי הלשון ולפרשנות בתום לב. כל הדיבורים על "פרשנות תכליתית", "הגדרה מרחיבה" וכיוצא בהם, הפכו למלות קוד שמשמעותן: אנחנו נעשה במלות החוק כרצוננו, בלי להתחשב במשמעותן הפשוטה וללא תום לב, כדי להניע את החברה מנקודה א', בה היא מצויה היום, לנקודה ב', בה אנו מעוניינים שהיא תהיה. המערכות המשפטיות הופכות את עצמן למערכות שלטוניות העוסקות בהנדסה חברתית, והפקולטות למשפטים מריעות להם, שהרי מי הוא ומה הוא "סתם שופט", סתם אדם נאמן העושה את העבודה למענה משלמים לו?
          שימו לב לאחד הטיעונים המרכזיים בוויכוח שמתנהל כעת: "בישראל אין חוקה". צריך חוקה, כך מתברר. מעניין. מדוע איש אינו מדבר על השאלה מה יהיה כתוב בחוקה הזו? היום בן גביר וסמוטריץ' בשלטון, אתם לא חוששים? לא מפחיד אתכם שיכנסו לחוקה רעיונות תאולוגיים, לאומניים, יהודוצנטריים, שיכבלו את מדינת ישראל לדורי דורות? כמובן שלא. למשפטנים לא אכפת תכנה של החוקה, כל זמן שתישאר להם האפשרות לפרש את מילותיה כפי שמתחשק להם. לפוליטיקאים אין סיכוי: כמו שחקן שחמט גרוע שמשחק מול רב אמן, הצד השני יסתייע גם במהלכים שלהם בדרך לנצחון. המשפטנים זקוקים לעקרון שיתיר להם לפסול כל החלטה שלטונית על בסיס פרשנותם למסמך. לא אכפת להם בכלל מה יהיה כתוב בו, מפני שהם איבדו את מחויבותם לפרשנות של מלים בתום לב. הם יפרשו את המסמך כרצונם.
          המגמה הכללית נראית בעייתית מאד. ברבות הימים, אני חושש שכל הקונספט של משרות אמון יאבד מן העולם. זה עצוב, כי החברה מצליחה הרבה יותר עם נגיד בנק עצמאי, שופטים עצמאיים וכן הלאה, אבל רמת המוסר האישי הנדרשת מאדם בתפקיד כזה הולכת ונהיית יקרת המציאות, התקשורת והחלקים הרלוונטיים באקדמיה רוחשים לה כמעט רק בוז. בסופו של תהליך – מדובר בתהליך עולמי, לאו דווקא ישראלי, ואני מניח שהטרנד יגיע אלינו מבחוץ – לא יהיה מנוס מרציעת אזניהן של האליטות המשתחצות הללו אל מזוזת האמון הציבורי, מהעמדת שופטים ונגידים לבחירה או מפיקוח פוליטי צמוד עליהם. פוליטיזציה היא גרועה, רודנות או אנרכיה – גרועים ממנה."

          1. אתה כותב שלפיד אמור להיות בכלא על המרדה (ואתה לא היחיד, היה גם חבר כנסת של הקואליציה שאמר אותו דבר) ואומר שהפחד ששר יאסור ראשי אופוזיציה הוא השלכה של השמאל. זה יפה.

            כל מה שכתבת נכון: תאורטית יש סיכון אדיר בגופים עצמאיים. מעשית הם מוכיחים את עצמם בכל מקום שבו הם קיימים. העובדות הן שאנשים בדרך כלל נוטים לנסות לעשות את העבודה הכי טובה שהם יכולים בכל מקום שבו הם נמצאים. אותו הדבר נכון לגבי פוליטיקאים, אבל מערכת התמריצים שלהם מעוותת את זה (הרצון להבחר שוב, ומיד אחרי שנבחרים, להבחר שוב), יחד עם הכוח הרב והגישה לשחיתות. בגלל זה בכל זאת, בגדול, השיטה עובדת.

            אני תומך בשיטה שבה כל פוליטיקאי יוכל להבחר לתפקיד רק פעמיים (כדי לאפשר לו ללמוד מהטעויות בפעם הראשונה). כך בפרלמנט יהיו בערך חצי שזו להם הפעם הראשונה (ולהם יהיה תמריץ להפיל את הממשלה אם היא לא מתפקדת משום שהם רוצים להבחר שוב), וחצי להם זו הפעם האחרונה (שלא יצטרכו לעשות דברים פופוליסטים כדי להבחר שוב ויוכלו לעשות מה שהם חושבים שנכון לטובת הציבור ולא רק מה שהבייס שלהם חושב שנכון).

            הדוגמה של רוסיה לא טובה בגלל המנטליות (אני לא מסכים, אבל נניח), אז קח את טורקיה. עוד מדינה שבה הבנק המרכזי נשלט על ידי נבחר ציבור. מדינה שבה מנהיגי אופוזיציה מואשמים בטרור ואנשים שמארגנים הפגנות הולכים לכלא. איך הם מתפקדים? נהדר – אה?

            1. אני אומר שלפיד אמור להיות בכלא לפי שיטתו שלו ולפי איך שהוא התנהג בעבר ( מי שתמך בו. ממשלת אולמרט). אנחנו דווקא מאמינים בחופש הביטוי

              הנה עוד דוגמא לאטימות. איך פיספסת מכל מה שכתוב את העיקר ? השופטים והיועצים לא נאמנים ולאט לאט כבר גם שאר המוסדות ופקידיהם. אז כבר זה לא מוכיח את עצמו. הפוך . תיאורטית זה טוב ומעשית זה הולך ונהיה רע. זה פשוט אגו של הפקידים לכן באמת גם השופטים ה"שמרנים" שנבחרו בממשלות הימין הם גם אקטיביסטים. לכן אין ברירה וצריך להחזיר את הכוח של אלו לעם. מלכתחילה מלך ( דיקטטור נאור בעקרון) היה מוסד עצמאי עד שאיבד את הנאמנות והכוח הזה חזר לעם.

              עוד פעם אתה מנסה לקחת מהאנשים את הבחירה ובעצם מייצר לשיטתך עוד ועוד אנשים מושחתים ( תוך 8 שנים כבר יהיו מושחתים). אולי נעבור לבחירות כל שנה.

              אני לא מאמין שאמרת את זה. כנראה של הבנת מה שאמרתי על מנטליות כי המנטליות של טורקיה הרבה יותר גרועה משל רוסיה ( הם עוד יותר פרימיטיביים מהרוסים). כמה שנאמר "רבותי ספרו נא בשיר כי אמת וצדק משפטו של האמיר" על שלטון הטורקים פה. זו פשוט עוד דוגמא לאטימות ( של מנטליות שמאלנית) כי אני מניח שיש לך מספיק כשרון לראות את זה בלעדיי.

              מדינות מהסוג הזה באמת צריכות דיקטטור ( מנהיג חזק) כי אחרת תהיה אנרכיה (כל דאלים גבר. כל הישר בעיניו יעשה) שזה ,תאמין לי, הרבה יותר גרוע בשבילם. דמוקרטיה לא מתאימה להם ( הם לא מספיק מפותחים בשבילה. אין להם מספיק אינטגריטי כדברי הרב מיכי ) ולכן כל הדברים הללו קורים להם. כמו שעינינו רואות בחברה הערבית פה בארץ עם הפשיעה הפנימית שלהם ( רצח ושוד בינם לבין עצמם)
              ולכן גם בארץ הדמוקרטיה לא מתאימה לחרדים ולערבים. אבל לפי מה שאני רואה היום כנראה שגם לשמאל היא לא מתאימה…….

              1. מסקרן אותי, למה לפי שיטתו לפיד אמור להיות בכלא? על איזה חוק הוא עבר?
                לא שזה סופר-רלוונטי, כי הנקודה העיקרית היא שאתה חושב שהוא צריך להיות בכלא, ובאותה פסקה חושב שלשים ראשי אופוזיציה בכלא זה סתם הפחדה של השמאל.

                מה הכוונה ב "לא נאמנים"? לא הבנתי מה הכוונה ב "מעשית זה הולך ונהיה רע". מה כל כך נורא שצריך להרוס את המדינה בשבילו? בסה"כ המדינה תפקדה די טוב עד עכשיו. כלומר: היתה יכולה לתפקד יותר טוב, ברור, ויש הרבה בעיות רציניות, אבל בסה"כ אנשים חיים, עובדים, יוצרים, תורמים…

                טוב, אהבתי את זה שהמלך היה עצמאי וחזר לעם. אני לא יודע על איזה מלך אתה מדבר אבל המילה "חזר" לא כל כך ברורה לי. איזה מלך היה שייך לעם?
                אבל זו סתם הערת אגב, ממילא כל השיח על מלך כשליט יחיד לא רלוונטי לדיון בכלל.

                אתה יודע, בהרבה מדינות יש הגבלת כהונה. למשל בארה"ב הנשיא יכול להבחר ל 2 קדנציות בלבד. לדעתי זה המצב גם בצרפת. אז הם לא דמוקרטיות לשיטתך? נשמע שאתה לא חשבת ברצינות על הדברים האלו. שחיתות נוצרת לאורך זמן, לא מיד. 8 שנים זה הרבה אבל לא מספיק. אולמרט היה די הרבה זמן נבחר ציבור ואחר כך ראש עיר לפני שהתחיל להיות מושחת, ואני חושב שהוא דוגמה די מובהקת. בכל אופן, סטטיסטית זה יפחית את השחיתות. יכול להיות שהשיטה שהצעתי מלאה בבעיות אחרות – לא חשבתי על כל החסרונות והיתרונות שלה, אבל אחרי שכתבתי לך חשבתי על יתרון נוסף. זה יגביר את היציבות של הכנסת כי לח"כ-ים יהיה הרבה פחות מוטיבציה לפרק את הכנסת.

                לגבי המנטלית של הרוסים ושל הטורקים. אני לא יודע כמה טורקים או רוסים אתה מכיר. אני מכיר כמה. הטורקים שאני מכיר הם אנשים בדיוק כמוני וכמוך (טוב, אולי לא כמוך). ואפשר למצוא ישראלים וטורקים מכל סוגי המנטליות. טורקיה היתה מדינה יחסית דמוקרטית עד לפני כמה שנים (עדיין בעייתית, מפני שהצבא היה בעל הכוח, וארדואן שינה את זה במידה רבה), ואם אתה זוכר היו הרבה דיבורים (אולי לפני 10 שנים) על הצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי, דבר שנשקל ברצינות בזמנו. ולא, אני לא מסכים שאף מדינה צריכה דיקטטור.

                אני גם לא מסכים שהדמוקרטיה לא מתאימה לערבים. יש בעיות תרבותיות רציניות שאני לא מזלזל בהן בכלל, אבל בטוניס למשל היתה דמוקרטיה מתפקדת שזכתה להסכמה רחבה מאז האביב הערבי ועד ללפני שנה או משהו כזה אז היה משבר שאיים להחזיר את המדינה לדיקטטורה וכנראה שהמצב שם התדרדר מאז. אני לא אתפלא אם המצב שם יחזור וישתפר בשנים הבאות.

                שאלה: הם יש מדינה אחת בעולם שהיא דמוקרטית לשיטתך? הרי לפי שיטתך עצם קיומם של מוסדות ממשלתיים עצמאיים זה כבר לא דמוקרטי. מעניין אותי אם יש מדינה שבה החלום הדמוקרטי שלך מתגשם.

              2. לאיתי

                אני פשוט זוכר איך השמאל איימו בהמרדה בהתנתקות. אז יאיר לפיד כתב בעיתון והיה בין התומכים. אם הוא היה עומד באמות מידה של השמאל של אז הוא היה בכלא לשיטתם. הימין לא מאמין באמות מידה הללו כי הוא לא דיקטטורי ( הוא למשל היה מאפשר להגנה להתקיים במקביל לצה"ל אם זה היה ממשיך של האצ"ל)

                אנשים נרצחים פה כל שנה ע"י ערבים רק שדם יהודי לא ניחשב בעולם וגם בעיני השמאל כנראה שרואה את העולם דרך עיני הגויים. למעשה עיקר הסיכון הוא במלחמות עתידיות מול חמאס והחיזבאללה. הרי התגובה הנורמלית לירי טילים הואט ירי טילים נגדי. משום מה תמיד בצד השני האזרחים חפים מפשע ( ואצלנו לא….) למרות שחיזבאלה יושב בפרלמנט הלבנוני ואין הבדל בין חמאס למפלגה הקומוניסטית וכל נמדינת משטרה אחרת . הלוחם המרכזי בסוג הלחימה הזה הוא המשפטנים למיניהם ( ראה ערך רצח משפחת חתואל. פסיקת בג"ץ ביחס להרס הבית ממנו הם נורו ). לכן זה רע מאוד

                "מלך חזר לעם" הכוונה שמלכתחילה תמיד יצירת עם קודמת להמלכת מלך. והעם מוסר לו את השלטון ( זה קורה בלי להגיד את זה. במובלע). ואם המלך משתמש בכוחו בשביל לנצל את העם מתי שהוא העם ייקח את השלטון הזה בחזרה אליו.

                לא מעניין אותי מה דמוקרטי אלא מה צודק. כן . במדינות בהם יש הגבלת קדנציות יש פגיעה בחופש הבחירה של העם. זה פחות דמוקרטי.

                טוב . אתה מתעקש לא לראות מה שכולם רואים. יש קולקטיב טורקי והוא פרימיטיבי יותר מאשר זה הרוסי וזה בעצמו יותר מהישראלי ( בממוצע משוקלל על כל חלקי החברה היהודית). לטורקיה לא הייתה אף פעם מנטליות שמתאימה לדמוקרטיה ולכן היא הגיעה למצב שבו היא נמצאת היום. לא משנה אם אתה מסכים או לא. אבל כן. דמוקרטיה היא לא תורה מסיני ולא דבר קדוש היא שיטת שלטון ותו לא. יש עמים שהם כמו ילדים והם צריכים מבוגר אחראי אחרת איש הישר בעיניו יעשה ורצח ושוד יגברו. תראה מה קורה בדרא"מ אחרי ביטול האפרטהייד ( ללא קשר לרשע שהיה בו). היום היא ממש מדינת פשע(אבל להם עדיף החופש מאשר הביטחון האישי וזה לגיטימי ). ושמעתי שיש גם סינים מהרחובשאמרו שדמוקרטיה זה נחמד למערב אבל לא שייך אצלם. אין להם שום בעייה תרבותית. הם פשוט לא מפותחים. הם כמו ילדים. להיות ילד זו לא בעייה אלא שלילד מגבילים את החופש לטובתו.

                אין מדינה שהיא באמת דמוקרטית בעולם . זו אשלייה . אכן בכל העולם מי ששולט הם הפקידים ( והעשירים והמקושרים להם). זאת האמת. יש אשלייה שהנבחרים הם אלו שקובעים אבל הפקידים קובעים להם מה לקבוע. וגם אין שום חלום דמוקרטי. יש חלומות על גאולת העולם והאדם אבל אין חלומות על שיטות. שיטות הם אמצעי ולא מטרה.

              3. לב

                אני מצטער, כנראה שתפיסות העולם שלנו באמת שונות מדי. אתה למשל גזען, ואני לא. לא גזען במובן שבו יש גזעים נחותים יותר מאחרים, אלא רק במובן שבו יש עמים נחותים יותר מאחרים, עמים שאינם מפותחים, שהם כמו ילדים. אני חושב שאולי כדאי שתפתח קצת את הראש, אולי אפילו תסע לחו"ל ותגור במדינה אחרת לשנה (בלי לדבר עברית ולא בסביבה שבה יש יהודים).

                שמח לשמוע שאין דמוקרטיות בכלל בעולם. לפחות אתה עקבי. אני מסכים איתך ששיטת משטר זה רק אמצעי, ולא מטרה, אבל שנינו רוצים מטרות שונות.
                אני למשל, רוצה לחיות במדינה שפויה, שבסה"כ תתפקד, תדאג לאזרחים ותתן להם את התנאים להיות מאושרים, לעבוד, להמציא דברים, לחקור דברים, לא תתערב להם בחיים הפרטיים וכו'.

              4. אחרי שאמרת את מילת הקסם "גזען" זהו. הדיון נסגר. אין אמת אין מציאות אין כלום. ובכן המציאות לא תשתנה בגלל ה"נוצות" של ה"נאורות " שלך. כולם רואים את מה שאני מדבר עליו וגם אתה. יש עמים מפותחים יותר ויש פחות .זאת עובדה . ובכל מקרה או שהיא נכונה או שהיא לא. לא שייך להאשים בה מישהוא. גזענות היא מושג ריק. אפשר לדבר אפלייה לא מוצדקת אבל אין קשר על רקע מה האפלייה . ובכלל הבעייה היא באי צדק שזה כאמור טאוטולוגיה.

                זה יופי שאתה רוצה מה שאתה רוצה . אבל צריך אנשים טובים בשביל זה ולא כל מיני שיטות ממשל למיניהן וזה רק חינוך.
                .

              5. אבל מה לעשות שאתה באמת גזען? גם זו המציאות. היה מישהו חכם שאמר: כולם רואים את מה שאני מדבר עליו וגם אתה.

                וכתבתי מה שאני רוצה, לא אמרתי שאני יודע איך להגיע לזה (כן יודע על כמה דרכים לא להגיע לשם). ההקשר היה שדיברתי על כך ששנינו רוצים מטרות שונות. אמרתי מה המטרה שאני חושב שמדינה צריכה לשרת. אני חושב שאתה מעדיף מטרה אחרת.

                מה לדעתך השיטה הכי טובה לנהל מדינה? אני מנחש שהכי טוב מבחינתך זה מלך נאור, ורק צריך לחכות ולגדל את המנהיג הנכון שנוכל סוף סוף להכתיר עלינו. אני מנחש נכון?

              6. אבל אני צודק ( וגםב 6תה רואה את מה שאני רואה רק שאתה לא אומר את זה .אז גם אתה"גזען" לשיטתך) אז מה אכפת לי איך תקרא לי. וגם גזען זו לא אשמה באיזשהוא משהוא .זה כמו להאשים אותי בכך שאני כובען.
                לשיטתי לא חשובה השיטה. חשובה המהות. אם האנשים יהיו טובים אין צורך בכלל שמישהוא ינהל משהוא. זה יתנהל מעצמו מצוין
                מלך נאור כשלעצמו לא מספיק צריך שגם תהיה לויראת אלוהים וצריך שהוא גם ייבחר ע"י אלוהים (דרך נביא אמת)

              7. אתה לא צודק, ואני לא מסכים איתך.
                ובקשר לאלוהים – בהצלחה עם זה.

    3. הבעיה היא שנוצרה נורמה שחסימת כבישים היא דבר לגיטימי. אם היה ידוע שזה לא כך, וזה היה נאכף בכח (סביר) בכל הפגנה שהיא ללא יוצא מהכלל, אז לא היתה בעיה בהדחה. כשמשנים נורמה דווקא בהפגנה נגד הממשלה, זה בעייתי. מצד שני, כמעט כל הפגנה היא נגד הממשלה. לכן צריך לשנות את הנורמה באמצעות חוק ספציפי, וכך הכל יהיה נקי ושקוף.

    4. איתי = מגיב בתשלום של הקרן החדשה.
      אנחנו על סף דיקטטורה שיפוטית.
      בג"ץ בעצמו הוציא צווי איסור פרסום על השחיתויות במערכת המשפט.

      1. איפה באמת הכסף שהקרן החדשה חייבת לי? אולי אתה יודע עם מי יוצרים קשר שם כדי לקבל את התשלום?

        נ.ב. תראה לאילו מחוזות דמיוניים אתה צריך ללכת כדי להכחיש את העובדה שיש אנשים אמיתיים עם ראיית עולם שונה משלך

          1. אני מעביר פה, תיכף, גם את פרטי חשבוני. אני לא קשור לקרן החדשה אבל אני אוהד מאד את הרעיון לקבל כסף ככה חינם.

  15. שלום הרב מיכאל אברהם,

    הדברים נכונים מאד, אבל לא מצליחים לחרוג ממסגרת הדיון הטכנוקרטי בזמן שהסיפור כאן הוא הרבה מעבר לכך. הסיפור כאן הוא מאבק חברתי ותרבותי בין קבוצות שונות באוכלוסייה, ואת זה אי אפשר לפתור באמצעים טכניים, גם אם יגיעו להסכמה עליהם.

    ההיסטוריון פוליביוס שחקר את הגורמים למלחמות, עשה את האבחנה בין סיבה לבין עילה. העילה איננה אלא תירוץ או טריגר להתפרצות שנובעת באמת מסיבות עמוקות יותר שאינן מופיעות במניפסטים הרשמיים.

    גם כאן, הוויכוח איננו באמת על עצמאות בית המשפט. הרי ברור לכל שאילו היו יושבים בבית המשפט שופטים בסגנון יוסף אלרון ונועם סולברג, או אנשים שמרנים במובהק או דתיים וחרדים, האם גם אז הייתה דרישה לתת עצמאות לבית המשפט? נסו לחשוב מה היה קורה אם הכנסת הייתה מחליטה להכיר בנישואים חד מיניים ובית המשפט היה מבטל את החוק כבלתי סביר במידה קיצונית.

    הסיפור כאן הוא ויכוח על ערכים, על חירויות, על דמותה של המדינה, על אופיו של המרחב הציבורי. חצי מהעם, אנשים שנולדו לתוך מדינה בעלת אופי מסוים, אנשים שתורמים לביטחון ולכלכלה, חשים שהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים, וחוששים, לא בלי בסיס, שהאופי של המדינה ילך ויקצין למקומות בהם הם כבר לא יוכלו לחיות בה. זו תחושה נוראה.

    אז צריך להקשיב לא לצעקות "דמוקרטיה" או "דיקטטורה", כי הם רק העילה. הסיבה להפגנות היא אחרת, ולכן פתרון למשבר החוקתי לא יתן מענה לבעיה. אולי לכל היותר ידחה או הפיצוץ בכמה שנים.

    מה הפתרון? שאלה טובה. אבל כבר הארכתי כאן יותר מדי.

    1. אני לגמרי מסכים. הרפורמה היא פלטפורמה,ומה שמדאיג הוא בעיקר התוכן שימלא אותה (מה היא תאפשר לעשות).
      ועדיין, הדיון כעת הוא סביבה, ומה שתיארת הוא רקע העומק שאין דרך יזומה לטפל בו (רק המציאות אולי תעשה כאן משהו).
      כתבתי על כך ואפילו בטור הזה (הוויכוח על ה"יהודית").

    2. אתה טועה ומטעה. הפתרון שהכנסת תמנה שופטים.
      כמו שבכל המדינות המערביות הפרלמנט ממנה שופטים.
      כמו שביידן עצמו מינה שופטים.

      שימו לב שהפגנות השמאל ממומנות גם ע"י ממשלות זרות, קרן וקסנר הקרן החדשה ושאר ירקות.
      על זה ממשלות זרות משלמות- להגן על בג"ץ תומך הטרור.

  16. הנקודה היא דווקא פשוטה יותר.
    בכל המדינות בעולם הפרלמנט ממנה שופטים. בכל המערב הפרלמנט ממנה שופטים.
    רק בישראל הם בוחרים את עצמם (ועדה עם רוב אוטומטי. חותמת גומי).

    הרפורמה היא אחת הרפורמות הכי מינימליות שקיימות מזמן בכל מדינה מערבית.
    בארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי וכו' הפרלמנט ורק הפרלמנט ממנה שופטים. (כלומר הם הלכו רחוק יותר מהרפורמה הזו).

    אובמה בעצמו מינה שופטים.
    ביידן מינה שופטים.

  17. "אם נתמקד כעת במילוי הפערים הללו, כלומר נשלים את ההסדרה החוקתית ונתעלם מהוויכוחים על התוכן, ניתן יהיה להיחלץ מהקונפליקט העכשווי ולהתקדם הלאה" –
    אינך סבור שהבעיות פרקטית כרוכות זו בזו למרות ההפרדה הלוגית?

    לדוגמא, חוסר היכולת להסכים על סמכויות כל גוף מתוך הבנה ברורה בדבר הרכבו המסתמן (בימ"ש = ליברלי/שמאל, כנסת – יותאץר ויותר ימין שמרני/פונדמנטליסטי) – מראש מונעת אפשרות להסכים על הכללים (כי אחרי 75 שנה של משחק, בהינתן כל כלל מוצע אפשר לשערך מראש מי ינצח, ומי יפסיד ולכן יתנגד לכלל)?

    1. איני בטוח, אבל זו שאלה פוליטית. בפועל, לדעתי ישנה הסכמה רחבה מאד לגבי ההסדרה.

    2. השמאל הקיצוני השלט במערכת המשפט הוא אנטי-ליברלי.
      לקרוא לשמאל ליברלי זה כמו להגיד שצפון קוריאה היא ליברלית.

  18. למרות הכוונה הטובה, יש איזו קלות דעת במושג "רגע חוקתי". חוקה לא מחוקקים ברגע, אלא אמורה להיות תולדה של תהליך מחשבתי כללי ארוך ומעמיק, בו משתתף כלל הציבור.

    דוגמאות:
    1. החוקה הראשונה של ארה"ב חוקקה ב-13 מאמרים בשנת 1777 לאחר דיונים שנמשכו כשנתיים. כעבור 10 שנים, נציגים מ-12 מדינות ארה"ב חיברו במשך 5 חודשים בכנס שבפילדלפיה חוקה חדשה בהתאם ל-מה שנקרא "פשרת קונטיקט". 85 מאמרים הנקראים "המסמכים הפדרלים" התפרסמו בעיתונים על מנת שידונו אם לקבלה. חלק מהמדינות הסכימו לקבלה רק אם הממשלה החדשה תחוקק מגילת זכויות. ב-1788 הקונגרס אישר את החוקה. מאז החוקה תוקנה 27 פעמים. בשנת 1791 אושרה מגילת הזכויות, עשרת התיקונים הראשונים, המבטיחים את זכויות הפרט. בשנת 1865 אושר התיקון ה-13 המבטל את העבדות. בשנת 1920 התיקון ה-19 המבטיח זכות הצבעה לנשים. בשנת 1951 התיקון ה-22 המגביל את כהונת הנשיא לשתי קדנציות. ועוד כהנה וכהנה.

    החוקה הבריטית אינה חוקה כתובה אחת, אלא מבוססת על ה"מגנה קרטה" של 1215, חוק הזכויות וחוק תביעת הזכויות של 1689, חוק האיחוד של 1707, חוק ייצוג האנשים של 1928, ועוד, ועל עקרונות המוכרים על ידי בית המשפט העליון הבריטי כבעלי מעמד חוקתי, כגון עליונות הפרלמנט, שלטון החוק, דמוקרטיה, וכיבוד החוק הבינלאומי.

    בישראל באסיפה המכוננת מפא"י והמפלגות הדתיות התנגדו לחקיקת חוקה, ומפלגות האופוזיציה דרשו לחוקק חוקה. ב-1950 החליטו לא לחוקק חוקה, אך הסכימו לפשרת הררי, לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לחוקה בעתיד. כך חוקקו במהלך השנים חוקי יסוד.

    לאחר חקיקת חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ב-1992, השופט שמגר התייחס לחוקים אלו כלחוקים בעלי מעמד חוקתי. ובעקבותיו השופט ברק פירש את חוקי היסוד ואת מגילת העצמאות באופן שכונה "המהפיכה החוקתית". לעומתם, השפוט חשין סבר שחוקי יסוד אינם חוקה, ושאין לכנסת סמכות לחוקק חוקה, אם כי בידה סכמות לכבול את עצמה ללא חוקה.

    לסיכום, מדינת ישראל צעירה, ומעולם כלל הציבור לא הסכים בה על חוקה, אם כי שליחיו עשו צעדים בדרך לחוקה. מההיסטוריה של מדינות אחרות למדים כי כל צעד חוקתי, אם בחקיקת מסמך חוקתי כולל או בגיבוש חוקים בעלי מעמד חוקתי לעתיד, הוא רק כזה הנעשה בהשתתפות פעילה ובהסכמה רחבה של כלל הציבור.

    1. הרגע לא אמור להיות הזמן שבו מחוקקים אלא רגע שמכשיר ומתחיל את התהליך. כפי שכתבתי, יש הסכמה די רחבה על רוב החוקה. הדיון היחיד שבמחלוקת אמיתית הוא מהי מדינה יהודית והיחס בין יהודית לדמוקרטית.

      1. הרגע שהכשיר והתחיל את התהליך היה הקמת המדינה. מאז דנו בחוקה הרבה פעמים. "הדיון היחיד שבמחלוקת אמיתית הוא מהי מדינה יהודית והיחס בין יהודית לדמוקרטית" – זה עיקר הספר, והשאר אמור להיגזר ממנו. לפיכך, מאחר שאין הסכמה כללית על העיקר, על מנת שלא לכבול את הדורות הבאים בענייני חוקה, יש להיזהר מחקיקות חוקתיות נמהרות לכאן או לכאן.

  19. צריך תמיד להיות אופטימי ומצווה בימים אלו לעודד את המפוחדים והמיואשים, אז לקחתי עלי את המשימה, להעיר זוית חדשה שלא כל כך נותנים עליה את הדעת, ישנה נקודת הסתכלות, שאני חושב עליה בימים אלו, דווקא לכיוון חיובי, שאף גורמת לי להעלות, חיוך כל אימת שמפציצים אותנו בעוד ועוד מכתבים ואזהרות של כל אנשי המקצוע למיניהם ונושאי המשרות הבכירות במשק, תתארו לכם, שהרפורמא נוע תנוע, ועובר שנה או שנתיים, שלוש וארבע, והכלכלה לא קרסה אלא להפך התחזקה בכל הפרמטרים, באופן אובייקטיבי, (אם ישאר עוד איזה בר נש, שאפשר יהיה לסמוך עליו, בניתוח, והצגת נתונים יבשה, מה גם שאין לי את היכולת לדעת ולנתח, האם זה תוצאה ישירה, של הרפורמא, או של המצב של ויוקר המחייה והאינפלציא שבכל העולם, שלא נדבר על תוספת אש למדורה על ידי יצירת נזק במזיד שיכולה להיווצר מפרי מזימה של חסרי אחריות, שרק בוחן לב וכליות יודע, מה שבליבם, בעלי תואר ושתיים, שיצרו תבהלה כללית, וזרו פחד של פייק שיוצרת אפק פסיכולוגי, במיוחד למשקיעים, מחו"ל שלא מכירים את הנפשות הפועלות מאחורי כל המקהלות המתוזמרות הללו , מקרוב, ולא בקיאים בנייואנסים הדקים, כמונו, ולא רוצים לקחת סיכונים כביכול, כפי שעינינו חוזות כבר היום עוד בטרם עבר משהו, ואף מה שיעבור, איננו מה שחשבו בתחילה, ישנם כאלו שמשכו, או נמנעו להכניס, מתוך פחד שווא) איזו מכה זו תהיה לכל יוקרתם שבנו סביבם אנשי אקדמיה, פרופסורים, וכלכלנים, מכל הסוגים והמינים כמעט, בארץ ובעולם, ביניהם, חתני פרס נובל, ופרסים מכל מיני אקדמיות, מנגיד הבנק, ועד אנשי המקצוע במשרד האוצר, שלא נדבר על משפטנים, שיתברר לכולנו, שחיינו איתם עד היום בעלמא דשיקרא, שחשבנום למשהו, ולבסוף מתברר שלא דובים ולא זבובים, והכל הגיע מפוזצייה, כנביאי הבעל, בזמנו של אליהו, וכל הילתם תפרח כלא היתה, בלון שיתפוצץ בפנים, של כאלו שחשבום למשהו, אני בטוח שאם הייתי מתחנך מקטנות לתת יוקרה לאנשי המדע, פרופסורים, ובעלי התארים, והמקצועות הללו, היה לי משבר חמור, בכל הקרדיד והכבוד שבטעות, נתתי להם, כל חיי, אני לא מקנא באלו שבניגוד אילי, רואים בהם מודל לחיקוי, איזה שבר ייגרם להם, כשהשקר יתגלה לעין כל, כמו שקרה לקבוצות בעבר שהאמינו במשיחי שקר. מזל שהורגלתי מילדותי להעריץ אנשי רוח ת"ח כמרן הרב קנייבסקי, ומרן הגרי"ש אליישיב, והסטייפילר זצ"ל וכל גדולי הדורות, ענקי הדורות, המעניקים חמה בקומתם, ואילו לנושאי התארים הנ"ל חונכנו במקרה הטוב, ליחס של כבוד מינימלי, כשאר בעלי בתים, מהרופא, של העיירה, ועד שואב המים, וחוטב עצים, ובעל עגלה, לפרנסתם ביושר ובהגינות, אך לא מעבר לכך ובוודאי לא הערצה, או איזשהו מודל ורצון להיות כמוהם, בשביל זה יש את הגויים, לנו יש תפקיד אחר לגמרי לגמרי ,כך שאני מסתכל על הצד הזה כאמור בחיוב, ואדרבה כל המרבה בהפחדות, הרי זה משובח, וכמה שדרגתו תהיה יותר בכירה, כך כשהשקר יתברר אזי יתנפץ גם איתו "עגל הזהב"

    1. ומה אם כל האברכים יפסיקו ללמוד תורה ותעבור שנה שנתיים והמדינה לא תקרוס לא זבובים ולא דובים האם יהיה משבר חמור בנפשך ההומיה?

      1. מה יקרה אילו, אם לסבתא היתה גלגלים, אינני עוסק בהיפוטזות, ששייך לנטפליקס, כאן אני עוסק בדבר שכבר נכנסנו איליו, ורק נשאר לנו לצפות ולראות מה יקרה, אין דרך חזור, זהו וכל יוקרתם ויושרתם, ומקצועיותם, מוטלת כעת על כף המאזניים, ספציפית לגבי שאלתך, אפשר ללמוד מן העבר, מרן הרב שך אמר שטרום השואה, היה המצב באירופא, מבחינת לימוד התורה קטסטרופלי, (אינני זוכר את המספר המדוייק שהוא נתן, של בחורי הישיבות, שהיה ניתן לספור, קודם פרוץ השואה, אולי 200 ? ) על כל פנים, אפילו בהיסטוריה הקצרצרה שלנו כאן בארצנו, יש נתונים, מספריים, מה קורה בימי בין הזמנים כשקצת מורידים את הרגל מהדוושא, "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו"

        1. תעצרו הכל! מסתבר שיש הוכחות מדעיות שלימוד תורה מגן על ישראל. צריך להתקשר לועדת פרס נובל עוד היום.

          1. חברים, אני מתחיל לזהות הטרלה חוזרת. מזהיר שוב. ההודעות של שמואל טיפשיות, ואני מאפשר אותן. אבל אם זה יתארך לדיון חזרתי כצפוי, אמחק הכל.

            1. בדרך כלל כשאתה מוחק, תגובה אתה משאיר את השם, ורושם מדוע נמחקה התגובה, מה שלא נעשה כאן

              1. אכן. אבל כאן יש רקע. כבר נמחקת בעבר, וכעת אפשרתי לך לחזור בתקווה שמשהו ישתפר. אבל אתה ממשיך עם הודעות טרחניות וארוכות שרצופות בדמגוגיה עם טיעונים טיפשיים, ותיאורים איך אתה ניבאת הכל מראש וכדומה. שיח ילדותי ולא מתאים לאתר.
                כל הודעה לחוד לא הייתי מוחק, אבל לפעמים הכמות הופכת לאיכות. ההטרלה החוזרת הזאת שוב ושוב משבשת את השיח באתר.
                ולא, זה לא קשור לעצם העמדות שלך. אין שום מגבלה על העמדות שניתן להעלות כאן, כל עוד זה מנומק וכתוב סביר ולא משגע את המוח.

    2. עזוב שמואל, לא צריך להיות עם תואר כדי להבין מה יקרה אם כמה עשרות אלפי אנשים מוכשרים יעזבו ויפסיקו לשלם מסים. כמובן שבעצם היותם כאן הם גם מושכים ומפתחים אנשים אחרים להיות מוכשרים, כלומר הנזק הזה יהיה גם בהמשך. כבר עכשיו חברות הייטק מנהלות מו"מ עם מדינות אירופאיות כדי לעבור לשם יחד עם עובדיהן, בתנאים מעולים.

      אבל נקודה לאופטימיות: אולי מצד שני מחירי הנדל"ן במרכז ירדו.

      1. איתי אתה מכיר, את המשפט טענו בחיטים וענה לו בזכר קדשו? לא באתי עכשיו לדון ברפורמת המשפט, אם היא טובה או לא, זה יש אלפים אחרים שיעשו ומיצינו את זה, עד כדי מיאוס, תמתין בבקשה לעתיד ודבר איתי שוב בעשירי לחודש

        1. דיברת על כלכלה ועניתי על כלכלה. איפה בתגובה שלי דיברתי על רפורמת המשפט?

          1. לא דיברתי על כלכלהלגופו של דבר, אלא על הכלכלנים, ושאר הנושאים בתוארים, כלומר לגופם של האנשים

      2. אין מה לעשות. אם זה מה שצודק וגם חכם זה מה שצריך לעשות ולבטוח באלוהים שיסייע בידינו לצמוח. בסוף יהיה בעזרת ה' יותר טוב ממה שעכשיו (במקרה הזה זה לא חכם להיכנע לשמאל. זה פשוט כניעה לבריונות והודאה בכך שכבני אדם הם יותר שווים (מה שלא נכון. בסכום החכמה הכללי שיש בימין הוא גובר על השמאל ( האינטליגנציה שיש בעשירון או במאיון העליון היא ימנית והיא שווה יותר מאשר מה שיש בארבע העשירונים השמאלנים שמתחת ) ) ). אין מה לשופטים ולעורכי דין לחפש בוועדה הזאת כעת. מהרגע ששופטים התחילו לקבוע מדיניות ( לקדם ערכים) אין להם מה לחפש בוועדה הזאת והיא צריכה להיות מורכבת רק מפוליטיקאים לפי מפתח קואליציוני. אפשר לדבר על חלוקת השופטים לפי המפתח הזה אבל נראה לי שיותר צודק כעת לבחור לפי המנצח לוקח הכל ( באותה קדנציה). ככה זה בכל העולם נדמה לי.

השאר תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא