הנאה ממעשה שבת כשאצלו שבת

השדרים יהודים, הגויים משדרים רק את הצילום של המשחק אותו היהודים משדרים

דע מה שתשיב לעצמך= שואל זה החליף לי שם

עדיין לא הבנתי. השדרים נמצאים גם הם כאן בארץ, אז אצלם גם לא שבת.
בכל מקרה אין בעיה בכל זה.

השדרים נמצאים בחוץ לארץ אצלם עדיין לא יצאה שבת, אצלנו יצאה. מותר לשמוע אותם לדעתך? ולמה?

לדעתי מותר מכמה סיבות:

א. השדרנים החילונים כנראה אינם מאמינים במחויבותם להלכה, ולשיטתי במצב כזה אין כאן חילול שבת כלל. גם אם תראה בהם עבריינים, הם לכל היותר שוגגים או אנוסים (תינוקות שנשבו), ובמעשה שבת בשוגג יש פוסקים שמתירים לאחרים ליהנות.
ב. השידור לא נעשה במיוחד עבורך, אלא עבור כלל הצופים.
ג. לא נוצר כאן חפצא ממשי של איסור (בקול ושידור אין ממש), ויש פוסקים שמתירים כאשר לא נוצר חפץ.
ד. למעשה אתה לא באמת צריך את השדרים כי יש שדרים גויים. כמו הדלקת אור בחדר שיש נרות דולקים.

תודה
א.סתם לידע כללי, למה ההלכה של מעשה שבת כיוונה לדעתך אם לא לאנשים כאלה? הרי אדם שרואה בעצמו מחויב להלכה למה שיעשה משהו במזיד?

אדם בהחלט יכול לראות את עצמו מחויב להלכה ובכל זאת לחטוא במזיד. הסיבה לכך היא "חולשת הרצון", יצרים, אינטרסים, כעס או עצלנות. אדם כזה מבין ויודע שהמעשה אסור ומחייב אותו, אך היצר גובר עליו והוא נופל ובוחר לעבור את העבירה להנאתו או לתועלתו. זהו מזיד קלאסי (מזיד "לתיאבון").
הלכות מעשה שבת, כמו שאר עונשי המזיד בתורה, כוונו בדיוק לאנשים כאלה – אנשים שנמצאים בתוך מערכת המחויבות ההלכתית והאמונית, אך חוטאים מתוך חולשה או אינטרס.
לעומת זאת, מי שלא מאמין באלוקים או בתורה מן השמיים, אינו עובר עבירה מתוך כניעה ליצר נגד אמונתו, אלא פשוט כי הוא באמת חושב שאין עליו שום חובה כזו. אדם כזה אינו נחשב "מזיד", אלא לכל היותר אנוס בדעותיו (תינוק שנשבה), ולשיטתי הוא כלל אינו בר-עבירה במובן הדתי, שכן אין לו שום זיקה למערכת ההלכתית.
עמדתי על כך לא פעם בדיונים על מעמדם של חילוניים בימינו.

אז הם נחשבים שוגגים או גם זה לא?

יש כאן שתי רמות של התייחסות, ובשתיהן המסקנה היא שזה אינו מזיד:

לפי ההסתכלות ההלכתית המקובלת על ידי רוב הפוסקים, חילונים בני ימינו מוגדרים כ'תינוקות שנשבו'. בגמרא (שבת סח) ישנה מחלוקת לגבי מעמדו של תינוק שנשבה האם הוא אנוס או שוגג, ולהלכה אנו פוסקים (כרב ושמואל) שהוא נחשב שוגג, שהרי הוא מביא חטאת אחת על כל סוג עבירה. לכן, לפי גישה זו, מעשיהם מוגדרים כמעשה שבת בשוגג, שיש בו צדדים להקל לגבי הנאה ממעשה שבת.

אולם, כפי שכתבתי לא פעם, לשיטתי האישית המצב של חילוני אתאיסט בימינו רחוק יותר מ'תינוק שנשבה' הקלאסי או משוגג. התינוק שנשבה של חז"ל היה אדם שחסר לו מידע, ואם רק היו מלמדים אותו, היה חוזר למוטב. לעומת זאת, החילוני בן זמננו אינו חסר מידע; הוא יכול להכיר את כל הש"ס והפוסקים, אך הוא פשוט הגיע למסקנה שהדברים אינם מחייבים אותו והוא אינו מאמין בהם. אדם כזה הוא "אנוס בדעותיו", כפי שמגדיר זאת הרדב"ז.

לכן, טענתי (במאמרי "בעניין הכשלת חילוני בעבירה") היא שהאתאיסט כלל אינו נמצא במשחק של מצוות ועבירות. כיוון שאינו מכיר במחויבות לציווי, מצוותיו אינן מצוות ועבירותיו אינן עבירות. במובן הזה, הוא אפילו לא שוגג – כי אין למעשיו משמעות דתית של עבירה כלל.

כך או כך, בין אם נגדיר אותו כשוגג ובין אם נגדיר שאין כאן עבירה כלל, ברור שהוא אינו בגדר מזיד, ולכן לא חלים עליו האיסורים החמורים של הנאה ממעשה שבת במזיד.

שלום הרב
1.עיינתי קצת בשו"ת ההלכתי ומצאתי שהגדרת שמסורתיים שעושים עבירות, עברותיהם כן עבירות בניגוד לאתאיסטים/אנשים שלא מאמינים בתורה שהם אנוסים בדעות. בשאלה שהצגתי כאן אי אפשר לדעת מה הסטטוס האמוני של השדר, וזה נתון בספק, איך אפשר להכריע בזה בעניין ההלכתי? בנוסף ראיתי שבשאלה בשם "בריכה ציבורית בשבת" מישהו ניסה להתיר על סמך זה, ואמרת לו שאי אפשר כי לא יודעים מה הסטטוס האמוני…

עוד נק' בעניין זה. ראיתי שהסברת לו שם שגם אם הסטטוס הוא שעבירותיו אינם עבירות עדיין אם זה נעשה עבורך זה בפשטות עדיין אסור כמו אצל גוי…

לגבי סיבה ב שהצגת בתחילת השרשור, ראיתי שבאותה שאלה("בריכה ציבורית בשבת") השואל שאל על בריכה בשבת ושם הפנית אותו לבעיה שמפעילים עבורו את הבריכה. אם כן, איך יכול להיות שכאן זה לא נחשב שמשדרים עבורי? גם בבריכה זה עבור עוד אנשים ולא ספציפית אליו…

לגבי הסטטוס האמוני של השדרן, אכן ציינתי שמסורתי (שמאמין אך מחפף) עבירותיו הן עבירות, בעוד שחילוני שאינו מאמין הוא אנוס בדעתו. עם זאת, הסברתי בעבר שבימינו החזקה בסתם חילונים השתנתה; כיום אנשים מחזיקים בדעות אלו כעמדה אמיתית ולכן החזקה היא שהם אינם עבריינים עד שיוכח אחרת. ממילא, בסתם שדרן טלוויזיה, כל עוד לא ידוע לנו אחרת, החזקה היא שמדובר בתינוק שנשבה או אנוס, שעבירותיו אינן עבירות.

בניגוד לבריכה שבה מתבצעת הפעלה פיזית של מתקנים עבורך, בשידור טלוויזיה אין כלל "חפצא" של איסור שניכר בדבר. צירוף של היעדר חפצא של איסור, העובדה שהדבר לא נעשה במיוחד עבורך, ושהמעשה נעשה בשוגג או באונס (על ידי מי שאינם מאמינים), מאפשר להקל בצפייה. מה עוד שמדובר רק בשדר שמלווה את השידור ולא בשידור עצמו.