האם הרב פסיכופט? ועל בזבוז זמן שיכל להנצל

שלום רב. שאלותיך ענייניות ואין בהן שום פגיעה.

א. לגבי הרגש והפסיכופתיה: צר לי לאכזב, אבל אני לא פסיכופת. בהחלט יש לי רגשות. אני כועס, למשל, למקרא טיפשות יהירה, או מתקומם מול חוסר יושר. עצוב, פוןחד, שמח, מתרגש וכו'. מה שאני טוען באופן עקבי הוא שלרגשות אין שום מעמד ערכי או פילוסופי. רגש הוא עובדה פסיכולוגית – משהו שצץ בתוכך בגלל שכך אתה בנוי, ואין לו שום משמעות נורמטיבית לגבי השאלה מה נכון לעשות. המוסר והאמונה נמצאים בשכל ובקוגניציה, לא ברגש.

פסיכופת, להבנתי ולצורך הדיון, הוא אדם שחסרה לו האמפתיה המספקת את הנתונים על סבלו של הזולת, ולכן חסרה לו ההבנה העובדתית שמסייעת לקבל החלטות מוסריות. הוא עשוי להבין אינטלקטואלית את הכללים של החברה, אך חסרה לו גם האינטואיציה (ההכרה הבלתי אמצעית) שמכוננת את תוקפו המחייב של המוסר. לעומת זאת, אדם שפועל באופן מוסרי אך ורק מתוך השכל, ללא מעורבות אמוציונלית וללא ייסורי מצפון, נמצא בעיניי בדרגה המוסרית הגבוהה ביותר. מי שמבקש סליחה כי מצפונו מציק לו, עושה זאת בסופו של דבר כדי לפרנס את כאבי הבטן של עצמו. מי שמבקש סליחה כי השכל שלו מורה לו שזה הדבר הנכון לעשות – מבלי שיחוש כלל נקיפות מצפון – מקיים באמת את "לעשות האמת מפני שהוא אמת".

באשר לאמונה, אמונה היא טענת עובדה על העולם (שיש אלוקים ומחויבות), ולא תחושה רליגיוזית. ישנם אתאיסטים גמורים (כמו איינשטיין) שחוו רגשות רליגיוזיים עמוקים כשעמדו מול הטבע, אך לא האמינו באלוקים. לכן, היעדר התרגשות דתית אצלי אינו מעיד על פסיכופתיה, אלא על גישה רציונלית ועניינית לקיום מצוות ולאמונה.

ב. לגבי השנים בישיבה: אינני מצטער כלל על השנים שהשקעתי בישיבות החרדיות (למדתי תקופות מסוימות בנתיבות עולם, פוניבז' וכולל חזון איש). נהפוך הוא, אני תמיד ממליץ גם לאחרים ללכת לכמה שנים לישיבה חרדית טובה כדי לרכוש שם את הכלים הלימודיים.

לימוד הגמרא בעיון, הלמדנות, ובפרט השיטתיות והתבניתיות (מה שאני מכנה "האסכולה הפוניבז'אית"), הם תשתית הכרחית שקשה מאוד לרכוש מחוץ לבית המדרש. אי אפשר להשיג את הכלים האנליטיים הללו רק מקריאה עצמאית בספרייה. חלק ניכר מהמיומנות הזו עובר "באוויר", דרך הדינמיקה והשיח עם תלמידי חכמים ואברכים בבית המדרש. הישיבה היא מכינה שמטרתה ללמד אותך "איך ללמוד", ולא להאכיל אותך בחומר או בידע.

אוסיף גם אם הגעתי למסקנה שצורות חשיבה כלשהן אינן נכונות וגם לא מועילות להמשך, עדיין זה לא היה בזבוז זמן. הלקח הזה עצמו לימד אותי לא מעט. כשאתה עובד ברצינות אתה בד"כ לא מבזבז זמן.

באשר למטען ה"השקפתי" והמוסרי שמגיע כעסקת חבילה בעולם החרדי – כאן אתה צודק לחלוטין שאני מתנגד לו בחריפות. בעיניי, חלק גדול מההשקפה הישיבתית וה"אמונה" שמלמדים שם הם אוסף של הבלים, סגירות מחשבתית וניתוק מהמציאות. אך הפתרון אינו להימנע מהישיבה, אלא לנקוט בגישה של "תוכו אכל קליפתו זרק". צריך לאטום אוזניים מול ההטפות ההשקפתיות, ולקחת את הכלים האנליטיים והלמדניים. זה בדיקו מה שעשיתי. לא השקעתי דקה בכל שאר ההבלים שם. הכלים שרכשתי שם הם בדיוק אלו שמאפשרים לי כיום לנתח, לבקר ולבנות תפיסת עולם עצמאית ומושכלת, כך שהזמן שם כלל לא מבוזבז.