הערה

שלום לרב, 
אני לא יודע אם הרב זוכר אבל היו לנו מספר מפגשים בעבר שמאוד נהניתי מהם. יוצא לי לקרוא את הרב לא מעט וואני מזדהה עם הרבה ממה שראיתי.ראיתי שהרב כתב בפורום לפני כמה שנים ״ידועים דברי הראב"ד בריש התו"כ שנשים יכולות לקיים את המצוות הללו כמו גברים, כלומר גם במקום שזה כרוך באיסור. לדוגמא, כלאיים בציצית, או סמיכה בקרבנות (=שכרוכה באיסור עבודה בקרבנות). לכאורה אם הן אינן חייבות במצווה הן עוברות איסור (כלאיים, או עבודה), ובכל זאת מותר להן. משמע מכאן שזה אינו דבר הרשות, שכן לא סביר שמישהו יתיר איסור בדבר הרשות. אם כן, לכאורה יש כאן משהו כמו מצווה קיומית. אבל האינטואיציה שלי אומרת שזו אינה מצווה קיומית, אלא קטגוריה נפרדת. סו"ס נשים אינן מצוות במצוות אלו כלל. המצוות הללו כלל אינן פונות אליהן. זה כמו קטן שיקיים מצוות (לפחות מצוות מסוימות, ואכ"מ). ובנוסח אחר: אם מצווה קיומית ניתן להכניס למערכת המצוות, קיום של מי שאינו מצווה נראה לא שייך למערכת הזו.״ ראיתי לנכון לצטט את הרשב"א (ראש השנה לג): וכן הסכימו שמותר לנשים לברך על כל המצות עשה שהזמן גרמא ואע"פ שאינה להם אלא רשות, דמכל מקום במצות קא עסקי, וחיובא הוא דלא חייבינהו רחמנא למעבד כאנשים אלא דאי בעו עבדו, וצונו קרינן בהו.וכן את הריטב ״א (קידושין לא) ריטב ״א בקידושין לא ״אפילו הכי הדעת מכרעת שעיקר הדין כדבריו דכיון דנשים סומכות רשות והם נוטלות עליהן שכר בעשייתן דין הוא שיהו מברכות וכדאי הן לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו שהרי הם בכלל ישראל שמצווים לעשות ואף הם שיש להם רשות ונוטלת שכר שפיר קרינן ביה וצונו בכלל כל ישראל הלכך מברכות ונשכרות.״ נראה כאן שהן בכלל הציווי רק שהן פטורות. כעין זה נמצא נמצא גם בכל בו ובאבודרהם שהנשים פטורות ממצות עשה שהז״ג לפי שהאשה משועבדת לבעלה וכו ׳ לכאורה זה דומה יותר לבר חיובא שעושה מצוה בשעת פטור. וזה קשה לומר שכן בר חיובא שעשה מצווה בשעת הפטור המצווה נחשבת כמ״ש המשנ״ב בסימן  תעה בעוסק במצווה שפטור מן המצווה שאכל מצה שיצא ידי חובה וכן במאירי בברכות י״ז לגבי מי ששמע ברכה מאונן יצא ידי חובה וזה בוודאי לא נוכל לומר שאישה יכולה להוציא איש במצוות שפטורה. אגב שער הציון שם הסתפק אם העוסק במצווה שפטור מן המצווה שבכל זאת עושה את המצווה השניה האם יכול לברך עליה וזה ודאי לא גרע מנשים שבני אשכנז נוהגים שמברכות ובאמת במאירי בעירובין מבואר להפך שהעוסק במצווה יכול לברך על מצווה אחרת ואילו נשים במ״ע שהז״ג לא נמצא שזה עדיף מנשים והיה אפשר לחלק בעניין הברכה לפי שיטת הריטבא בסוכה כה שהעוסק במצווה שעוסק במצווה אחרת עובר על איסור שהוא כביכול פוגע במצווה הראשונה ולכן אל לו לברך מה שאין כן נשים במ״ע אך זה לא נכנס בלשון של שעה״צ. בנוסף חשוב לציין שהראב"ד בהשגות פ"ג ה"ט כותב שאין לנשים ללכת עם כלאים בציצית. 
תודה רבה,