מוסריות הסתרת מידע רפואי

לדעתי, מדיניות של הסתרת מידע רפואי וגנטי מהותי לקראת נישואין היא בעייתית מאוד מבחינה מוסרית והלכתית. ראשית, הסתרת מידע מהותי מבן או בת הזוג לפני הנישואין מהווה פגיעה בזכותם לדעת למה הם נכנסים. במערכת יחסים (ובעסקת קידושין), העלמת מידע רלוונטי שזכותו של הצד השני לדעת נחשבת כ"גניבת דעת" מובהקת, והיא אף עשויה להוות עילה לביטול הנישואין בטענה של "מקח טעות". הצד השני אמור לקבל את כל המידע כדי להחליט בעצמו, באופן אוטונומי וחופשי, אם הוא מוכן להיכנס למערכת יחסים הכוללת סיכונים רפואיים או צורך בטיפולי פוריות מורכבים בעתיד.

שנית, אני מתנגד באופן עקרוני לשימוש ב"שקרים חברתיים" או "שקרים קדושים" מהסוג הזה, גם אם מטרתם כביכול טובה – להגן על האדם מפני סטיגמה או פסילה. שקרים והסתרות כאלה לרוב אינם מועילים ובדרך כלל גם מזיקים. הרבה יותר בריא ונכון להיות שקופים ולא להסתיר. גם כאשר אנו נשאלים במסגרת בירורים לשידוכים, עלינו לזכור שחובתנו לדאוג גם לשואל ולא רק למשודך, ולכן יש לומר את האמת (בעדינות ותוך התמקדות בעובדות ברורות).

עם זאת, חשוב לעשות הבחנה לגבי עיתוי החשיפה: בעבר נשאלתי על ידי בחור שנוטל כדורים נגד חרדה וחשש שיפסלו אותו על הסף בשל כך. השבתי לו שאמנם קיימת חובה לגלות זאת, אך יש הצדקה לחכות עם חשיפת המידע עד שייווצר קשר ממשי וראשוני, ורק אז לחשוף זאת בעדינות ובהדרגה, וזאת כדי למנוע פסילה אוטומטית שנובעת מדעות קדומות. אך בשום פנים ואופן אי אפשר להסתיר זאת לחלוטין עד לאחר הנישואין ולהציב את בן הזוג מול עובדה מוגמרת.

בנוסף, בן הזוג יכול לשאול אם זה חשוב לו, ואז אסור לשקר לו. אבל אם אינו שואל אין לי חובה לגלות לו מוקדם.

ולבסוף, מדובר כאן בהמדיניות של האגודה שנותרת שירות, וזהו עניינה שלה. כל עוד הנוגעים בדבר יודעים מכך ועל דעת כן נבדקו. אם הם לא רוצים ומעוניינים לקבל את מלוא המידע שיילכו למכון פרטי שייתן להם תוצאות במימוונם.