שאלה על תוספות במכות

שלום וברכה הרב
תוספות במכות (ב.) כותבים: ״בעינן כאשר זמם וליכא. קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כי אם לפסלו, א"כ נפסול [אותם]. וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו, וכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לאשתו״.
הדרשה של ״לו – ולא לאשתו״ לא מובנת, הרי מה אשתו קשורה לעניין הפיכתו למצרי שני? הוא נפסל וממילא היא אסורה לו בביאתו ומפסידה מזה, אבל זו רק תוצאה של העונש עליו.
ראיתי מישהו מהאחרונים (תורת כהן) שניסה להסביר שכאשר אנחנו מענישים אותו אז אנחנו נותנים לו בזה כח לאסור אותה עליו, ולכן זה נחשב עונש כלפיה. ומה שתוספות אמרו ״שפסלה בביאתו״ זה רק סימן לכך שיש לו כח לפסול אותה ולכן זה עונש גם לה.
אבל לכאורה זה תמוה, הרי אם עדים העידו על מישהו שהוא טמא ואז הם הוזמו והפכנו אותם לטמאים לקיים ״כאשר זמם״ (נניח), אז לא מסתבר שכאשר הם יגעו בתפוזים במכולת נאמר שהתפוזים לא טמאים בגלל ש״לו – ולא לתפוזיו״.
עוד צריך עיון הלשון של תוס׳ ״דפסלה בביאתו״, שמשמע שהיא נפסלת למפרע על ביאתו שכבר הייתה (״פסלה״ לשון עבר), ולא שמדובר על ביאה עתידית. וזה לא מסתבר כלל. 
האם יש לרב יישוב לתוספות בבקשה?