אידאות אפלטוניות

שלום הרב מיכי,
ראיתי שאתה כותב שאידאות הן יש אונטולגי ולא מושג פיקטיבי,
"אם אובייקט לא היה אלא רק אוסף של תכונות, כי אז לא היתה מניעה ליצור עצם מכל אוסף תכונות שהוא.[7] כך לדוגמה ירקותה של אבן הירקן על אצבעה של פלונית עם ריבועו של השולחן שלידי ואווריריותם של ענני הקומולונימבוס שמעלינו יהיו גם הם עצם לגיטימי. מדוע לא? מפני שאין אובייקט שהוא בעל כל התכונות הללו. הן שייכות לאובייקטים שונים. אבל אם אובייקט אינו אלא אוסף תכונות, אז אי אפשר לומר זאת. המסקנה היא שאובייקט אינו אוסף של תכונות. יש אוסף תכונות שמאפיינות אותו."- ציטוט מטור 22 – על האהבה: בין רגש לשכל.
כלומר אם נגדיר שאסוף תכונות הוא יוצר את העצם מה מונע מאיתנו לא ליצור אינסוף עצמים מכל אוסף תכונות?.
השאלה היא למה שנגדיר כל אוסף של תכונות כעצם, הרי לא כל אוסף תכונות עומד בקטגוריות הקאנטיאניות שעומדות בבסיס החשיבה, והקטגוריות הן אלו שיוצרות את האובייקטיזציה, כלומר למה להניח שהאידאות הן יוצרות את הקישור ולא להניח שיש קטגוריות אפריוריות שהן מהוות הסיבה לאובייקטים? 
נוסף על כך, הייתי שמח לשמוע מאתה חושב על היחסים בין הפנומנה לנומנה, אם בכלל אתה מקבל את התיאוריה הקאנטיאנית כי ראיתי שאתה מסתייג ממנה (נספח לאלוהים משחק בקוביות), אז מה כן אתה מקבל? שישנו גורם מתאם בין החשיבה להכרה, וכל פעם אנחנו תופסים עוד מהעצם?
אשמח לפירוט, תודה רבה 🙂