איך יתכן שהתשובה "כי זאת מסורת" היא תשובה הלכתית לגיטימית?
אפרט: אני עכשיו לומד הלכות כשרות והגעתי לקטע של הכשרת כלים. הרב המחבר אומר שאעפ שבימינו הכלים לא בולעים טעם כמו פעם וגם הסבון מנקה הרבה יותר טוב מפעם כך שאי אפשר להרגיש טעם של טרף עדיין הרבה רבנים לא יתירו להתייחס אל כלי מתכת כמו אל כלי זכוכית "כי זו מסורת ישראל וחשוב לשמור עליה". מה הערך של זה אם בסוף במבט הלכתי קר אין סיבה לשמור על הסיג הזה?
בנוסף זה גם טיעון שאיתו אפשר לתרץ כל חוסר רצון להתקדם מבחינה הלכתית ואי אפשר לטעון נגדו דבר.
היא לא. אין שום משקל למסורת שאבד עליה הכלח.
בוודאי שאי אפשר לומר שזה איסור בשר בחלב, שהרי אם זה לא בולע אין כאן בשר בחלב. אבל לשמירת המסורת מצד עצמה גם אין שום ערך, כאשר התוכן שגוי. בהלכה דרבנן אומרים שגם אם בטל הטעם לא בטלה הגזירה או התקנה, אבל גם זה כלל שיש לו המון יוצאים מן הכלל (ראה במאמרי ביטול תקנות בימינו), ובטח אם מדובר בדין תורה.
גם על תכלת אומרים שאין לנו מסורת ולכן אין לשים אותה. אלו שטויות במיץ כמובן.
תודה על התשובה!
ובהמשך לכך, אם אלו באמת הדברים, זה מקשה עליי לשמור על הפרדת כלים וכל זה. אני עצמי לא אפסיק לשמור על כך, כי זאת ההלכה כרגע ואני מחויב לה, אבל זה מתסכל שאני צריך להעמיד פנים ולשחק בנדמה לי. האם גם לתסכול הזה יש לך מענה?
אם השתכנעת שאין בליעה אין סיבה לשמור מה שנגזר מההנחה השגויה שיש בליעה.
אבל כדי לעשות זאת בפועל, ראוי ללמוד את הסוגיות וממצאי המחקר על הבליעה. לא כל החומרים דומים, וצריך לדעת מהן ההשלכות של הנחת הבליעה ומה לא קשור אליה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer