אכל מצה שלא בהסיבה

שמעתי טענה שאי הסיבה מעכבת מלצאת יד"ח מצה, לכן עליו לחזור ולאכול מצה בפני רבו, אבל שלא בהסיבה. כלומר לחזור על אותה פעולה.
יש גם צד שעליו לחפש מקום אחר (שלא בפני רבו) ולאכול שם בהסיבה.
כמובן שאין הו"א שיאכל בפני רבו בהסיבה.

מה דעתך?

מי שטעה במנחה של שבת (או ראש חודש) והתפלל שמונה עשרה של חול ויצאה שבת, מחלוקת ראשונים האם מתפלל ערבית של חול פעמיים כי לא עלתה לו מנחה או לא כי אינו משלים חסרון הזכרת השבת. ולהלכה חוזר בתורת נדבה. (יש לחקור ביחס בין אכילת מצה להסבה וכו' אבל בפשטות נראה דומה למנחה של שבת)

בס"ד ב"ך לעומר תשא"ף

זכורני שיש בזה דיון בראשונים אם אכל מצה בלא הסבה אם לא יצא ידי חובת מצה או שלא יצא ידי חובת דרך חירות.

למעשה דומני שאין נפק"מ, שכן אפילו ברבו מובהק מהני נטילת רשות, ויכול ליטול רשות מרבו להסב בפניו, או לצאת למסדרון ולאכול שם בהסבה.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

ולגבי אנשי אתרא הדין, דומני שרואים ברמד,א את רבם המובהק, ומסתמא לא יילך בפתע פתאום אליהם באמצע הסדר, שהרי מסתמא נקיט כמרא דאתרא דלוד, רבי אליעזר, שאמר: 'משבח אני את העצלנים שאינם יוצאים מביתם ברגל 🙂

אכן, כפי שכתבתי, נחלקו בזה כבר הראשונים. האריך בזה הגרי"ז על הל' חמץ ומצה.