אמירה לדבר מצווה
רציתי לשאול איך אתה מתנהג בנוגע להלכה של אמירה לעשות מצוה נחשבת לנדר (יו"ד סי' ריג)?
האם אתה מסתמך על הפסיקה של הגרש"ז אויעברך שמועיל לזה התנאי לביטול נדרים (מנחת שלמה ח"א סי' צא אות כ' )?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
ואיך אתה מגדיר דבר מצוה לענין זה?
לדוגמא בשו"ת התעוררות תשובה (הובא בילקוט יוסף כיבוד אב ואם בהערה) כתב שאם אמר שיעשה משהוא לבריאות גופו זה גם חשיב מצוה
וצריך התרה.
ועוד, מה הגדר של החלטה? , לדוגמא אמרת לאשתך – אני הולך לבית המדרש ואח"כ התחרטת, האם צריך עכשיו התרה ?
(אגב, כך אמר לי הרב יצחק שמואל שכטר[אם אתה מכיר, וכדאי להכיר] יש בזה ספיקות וספקי ספיקות לכן סומכים על התנאי)
השאלה אינה מהי מצווה אלא מהי החלטה. לדוגמה אם אמרת לאשתך שאתה הולך לביהמ"ד זו אמירה של דיווח למישהו ולא הצהרת החלטה/נדר. במקרה כזה, ההחלטה, אם בכלל הייתה, היא בלב.
אני לא מבין איך אפשר להגיד על דברים מסוימים שהם נדר.
גם אם אמרתי שאני אעשה משהו ואפילו זה דבר מצווה ואפילו עשיתי אותו 3 פעמים ואפילו התכוונתי להתחייב, כל עוד לא התכוונתי לחיוב של נדר
אני לא מסוגל להבין איך אפשר להגיד שזה נדר.
לדעתי אתה יכול להתחייב לעצמך ואז יש פה אולי חיוב מוסרי מסויים כלפי עצמך אבל אני לא רואה איך אפשר להגיד שזה נדר, זה נשמע אבסורד
שאלה טובה. כנראה חוששים שכשאדם מתחייב הוא עצמו מזהה זאת עם נדר. אולי זה נובע מחוסר מודעות להבדל בין ההלכה לאקטים דומים חוץ הלכתיים (כמו מוסר או התחייבות אנושית רגילה). ייתכן שגם יש כאלה שספציפית לא מבחינים בין התחייבות לנדר. בעיניהם נדר אינו אלא הדרך ההלכתית להתחייב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer