אתוס החיים והחינוך (במלעיל) החריידים

אני מבין שזה חלק מלימודי הפילוסופיה של החינוך שפצחת בהם, ואנוכי בעוניי לא מכיר. אחזור כאן שוב על הערתי בשרשור המקביל (על חינוך ואילוף). לא כדאי לך לרתום כל מה שאתה פוגש לטובת המאבק והביקורת נגד החרדים. המגמתיות הזאת מורידה את עוצמת הביקורת והופכת אותה  לפחות אמינה. גם כאן אני שותף לביקורת על כך שלא נותנים לילד בחינוך החרדי די מקום לאישיותו העצמית ושמים דגש רב מדיי על השטנץ. אבל הניסוחים הקיצוניים שלך לא מדויקים ומזיקים לביקורת. אני מכיר לא מעט חרדים שאינם חלולים ולא בוגדים בעצמם ולא מנוכרים. הם באמת מזדהים עם המערכת (שאני לא מזדהה עמה), או לפחות חושבים שהיא הרע במיעוטו. לא כדאי להכליל באופן כל כך גורף ולא אמין. אם אתה יצאת מהמערכת הזאת (ככל שאני מבין גם אתה בוגר של המערכת החרדית) ומצאת את עצמך עם ביקורת, כך יש גם אחרים במינונים שונים. וגם אלו שאין להם ביקורת כלל, ייתכן שזו באמת עמדתם (שאתה ואני איננו מסכימים לה). לא כל מי שלא כמוך או כמוני הוא רובוט מנוכר וחסר אישיות. מאשימים אותי לא פעם בקיצוניות וחריפות יתירה בביקורותיי על אחרים, ולא אכחיש שיש בזה משהו. אבל שים לב שאיני מבקר אותך על הקיצוניות ועל החריפות, אלא על החד גווניות והמגמתיות שאתה מצייר בהן את המציאות. דומני שאת זה קשה יותר למצוא אצלי. וכבר אמרו רבותינו: החיים הם לא גויאבה (שם, שם).