אתיקה אובייקטיבית ברת הוכחה

1. אין שום בעיה בקבלת קיום האלוהים כהנחה, פשוט אין לזה קשר לאתיקה כי זאת הנחה עובדתית, שממנה שום טענה אתית לא יכולה לנבוע.
ואם אתה מתכוון בדבריך להנחה הערכית של "צריך לקיים את רצון אלוהים", אז היא הנחה סובייקטיבית ולא ברת שכנוע ולכן לא יכולה לשמש כאתיקה אובייקטיבית. הנחות הדיון לעומת זאת, קיימות אצל כל האנשים הרלוונטיים לאתיקה שצריך לשכנע. אתיקה אנחנו צריכים בשביל מפגש בין אנשים שלא מסכימים על ערכים סובייקטיבים. אם האתיקה שלך בנויה על ערכים כאלה, אז היא פשוט לא אתיקה.
אם הטענה נכונה שניתן למצוא את האתיקה רק בדיון, אז הקהל היחיד שרלוונטי הוא מי שמקבל את הנחות הדיון. לאנשים לא אתיים (שלא אכפת להם מהאתיקה ולכן לא נכנסים לדיון) אני לא אפנה כי זה בזבוז זמן, ולא יעזור לי למצוא את האתיקה.
אבל הם נושא אחר. אפשר להרחיב עליו. אבל קודם כל בוא נסכים שהאנשים האלה מחוץ לתמונה כאשר אנחנו, בתור אנשים אתיים, נכנסים לדיון לשם מציאתה.

2. האתיקה היא מערכת חוקים לניהול החברה שאנשים בוחרים מרצון לפעול על פיה, לכן על מנת שתהיה נכונה, היא צריכה להיות משכנעת (אחרת גם האנשים שרוצים "לעשות את המעשה הנכון", לא יקבלו אותה, אז מה היא שווה?).
כל החוזקה של הטיעון הוא שאנשים שנכנסים לדיון למציאת האתיקה, חייבים להודות בנכונות האתיקה הזאת, אחרת הם סותרים את ההנחות שלהם עצמם.

אכן בשביל תשובה רצינית יש צורך לקרוא את המאמר, ומומלץ גם את ההקדמה שמגדירה יותר לעומק את המושגים (https://thegeolibertarian.blogspot.com/2025/10/blog-post_25.html), אבל רציתי להביא תקציר כי אולי יצא לך כבר לענות לדברים דומים, ואני מעדיף לקבל תשובה כלשהי מאשר "אמ;לק" (והנה קיבלתי תשובה מהירה באמת :).

1. הכוונה לקיומו ולמחויבות אליו. אין כאן שום דבר סובייקטיבי. אתה מערבב בין סובייקטיבי לבין לא מוסכם על הכל. זה בוודאי לא פחות אובייקטיבי מהנחות הדיון שאתה מביא. אולי פחות מוסכם. הערבוב הזה הוא בן דוד של הערבוב שהזכרתי בהודעה הקודמת. כל השאר הוא המשך של אותו ערבוב.
2. לא נכון. זו מערכת שאנשים חייבים לפעול על פיה. אם לא כולם בוחרים בזה אז הם טועים.

זהו. איני רואה טעם בדיון התמהוני הזה. הנחותיו מופרכות, וטיעוניו פלפולים ריקים. וזה עוד לפני שבכלל הצגת את הטיעון. זה רק ברקע שמקדים אותו.

1. "אין כאן שום דבר סובייקטיבי." פה אני חולק עליך. אין יותר סובייקטיבי מזה.
בגלל שהמתודולוגיה שבה השגת את ההנחה שיש לדבר זה ערך (או חיוב, או איך שלא תקרא לזה), היא התבוננות פנימית ללא שום הוכחה חיצונית, הרי שהמסקנה שלך היא סובייקטיבית לחלוטין.
היא תלויה בך בלבד.
ההנחה ש"צריך לקיים את רצון האל" הגיעה ממך, ומעבר ל"כי ככה נראה לי" אין שום דבר שמצדיק אותה. אז זה סובייקטיבי.
ואם אתה טוען אחרת זה כנראה מסיבות סמנטיות לא רלוונטיות, כי בפועל אנשים רבים שרוצים להיות אתיים ישמעו אותך אומר שצריך לעשות את רצון האל (לפי איך שאתה מבין…), אדם אחר יגיד שצריך לעשות את הצו הקטגורי (לפי איך שהוא מבין) וכו וכו אין שום דבר המבדיל בין הטענה שלך לשלו מלבד הסובייקט שטען את הטענה. לכן בכל מובן שמשנה לאנשים רציונליים – האתיקה שלך סובייקטיבית.

הנחות הדיון לעומת זאת, לא תלויות בסובייקט, הן משותפות לכל המחפשים את האתיקה (ששוב, רק הם רלוונטיים במילא), ולכן הן לא סובייקטיביות. לפחות לא במובן שמשנה לנו (אני מניח שאתה חלק מהאנשים שמחפשים אתיקה אובייקטיבית), כי הן הנחות שכולנו חייבים לקבל.

2. "מערכת שאנשים חייבים לפעול על פיה"
אוקי, אני רואה הרבה בעיות בהגדרה הזאת אבל נתחיל במה ההגדרה של מחוייבים? בחיים לא שמעתי הגדרה לא מעגלית או חסרת משמעות למושג "חיוב".

הבאתי את הטיעון המרכזי, שהשאר נבנה על גביו. לפני שנסכים עליו אין טעם לעסוק בהמשך שמבוסס עליו. אבל אתה מוזמן לקרוא אם מסקרן אותך, אין טעם שאעתיק ואדביק את כל המאמר פה…