בין רצח לעריות
מדוע נאסר לעבור על רצח בכדי להציל ציבור (איסור הסגרת יהודי לגויים), אך הותר לעבור על עריות לשם כך (עבירה לשמה של יעל, אסתר ובנות לוט)? הרי שני הלאוים הם בבחינת יהרג ואל יעבור. שמא אינם שווים בדרגתם?
והאם ההיתר להרוג את הרודף אחר הערווה לא מלמד על שוויון והקבלה בין שני הלאוים?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הפרדת תאומי סיאם
תודה על התשובה המפורטת.
אולי המקבילה לעבירת עריות לשמה היא הקרבה עצמית להצלת ציבור, דבר שהותר לענ"ד.
ביחס לרודף – אם מדובר בהצלת הנרדף מסכנה, הרי זה דין רודף רגיל. נראה שדין רודף אחר הערווה מחדש היתר הריגה בשל העבירה עצמה, ומאחר והנרדף אנוס, הרי זו עבירת הרודף. אחרת מדוע ההיתר אינו קיים ברודף אחר פנויה?
הקרבה עצמית להצלת הציבור גם אסורה לרוב הדעות. אמנם הציץ אליעזר חילק (וראייתו מהרוגי לוד). אמנם במלחמה הדבר ודאי מותר, ולכן מעודי תמהתי כיצד יש שאוסרים.
בתפיסה ששררה פעם, גם ערווה מסתכנת ויש עניין להצילה. לא מדובר בעצם האונס, שהוא בתפיסה העתיקה לא נורא, אלא בפגיעה בה כמאורסת. לדעתי כיום מותר ואף מצווה להרוג רודף אחרי פנויה.
ויסוד לדברים הוא ההיתר מדינא דגמרא ובכל הפוסקים להרוג מוסר ממון מדין רודף. יש שתלו זאת בסכנה לנפש, אבל זה הסבר שלא מחזיק מים. ברור שההיתר הוא מניעת הסכנה לממון. ראה גם מאמרי בתחומין על הריגת גנב.
שוב תודה.
ולגבי הסוליפסיזם הרוחני, מצאתי שכבר כתבת על כך בעבר. טור 236.
אכן, אני כבר מכין טור המשך בעקבות שאלתך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer