בנושא שיעורי ספק וסטטיסטיקה
אני שומע בזמן האחרון את שיעורי ספק וסטטיסטיקה. ועלו לי כמה שאלות או הרחבות שהייתי רוצה להבין.
אשאל כאן שתיים מהם אבל אשמח אם יש דרך כללית לשאול שאלות על כל שיעור בפני עצמו.
בשיעור 32 היה דיון בדיני ספק בדגש על ספק דאוריתא לחומרה מדאורייתא או מדרבנן.
נקודה שהיתה חסרה לי היא יחסי הגומלין של השיטות השונות עם כלל הגמרא ״ כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון״ לעניות דעתי זה מקשה על היכולת להסביר את הרמב״ם בצורה שהרב הסביר. ואולי נותן פתח להבין את דיני ספיק ספיקא גם לשיטת הרמב״ם.
בנוסף לכך, הרב הביא שהרמב״ם לומד את דין ספק דאוריתא לקולא ממזר. במחשבה נוספת על הדרשה נראה לי שניתן ללמוד את הדין כמו הרמב״ם רק למקומות בהם גדר האיסור במהותו הלכתי ולא מציאותי. כגון ממזר חלב או דם, ולא לאיסורים כמו בשר אסור שבמהותם הם מציאות.
בשיעור 33 הרב מזכיר שקורבנות אשם באים על מציאות שאינה בהכרח חטא. אשמח לדעת איך זה בא בהלימה למשנה בסוף כריתות או במסכת יומא שאומרת שיום הכיפורים מכפר רק על חייבי אשמות ולא על חייבי חטאות. איך שייך מושג כפרה במקום שאין חטא?
תודה מראש.
שלמה גבירצמן
1. לא הבנתי את השאלה. עצם ההבדל שבדאורייתא הולכים לחומרא ובדרבנן לקולא הוא הבדל שאינו כעין דאורייתא. מה יש כאן להסביר מעבר לזה? הכלל הזה אינו קטגורי, ויש לו הרבה יוצאים מן הכלל. אם יש היגיון לעשות הבדל בין דאורייתא לדרבנן אז עושים. אם לא – אז משתדלים שיהיה כעין דאורייתא.
2. הרמב"ם עצמו (בתשובה) כותכ שהוא למד זאת משם. ההבחנה שלך אפשרית אבל ממש לא הכרחית. אתה יכול לתהות על כל השיטות מדוע מדמים ספק במציאות לספיקא דדינא, אבל העובדה היא שמדמים. זה לא קשור דווקא לרמב"ם.
3. בקרבן אשם יש משהו בעייתי ועליו מכפרים (אחרת למה בכלל מביאים קרבן?!). טענתי היא שאין שם איסור הלכתי. יש לי מאמר שמסביר זאת בפירוט רב. כפי שהסברתי שם, אשמות באים לתקן פגימה במציאות ולא חטא במובן ההלכתי הפורמלי. לפי זה, יו"כ מכפר או מתקן פגמים כאלה. לא רואה כאן בעיה.
הנה המאמר: https://www.google.com/url?client=internal-element-cse&cx=f18e4f052adde49eb&q=https://mikyab.net/%25D7%259B%25D7%25AA%25D7%2591%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%259E%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%259E%25D7%2594%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%2595-%25D7%25A9%25D7%259C-%25D7%25A7%25D7%25A8%25D7%2591%25D7%259F-%25D7%2590%25D7%25A9%25D7%259D/&sa=U&ved=2ahUKEwjTmu78zM-CAxV3UKQEHZeeBScQFnoECAIQAQ&usg=AOvVaw2xnjmumC-ASOlmzL8G6VrY
זו אולי הסיבה לשיטה שעיצומו של יום מכפר ולא צריך לשוב. לא מדובר בחטא אלא בפגם מציאותי.
תודה על התשובה.
לגבי נושא ״ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון״ אני חושב שאני צריך לחדד.
א. בראש ובראשונה אם יש הרבה יוצאים מהכלל זה מחדד את הצורך להבין בצורה יותר טובה את הכלל. ולכן אם יש לך הסבר ממצה אשמח להכיר.
ב. להבנתי, הכלל בעצם מחיל מגבלה על יכולת התקנה של חכמים. כוונת הכלל היא שיכולת התקנה של חכמים מוגבלת להרחבת דיני דאורייתא על מציאויות חדשות מדרבנן. זאת אומרת: איסור עוף בחלב הוא בעצם איסור בשר בחלב על פרטיו שהוחל לגבי עוף.
תחת ההבנה הזו נראה שאי אפשר לומר שספק דאורייתא לחומרה מדרבנן בעצם מציין מציאות שבה מותר להכנס לספק אך אין טענת אונס. כי אין כזה איסור מוכר בתורה. או שהאיסור הוא איסור ודאי במצב של ספק ( ולכן ספק ספקא מותר) או שיש איסור בכניסה לספק שאת טיבו אני מודה שאני לא מכיר אך חייב להסתמך על איסור אחר קיים. אשמח לדעת בטיעון הזה איפה הפער שלי בלוגיקה.
הפער הוא שאין שום בסיס לתיאוריה הזאת. אתה לוקח את הכלל הזה רחוק מדיי. יש כלל שמשתדלים לדמות תקנות דרבנן לדיני דאורייתא. זה הכל. ברור שחכמים יכולים לחדש הלכות שאינן הרחבות של דאורייתא.
הכלל ספק דרבנן לקולא כשלעצמו סותר את העיקרון הזה, בטח לשיטות החולקות על הרמב"ם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer