בקשר לאומדנאות

בס"ד
האם לפי"ז ניתן לומר שבכל מקרה של אונס בתנאי וכדו' אליבא דהר"ן לא יהא פטור של אונס , כיון שהכל תלוי בתנאי , והאם יש ראשונים שסוברים שהפטור בתנאי הוא פטור של אונס והתנאי מתבטל ביטול גמור בעקבות כך ( ברש"י אפשר אולי להבין כך , אך האם ניתן לאשש זאת על ידי עוד דעות ) ?

בס"ד
אני מתנצל אם התגובה הזאת נשלחה שוב , פשוט לא הופיע אצלי במחשב התגובה , בכל אופן התכוונתי לשאול בתגובה לתשובת הרב האם לפי"ז אליבא דהר"ן לעולם לא יהא פטור של אונס בתנאי , נדר וכדו' אלא רק קיום התנאי , והאם יש ראשונים שכן סוברים שהפטור הוא פטור של אונס ומתבטל התנאי לגמרי ( ברש"י ניתן להבין כך , אולם רציתי לאשש זאת על ידי מקורות נוספים ) ?

מקווה שהבנתי את השאלה. הר"ן אומר שעל דעת כן לא נדר, ולכן התנאי לא מתבטל כשלעצמו אלא מסוייג היכא שנאנס. אבל אם לא נאנס התנאי בתוקף והגירושין תלויים בביאתו. ולדעת שאר הראשונים שלא תולים זאת באומדנא הרי מדובר בפטור של אונס. ככל הזכור לי, לפחות בסוגיית אונס בגיטין כך דעת רוב ככל הראשונים בכתובות שם, ולכן לא הבנתי איזה מקורות אתה מחפש. למשל, שיטת הרמב"ם בשיטתו המופלאה (כהגדרת המ"מ) שאם האדם שהתנה מת תוך יב חודש (כך שברור שהתנאי עתיד להתקיים – שלא יבוא) עדיין יש לחכות עד הסוף ורק אז התירוה להינשא. מוכח מכאן שלשיטתו התנאי קיים בהחלט והפטור הוא רק פטור של אונס, וכן עמא דבר. וכן כל הדיון בירושלמי על אונסא לאו כמאן דעבד (עם חלופי הגרסה בין ר"ל לריו"ח) מניח שמדובר בפטור אונס.

יישר כח , רק להעיר שבדברי התוס' רא"ש על הדף משמע נמי כשיטת הר"ן