ברכת התורה על דברי מוסר

הרב מה שאנו אומרים אחרי ברכת התורה "ואלו דברים שאין להם שיעור " וגו'. אין זה מעין מוסר?

אני לא חושב. רובם הם דברים שיש להם רף חיובי מינימלי ומה שמעבר להם הוא קיומי. הן החיובי והן הקיומי הם חלק מההלכה (אלו מצוות). לעומת זאת, מוסר הוא בד"כ בכלל לא בתחום ההלכה.
מעודי סברתי שבניגוד לדברי כמה אחרונים וראשונים לגבי מצוות עשה שהזמן גרמן, שכתבו שאלו מצוות קיומיות לנשים, לדעתי אלו לא מצוות קיומיות אלא לא מצוות כלל. זהו קיום של מעשה חיובי שאינו הלכה. מצווה קיומית (למ"ד שיש בכלל דבר כזה, כידוע נחלקו בזה ר"מ פיינשטיין ור"א שפירא לגבי יישוב א"י) היא חלק מההלכה (אין מצווה קיומית בלי ציווי בתורה). קשה להגדיר למה נפ"מ, ולכאורה חשבתי שהנפ"מ לעניין דחיית לאו (עשה קיומי דוחה גם הוא לאו, ומוסר לא). אמנם הראב"ד בריש הספרא כותב על עשה שהזמ"ג לנשים (נשים סומכות רשות) שהוא דוחה לאו, וצל"ע.

ברור שלא מברכים ברכה"ת על מוסר. הדעה הכי מחמירה בגמרא (ברכות יא ע"ב) אומרת שעל תלמוד מברכים כי בו מתבארות ההלכות. החולק כנראהמסובר שלא מברכים על תלמוד כי הוא פלפולים ולא הלכות פסוקות. יש גם דעות שרק על תורה או מדרש הלכה מברכים. אבל אף דעה לא תחייב לברך על ספרי מוסר, ומי שמוכן להקשיב ולא הולך אחרי מה ש"עמא דבר" יראה שזה מוכח מהגמרא לגמרי

כלומר אם לומדים את הפסוק בספר משלי ״בנפל אויבך אל תשמח – מברכים, אבל אם לומדים את המשנה באבות ״שמואל הקטן אומר בנפל אויבך אל תשמח״ אז לא מברכים?

זו דמגוגיה. מברכים בגלל הפסוק.