גבי דין תולש במסרק שערו בשבת
כתב מ"ב בש"ג סקפ"ו "אף אם אינו מכוין לתלישת השער ג"כ אסור דהוי פסיק רישא ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין [היינו שנתלשו קצת ועדיין לא נעקרו לגמרי] מתכוין כדי להפריד היטב שערותיו"
והסביר זאת בשעה"צ ע"ד "ואפילו למ"ד דפ"ר דלא ניחא לי' שרי כמ"ש סוף סימן ש"כ מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וזה א"א זולת השרת השערות הוי כפ"ר דניחא ליה [ריב"ש]"
א- תמוה דהרי נימא הכי בכל פס"ר דלא ניחא ליה, כגון חבית שפקקה בפקק של פשתן כיון שהוא רוצה לפקוק וא"א לוי הסחיטה
ב- למה גבי צפורן שפירשה רובה אמ' דשרי ואילו גבי נימין המדולדלין אסרינן?
בגמרא שבת (דף צד ע"ב): תניא ר"ש בן אלעזר אומר צפורן שפירש רובה וציצית (כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן, רש"י) שפרשו רובן, ביד- מותר. בכלי- חייב חטאת.
א. כוונתו כנראה לסברה כעין מה שכתבו כמה אחרונים שבמקום שבו אתה עושה א ונעשה ב בהכרח אבל עקרונית ניתן היה לעשות את זה בלי ב לא הווי פסיק רישא. כעין זה הוא כותב שאם אי אפשר לעשות א בלי ב אז לא שייך לפטור מדין לא ניחא ליה. כלומר להבנתי הוא מדבר על מצב שבו באופן כללי לא ניתן להפריד את שערות בלי השרת הנימים, ולא רק שכאן זה נעשה בפסי"ר.
ב. לא הבנתי את השאלה. כתוב שבכלי חייב חטאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
