דיני אפיקורסות

אז האם אדם לדוגמא שכופר בתחיית המתים מן התורה צריך להתייחס אל עצמו כאפיקורס? לפי מה שאני מבין כך יוצא, מכיוון שלמרות שהוא הולך נגד הסמכות המהותית של חכמים, הוא עדיין כפוף לכוח הסמכות הפורמלית שלהם ולהלכות שהם קובעים בנוגע לאפיקורס. זה מה שהתכוונתי כשאמרתי שהסמכויות מתערבבות.

אין סמכות לגבי עובדות.
האדם לא אמור להתייחס לעצמו בשום צורה. הוא אמור לחשוב ולהגיע למסקנות.

אני רואה את הדיון מהצד ורואה שהרב לא הבין עד הסוף את השואל. אני אצייר מקרה אחר: מה יקרה אם אדם מאמין באלוקים ובתורה ובהלכה וסובר בדין הפורמלי שאפיקורס זה לא רק לפי יצרו אלא כל מי שחושב שאין תחיית המתים. ואותו אדם עצמו אינו מאמין בתחיית המתים.
אני אמנם מערבב פה ולא מתנסח היטב אבל די ברור שיש בתורה ואפילו בדינים הפורמלים ערבוביה בין הלכה מוסר ומישור העובדות. אמנם אני מסכים עם שיטתך לגבי מוסר והלכה כמעט לחלוטין(אני חולק עליך לגבי טעמי המצוות וסובר שכן יכול להיות מצווה שטעמה מוסרי וזה מגוחך ועוורות לטעון שאין מצוות כאלה. מצוות צדקה, שילוח הקן, יתום ואלמנה וכדומה. גם רואים בתנ"ך שזה בעיקר שאכפת לאלוקים ראה נגיד ישעיהו. אבל אני סוטה מן הנושא)

אתה שואל אם היה קוף מעופף האם היו לו כנפיים? און לחילופין, לשיטתם של אלו שיש קופים מעופפים האם הם חושבים שיש לו כנפיים? שאל אותם.

אחדד את שאלת השואל –
הוא רואה עצמו מחוייב לסמכות הפורמלית של חז"ל. חז"ל פוסקים שמי שלא מאמין בתחיית המתים מן התורה הוא אפיקורס, ואחת ההשלכות היא שיינו יין נסך. הוא לא סובר כמוך שזה רק במי שמאמין כך מחמת יצרו (מה זה אומר בכלל "להאמין מחמת היצר"? והלא לימדתנו רבנו שכל אמונה שלא תהיה עקבית עם הנחות היסוד של השואל לא נחשבת, לכן כל המאמינים התמימים הם כופרים בתחפושת), אלא לדעתו עצם זה שזו טענת העובדה הנכונה לדעתו מכניס אותו לגדר אפיקורס.

המשמעות היא שהוא, כאדם בעל מחוייבות להלכה, לא יוכל לשתות את היין של עצמו (כי חז"ל – אליהם הוא מחוייב פורמלית – פסקו שיינו יין נסך). הלא כן?

כולם כאן מנסים להסביר לי את השאלה שהבנתי היטב וחוזרים עליה שוב. עניתי עליה.
אם אתה רוצה הסבר לשיטת מישהו שאיני מסכים לו, עליך לשאול אותו ולא אותי.