האם בלי ציווי למוסר היה ערך?

בלי ציווי אלוהי המוסר לא היה חובה.

אך האם הוא עדיין היה ערך? מעשה טוב?

(הרי גם "אחרי" הציווי, יש מעשיים שהם חובה (להציל אדם גוסס), אסורים (לרצוח), וראוי (להתנדב, אך לא חובה), השאלה שלי האם גם בלי הציווי האלוהי למעשים מהסוג הראוי היה ערך, וזה היה נחשב דבר טוב? כלומר האם הציווי נותן לי רק את התוקף של החובה או גם את הערך בעצמו?)

ודרך אגב, האם הרב חושב שיש מעשים שהם ראוי שלא לעשות מבחינה מוסרית, אבל אתה לא עובר עבירה מוסרית אם תעשה אותם, או שזה קיים רק במישור המעשים החיוביים?