האם המערכת ההלכתית תקפה
דיברתי לאחרונה עם סטודנט למשפטים שלומד קורס במשפט עברי, ונקלענו לדיון על ההלכה. הוא אמר שהקושי המרכזי שלו עם ההלכה היא שיש בה שתי הנחות סותרות: מצד אחד היא מניחה שיש אוסף בסיסי של חוקים שהם ציווי אלוקי בלתי ניתן לערעור. מצד שני יש לחכמים בפועל סמכות לעקר כל ציווי כזה מתוכן לגמרי על ידי זה שיש להם את הכוח לפרש אותו, גם כשמשתמע בפירוש שכוונת הקב"ה עצמו הייתה אחרת. הדוגמה שהוא נתן היא "עין תחת עין". ניסיתי לתרץ ש"עין תחת עין ממון" זה דווקא פירוש מסתבר, בטח בהתחשב בדרכי הדרש שאיננו מכירים, אבל למעשה אני עצמי לא לגמרי משוכנע בכך. גם יש לי תחושה שיש לזה עוד דוגמאות (למרות שלא עולות לי כרגע).
האם אתה מסכים לכך שהסתירה הזו אכן קיימת בתוך המערכת ההלכתית? אם כן, האם יש דרך להצדיק את זה?
זו סתם צורה דמגוגית להציג את הקושי. הקושי הוא כיצד חכמים מפרשים את התורה באופן שלא מתאים לפשוטה. והתשובה היא שהדרש אינו מחויב לפשט. יש לתורה כמה פירושים מקבילים שכולם נכונים (גם כשהם סותרים זה את זה). פירוש הפשט ופירוש הדרש הם שני פירושים נכונים, והדרש אינו אמור להתאים לפשט מה שכתוב.
אם הפירושים סותרים זה את זה (יש מספר קטנטן של מקרים כאלה), יש כמה גישות כיצד להתייחס לזה: 1. הפשט מורה על מה שהיה צריך להיות (שיוציאו עין) אבל בפועל למעשה משלמים כסף (הדרש). 2. יש דעה שמשלמים את דמי עינו של המזיק ולא של הניזק. זה כנראה עולה משילוב הפשט והדרש: הפשט אומר שצריך להוציא את עינו של המזיק, והדרש אומר שבמקום זה ניקח את דמי העין הזאת בכסף.
השאלה מניין שאבנו את דרכי הדרש, זו הלמ"מ. קיבלנו מסיני שאת הטקסט הזה יש לפרש בכמה צורות במקביל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer