האם ניתן להאמין באפיפנומנולוגיה
מי שמאמין באפיפנומנולוגיה סובר (בתיאור גס) שאכן יש קיום גם לנפש לצד החומר אבל הכיוון הסיבתי הוא חד כיווני – מחומר לכיוון הרוח. הרוח אינה משפיעה על החומר כלל והוא נעול במסגרת שלו. אם כן, איך עובד התהליך שדרכו המוח (לא השכל, שהוא חסר השפעה על התהליך) מגיע למסקנה של קיום האלמנט הרוחני (בלי שאותו אלמנט יהיה חלק מהשרשרת הסיבתית)?
שאלה טובה. נכון שאמפירית לא סביר שהוא יגיע למסקנה הזאת שהרי כדי שהוא יפגוש ברוח הרוח צריכה להשפיע עליו בצורה כלשהי. אבל אולי הוא יכול להגיע למסקנה הזאת משיקולים עיוניים-פילוסופיים ולא אמפיריים. אבל באמת קשה לי להגן על עמדה שאיני מסכים לה.
אם כבר אז תשאל איך קרה שבמהלך האבולוציה נוצרה קורלציה כזו מתואמת בין קווליות של סלידה (כמו כאב, פחד וכד') לבין מצבי המוח המקבילים (בריחה, הימנעות וכד'). אילו אפיפנומנוליזם היה אמיתי היינו צריכים לצפות לקווליות אקראיות מכל הסוגים (כולל הנאה עילאית) ביחד עם מצבי מוח האופייניים לכאב שהרי אין סיבתיות "מלמעלה למטה" – ממצבי נפש למצבי מוח – שהברירה הטבעית תוכל להפעיל עליה את הסינון המתאים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer